אני חיילת ותיקה. את הדרך מהקו ממנו אני יורדת לקו אליו אני עולה אני יכולה לעשות ממש מהר ובלי להתבלבל. אני יודעת לעשות מבט אדיש למוכרים של הקסטות ובודקת אם נחשון נמצא בבסטה של "שמך על גרגר של אורז". זה נורא מצחיק אותי שזה מה שהוא עושה והוא אומר שאפשר לשתות קפה ובנתיים הבחורה שמוכרת כובעים סרוגים שהיא מכינה בעצמה תשמור לו. מישהו עלול לבוא, אני חושבת לעצמי, ולגנוב לו את כל הגרגירים. תחנה מרכזית חדשה תל-אביב, 1995, הקירות האדומים שלך נצצו כשהסתכלתי עליהם מהחלון של האוטובוס, תשע-שתיים-אחת. |