1. אתה מברר כל שנה מחדש מה זה בדיוק "רוביא", "כרתי" ו"קרא". 2. אתה משרטט שרטוט ארכיטקטוני מדויק של בית הכנסת כדי להסביר לאשתך איפה היא יושבת השנה. 3. אתה מרגיע את אשתך כשהיא מגלה ששוב הושיבו אותה מאחורה מדי ובדיוק מתחת למזגן, ובלב אתה מתפלל שבשנה הבאה יתנו לך מקום משובח שכזה. 4. אתה מתלבט אם עדיף להשתמש השנה ב"מחזור רבה" בשביל לדפדף בכיף את כל הפיוטים, או ב"רינת ישראל" שחוסך את הדפדוף. בסוף אתה הולך על "מחזור המקדש" ומקבל נקע בשורש כף היד. 5. אתה תוהה בחרדה מי יהיה שליח הציבור במוסף: חזן מקצועי; חובבן מזמר; או שמא השילוב המקובל: חובבן מזמר שבטוח שהוא חזן מקצועי. 6. אתה מדפדף בפעם העשרים ותשע לסוף מוסף ומחשב כמה עמודים עוד נשארו. 7. אתה מנסה להסתיר את זה שאתה משתמש באצבעות כדי לספור כמה פעמים כבר אמרת את מזמור "למנצח". 8. אתה מחזיק את עצמך שלא להתפוצץ מצחוק כשקול השופר נשבר ועובר בפתאומיות מקול בס עבה לקול סופרן מקרטע. 9. אתה מגחך על כל אלה שמתלהבים מ"תקיעה גדולה" ובכל זאת לא מתאפק ומציץ בשעון כדי למדוד שניות. 10. אתה שועט לקידוש ראש השנה רק כדי לגלות ששוב מדובר בבייגלה משנה שעברה, "עוגת הבית" שפג תוקפה ו"סופר דרינק" מנטה. 11. אתה מדפדף בהיסטריה במחזור כשקוראים לך לפתוח ארון, ומחפש את ה"סוגרין את הארון" כדי לא לפשל. 12. אתה מאכיל דגים וירטואליים בפירורי חלה יבשים במזרקה היבשה שבגן הציבורי, וממש לא מרגיש כמו אחד שזקוק לאשפוז כפוי. 13. אתה מחשב איך לפזר 20 מטבעות של שקל בין 49 קופות צדקה שמונחות במנחה בערב יום הכיפורים על הבימה. 14. לפני שאתה יוצא מהבית לתפילת ערב יום הכיפורים, אתה מציץ החוצה לוודא שכולם אכן הולכים עם טלית לתפילה בערב, כדי לא לצאת אידיוט. 15. אתה מקפיד ללכת רק על הכביש הריק ממכוניות וכמעט נדרס על ידי עדר זאטוטים על אופניים. 16. מישהו מעיר לך על כך שלא ראוי לנעול קרוקס ביום הכיפורים. אותו מישהו תמיד נעול בכפכפי גומי עירקיות מהמאה הקודמת או בנעלי בד לבנות בסגנון של מתעשר קשיש מפלורידה. 17. למרות שמדובר ביום הכיפורים, עוברות במחשבתך מחשבות של "לא תחמוד", "לא תגנוב" ו "לא תרצח" והכל בגלל שקית הבמבה של הילד שיושב לפניך. 18. חוש הריח שלך מתחדד לרמות של רוטוויילר עצבני, ואתה מסוגל לזהות איזה סוג של ביסלי נפתח זה עתה בעזרת נשים שורה 9 כסא שלישי מימין, ומהו תאריך התפוגה שלו. 19. אתה מניח את ברכיך על פיסת טישו חצי-משומשת, וכורע בזהירות כדי שלא לנגוח ברגליו של הזה שלפניך ולא לבעוט בפדחתו של הזה מאחוריך. רגע, באיזה מה"כורעים ומשתחווים" לא באמת כורעים ומשתחווים? 20. אתה חוטף קריזה כשבמוצאי יום הכיפורים תמיד מישהו גורר אותך לריקודי ה"לשנה הבאה" המעצבנים. כשהסיוט נגמר, דוחפים לך את הקידוש לבנה. המחמירים גם מוסיפים הלצה חבוטה ומכריזים: "הציבור מוזמן לקידוש" לפני קידוש לבנה. |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
:):)
קרוקס לבית כנסת ביום כיפור?!
אולי זה בגלל שאני עירקית,ונאמנה לכפכפי הגומי של העדה,
(שהולכים יופי עם הפיג'מה,אגב)
אבל זה באמת מוגזם!
סבא די,תנשום,הסברתי לו, הוא לא ילבש אותם השנה...
מבלי להיכנס לשאלות פילוסופיות עמוקות אודות חשיבות ההומור והסאטירה:
הכתיבה הזו מכריחה אותי להסתכל על עצמי מבחוץ, ולא לקחת אותי או את החברה הסובבת אותי מדי ברצינות.
זה כלל חשוב הנקוט בידי: לא לקחת את עצמנו ברצינות רבה מדי.
ב"ה
שלום לך פליקר
ספר "טעמי המנהגים ומקור הדינים" בגירסא "פליקרית" עכשווית מעודכנת.
גם בהתקרב יום הדין, אין להתייאש חלילה, ומותר לשמוח קצת ולהתחזק העיקר שהצחוק הוא על טהרת הקודש.
וכבר אמרו גדולי החסידות כי "יום כיפורים" הוא "יום כפורים" (כמו פורים).
תודה לך, כל טוב ידידכם שלמה
חייכת אותי,
שנה טובה