אתה זוכר איך נסענו לצפון לצימר מט ליפול, הוא נראה טוב באינטרנט אמרת לי, ואני רק רציתי ליסוע איתך גם עד קצה העולם. אתה זוכר איך פתחנו שם בקבוק שמפניה ואני אמרתי שזה כמו מיץ ושתיתי ושתיתי כי הבועות עשו לי נעים.

אתה זוכר איך פעם סתם חזרת מהשוק והבאת לי עציץ ורוד כשהוא נבל אמרת לי לא נורא, נקנה חדש, נורא זול בשוק.

אני זוכרת הכול ובלילות חושבת על הדברים שהייתי עושה רק איתך, שאי אפשר לעשות לבד, 

אבל לא מתגעגעת, אפילו לא קצת אפילו לא לפעמים.

אתה יודע שלקחתי את החתול לסרוס איך הוא בכה כל הדרך ואני איתו, אם היית שם לא הייתי בוכה, אתה היית לוקח אותו בלעדי כי אתה יודע שזה קשה לי.

אתה בטח שמעת שהתקבלתי לעבודה חדשה כן זאת שרציתי, אפילו קיבלתי רכב,

כל הלילה בכיתי כי לא היית שם כדי לצחוק על איך שאני נוהגת, ללחוש לי שאני הכי מוכשרת בעולם ואיך הגיע לי.

עכשיו אני מתגעגעת,

בגלל כל הדברים שאני מסוגלת לעשות לבד, אבל לא ממש.