שבת ראש השנה

בקריאת התורה וההפטרות של ראש השנה מוזכרות שרה, רחל וחנה,שלושת הנשים אשר חרותות בזיכרוננו כעקרות. לפי חז"ל קריאות אלו קשורות לעובדהש"בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה..." (מסכתראש השנה יא.) ולשלושתן בניהן ישנו ללא היכר את פני האומה ויחסי ההורותעימהם לא יהיו מהפשוטים. זמן קצר לאחר הולדת יצחק, מוצא אחיו ישמעאל מהבית, לאחרמכן יצחק עצמו מובל לעקידה. יוסף, בכורה של רחל, זוכה ליחס מיוחד מצד אביו ובלעדיוכל סיפור בני ישראל וירידתם למצרים היה נראה אחרת. שמואל נמסר ע"י אימולעבודת ה' ויהיה לנביא שימנה את המלכים הראשונים של האומה. ראשיתה של השנה על כןמביאה לפנינו נוכחות נשית אשר קשה להתעלם ממנה. הבריאה עצמה מתוארת כאקט נקבי"היום הרת עולם", כאילו הקב"ה הוליד את העולם בדומה לנשיםהמוזכרות.

לידה היא חיים חדשים, סמל להתחדשות האפשרית, לתקווה להתעלותעל עצמנו, מעין לידה מחדש. מתכנס האדם בתוך עצמו, כדי להביא עם פתיחת השנה חייםמחודשים. שהרי מי שזוכה להכיר ברע שעשה, בפגיעה שפגע, בטיפשות שבה נהג, וזוכהלהתבייש בה ולהכיר בה, ומוכן לחזור בו ממעשיו, לסלוח לעצמו ולאחרים מן הסתם יזכהלחיים חדשים, ללידה מחדש. "אמר רבה בר חיננא סבאמשמיה דרב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו - מוחלין לו על כל עונותיו" (מסכתברכות יב:).

אדם שיודע להתביישבמעשיו, ראוי להוולד מחדש. הוא מכיר בפגיעה שפגע באחר וגם בעצמו ע"י כךשהתנהגותו גסה לנפשו.

ראש השנה הינו החג היחידי בלוח העבריאשר חל בתחילת החודש. שלא כחגים אחרים, הוא איננו קשור לשום מאורע היסטורי (כמו פורים,חנוכה) ואף לא למועדי העלייה לרגל (פסח, שבועות, וסוכות). הוא איננו קשור לזמן אלאלפרט, הוא לא "זמן חירותנו" ולא "זמן מתן תורה" אלא יום תרועה, יום זכרון, יום הדין.

השנה אשר תשנה ותחזור היא ציפייהלשינוי, שינוי שיש לו זיקה מכרעת עם היכולת שלנו להשתנות ולהתחדש. האדם, כמו הירחעומד בראש השנה בהתכנסות פנימית ומנסה להתקרב למקור אורו, לשאוף מהמגע הזה את הכוחלהתחדשות.

ראש השנה הוא על פי המסורת היהודית יוםבריאת האדם. האדם מוזמן להתחבר ביום זה לנימים העמוקים ביותר של נשמתו. האדם אשרהוא בעל היכולת להתחדש כי הוא גם היחידי מכל הבריאה שיש לו את היכולת לטעות,לשגות, להכיר בשגיאתו , לתקן ולבחור בטוב. הוא היחיד היודע טוב ורע. העולם איננובעל משמעות בלעדיו. הוא היחידי שיש לו את היכולת הרפלקטיבית. מכאן שראש השנה מזוההעם בריאת האדם תכלית הבריאה. "...כי העולם נבראלשימוש האדם. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו . האדם מתקלקל ומקלקל את העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו  ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו . הוא מתעלה והעולם עצמומתעלה עמו".   (רמח"ל – מסילת ישרים,פרק א).

שנה טובה! שנת התחדשות!