ב"ה
זקיני הקדוש הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זצוק"ל מלמד בספרו הקדוש "נועם אלימלך" (פרשת משפטים דף מה טור ב), תוך כדי ביאור הפסוק: אִם חָבל תַּחְבּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְערו,ֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב, וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי (שמות כב, כה - כו), כיצד לעשות תשובה (הערה: בתוך דבריו משולבים דברי הסבר שלי):
אם חלילה וחס חָבול תַּחְבול את הנשמה שנתן לך הקב"ה, דהיינו שתחטא ותקלקל ותפגום בנשמתך וע"י זה תתמשכן חלילה נשמתך בין הקליפות רחמנא-ליצלן, ותרצה לחזור בתשובה.
לא תתחיל מיד, בראשית תשובתך, להחזיק במידת חסידות, בהתלהבות אש ובבהירות.
אלא בתחילה צריך אתה לתקן את אשר עיוות ולכבס את הכתמים שעשית בנשמה.
והוא דומה, למשל, לאדם המבשל איזה מאכל טוב בכל מיני תבלינים, רק שלא היה נזהר מלשמור את המאכל שלא התערבו בו פחמים או אפר.
והנה התבשיל עצמו הוא טוב למאכל, רק בהגיע הפחמים והאפר מדי פעם לתוך הפה וייגרס בחצץ שיניו, אזי בודאי האדם האוכל את המאכל הזה זורק אותו מתוך ידו.
כמו כן הנמשל: אדם שעוות וקלקל נשמתו ע"י עבירות, הנמשלות לפחמים או אפר, ורוצה לעשות מאכל טוב לבורא ברוך-הוא, כלומר ללמוד תורה ולקיים מצוות, יחד עם תערובות הפחמים או האפר, כלומר בטרם יעשה תשובה על מה שקלקל, טורפים לו את תורתו ומצוותיו בפניו (עיין רמב"ם הלכות תשובה ז, ז), אוי לאותה בושה וכלימה.
אלא כיצד יעשה?
עַד בּא הַשֶּׁמֶשׁ, קודם שיבוא לו הבהירות וההתלהבות והקדושה, תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ, פירוש: תשיב (מלשון תשובה) את הנשמה לבורא ברוך-הוא מיד, כלומר, תתקן ותכבס אותה ע"י התשובה.
והנה התורה מלמדת אותנו מה הוא עיקר התשובה ואומרת:
א כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּו, פירוש: עיקר התשובה שע"י זה יכוסו העבירות, לְבַדָּו, פירוש: ילך בבדידות בזויות הבית, וישים אל לבו איך חטא לפני מלך מלכי-המלכים הקב"ה, ויבכה בדמעות שליש על עונותיו בחרטה גמורה, ויקבל על עצמו שלא ישוב עוד לכסלה.
וככה יעשה בכל יום תמיד, ובודאי בעזרת השם יתברך הוא מכסה העונות בזה.
(ב"הנהגות אדם" אות א, כתב זקיני הרב הקדוש מליז'ענסק זצ"ל: "צריך האדם להתחרט מאד על עונותיו ולהתבודד עצמו קודם אור היום, שאז עת רצון לבכות על גלות השכינה, פעמים הרבה עד אין חקר, ויבכה בדמעות וגם ביום לפעמים יתבודד, ואז יראה בעצמו שעמדו עונותיו נגד עיניו וכו', ככה יעשה לא פעם ולא שתיים ולא מאה פעמים, עד אשר ירחמו עליו מן השמים".)
ב שִׂמְלָתוֹ לְערוֹ, פירוש אח"כ יעשה שמלה להשכינה, לאור העליון, ע"י התורה והמצות שעשה, שאותיות א.ח.ע.ה מתחלפות זו בזו, וכך יש לקרוא את הפסוק: שִׂמְלָתוֹ לְארוֹ.
ג בַּמֶּה יִשְׁכָּב, פירוש: ישכב בהשקט על מיטתו, שלא יבא לו שום הרהור ומחשבה, בַּמֶּה לשון ואנחנו מה (שמות טז, ז. ושם: "ונחנו מה") שהוא לשון ענווה והכנעה.
(ובדף מד טור ב, כתב: וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו (שמות פרק כ כג).
פירוש: כשתרצה לעלות על מזבח, דהיינו, לשוב על עוונך, לא תעלה עם מעלות, שתחשוב בדעתך שיש לך איזה מעלות.
וגם לא תלך מיד בהתחלתך בתשובה במעלות ומדרגות של צדיקים גמורים, רק מתחילה תרגיל את עצמך בהדרגה, ממדרגה למדרגה, בהכנעה גדולה.
אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו, שאם לא כן סופך שיתגלה קלונך וערוותך.)
ואם יאמר האדם איך אפשר שיהיה לי תקנה על עונותיי ע"י התשובה הזאת?
אמרה התורה הקדושה: וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי בבכי וזעקה וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי.
יזכנו הקדוש ברוך לשוב בתשובה שלימה בבכי וזעקה, בהכנעה ובענווה, ולעשות ע"י תשובתנו ועבודתנו שמלה לשכינה הקדושה האור העליון. ותקובל תשובתנו ברחמים וברצון לפני כסא כבודו. |