כותרות TheMarker >
    ';

    טל יניב וחיות אחרות

    גלעד שליט על ציר הזמן

    4 תגובות   יום רביעי, 16/9/09, 23:11

    סיפורו של גלעד שליט מתגלגל איתנו כבר למעלה משלוש שנים. רוב הזמן הוא בכותרות וטוב שכך. אלא שהסיפור התגלגל וצבר כמות נכבדה של מיתוסים, עד שדומה שהם אמת לאמיתה.

     

    התלבטתי רבות ולבסוף החלטתי שכן, אכתוב ואקשר את ציר הזמן לפוסט: החברה שבה אני שותף - היא זאת שעומדת מאחורי הטכנולוגיה המאפשרת ל-Ynet להציג את הכתבות על ציר הזמן. כלומר, לכאורה אני מנצל את הסיפור האנושי הזה באופן ציני לצרכי. ארחיב על כך בסיפא.

     

    עיון מעמיק בציר הזמן כמו גם יציאה ממנו למספר כתבות, לימדו אותי שיעור חשוב במיתוסים, שמועות ודעות נחרצות מסביב לסיפור שבו רב הנסתר על הגלוי. ולכן ברצוני לצאת למסע בזמן, להאחז בעובדות ולבנות את התמונה כפי שאני מבינה:

     

    מיתוס ראשון - אפשר היה לסיים הכל בשבוע הראשון

    הקולות האלו נשמעו מההתחלה, והעקרון הוא נכון: מכים בברזל כשהוא חם. אבל עיון מעמיק בכל הכתבות שנכתבו, לא רק בשבוע הראשון, אלא גם בחודש הראשון שלאחר החטיפה, מגלה יותר מדי חלקים חסרים בפאזל: זהות החוטפים, דרישותיהם המדוייקות, ערבויות לקיום הסכם, במידה והיה כזה ועוד. מדינת ישראל עמדה מול חלל ריק, וכנראה שגם בכירי החמאס מודרו. העובדות מלמדות שבחודש הראשון לחטיפה פשוט לא היה עם מי לדבר ועל מה. גם לו פתחה ישראל את שערי בתי הכלא, גם לו נענתה לדרישות הזויות, אשר לא בטוח שהגיעו דווקא מהחוטפים, כמו לשחרר את כל אלפי האסירים שהיא מחזיקה, לא בטוח שצעד כזה היה מוציא את גלעד לחופשי.

    28.6.06 - נועם שליט: יש לנו עסק עם אנשים ללא כתובת

     

    מיתוס שני - דרישות החוטפים עלו כל הזמן

    להיפך, מסתבר. סינון כל הכתבות בהן מופיעה המילה "אסירים", מלמדת על גרף יורד של דרישות. לדוגמא:

    ב-1 ביולי כבר היתה דרישה ברורה לשחרור אלף אסירים ובנוסף - לשחרור כל האסירות וכל הקטינים.

    ב-29.6.08 הועלתה שוב דרישה לשחרור 1000 אסירים.

    כיום מדברים על פחות מ-500.

    נוכח שני המאמצים האחרונים, זה של אולמרט בשלהי כהונתו וזה הנוכחי של נתניהו - כמות האסירים שהחמאס דרש לשחרר - ירדה. מדובר במספר גבוה, כואב ונתון במחלוקת, אך במושגי חשבון קרים - נמוך מהמספרים שעליהם דובר אפילו לפני שנה וחצי. למרבה הצער - לראש הרשימה תמיד נדבקו בעלי הדם על הידים, ללא קשר לאורכה. כמובן שלמחיר הכמותי של אסירים, תקופות מאסר ודם, יש להוסיף מחיר אחר, כואב לא פחות, והוא הזמן שלקח להגיע אל המספר הזה, ואת המחיר הכואב הזה שילמו גלעד ובני משפחתו.

     

    מיתוס שלישי - נסיבות החטיפה

    זאת כנראה אחת הנקודות הכואבות, הרגישות והמלוכלכות ביותר בסיפור. התוכן שאני עומד לכתוב עלול לפגוע בחלק מהקוראים ובצדק: מיום החטיפה ועד היום, יש מספיק נשמות טובות שמוכנים להשבע שהם יודעים בוודאות וממקור ראשון, שגלעד וחבריו פשוט נרדמו בטנק. חיפוש המלים "נרדם" ו"ישן" בכותרות כל הכתבות הרלוונטיות - מביא אפס תוצאות. אז נכון שזה לא אומר כלום, אבל גם לעיתונות יש גבולות, וסביר להניח שאם היתה וודאות בכך - הנושא היה עולה בצורה ברורה יותר לכותרות ופותח דיון זוטא. לו נפתח דיון כזה, וטוב שהוא לא נפתח, לפחות באופן גלוי, הוא היה צריך להסתיים מיד בהבנה החד-משמעית, הבלתי ניתנת לערעור והברורה כאור יום: אין שום קשר בין הנסיבות למאמצי השחרור. פה מסתיים הדיון, בלי "נניח" ובלי "נגיד ש". ספציפית - נסיבות המקרה נחקרו והאחראים נתנו הסברים. האחריות היא בראש ובראשונה של המפקדים. סוף פסוק.

     

    תובנות אישיות

    לפני הסיפא שהבטחתי, אני רוצה לשתף בכמה תובנות אישיות שלי. אחרי עיון במאות כתבות ומאמרים אני מקבל את ההרגשה שהמסגרת העובדתית בסיפור היא רעועה מאד. ככל הנראה רוב מה שידוע לדרגי המודיעין וההנהגה, ידוע גם לנו, ועצוב מכך - מה שאנחנו לא יודעים, כנראה שגם למעלה לא יודעים: היכן בדיוק גלעד כלוא, מה זהותם המדוייקת של חוטפיו והכואב מכל - מידת הוודאות שהסכם שחרור, אם ייחתם, יקויים ללא הפתעות נוראיות. כשמרכיב הוודאות במשא ומתן הוא כל כך קטן, כשמהצד השני יושבים סוחרי דמים חסרי מצפון שלא חייבים לתת דין לאיש, פשוט קשה לבוא בטענות לצד שלנו. אינני בא להצדיק או לבקר את אולמרט, ברק או נתניהו. אני רק חושב שכל מי שרוצה להעביר ביקורת על ההתנהלות הישראלית בסיפור, שינסה לשים עצמו פעם אחת במקום גלעד, בשניה במקום בני משפחתו, בשלישית במקום הנושאים והנותנים ולבסוף במקום משפחות נפגעי פעולות האיבה דהיום ובעתיד. אני מציע לעבור דרך כל התחנות האלו לפני שחורצים בדל ביקורת.

     

    אני באמת לא יודע, אך ייתכן שהבחירה בחגי הדס, אדם שמבין דבר או שניים באכזריות, הרג נקודתי וסבלנות של צייד אדם, עשויה לעזור לסיום הפרשה הכואבת הזאת. שוב, אני לא יודע.

     

    והסיפא שהבטחתי

    כפי שפתחתי, התלבטתי רבות אם להביא קישור למוצר מסחרי שאני שותף בו, על גב סיפור אנושי טראגי לאומי. החלטתי שכן, מכיוון שבדיוק לשם כך פיתחנו את המוצר הזה - כדי לאפשר לספר סיפור, כדי להראות מה קדם למה ובאיזה הפרשי זמן. כוונותי טובות ונקיות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/9/09 00:03:

      מרתק. מה שהכי מרתק בציר הזמן הזה זה כמה הוא ארוך.

       

        17/9/09 20:46:
      תודה, אהוד. ניסיתי לצמצם ככל שיכולתי ובמקביל לשמור על המורכבות של הסיפור. במגרש הביתי שלי אני משתדל להקפיד על גילוי נאות.
        17/9/09 20:11:

      כתיבה מופתית, עדות לדרך שבה בחינה היסטורית של נושא עשויה לעזור לנו גם לעמוד על המורכבות שבו, גם להבין עד כמה אין אדם אחד שצודק, ועד כמה רבים בתוכנו צודקים וטועים בו זמנית, באשר לנושא שחרורו של גלעד שליט. שיקוף מדויק של הדילמה ששמתי כאן.

      (אם כבר פרסומת עצמית, לפחות שתהיה 

      א

      גלויה, לא צבועה.

      ב

      בעלת ערך מוסף לעניין שבו היא עוסקת.)

      וטל - בחייך, אתה רחוק מזה כרחוק שמיים מארץ.

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      talyaniv
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין