...  אבל באמת אנחנו מתגעגעים תמיד אל הטוב שבנו ,

אל האמת הטהורה המצויה בתוכנו , אל הזכות (זך ) החבויה בנבכי נשמתנו אל הילד שהיה ואיננו אל המים הזכים שבתוכנו...

 פרק חמישי  

אם לומר את האמת המציאות שאתה מתאר מוכרת לי  לצערי.

אבל תמיד בחרתי לברוח ממנה ולא להתיחס.

 למדתי לתרץ ולהצדיק את מעשי ולקוות שיום  אחד זה יעבור,

כי באמת בתוכי הרגשתי וידעתי שאני לא בסדר.

איך אתה מכיר אותי כל – כך טוב ?

ומה אתה מנסה ללמד אותי ?

 והקול שלי הפנימי מסביר ומספר.

"אני זה את ואת זה אני .

אין אנו יכולים אחד בלי השני .

מהרגע שיצאת לאויר העולם ועוד לפני כן ,שמעת אותי ואני שמרתי עלייך.וכשגדלת הכל התחיל להשתנות.

" אתה צודק !אני זוכרת את הרגעים הראשונים כשפקחתי עיניים לעולם הזה וגיליתי שאני עטופה בתרבות המערב ( היום אני יודעת להגדיר זאת כך )  תרבות המלמדת אותנו להיות השגיים וחומרים .

כל דבר חייב להיות עכשיו !!!

תמיד אין זמן וכמעט שאין אוזן קשבת.

הכל נמדד לפי סיבה ותוצאה.

תעשה אז תצליח!

 תלמד אז תצטיין!

תרדוף אז תשיג !

אני זוכרת איך התחלתי לרדוף אחרי מצוינות בלימודים ובהכל.

בהמשך רדפתי אחרי כסף ותמיד נשארתי רעבה לעוד.

שום דבר לא סיפק אותי ולא נתן לי שמחה.

תמיד קיוויתי שאשיג עוד דבר מה אחד ואז אהיה שמחה ומרוצה.

כמו פעם כשהייתי ילדה ומסטיק קטן או סכריה על מקל היו עושים לי את היום.

ואף פעם זה לא בא ,ומעולם זה לא הגיע!

לבסוף התעייפתי , התייאשתי  ונפלתי!

נפלתי לעולם החומר ושכחתי שיש עולם אחר" .

המשך יבוא …