"פחדנית".

זה מה שהיה כתוב לה על הכלוב בחלק של "הערות".

בת 3 חודשים, תילוע, חיסון לכלבת, לא מעוקרת, פחדנית.

כשהבחור מצער בעלי חיים פתח לי את הכלוב שלה בפעם הראשונה

היא התרחקה מהדלת. לקח זמן לשכנע אותה לצאת החוצה. אחר כך

היא קצת התרוצצה סביב וליקקה אותי ואת טל שבאה איתי, שמחה על תשומת הלב.

הם אמרו שאסור להוציא אותה לא מעוקרת וחיכיתי לעיקור כדי לקחת אותה.

היום הם עיקרו אותה. אספתי אותה, חלשה ומטושטשת, בסלסלה מרופדת הבאתי אותה הביתה. לבית החדש שלה.

חויה ראשונה בשביל שתינו. תמיד רציתי כלב אבל נורא פחדתי מהאחריות.

פחדתי שלא אצליח לטפל, לחנך.

בהתחלה היא נשארה בסלסלה. אחר כך יצאה קצת, הסתובבה , עדיין מטושטשת. לא משמיעה קול.

אחר כך היא הקיאה. ונכנסה מתחת למיטה.

אמצע הלילה ואני יושבת, קשובה לכל ניע שלה.

היא מתחת למיטה, בפינה הכי בטוחה לה. מסרבת לצאת.

אולי היא יודעת שגם אני פחדנית כמותה בדיוק.