סבא, עזר ויצמן ו לסביות

סבא שלי היה טייס במלחמת השחרור. הוא היה בחבר'ה של עזר ויצמן עם הבקבוקי מולוטוב והביצים. כל הילדות שלי דחפו לי את זה לראש. כל שנה נסענו איתו למוזיאון חיל האוויר, חמש דקות מבאר שבע לראות את המטוסים הישנים. סבא שלי דוקא לא מת על המקום הזה. הוא תמיד אמר שויצמן היה סוציומט וזה ששמרו דוקא את המטוס שלו זה רק מראה איך המדינה הזאת מתנהלת.

 פעם אחת כשהיינו שם, היתה לנו מדריכה חמודה במיוחד. קראו לה הדר נראה לי. אני הייתי כבר בן 14. מספיק קטן כדי שאני אהיה חייב לבוא עם המשפחה ומספיק גדול כדי שהעיניים שלי ינעלו על החזה של הדר ולא יעזבו אותו עד שיתאפשר שיגור. היא דיברה על חטיפת המטוס באנטבה ואני פינטזתי איך אני חוטף  אותה לאחד החדרים. היא סיפרה על יכולות התעופה המדהימות של הלביא ואני דמיינתי איך אני מעיף את המחשב ואת ה מדפסת לייזר ונותן לה תרומת זרע במקום.

בסוף הסיור ניגשתי אלי וביקשתי ממנה את הטלפון. היא אמרה "אתה חמודי אבל יש לי חבר". אחרי זה ראיתי אותה מצחקקת עם חברות שלה שם. סבא שלי ניגש אלי ואמר "תראה את ה לסבית הזאת, בטח לא מגלחת את הבית שחי". סבא שלי תמיד ידע איך לגרום לי לחייך.