על פלטינות, עמידת ראש ו לסביות

בתוך הרגל שלי יש חתיכה ענקית של פלטינה. שמו לי אותה אחרי שנפלתי מהסוס ב סאמר סקול בחופש בין כיתה ח' ל-ט'. תמיד הייתי גאה בסיפור הזה. אם כבר להפצע אז שזה יהיה בקטע מגניב ולא בנפילה מהאסלה או משהו אידיוטי כזה. חוץ מזה העניין עם הפלטינה נתן לי תחושה של סייבורג. חצי אדם חצי רובוט. כמו מדפסת משולבת רק בבנאדם.

כשחזרתי לבצפר, כולי מבסוט מהפלטינה ומחכה לספר את הסיפור שלי לחברים חיכתה לי הפתעה  לא נעימה. מסתבר שבחופש היה איזה סיפור עם המורה שלנו למתמטיקה קרן והמורה לספורט הכוסית שאני לא זוכר איך קוראים לה אבל פעם אחת כשהיא הדגימה לי ולחבר שלי איך עושים עמידה ראש החולצה שלה ירדה למטה וראינו לה את החזה.  אבל אני סתם סוטה מהנושא. קיצר, בדיוק כשהמפקחת של הבצפר באה לראות איך המנהלת הכינה את הכיתות לקראת השנה החדשה, היא תפסה את קרן והמורה לספורט עם החזה, ערומות על החמור של ההתעמלות קרקע במחסן של האולם ספורט. כולם נורא התעצבנו שיש מורות לסביות בבצפר, והזמינו חברה ל ניהול משברים ומה יהיה לעתיד ילדנו וכל השיט הזה. לי תכלס אין בעיה עם לסביות אבל למה למה דוקא כשיש לי את הסיפור של הפלטינה.