זה הרושם שמתקבל מהתקשורת בישראל. פעמיים בשנה במקבץ החגים של פסח וראש השנה, שחצי שנה מפרידה ביניהם, התקשורת שאינה מצטיינת בטוב טעם עוסקת בשני דברים: עמותות של מתנדבים שמחלקות מנות מזון - "כדי שיהיה לחסרי היכולת מה לשים על שלחן החג", ובצד הפרסומי - מכירת בשמים בשקל; ראית בטלוויזיה פרסומות של בשמים - דע שמחצית השנה ברחה לך. ומטבע הדברים אדם שואל עצמו: מה העניים אוכלים בשאר 340 הימים של השנה?

נבירה קטנה בנתונים מראה שתקציב משרד הרווחה הוא 120 מליון ש"ח בשנה וכל החברות המתנדבות לעזור לחלשים אוספות תרומות בסך 20 מליון ש"ח. הצרכים של מיעוטי היכולת הם רבים, 120 מליון ש"ח בשנה יכולים להביא לנזקקים רק מעט מזון: לחם צר ומים לחץ לכל היותר. כאן נכנסות חברות הצדקה שנותנות בעיקר, ואולי רק, מנות מזון לחגים. על כל שקל שהממשלה מוציאה על העניים, חברות הצדקה מוסיפות 16 אגורות. יתכן שאם משווים אותנו לארה"ב, אנחנו מדינת רווחה. בהשוואה לשבדיה - אנחנו רחוקים מכך. אין ספק שהמדינה צריכה להיות אמפטית יותר כלפי האזרחים החלשים שבה. סדר העדיפויות של הפוליטיקאים לקוי מאד אם מאפשרים לאזרחים להידחק כדי לקבל קרטון שבו זרוקים כמה מצרכי יסוד וזאת רק לפני החגים. 

וזה מביא למחשבה על חברות המתנדבים. נדמה לי שיש רק חברה אחת, "יד שרה" של החרדים, שמתייחסת בכבוד לנזקקים לה. כל היתר נותנות לנזקקים להרגיש שעושים להם טובה. זה הרושם שלי מצפיה בטלוויזיה בה אני רואה אנשים קשי יום נדחקים לפני החגים כדי לקבל חבילת מצרכי מזון. ייתכן שאני טועה. ייתכן שחברות הצדקה המתקיימות מתרומות, מקדמים אייטמים כאלה בטלוויזיה לפני החגים כדי לעורר חמלה בלב התורמים. זה בדיוק מה שהחרדים עושים בירושלים לפני החגים: הזברות של תולדות אהרן, בעקבות המצאה יצירתית של אחד מהרבנים שלהם - השנה זה חניון קרתא - יוצאות לרחוב ומציתות עגלות אשפה. זו ההזמנה לשוטרים כדי להתעמת אתם ולהביא מצלמות טלוויזיה שישדרו אל תורמיהם בניו-יורק שימשיכו לשלוח להם כספים כדי לאפשר להם להתבטל בשאר ימות השנה.

כאמור, זה הרושם שלי ויתכן שאני טועה.