ת בקצה היער, ליד האגם הכחול, חי לו פיל שקראו לו שמוליק. שמוליק היה פיל מיוחד במינו. הוא יכול היה לעשות המון דברים יפים ומיוחדים שהחברים שלו לא ידעו לעשות. למשל, שמוליק ידע לרקוד והיה רקדן מצטיין. בכל היער לא היתה אף חיה שידעה לרקוד כל-כך יפה כמו שמוליק.תכולם אהבו את שמוליק מאוד, אמא שלו ואבא שלו, וכל החברים שלו. אבל שמוליק היה עצוב ולא מרוצה. הוא כל הזמן הסתכל על החברים שלו, ורצה להיות כמוהם, ולעשות רק מה שהם עושים. צאמא של שמוליק אמרה לו: "אתה יחיד ומיוחד, ויכול לעשות כל-כך הרבה דברים נפלאים, אל תהיה עצוב". אבל שמוליק לא רצה להקשיב לה וכל הזמן קינא בחברים שלו. מלשמוליק היה חבר, אריה, שקראו לו יונתן. שמוליק קינא מאוד ביונתן האריה, וכל הזמן רצה לעשות מה שיונתן עושה. בוקר אחד התעורר שמוליק מהשינה והודיע לאמא שלו: "אני רוצה להיות כמו החבר שלי, יונתן האריה". הסתכל שמוליק על יונתן, וראה אותו רץ מהר ביער. התחיל שמוליק לרוץ מהר כמו יונתן האריה. אבל פיל לא יכול לרוץ כל-כך מהר. התעייף שמוליק הפיל מאוד, וכשכל החברים שלו הלכו לבלות בבריכה, לא היה לו כח להצטרף אליהם, כי הוא היה כל-כך עייף. ולמחרת בבוקר, ראה שמוליק הפיל, שיונתן האריה אוכל בשר לארוחת הבוקר. "למה יונתן אוכל בשר? גם אני רוצה" קינא שמוליק ביונתן. הוא התחיל לאכול בשר. אבל פילים לא יכולים לאכול בשר. פילים אוכלים עלים ועשבים. מיד החלה בטנו של שמוליק לכאוב והוא הרגיש לא טוב. בצהריים קיבלו כל החברים של שמוליק גלידה לקינוח, אבל בגלל שלשמוליק כאבה הבטן, הוא לא יכול היה לאכול גלידה, והיה עצוב מאוד. ח"אולי" אמר שמוליק "אולי לא כל-כך כדאי לי להיות אריה. אני רוצה להיות כמו החברה שלי מיה". מיה היתה פרפרית קטנה וצבעונית שעפה בין הפרחים. ראה שמוליק הפיל שמיה יושבת על פרח. "למה מיה יושבת על פרחים? גם אני רוצה" אמר שמוליק והתיישב על פרח. אבל הפרח היה קטן ושמוליק הפיל היה גדול, ובמקום לשבת על הפרח הוא מחץ אותו. תהסתכל שמוליק הפיל על מיה הפרפרית, וראה שהיא עפה בין הפרחים. "גם אני רוצה לעוף כמו מיה" אמר שמוליק הפיל. הוא קפץ קפיצה גדולה, וניסה לעוף. אבל פילים לא יכולים לעוף, ושמוליק נפל על האדמה וקיבל מכה חזקה ברגל. אחרי הצהריים כשכל החברים שלו הלכו לשחק בגן השעשועים, שמוליק הפיל נשאר בבית ולא יכול היה ללכת איתם בגלל שכאבה לו הרגל. שמוליק הפיל היה עצוב מאוד. ל"אולי" אמר שמוליק "אולי לא כל כך כדאי לי להיות פרפר. אני רוצה להיות כמו החבר שלי רון". רון היה צב שהלך לאט עם בית על הגב. "למה לרון יש בית על הגב? גם אני רוצה" אמר שמוליק. הוא לקח קרשים ובנה לעצמו בית. אבל פילים הם גדולים, והבית שבנה לעצמו שמוליק היה גדול וכבד, וכשהוא שם אותו על הגב, הוא לא הצליח להתקדם. הבית היה כבד מדי, ולשמוליק היו כאבי גב חזקים מאוד. בערב, כשכל החברים של שמוליק שיחקו בגינה, שמוליק לא יכול היה להצטרף אליהם, כי הגב כאב לו. שמוליק היה עצוב מאוד.צ בוקר אחד, הלך שמוליק לשתות באגם. פתאום הוא שמע צעקות חזקות: "הצילו, שריפה, הצילו". שמוליק הרים את ראשו, וראה שביער פרצה שריפה גדולה. הוא ראה שיונתן האריה, החבר שלו, לכוד בין הלהבות ולא מצליח לברוח. מיה הפרפרית ניסתה גם היא להימלט מן האש ולא הצליחה. רון הצב ניסה לברוח בכל המהירות, אבל הוא הלך מאוד לאט, והאש התקרבה אליו. משמוליק הכניס את החדק שלו לתוך האגם, שאב הרבה מים, רץ אל האש, ובבת אחת השפריץ עליה וכיבה אותה. כל החיות ביער שמחו והריעו לשמוליק. החברים שלו ואבא ואמא שלו היו מאוד גאים בשמוליק על המעשה האמיץ שלו.ל אבא ואמא של שמוליק רצו אליו לחבק אותו, ואז שמוליק אמר להם: "אבא, אמא, אתם יודעים מה אני רוצה להיות?" ך -"מה?" שאלו אבא ואמא.ך שמוליק הפיל חייך חיוך רחב ואמר: "אני רוצה להיות שמוליק הפיל. אני לא רוצה להיות כמו אחרים. אני רוצה להיות מה שאני, כי אני יחיד ומיוחד". תאבא ואמא של שמוליק נישקו אותו נשיקה גדולה גדולה עם החדק שלהם, ויחד הלכו לאכול גלידה גדולה וטעימה.
|