כשהייתי קטן הייתי לסבית

כשהייתי בן 13 כל הזמן חשבתי על לסביות . אתם בטח חושבים שזה ההורמונים, ואתם כנראה צודקים. מוזר לראות איך קבוצת גיל שלמה הופכת לזומבים מחוצקנים שמריירים על כל בובה חשופת חזה בחלון ראווה. אבל אצלי זה היה שונה.

תמיד היה לי קטע כזה, לרצות מה שאני לא יכול להשיג. סטודנט אחד לפסיכולוגיה אמר לי פעם שזה מנגנון הגנה. אני רוצה את הדברים האלה כדי שאני לא אתאכזב, כשאני לא אצליח לקבל אותם. מצד שני הוא גם אמר לי שאבגי היה אמור לשחק את הוולף בספרות זולה אבל הוא ביטל ברגע האחרון כי הצילומים היו ביום כיפור.

בכל אופן העניין עם ה לסביות היה מופרע לגמרי. הייתי נכנס לאתרי היכרויות וצ'אטים של לסביות באינטרנט תחת זהות בדויה. קראתי לה לידיה. לידיה היתה כל מה שרציתי בבחורה. ברונטית בגובה 172 עם גוף פצצה וחיוך מטמטם. ככה לפחות היא נראתה בתמונה שהורדתי מאתר swingers  אחד בחו"ל ושלחתי לאנשים. לידיה היתה הצלחה חברתית ענקית. בשנתיים בהן היא היתה קיימת, היו לה יותר חברים ממה שאני הצלחתי לצבור עד היום. היה כיף להיות לידיה. כל החיזורים, שיחות הנפש, ניהול משברים בזוגיות של החברות, התאהבתי בזה.

החברה הכי טובה של לידיה היתה לילך. תקציבאית דו מינית במשרד יחסי ציבור רגישה ומתוקה. לילך ולידיה אהבו אחת את השניה אהבה אמיתית. לילך הציעה כל הזמן שנחליף מספרי טלפון וניפגש, וכל נשבר לי הלב לסרב לה. כל יום שעבר, הסדק בלב שלי הלך והתרחב בגלל השקרים שסיפרתי לה. יום אחד היא פשוט נעלמה. היא לא התחברה יותר לצ'אטים, ולמיילים ששלחתי היא לא ענתה.

גם היום, 12 שנים אחר זה, אני חושב עליה. איפה היא היום מה היא חושבת ואם היא זוכרת אותי.