כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    התלמיד עם הלפיד

    א ח ר י

    0

    מרד הקופים

    56 תגובות   יום רביעי, 16/9/09, 20:31

    ''

     ג'יני, צ'רלי וויקי הם שלושה שימפנזים אשר גודלו בחווה פרטית למרגלות טבעון, בין השנים 02-88, יבדל"א.

    התמזל מזלי ובעקבות ביקוריי התכופים בחווה נפל בחלקי להיות קרוב לקופים כבר כשהתקבלו שם כתינוקות תמימי עיניים. הייתי בסביבה גם ארבע שנים מאוחר יותר עת הפכו הקופים למסוכנים וגם עשר שנים אחרי, כשכבר מזמן לא ניתן היה לגעת בהם ושום היכרות אישית לא הבטיחה הישארות בחיים לאחר מגע כזה.

    ביקרתי בגני חיות, ראיתי תנינים, פילים, אריות, ג'ירפות ונמרים. כולם יפים. אני צועד ומתרשם אבל כלום לא גורם לי לקפוא על מקומי. השימפנזה מהפנט.

    מבוכה, אין לי הגדרה טובה יותר לתחושה המוזרה שעולה בי. ככל שאני מביט איני מצליח להשתחרר מההרגשה שזו תערובת שלי ושל רוטווילר, טוב יותר יוסיין בולט וחתול ביצה.

    מה אגיד ומה אספר. אני יכול לתאר טיולים על גדות הקישון כששימפנזה תינוקי מסרב להרפות מכתפיי כילד מפונק או על שניות בהן הזאטוט נעלם אל בין צמרות האקליפטוסים, מרחף כציפור. אני יכול לתאר "ילד" תזזיתי שלובש חולצה, מוציא ראש ורגל מפתח אחד, רגל שנייה מפתח אחר, מכסה את ראשו ואת עיניו במגבת ובמצב זה מזנק מהגג, שתי קומות, למטה, ראש. אני יכול לספר על בעל חיים אשר מגיע בבגרותו (12 שנה) למשקל שישים ק"ג, ניבים כשל נמר וכוח זרועות העולה על כוחם של חמישה גברים חזקים. על פי הידוע, היונק החזק בטבע באופן יחסי לגודלו ופרופורציות לא סבירות בין כוח ומשקל. אני יכול לספר על מבני המגורים המיוחדים אשר הוקמו בחווה כדי לאפשר את החזקתם של יצורי על אלו.

    תחת זאת, בחרתי לערוך עבורכם סקירה של ההיסטוריה השימפנזית הקצרה אך רווית המשמעות מאז נחשף בעל חיים זה לעולם המערב. מדוע עורר עניין כה רב, איזה שימוש נעשה בו ומה גילו חוקרים אודות בעל החיים המדהים הזה?

    .

    אנשי המערב הראשונים אשר נתקלו בשימפנזים היו ציידים אירופאים שחיפשו "מציאות" במרכז אפריקה כבר במאה השמונה עשרה. תינוקות שימפנזים נלכדו לאחר ירי באימם, הובלו לאירופה והוצגו כאטרקציות בבמות בידור נודדות.

    צ'רלס דרווין היה הראשון שהסב את תשומת לבנו לדמיון כשטען ב1871 שלאדם ולשימפנזה מוצא משותף, אולם לא היה בכך הרבה בשלב ההוא.

    מי שהחדירה חביבות לתדמיתה של החיה הייתה "צ'יטה" השימפנזה של "טרזן" שכיכבה על מסכי הקולנוע לצדו של ג'וני וויסמילר בשנות הארבעים והחמישים. אפילו בארצנו הקטנטונת קיבל העניין בקוף האדם ביטוי בדמותם של קופיקו וצ'יפופו הכה מוכרים.

    אולם, זו שהובילה את המהפכה בהתבוננות בשימפנזים הייתה ללא ספק ג'ין גודול שבספרה "אני והשימפנזים" (69) הדהימה את העולם כשתארה שימפנזה דוחק מקל לתוך קן נמלים, משתהה קמעה, שולף אותו כשהוא מצופה ו... זולל נמלים להנאתו. גודול תארה בספרה קופים שובבים ומלאי תושייה, משתמשים במקלות ובפחים כדי לקדם את מעמדם בחברה, ערמומיים אשר מוליכים שולל זה את זה כדי להשיג יתרונות.

    ספרה של גודול ודמותה בכלל היוו אות לתחילתו של מרוץ עולמי להכרת השימפנזה. ממשלות בעולם חוקקו חוקים נגד ניסויים רפואיים בשימפנזים בפרט, עניין גדול התעורר ובכל מקום החלו אנשים חוקרים. העניין בשימפנזים נבע, כמובן, מהשאיפה לחקור את האנושיות ואת מקורות האדם.

    השאלה שכולם שאלו היא מה הופך יצור לבן אנוש?

    כדי לענות על שאלה זו ברור היה שיש להתמקד בבעל החיים שהוא הקרוב ביותר לאדם ולעמוד על מהות ההבדלים.

    נכון להיום, השימפנזה הוא היונק הרביעי בלבד שרציפות הגנים שלו פוענחה, אחרי האדם, החולדה והעכבר (גם הגנום הכלבי קרוב למיפוי סופי). מסתבר שההבדל הגנטי בין האדם לשימפנזה המצוי מסתכם באחוז אחד של שוני! הבדל זה קטן פי עשר מההבדל בין החולדה לעכבר (עשרה אחוזים), קטן בהרבה גם מהשוני בין השימפנזה לגורילה. (למרות הכתוב כאן, הנתון הזה, מסתבר, לא מדויק).

    הדמיון אפוא, הוא גדול בהרבה מזה הנראה לעין. זאת ואף יותר. אין סיבה להניח שההבדל האפסי בשרשרת מבנה הגנים קשור דווקא לתכונות אנושיות משמעותיות או לתכונות שיש להן ביטוי ויזואלי.

    חוקרים רבים נשלחו לאפריקה לחקור את הקופים בסביבת מחייתם. מטרת המחקרים הייתה להצביע על תנאי סביבה אפשריים שהתקיימו לפני חמש מיליון שנים- גיל ההתפלגות, שהובילו להתפתחות מאפיינים גנטיים אנושיים- אגודל מפותח, מוח גדול, הליכה זקופה לגמרי, עור חלק ובעיקר, שפה מורכבת.

    גילוייהם של חוקרי השטח לא הפסיקו להפתיע. ראשית הסתבר שהשימפנזים רחוקים מהתדמית החביבה שנוצרה להם בעקבות סיפורי טרזן וצ'יפופו. לא רק שהם זוללים תינוקות בבונים כאילו הם פרות העצים, הם יקרעו באכזריות כל שימפנזה שיימצא בטעות בשטחם. איבריו ייתלשו ממנו וייתלו על עצים בסביבה. חוקרים צפו בחבורה של חמישה עשר שימפנזים שקטלה בתוך כמה שנים את כל פרטיה של קבוצת שימפנזים שכנה!

    אולם השאלה הגדולה העולה מצפייה בבעלי חיים אלו היא שאלת התודעה. האם שימפנזה הנוטל חופן גרעינים טובים למאכל שהתערבבו בחול, משליך אותו לאגם ואז אוסף בקלילות את הגרעינים הצפים, הוא בעל חיים שממציא ומתכנן או אולי זו רק עדות להסתגלות טובה, אקראיות ולמידה אשר הובילה להתנהגות זו- ביהביוריזם.

    מהי התודעה? האם היכולת האנושית אשר מתמצה לכל היותר באחוז אחד של הבדל, היכולת לחשיבה, תכנון והתכוונות, היא עניין של בלעדיות בעולם החי או עניין של דרגה ושל מידתיות, ובמידה כלשהי קיימת גם בשימפנזים? במילים אחרות, האם קיים תהליך קוגנטיבי כלשהו בקופים?  הרי אם הקוגניציה קיימת בטבע, כדאי שנתור אחריה ראשית אצל הקרובים אלינו.

    גדולי המדענים מתקשים להשיב על שאלת קיום המודעות בבעלי חיים ובכללם השימפנזה. הקושי נובע, מן הסתם, משתיקת החיות. אין מי שיסביר לנו ועלינו להגיע לתשובה לבדנו.

    איני יכול להיות בטוח על פי מראה עיני בלבד שלבני האדם יש דמיון כמו שלי, מחשבה כמו שלי או שהם מתכוונים למשהו במעשיהם. כדי להיות בטוח, עלי להסתמך על ההנחה שכיוון שהם בני אדם, יכולתם ותכונותיהם דומות לשלי. מי שאינו אדם ואף אינו יכול להעיד על עצמו שהוא חושב, מדמיין, מתכוון, רוצה ומתכנן אינו יכול להיחשב כבעל תכונות כאלה משום שיכולות אלה נגזרות מיכולתו של האדם.

    החוקרים אשר תרו אחר סימני התודעה בשימפנזים החלו מחפשים הוכחות בדרך שבה מתמודדת החיה עם שפת בני האדם. לכולם היה ברור שקוף אשר יסביר עצמו במילים יהווה את הוכחה שכולם מחפשים. ברור היה שמבנה החיך השימפנזי אינו מאפשר הגיית הברות אולם מגבלה זו הוסרה בקלות.

    בני הזוג גארדנר והשימפנזה "ואשו", למשל, התפרסמו בעולם בסוף שנות השבעים. הגארדנרים גידלו בביתם את ואשו כתינוקת לכל דבר, כשהתקשורת היחידה אותה קיימו ביניהם, ואף איתה, הייתה שפת התנועות המוכרת כשפת האילמים. בגיל ארבע רכשה ואשו שליטה במאה ושלושים סימנים, שבאמצעותם השיבה על שאלות והביעה את רצונותיה.

    ואשו לא הייתה היחידה. שימפנזים נוספים התפרסמו מיד אחריה והיו אף שהשיגו שליטה בארבע מאות סימנים שונים.

    שנות השבעים אפוא, היו תור הזהב של השימפנזים. מדענים האמינו שאוטוטו יהיה בידם לדרג את התודעה השימפנזית במקומה הראוי, אולי להבין סוף סוף את משמעותה של תודעה חלקית.

    רק לאחר כמה שנות מחקר נוספות הבינו החוקרים שהקופים תקועים. הם לומדים טוב את הסימנים אבל אינם מצליחים לפתחם לשפה. אוצר המילים אותו הם רוכשים גדל בהתמדה אבל הקושי מתמצה בבניית משפטים. משפט של שימפנזה נראה בערך כך: "תן תפוח אני תן לאכול תפוח תודה תן אני אתה". (ציטוט)

    זכירת הסימנים מעידה על למידה והסתגלות אבל אי היכולת להשתפר בבניית משפטים ובסידור הסימנים במשפט בסדר הלוגי הנכון מלמד על כך שהגענו לקצה הדרך, לפחות בכל האמור ביכולת לשפה. כמו כן ניכר קושי כלשהו ביוזמה לשיחות. בעוד פעוט אנושי שגילו שנתיים וחצי ממעט ליזום שיחות אך בגיל ארבע שנים יוזם את שיחותיו בעצמו, נותר הקוף בשלב הפעוט האנושי וממעט ליזום שיחות גם כשהוא מתבגר. ההיפך, יוזמותיו פוחתות.

    עניין נוסף הוא הדלילות הרעיונית המאפיינת את האמירות השימפנזיות. הקוף אינו שואל "מה זה?" כילד, לא מתעניין בעתידו הרחוק וחסר דמיון ממשי. תקוע עם התפוחים והאגוזים שלו ועיסקאות חילופין שימפנזיות, תפוח תמורת בננה, גזר תמורת קונץ. 

    אין לנו ברירה. לתוך אותו אחוז בודד של השוני הגנטי, עלינו לדחוס גם את יכולתו הבלעדית של האדם לשפה וככל הנראה למחשבה ומודעות בכלל.

    .

    הניסיונות לחפש אחר מודעות בבעלי חיים תמיד מזכירים את פרויקט חיפוש החיים בחלל. לא סביר שאין אולם, משום מה, לא קיים הממצא שיוכיח את היש.

    .

    צ'רלי, הזכר משלושת השימפנזים שאותם הכרתי, ודאי זוכר כיצד הערים עלי כשהיה בן חמש שנים והתחמק מסוגרו, דווקא ביום בו נשארתי בחווה לבדי וקיבלתי את האחריות במקום על עצמי. בכלאו הטורקי הוא וודאי מתפוצץ מצחוק כשהוא נזכר בי רודף אחריו בוקר שלם מסביב לחווה.

    ספק אם הוא ממשיך לצחוק כשהוא נזכר כיצד בצהרי אותו יום רוקנתי על ראשו מיכל קצף פורימי ואיך הובל לתאו כשהוא מכוסה כולו בקצף סמיך.

    חחח    

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/13 18:37:

      צטט: אלי למה 2013-05-13 17:15:21

      כן מרב, קראתי את קיצור תולדות האנושות. מאוד נהניתי ולמדתי הרבה. גיל ההתפלגות בין האדם לשימפנזה ונושא המודעות בכלל נוגע לתקופה קדומה בהרבה.

      הררי מונה את שלושת הצעדים המשמעותיים של האדם המאוחרים יחסית- פיתוח שפה מילולית, חקלאות ומדע. צעדו הקדום יותר של האדם, המודעות" התרחש מיליוני שנים קודם לכן ועבור המדע הוא נחשב לאחת התעלומות הגדולות בטבע. על פי דוקינס (שבו אני עסוק עכשיו), לא פחות מתחילת החיים.

      עיסוקך מרתק, אף הוא. כה לחי !

        13/5/13 17:15:

      כן מרב, קראתי את קיצור תולדות האנושות. מאוד נהניתי ולמדתי הרבה. גיל ההתפלגות בין האדם לשימפנזה ונושא המודעות בכלל נוגע לתקופה קדומה בהרבה.

      הררי מונה את שלושת הצעדים המשמעותיים של האדם המאוחרים יחסית- פיתוח שפה מילולית, חקלאות ומדע. צעדו הקדום יותר של האדם, המודעות" התרחש מיליוני שנים קודם לכן ועבור המדע הוא נחשב לאחת התעלומות הגדולות בטבע. על פי דוקינס (שבו אני עסוק עכשיו), לא פחות מתחילת החיים.

        12/5/13 16:09:

      האם קראת את "קיצור תולדות האנושות " של יובל נוח הררי?

      מרתק !

        1/11/11 19:55:

      צטט: מיכל גזית 2011-11-01 03:03:48

      זה מרתק, החכמתי. אפשר להעביר עוד שאלות למה לאלי ויהיו תשובות מרתקות??

      לשרותך מיכלי 24/7

       

        1/11/11 03:03:
      זה מרתק, החכמתי. אפשר להעביר עוד שאלות למה לאלי ויהיו תשובות מרתקות??
        9/10/11 02:11:

      קופים לא תוקפים עם אבנים, אנשים כן. עובדה זו מהווה יתרון עצום ולי נדמה שלא נותנים ליכולת אנושית ספציפית זו את משקלה הראוי. אי אפשר להתעלם.

      גם מקל לאיסוף מזון יכול להעיד על חשיבה מסוימת (או על חיקוי) וגם אבן לפיצוח אגוזים. אבל את זה כולם עושים, גם אנחנו וגם הקופים. מכאן, ככל הנראה לא מתקדמים. בזריקת אבן אנחנו שונים. לא ממש מבוסס אבל לי נדמה שהגענו למה שהגענו בזכות קוף מסוים שלמד להטיל אבן מעל הכתף, הפך לצלף ולימד גם את בניו את כוחה המיוחד של האבן- את הקטילה ממרחק. מכאן מתקדמים. בסדרי גודל של אלפי דורות, זריקת אבנים מפתחת שכל.

      יתכן שהיו כמה סוגים של זורקי אבנים. ההומוספיאנס היחיד ששרד. הנאנדרטלים האחרונים- זורקי אבנים מסוג אחר,  נעלמו מהעולם בסך הכל לפני 20,000 שנים, שזה 800 דורות בסך הכל. 

      לגבי צחוק, השימפנזה לא רק חושף שיניו בעת שהוא משתעשע עם חבריו, כשהם רודפים זה אחר זה במשחק, השימפנזים מתנשפים בקולות רמים שאין להם שום פרוש אחר מלבד צחוק.

      אגב, גם כלבים צוחקים בעת התרגשות ו"שמחה" רבה, ממש חושפים שיניים ללא קול לשניה אחת, גם הם משדרים אי תוקפנות- התנהגות זו נדירה יותר.

       

        8/10/11 22:33:
      האמת היא שאני לא יודעת אם הקוף לא משתמש בכלים כאמצעי תקיפה. הוא כן משתמש בו כאמצעי לאיסוף מזון, השאלה למה אתה חושב שהשימוש באבן כאמצעי תקיפה יש בו יותר עדות לחשיבה מאשר שימוש במקל כאמצעי לאיסוף אוכל.. שנית, הרי לא יצאנו מהקוף. הטענה היא שלקופי האדם ולנו יש אב משותף, כך שאתה יודע כמה בני דודים יכולים להיות שונים.. כן, הגיוני מה שאמרת על נפנוף לשלום (כמו השקת כוסיות..). נתקלתי במחקר שמעיד לצחוק הוא פיתוח של תגובת פחד אצל הקופים, שכשהם מפחדים ורוצים להראות כניעה, הם משילים את השפתיים לאחור במה שנראה כמו חיוך מבעית, מה שהתפתח לימים לצחוק האנושי שכל מטרתו להראות שאני בצד שלך.
        8/10/11 21:59:

      לגבי מוח ומחשבה ברור שבעתיד ממתינים לנו כל מיני מושגים והגדרות שיסבירו טוב יותר את הקשר.

      כשמשווים אדם לשימפנזה או לקוף אדם בכלל (ape), לדעתי קיים ביניהם הבדל גדול בצורה בה הם משתמשים באבנים. קוף לא משליך אבנים כחלק מפעולת התקפה, לא לפני חמש מיליון שנים ולא היום, מבחינת אדם אין התקפה יעילה מזו.

      סימוכין לכך לא נמצא אבל אני משער שהשלכת אבן שימשה מדרגת החשיבה הראשונה בהיסטוריה. התועלת שהושגה מפעולה זו הייתה כבירה והסיכוי הוא שזמן קצר לקח עד שהופיע הקוף זורק האבנים הראשון בהיסטוריה, שהיה גם ליצור החושב הראשון בעולם. אבן עשויה להיזרק עם חכמה או ללא חכמה, זריקה טובה מצריכה דמיון שהשימפנזה עדין לא השיג.

      אגב, נפנוף יד לשלום כלומר הצגת כף  והזזת האצבעות כך שיראה מרחוק שאין בה אבן, היא סימן מוסכם עתיק מאוד, "אין אבן", ככל הנראה עוד מהימים ההם.

       

        7/10/11 10:06:
      אין על פילוסופיה.. נראה לי שאנחנו מדברים במושגים טיפה שונים. אבל אני מבינה את הטענה שלך. לא מספיק קיבולת מסויימת של מח בשביל להסביר חשיבה מפותחת כמו של האדם. לפני כמה שנים היה לי ויכוח עם איזה דוקטורנט במכון וייצמן שעבד בחקר המח. התווכחנו על קיומה של הנשמה כמקור של חשיבה מורכבת או פילוסופית. אתה בודאי יכול לדמיין מה הייתה דעתו בעניין. הוא טען (ובצדק) שאין שום רגש, מחשבה, תהייה, או מה שלא יהיה, שלא ממוקמת באיזה תא במח ובמניפולציה מסויימת ניתן לשנות או לבטל אותו רגש/מחשבה. אני סתם רציתי להכנס בו כי הייתי חברה באגודה נגד ניסוים בבעלי חיים. לענייננו. המח של האדם הוא בעל הכמות הרבה ביותר של תאים באופן יחסי לגודלו ולכן כל הקפלים שיש במח. אין מקום בגולגולת. מח של בעלי חיים הוא יחסית חלק. אז ברור שלא רק מספר התאים משנה פה. כשיש לך שילוב של נפח מח, יכולת יצירה ויצירתיות, מורכבות חברתית ותקשורת בצורת שפה המאפשרת העברת רעיונות ופיתוחם, כל המרכיבים הללו יוצרים הבזקים של רעיונות, מחשבות חדשות, הרהורים. אני לא יודעת מתי לראשונה ישב האדם וחשב לעצמו אם אחתוך ענף עץ, מעניין מה אוכל לעשות איתו. או יש לי אף גדול אז בטח לא יאהבו אותי עכשיו. מה שלא יהיה. הרהור הוא דבר שקשה גם להגדיר אותו. מתי יחשב לכזה. אבל ציינתי עד עכשיו המון גורמים להתפתחות הבינה האנושית. כולם פקטורים משמעותיים. הרבה פעמים בדיוק התרכובת הנכונה בין שמונתאלפים גורמים היא שיוצרת את התנאים למחשבה הקטנה הראשונה.
        7/10/11 00:32:

      צטט: מורגן לה פיי 2011-10-06 18:36:27 

       

      למה בדיוק אתה קורא מדרגה ראשונה? התבונה התפתחה גם היא באופן הדרגתי ואיטי. האם ייצור אבני יד הוא סממן של תבונה? כי זה דורש תכנון. חיפוש של חומר גלם מתאים, פיתוח טכניקה כאשר תכלית השימוש עומדת אל מול עיניי הסטת וזה מראה על חשיבה עתידית קרי תבונה. אבני היד הראשונות החלו די מוקדם. למיטב זיכרוני כ 3 מיליון שנה אחורה. ההומו ספיאנס (אנחנו) קיים כ 400000 שנה. עד לפני כ30000 שנה חי במקביל לניאנדרטל שהיה לא פחות תבוני ועם זאת נכחד. הסממנים הראשונים לחשיבה מופשטת שבאו לידי ביטוי בציורי המערות החלו לפני כ26000 שנה. גם אצל ההומוספיאנס וגם אצל הניאנדרטלים. זוהי כבר חשיבה מאד מתקדמת כי אלו הסממנים הראשונים של הדת. אבל לאלו קדמו ייצור של כלים קטנים ומורכבים שמעידים על חשיבה לפרטים ותכנון מקדים. כל שקשה לי לענות מה היה הידע הראשון. לדעת איפה יש צור משובח ליצירת כלים לעיבוד עורות זה ידע, אבל בטח לא משתווה לידע שלנו שזה הדבר היחיד שהשתנה עם הזמן והנסיון. נפח המח לא השתנה מזה כמה מאות אלפי שנה.   אז אני מניחה שהתשובה הטובה ביותר תהייה שהשינוי האמיתי חל בפיצול שנעשה בין ההומו ארקטוס להומו ספיאנס והניאנדרטל וזה קרה אחרי שהאדם יצא מאפריקה. לא יודעת אם יש קשר אבל זו עובדה. והפיצול נעשה בגלל תנאים גיאוגרפיים. 

      קצת הלעטתי אבל האבולוציה של האדם הוא נושא מורכב וקשה לענות כאן :)

      הכל התפתח באופן אטי והדרגתי. המילה "התפתח" בפני עצמה מתארת הדרגתיות. אף על פי כן, משהו בעבר הרחוק התרחש, ארוע כלשהו, משהו שיצר את ההרהור הראשון בעולם שכמותו לא היה אף פעם. הרהור שברבות הזמן הפך מולד והיווה את מדרגת ההתפתחות הראשונה, מדרגה שבה שום יצור מלבד האדם עדיין לא טיפס.

      שכל ומחשבה לצורך העניין אינם שונים מכנפיים ויכולת תעופה. היו ימים בהם חרקים היו היחידים שהתגברו על כוח הכבידה אולם המציאות יצרה מצב בו נפנוף בגפיים קדמיות הועיל במשהו (קפיצה מעל שלולית למשל). ראוי לראות ברגע זה את הולדת היצור שלו אנחנו קוראים עוף/ציפור.

      באופן דומה ראוי להתייחס להולדת האדם. אבל לא כמו ציפור שאת המדרגה הראשונה להתפתחות יכולתה לעוף ניתן להסביר בשלוליות גדולות, את הצורך הראשון במחשבה לא ניתן לדמיין.

      יצא קצת פילוסופיה, העיקר שמשהו יצא.

       

        6/10/11 18:36:

      צטט: אלי למה 2011-10-06 15:04:21

      תודה גדולה מורגן. אמרת המון דברים חדשים לי, שהם ודאי גם נכונים. המקריות של מדרגות ההתפתחות ברורה, מה שלא ברור זו המדרגה הראשונה. כיצד החל הטיפוס? מה, למשל, היה הידע הראשון בעולם?

      תודה פסי מספרת הסיפורים. יצורים חסרי ידע. תארי לך.

       

       

      למה בדיוק אתה קורא מדרגה ראשונה? התבונה התפתחה גם היא באופן הדרגתי ואיטי. האם ייצור אבני יד הוא סממן של תבונה? כי זה דורש תכנון. חיפוש של חומר גלם מתאים, פיתוח טכניקה כאשר תכלית השימוש עומדת אל מול עיניי הסטת וזה מראה על חשיבה עתידית קרי תבונה. אבני היד הראשונות החלו די מוקדם. למיטב זיכרוני כ 3 מיליון שנה אחורה. ההומו ספיאנס (אנחנו) קיים כ 400000 שנה. עד לפני כ30000 שנה חי במקביל לניאנדרטל שהיה לא פחות תבוני ועם זאת נכחד. הסממנים הראשונים לחשיבה מופשטת שבאו לידי ביטוי בציורי המערות החלו לפני כ26000 שנה. גם אצל ההומוספיאנס וגם אצל הניאנדרטלים. זוהי כבר חשיבה מאד מתקדמת כי אלו הסממנים הראשונים של הדת. אבל לאלו קדמו ייצור של כלים קטנים ומורכבים שמעידים על חשיבה לפרטים ותכנון מקדים. כל שקשה לי לענות מה היה הידע הראשון. לדעת איפה יש צור משובח ליצירת כלים לעיבוד עורות זה ידע, אבל בטח לא משתווה לידע שלנו שזה הדבר היחיד שהשתנה עם הזמן והנסיון. נפח המח לא השתנה מזה כמה מאות אלפי שנה.   אז אני מניחה שהתשובה הטובה ביותר תהייה שהשינוי האמיתי חל בפיצול שנעשה בין ההומו ארקטוס להומו ספיאנס והניאנדרטל וזה קרה אחרי שהאדם יצא מאפריקה. לא יודעת אם יש קשר אבל זו עובדה. והפיצול נעשה בגלל תנאים גיאוגרפיים. 

      קצת הלעטתי אבל האבולוציה של האדם הוא נושא מורכב וקשה לענות כאן :)

        6/10/11 15:04:

      תודה גדולה מורגן. אמרת המון דברים חדשים לי, שהם ודאי גם נכונים. המקריות של מדרגות ההתפתחות ברורה, מה שלא ברור זו המדרגה הראשונה. כיצד החל הטיפוס? מה, למשל, היה הידע הראשון בעולם?

      תודה פסי מספרת הסיפורים. יצורים חסרי ידע. תארי לך.

       

       

        6/10/11 14:10:
      מעניין איפה מרכזים השימפנזים את מאגרי המידע שהם אספו אודות האדם....
        6/10/11 08:17:

      צטט: אלי למה 2011-10-06 03:20:44

      צטט: מורגן לה פיי 2011-10-05 22:39:52

      לא הבנתי אם אתה תוהה מהי תובנה או שאתה טוען שהתובנה היא שמבדילה אותנו מאחינו למאגר הגנטי. ההסבר הפשוט הוא האגודל שיש לך ביד. הוא שהביא לאדם את היכולת ליצור, שהביא את האדם לפתח סקרנות ובכך גדלו מספר התאים במוחו באופן הדרגתי. אבל אני לא יודעת מה זה מודעות. אם כבר לאדם יש יכולת רפלקטיבית שאין לבעלי חיים. זוהי אולי מהות התודעה.

      תודה מורגן על תגובתך.

      לי נדמה שאני מבין מה כוללת ההגדרה "תודעה". מודעות, קוגניציה, תודעה, מדובר בערכים זהים שנולדו כדי לתאר תכונה אנושית בסיסית. כמו שאני מבין הכוונה ליכולת ההרהור המאפיינת את התנהגות האדם אשר הופכת את השתלבותו בסביבתו למשימה מאוד שונה ממשימת החיות.

      איך יכולת ההרהור התפתחה, כלומר איך הפך הקוף לאדם, היא שאלה לא פתורה והסיכוי הוא שלא תיפתר. האם הגידול הפתאומי באונה המצחית, האם התפתחות האגודל, האם התפנות הידיים, מה קדם למה ולמה?

      העולם התקיים 3,000,000,000 שנים בלי שהתקיים בו הרהור כלשהו. בזמן האחרון, מסיבה לא ידועה, הופיע היצור החושב הראשון, וכמו צמח מסוג עמיד שכמותו לא נודע, כיסה את העולם. מין סיפור כזה.

       

       

       זה לא היה כזה מיקרי. נכון, 3 מיליארד שנה יצורים התפתחו ונכחדו ללא שום השפעה מיוחדת. אבל יש סיבה לכך שהגענו הלום. לפני 5 מיליון שנה ירד הקוף הראשון מן העצים בעקבות כנראה שינוי במקורות המזון שלו ונאלץ לעבור לחיות בסואנה. מה שהצריך שינוי בטקטיקת איסוף המזון וכשאין על מה לטפס בשביל לראות רחוק צריך להזדקף. במהלך הזמן הפך הקוף הזקוף לאוכל נבלות וגם זה בעקבות שינוי בפלורה. כשהתחיל לצרוך בשר, צריכת השומן איפשרה גידול בנפח המח, מה ששינה גם את המשנן וגם את מפתח האגן של הנקבה. המח גדל, ושיטת איסוף המזון השתנתה מה שהוביל ליצירת כלים שעדויות להם יש מלפני 3.5 מיליון שנה. מניחה שזה לא משנה אם האגודל קדם ליצירת הכלים או ההפך. יותר הגיוני שכמו באבולוציה המקריות הובילה לקבעון. בהמשך בעקבות נסיבות סביבתיות האדם הפך מיצור שחי בקבוצות קטנות ליצור שחי בחברות עם המון פרטים. זה עזר לפיתוח השפה והיכולות הקוגניטיביות. הכל היה השתלשלות מיקרית.

      יכול להיות שהסקירה האבולוציונית הקטנה שעשיתי פה מיותרת אבל זה לא כזה מפתיע שהקוף הפך ליצר מפותח כמו ההומוספיאנס. היו המון אלמנטים שהובילו לכך.

      חשיבה מופשטת ומורכבת החלה רק לפני כ30000 שנה. וגם זה לא קרה סתם במקרה. אפשר לראות גם בשינוי שחל בכלים שהאדם התפתח הדרגתית לחשיבה מורכבת יותר.

       

        6/10/11 03:20:

      צטט: מורגן לה פיי 2011-10-05 22:39:52

      לא הבנתי אם אתה תוהה מהי תובנה או שאתה טוען שהתובנה היא שמבדילה אותנו מאחינו למאגר הגנטי. ההסבר הפשוט הוא האגודל שיש לך ביד. הוא שהביא לאדם את היכולת ליצור, שהביא את האדם לפתח סקרנות ובכך גדלו מספר התאים במוחו באופן הדרגתי. אבל אני לא יודעת מה זה מודעות. אם כבר לאדם יש יכולת רפלקטיבית שאין לבעלי חיים. זוהי אולי מהות התודעה.

      תודה מורגן על תגובתך.

      לי נדמה שאני מבין מה כוללת ההגדרה "תודעה". מודעות, קוגניציה, תודעה, מדובר בערכים זהים שנולדו כדי לתאר תכונה אנושית בסיסית. כמו שאני מבין הכוונה ליכולת ההרהור המאפיינת את התנהגות האדם אשר הופכת את השתלבותו בסביבתו למשימה מאוד שונה ממשימת החיות.

      איך יכולת ההרהור התפתחה, כלומר איך הפך הקוף לאדם, היא שאלה לא פתורה והסיכוי הוא שלא תיפתר. האם הגידול הפתאומי באונה המצחית, האם התפתחות האגודל, האם התפנות הידיים, מה קדם למה ולמה?

      העולם התקיים 3,000,000,000 שנים בלי שהתקיים בו הרהור כלשהו. בזמן האחרון, מסיבה לא ידועה, הופיע היצור החושב הראשון, וכמו צמח מסוג עמיד שכמותו לא נודע, כיסה את העולם. מין סיפור כזה.

       

       

       

        5/10/11 22:39:
      לא הבנתי אם אתה תוהה מהי תובנה או שאתה טוען שהתובנה היא שמבדילה אותנו מאחינו למאגר הגנטי. ההסבר הפשוט הוא האגודל שיש לך ביד. הוא שהביא לאדם את היכולת ליצור, שהביא את האדם לפתח סקרנות ובכך גדלו מספר התאים במוחו באופן הדרגתי. אבל אני לא יודעת מה זה מודעות. אם כבר לאדם יש יכולת רפלקטיבית שאין לבעלי חיים. זוהי אולי מהות התודעה.
        23/6/11 01:28:

      צטט: Lisi-strata 2011-06-22 23:03:55

      אנחנו כידוע משתמשים רק בעשרה אחוזים מאותו אחוז אחד...

       

      הי ליזי.

      לא נכון להניח שאנחנו מסוגלים ליותר. כל מה שאפשר להגיד ממיפוי מוח זה שרק חלק קטן מהמוח פועל לצורך חשיבה.

        22/6/11 23:03:
      אנחנו כידוע משתמשים רק בעשרה אחוזים מאותו אחוז אחד...
        14/6/11 20:45:

      צטט: אלי למה 2011-03-28 16:25:42

      צטט: eilufim 2011-03-21 17:24:25

      בחווה של דובי שיפמן ??

      כן שוקי, בחווה של דובי שיפמן.

       

      :)

        28/3/11 16:25:

      צטט: eilufim 2011-03-21 17:24:25

      בחווה של דובי שיפמן ??

      כן שוקי, בחווה של דובי שיפמן.

       

        21/3/11 17:24:
      בחווה של דובי שיפמן ??
        11/2/11 13:45:

      גם לגמלים יש מה להגיד.

      ''

        6/10/10 18:18:
      האדם מודע ברמת האחדות בפוטנציאל
        6/9/10 07:53:


      מישמיש, סתכל טוב בתגובה מעליך, זה החבר שלי. אתה הרי לא רוצה שנבוא לחפש אותך, נכון?

      זה כל מה שיש לך לומר יא אבו מישמיש חנטריש?

        6/9/10 05:42:

      צרלי קצרלימגניב

        13/7/10 07:41:

      הבנת או לא?

       

      תארו לכם מוטצייה בין קוף שימפנזה לכלב בולודוג

        11/3/10 23:36:

       

       

       חיוך תודה  

        21/2/10 07:26:


      צדתי פוסט כיכבתי ויצאתי לי ליום עמלי.

       

      שבוע טוב (-:

        23/9/09 17:19:
      לך כוכב ירוק וזוהר...
        22/9/09 20:27:

      מרתק ביותר...

      תודה על ההעשרה...

      רק ! 1%.....מעניין.

      (עוד אשוב לככב)

        21/9/09 22:42:

      לא מבינה הרבה בשימפנזים...

      אז שתהיה לנו שנה יותר טובה

       

        21/9/09 19:27:

      צטט: אלי למה 2009-09-21 18:52:01


      זה היה צפוי שהנושא יגרור אותנו לשאלת הבריאה. מה יכול לגרור אותנו לשאלה כזו אם לא השימפנזה?

      נכון להיום, קימות שלוש תשובות לתעלומת הבריאה ואולי אפשרות רביעית לפיה אנחנו לא יודעים כלום. הבחירה שלנו בפתרון כזה או אחר מתרחשת על פי מבנה אישיותנו.

      אלוהים, חוצנים או אבולוציה. תאוריית האלוהים נבנתה על ידי אנשים שלא ראו שימפנזה מימיהם. לו היו נפגשים בבעל חיים כזה, היו מוסיפים לשבוע יום והוא היה הופך לשמנוע. ביום השישי מרכיבים את הקוף, בשביעי את האדם וביום השמיני, ישבות אלוהים ממלאכתו, סוף השמנוע.

      השימפנזה תקשה מאוד גם על המחזיקים בתאוריית החוצנים. ליוצר חייה/אדם כזו צריכה להיות סיבה מאוד מסוימת לייצר חיה שהיא העתק של אדם, כשרק אלמנטים אנושיים בודדים נעלמים ממנה.

      השימפנזה ודרווין, לעומת זאת, מתאימים זה לזה ככפפה לכף יד. התפלגות שארעה לפני מאות אלפי דורות, תקופה שבסדרי גודל אבולוציונים בהחלט מצדיקה את הדמיון.

      יש שמציעים להקשיב לאנשי הדת, יש מספרים על חוצנים, אני קורא לאנשים להביט בשימפנזה. (נא לוודא שלא יווצר ביניכם מגע). 

       

      יקירי, מצאתי סימוכין בספרות שהצעתי לך לקרוא בנוגע לסיבת בריאת בע"ח ובינהן החיה החכמה, השימפנזה.

      -" לפני זמן רב מאוד, על הפלנטה המרוחקת שלנו, הגיעו האנשים

      לרמה טכנולוגית ומדעית דומה לזו שתהיה על כדור הארץ בקרוב.

      הם התחילו לברוא צורות חיים פרימיטיביות ועובריות, תאים חיים

      במבחנות. ההתלהבות אחזה בכולם. הם שכללו את הטכניקותשלהם והצליחו לברוא חיות קטנות ומוזרות

      . עד אשר דעת הקהל

      של עולמנו והממשלה אסרו על מדענים אלה להמשיך

      בניסיונותיהם לברוא מפלצות אשר היו עלולות להוות סכנה

      לקהילה ואכן, אחת מחיות אלה נמלטה וגרמה למספר קורבנות.

      היות ובמקביל התקדם חקר החלל הבינכוכבי והבינגלקטי, החליטו

      אנשי המדע לנסוע לפלנטה מרוחקת אשר מכילה כמעט את כל

      התנאים שיאפשרו להם להמשיך בניסיונותיהם
      . הם בחרו בפלנטה

      בה אתם חיים וכאן אבקשך לקחת את התנ"ך ובו תוכל למצוא

      סימנים לכך. סימנים אלה, שכמובן סולפו על ידי הסופרים, אשר לא

      יכלו להעלות על דעתם כי דברים כאלו ייתכנו באופן טכנולוגי וייחסו

      אותם למיסטי ולעל-טבעי.

      רק לחלקים מהתנ"ך שאותם אתרגם יש חשיבות, היתר הנם

      פטפוטים פואטיים בלבד ועליהם לא אדבר.

      עם כל זאת עליך להכיר בעובדה שהודות לכלל, האומר שיש

      להעתיק את התנ"ך בשלמותו ללא שינויים והשמטות, המשמעותהעמוקה המונחת ביסודו השתמרה

      , גם אם לטקסט עצמו נוספו

      פסוקים מיסטיים ומיותרים במהלך הדורות."

      רק צריך לחשוב בהיגיון, זה הכל.

      ישנם דברים שנכתבו שם והותירו אותי עם הלשון בחוץ כי ההיגיון הנחה אותם.

      תהנה:)

       

        21/9/09 18:52:


      זה היה צפוי שהנושא יגרור אותנו לשאלת הבריאה. מה יכול לגרור אותנו לשאלה כזו אם לא השימפנזה?

      נכון להיום, קימות שלוש תשובות לתעלומת הבריאה ואולי אפשרות רביעית לפיה אנחנו לא יודעים כלום. הבחירה שלנו בפתרון כזה או אחר מתרחשת על פי מבנה אישיותנו.

      אלוהים, חוצנים או אבולוציה. תאוריית האלוהים נבנתה על ידי אנשים שלא ראו שימפנזה מימיהם. לו היו נפגשים בבעל חיים כזה, היו מוסיפים לשבוע יום והוא היה הופך לשמנוע. ביום השישי מרכיבים את הקוף, בשביעי את האדם וביום השמיני, ישבות אלוהים ממלאכתו, סוף השמנוע.

      השימפנזה תקשה מאוד גם על המחזיקים בתאוריית החוצנים. ליוצר חייה/אדם כזו צריכה להיות סיבה מאוד מסוימת לייצר חיה שהיא העתק של אדם, כשרק אלמנטים אנושיים בודדים נעלמים ממנה.

      השימפנזה ודרווין, לעומת זאת, מתאימים זה לזה ככפפה לכף יד. התפלגות שארעה לפני מאות אלפי דורות, תקופה שבסדרי גודל אבולוציונים בהחלט מצדיקה את הדמיון.

      יש שמציעים להקשיב לאנשי הדת, יש מספרים על חוצנים, אני קורא לאנשים להביט בשימפנזה. (נא לוודא שלא יווצר ביניכם מגע). 

        20/9/09 22:38:


      צודקת איריס. אני קורא ברצינות חלקית.

      תעלומת היווצרות האנושות, בעלי החיים, העולם והיקום אינה קיימת מהיום. מיום שלמד לכתוב מנסה האדם כל מיני פתרונות. האלוהות שבשמיים היא רעיון, החוצנים הם רעיון והאבולוציה היא רעיון.

      אני מקבל את כל הערוכותיו של המדע בעניין זה שבחר באבולוציה. קשיינו להסכים לרעיון האבולוציה נובעים, לדעתי, ממחזור חיינו הקצר. מוחנו אינו מסוגל לחוש פרקי זמן בני מיליון שנה, לפיכך האינטואיציה אינה מובילה אותנו לכיוונים סבירים.

        20/9/09 22:12:

      צטט: 1ברוש 2009-09-20 21:53:55


      "ספק אם הוא ממשיך לצחוק כשהוא נזכר כיצד בצהרי אותו יום רוקנתי על ראשו מיכל קצף פורימי ואיך הובל לתאו כשהוא מכוסה כולו בקצף סמיך"

      לך תדע מה הוא כתב בבלוג שלו, על זיכרון אותו יצור מוזר ונקמני שכיסה אותו בקצף

      ובכלל מה כתבו עליך התצפיתנים של השימפנזים כשהתבוננו במעשיך..

      וואלה, אי אפשר לדעת. יתכן שאני רשום ברשימה כלשהי ויש מי שמתכנן לי חבית של קצף על הראש. אזהר להבא. 

      גם אני חשבתי שהפוסט דווקא מכוון לדימיון בין האנשים לשימפנזים. לא ידעתי שבאחוז אחד של שוני גנטי גלומים הבדלים כה רבים.

      רציתי לדבר על הדמיון ויש המון. ההבדל של אחוז אחד הוא נתון שאתו נאלץ להסתדר בעקבות הכתוב כאן. http://www.hayadan.org.il/wp/the-alternative-genome-18080/

       

       

       

       

        20/9/09 21:53:


      "ספק אם הוא ממשיך לצחוק כשהוא נזכר כיצד בצהרי אותו יום רוקנתי על ראשו מיכל קצף פורימי ואיך הובל לתאו כשהוא מכוסה כולו בקצף סמיך"

      לך תדע מה הוא כתב בבלוג שלו, על זיכרון אותו יצור מוזר ונקמני שכיסה אותו בקצף

      ובכלל מה כתבו עליך התצפיתנים של השימפנזים כשהתבוננו במעשיך..

      גם אני חשבתי שהפוסט דווקא מכוון לדימיון בין האנשים לשימפנזים. לא ידעתי שבאחוז אחד של שוני גנטי גלומים הבדלים כה רבים.

        20/9/09 20:56:

      צטט: אלי למה 2009-09-20 20:06:47


      מבחינתי, לא צריך את דרווין. די שנעמוד ונבהה בשימפנזה כמה דקות כדי שתתרסק התאוריה על חוצנים שיצרו כאן אנושות. אי אפשר להסביר את הדמיון באקראיות. (או שהטענה שהחוצנים הביאו איתם גם שימפנזים). 

       

      יקירי , קראת רק ראשי פרקים?

      אתה רוצה שאלשין למורה נחמה?

      חוצנים לא הביאו והם בכלל נקראים בוראים.

      בראו, גם את השימפנזים.

      תקרא תקרא, אם לא תמצא עניין בסוף אני לא איריס.

      (גם ככה אני לא מתה על השם שבחרה לי אמא שלי באמצע חודש אוגוסט החם).

      ברובם היו אלה ניסויים שהצליחו, השימפנזים וחיות אחרות.

        20/9/09 20:06:

      מבחינתי, לא צריך את דרווין. די שנעמוד ונבהה בשימפנזה כמה דקות כדי שתתרסק התאוריה על חוצנים שיצרו כאן אנושות. אי אפשר להסביר את הדמיון באקראיות. (או שהטענה שהחוצנים הביאו איתם גם שימפנזים). 
        20/9/09 19:24:

      צטט: אלי למה 2009-09-20 19:06:38


      לא חושב שהיה בהיסטוריה אי פעם אדם שחולל מהפכה כה אדירה והשפיע על מחשבת האדם כפי שהשפיע עליה צ'רלס דרווין.

      לדעתי, גדול המגלים בכל הזמנים. ספרו "מוצא המינים" היווה נקודת זינוק למדעים חדשים רבים, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ועוד.

      יתכן ובלעדיו היה העולם נשאר תקוע בסיפורי שדים ורוחות עוד שנים רבות.

       

       

      אתה איש גדול ואינטלגנטי.

      יש לי להמליץ לך על ספרות שאולי תדחק את דרווין הצידה.

      "ההיפותזה השלישית".

      "האמת על האלוהים" ואין קשר לדת.

      את השני תוכל למצוא כאן :

      www.rael.org

      אפשר, רצוי וניתן להוריד אותו, קובץ PDF

      הראשון לא יודעת מהיכן להשיג, אבל מופיע כולו בגוגל.

      כדאי להרים את הכפפה, חובקת נהדר את כף היד והמח.

      תהנה יקירי,

      שבוע נפלא.

        20/9/09 19:15:


      שנה טובה,

      במיוחד לצ'רלי נשיקה

       

        20/9/09 19:06:


      לא חושב שהיה בהיסטוריה אי פעם אדם שחולל מהפכה כה אדירה והשפיע על מחשבת האדם כפי שהשפיע עליה צ'רלס דרווין.

      לדעתי, גדול המגלים בכל הזמנים. ספרו "מוצא המינים" היווה נקודת זינוק למדעים חדשים רבים, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ועוד.

      יתכן ובלעדיו היה העולם נשאר תקוע בסיפורי שדים ורוחות עוד שנים רבות.

       

        20/9/09 18:15:


      מידע מרתק.

      בתור חובבת ערוץ הטבע, הנשיונל גיאוגרפיק כבר ראיתי כמה וכמה שאכן מגדלים אותם

      בגיל מאוד קטן אך ממהרים להחזיר אל הטבע בטרם יצלמו את קינג קונג הבא, קצת פחות סימפטי.

      האינטלגנציה הזאת שלהם, בכל אלה שצפיתי הייתה זהות מדהימה ואני לא חסידה גדולה של דרווין כי אחריו יש גילויים חדשים

      בנוגע למוצא האדם, לא  מן הקוף.

       

      החלק עם השני, התפוח והסיבוב מעלים חיוך:)

        20/9/09 18:06:


      *

       

       

       

      שנהטובה

        19/9/09 05:15:

      צטט: shabat shalom 2009-09-18 18:45:13

      אתה סיפרת על השימפנזים (מידע מרתק!)

      ואני למדתי על בני האדם.

      היה לי איזו הרגשה (שאולי אתה תוכל לעזור לי להבהיר אותה)

      שיש כאן איזה מסר לאדם.

      שהמרחק בינו לבין השימפנזה הוא קטן מאד, וכדאי לו לאדם להשאר אדם.

      אנחת רווחה יצאה מפי כשבנתי שיש פה הוכחה שאחוז אחד של שוני בין הגנטיקה

      הוא בכל זאת עולם ומלואו

      (או שזו אשלייה בלבד).

      שנה טובה מאד לך ולקרוביך.

       

      שנה טובה יוסי.

      הכוונה לספר על שימפנזים בלבד. מצד שני, יש מקום להרהר בנטיות אנושיות שהן אינן תוצאה של תרבות- האלימות, הזכריות, ההתלכדות למטרות כוח או שנאת זרים.

        18/9/09 20:26:

      איזו כתבה מענינת נוש מענין בחרת לקראת השנה החדשה ... שנה טובה !
        18/9/09 19:25:

      שנה טובה

      שתהיה שנה שלמה, שתהיה ריחנית מלאה במוזיקה, בסקס ובדבש.

      שתתגמדנה השאיפות ושנרווה נחת. 

       

        18/9/09 18:45:

      אתה סיפרת על השימפנזים (מידע מרתק!)

      ואני למדתי על בני האדם.

      היה לי איזו הרגשה (שאולי אתה תוכל לעזור לי להבהיר אותה)

      שיש כאן איזה מסר לאדם.

      שהמרחק בינו לבין השימפנזה הוא קטן מאד, וכדאי לו לאדם להשאר אדם.

      אנחת רווחה יצאה מפי כשבנתי שיש פה הוכחה שאחוז אחד של שוני בין הגנטיקה

      הוא בכל זאת עולם ומלואו

      (או שזו אשלייה בלבד).

      שנה טובה מאד לך ולקרוביך.

        18/9/09 18:00:

      איזה פוסט מרתק!!!!

      תענוג :)

      כייף לך!

      שנה טובה:))

        18/9/09 16:55:


      ישנם מאתנו שעלולים להאמין שגידול שימפנזה בבית היא עניין נחמד וכדאי.

      אהיה כאן להזהירכם מלנסות. ביתכם יהפוך במהירות עמוס בשברי חפצים שגודלם המקסימלי חמישה ס"מ, אבל זה הקטע הנסבל יחסית. השימפנזה הוא כה קשה להחזקה עד שגני חיות בעולם אינם מעוניינים בו. הוא אלוף הבריחות הבלתי מעורער, זריז כשד וקטלני ללא סיבה, הזכרים בפרט.

      השימפנזים שמראים לנו בערוצי המדע מחבקים את מטפליהם אינם התמונה האמיתית. אלה שימפנזים צעירים, בדרך כלל צעירות.

      כשבעל חיים זה מתבגר, הוא לא הופך רק עצום בכוחו, גם מתעצבן כבנזין. קשה לי להאמין שתהליכים ביהביוריסטים עשויים להחדיר עדינות וזהירות בהר הגעש הזה. גופנו האנושי עדין ופריך מדי בשביל קשר כזה.

      עניין נוסף הוא הזכריות המתפתחת כאילו נוף חדש הולך ומתגלה. שכח מהגורילה עדין הנפש אשר מתופף על חזהו כאות לגבריות. זכרי השימפנזים כבר מגיל שלוש שנים ואילך מלהיטים עצמם בצרחות מתגברות ובפרצי זכריות מפחידים מטיחים עצמם בקירות, בעצים, לך נותר רק לקוות שהקוף לא יוטל, במקרה, עליך.

        17/9/09 20:25:

      מעניין.

      והקטע "זכירת הסימנים מעידה על למידה והסתגלות אבל אי היכולת להשתפר בבניית משפטים ובסידור הסימנים במשפט בסדר הלוגי הנכון מלמד על כך שהגענו לקצה הדרך" גורם לחשוב גם על המגבלות של היצורים החכמים קצת יותר.

        17/9/09 16:27:
      שנה טובה אלי...
        17/9/09 16:21:


       

      תמיד מעניין אצלך...

      שנה טובה ומתוקה !!!

      שרי*

        17/9/09 00:14:
      שנה ~טובה
        17/9/09 00:05:

      תפוח בדבש, עשה זאת נכון.
      המצרכים הדרושים: תפוח ירוק חתוך לארבע, צלוחית דבש, חופן אגוזי מלך.

      הביצוע: טול רבע תפוח בידך, תוך כדי סיבוב טבול אותו בצלוחית הדבש ובתנועת המשך הגש לפה ונגוס ביס הגון. ללא שום עיכובים נוספים צרף להתרחשות שבפיך שברי אגוזים אחדים. רק בשלב הזה רסק את המרכיבים. אל תמהר לבלוע, ערבב היטב את השלושה ותן להם להפוך לדייסה במרקם אחיד. רק אז תברר את סוג הטעם שאתה חווה.

      ואז תראה איזה שנה תבוא לך.

      פרופיל

      אלי למה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סיפורים אחרונים