זה כבר הפך לנוהג קבוע. אנחנו יוצאים לעשן בצהריים, על ספסל בחוץ, בפינה חבויה. לפעמים יש עוד אנשים. לפעמים לא. אנחנו מדברים על עבודה, על הילדים, על הא ודא. כשיש עוד אנשים אנחנו יושבים אחד ליד השנייה ומשוחחים. כשאין, אני נוגע בה. קצת. יד על הזרוע שלה, כדי להדגיש נקודה. יד על הרגל.

בכל שבוע אני מעז קצת יותר. היד משתהה על הרגל בשבוע אחד קצת יותר. למחרת אני מועך-מעסה קצת את הירך שלה. בשבוע שאחרי אני בוחן את הצמיד שעל כף הקרסול שלה, ומלטף קצת את כף הרגל שלה. היא מספרת לי בינתיים על חמותה. מעצבנת, חמותה.

בשבוע שאחרי אני מתיישב צמוד אליה, ומניח יד על הירך שלה. היא לא מגיבה, ומספרת לי על הספר שהיא קוראת עכשיו. נשמע מעניין, אני אומר ומספר על החדש של מייקל קונלי, והיד שלי כבר כמעט במפגש הירך והאגן. היא מתכופפת לאפר, ואני מניח יד על הגב שלה. אנחנו משוחחים על הסרט החדש של טרנטינו - היא עוד לא ראתה, אבל רוצה - בזמן שהיד שלי נודדת לפס העור החשוף שבין החולצה למכנסיים. היא ממשיכה לדבר כרגיל גם כשהאצבעות שלי פולשות ומלטפות את החריץ שבין פלחי הישבן שלה.

בסוף השבוע אני קצת חסר מנוחה.

ביום ראשון אנחנו נפגשים בפינת העישון. יש שם עוד שני מוקדנים, ואנחנו משתהים גם כשכבר אין כל כך על מה לדבר. הם הולכים. אני שואל אותה מה בישלה לארוחת הערב בשישי, שולח יד ומכניס אותה מתחת למכנסיים שלה, מלטף את התחת שלה. היא מספרת על האוכל, על המריבה עם הילדים, ומתכופפת מעט קדימה, מאפשרת ליד שלי גישה לכוס ולחור התחת שלה. הפנים שלה מאדימות.

אני מספר על בילוי שבת עם הילדים, נוטל את היד שלה ומניח אותה על קדמת הג'ינס, על הזין הקשה. היא עוצמת עיניים. אצבע אחת שלי מזיינת את הכוס שלה, הזרת שלי מלטפת את פי הטבעת שלה. היא נראית מרוכזת ופתאום אני מרגיש סדרה של כיווצים קטנים בין הרגליים שלה. 

אחרי שהיא נרגעת אני אומר לה לבוא איתי לרגע. אנחנו חוזרים חזרה למשרד. המסדרון ריק. אני נכנס לשירותי הגברים, ובודק שאין אף אחד, ואז מסמן לה לבוא, מושיב אותה על אחת האסלות בתא ריק וסוגר את הדלת. שולף את הזין, אוחז בעורף שלה ומזיין לה את הפה, עד שאני גומר בתוכו. אחר כך אני רוכס את המכנסיים, ואומר לה שבטח ניפגש אחר כך שוב, לעשן.