משהו מתחיל להיווצר.

יש איזה חיבור , איזה קליק ברמות שונות.

מפחיד.

מפחיד כי מבחינה "טכנית"  יש המון בעיות ברקע.

הפרש הגילאים בנינו שמביא עימו מקומות שונים שאנחנו יכולים להיות בהם , הדברים שכל אחד מאיתנו עבר לאחרונה והמרחק הגיאוגרפי.

העלתי את זה. אני תמיד אומרת את מה שאני חושבת אלא אם מי שמולי לא יודע לדבר על דברים והיום במילא אני לא אכניס מישהו כזה לחיים שלי.

עד עכשיו הוא מוצא חן בעיני. לאט לאט יותר ויותר.

יש בו משהו מקסים ורגיש ויש לי הערכה אליו , אני נהנית מהראש שלו ממה שראיתי עד עכשיו. עבר פחות משבוע וכל יום אנחנו מדברים כמה שעות.

מפחיד ונעים .

אני מקווה רק לעשות את הדברים לאט לאט לאט.

אני מפחדת על הלב שלי כל כך .

הלב שלי עדיין מפורק לחתיכות ולקחת סיכון כזה - אני לא בטוחה שאני מוכנה לזה .

אבל נראה שהדברים מובלים מתוך אינרציה פנימית.

רק שאני לא אפגע. אין לי יכולת הכלה לעוד כאב או אכזבה. אין לי יכולת הכלה כרגע לדברים שליליים או מחלישים, בגלל זה אני לא ממש חיה כרגע כי זה עדיף על פני אופציה של כאב כשאי אפשר להכיל אותו.

אני לא מבינה איך אני תמיד נכנסת לתוך קשרים כאלו מוזרים.

כל מה שאני רוצה זה יציבות ואני כמעט תמיד עדיין מוצאת את עצמי עם אנשים שיציבות או פשטות זה לא הדבר הראשון שהייתי אומרת.

הם תמיד יותר מעניינים אותי או שיש שם משהו שמרגיש ששווה את זה אבל אני כל כך כמהה ליציבות וביטחון ופשטות.

הייתי רוצה את אותו בן זוג מעניין , יצרתי , יצרי , חייתי , מלא באינטילגנציה וריגושים מנטליים אבל שיהיה שם יציב ופשוט כאחד.

בנתיים אני צריכה לדקלם לעצמי להאט, כנגד כל האופי שלי להאט.