רגע
רגע אחד לפני, שמפנה מקום מרווח ומואר, לקראת השנה החדשה המתדפקת על שערי ליבך המשתוקק...
רגע אחד לפני, שאני אוספת וחובקת אלי את כל אותם הרגעים היפים, כל אותם הדברים הטובים בי, בסובבי, ביקרים הקרובים (כן, גם אלה הוירטואליים מבניכם כאן בקפה, שנכנסתם לי היישר ללב ) ונוצרת כצידה מזינה להמשך המסע.
אני מבקשת להיפרד מדמות הנער והחייל הזך הזה, הנבטת אלי מתמונות הימים האחרונים. אסף רמון (תמיד קשה היה לי להוסיף את הצירוף ז"ל לשמות בני אדם ובעיקר כשמדובר בחיים כה צעירים ) – כל כך אהבתי ועדיין, לאהוב את אביך אילן רמון. האסטרונאוט הישראלי הראשון, פורץ הגבולות והדרך בכל קנה מידה אנושי.
כל כך אהבתי לשאת עיניים ולהיצמד לדמות של הישראלי הזה, המייצגת עבורי ועבור רבים מאיתנו את כל מה שטוב ונקי ויפה באמת בחברתנו, באדם.
אדם שצניעותו, תום ליבו, כנות כוונותיו וחיוכו המלא – החף מאינטרסים זרים או צרים או כאלה או אחרים – עמדו ביחס הפוך או אולי ביחס הישר והישיר ביותר לעושר ידיעותיו, חתירתו למצוינות אישית, יכולת הנתינה למען כלל החברה (תוך מודעות מלאה לסיכון ) והישגיו פורצי הגבולות.
כן זה האדם, שלקח עימו ל"קולומביה" ספר תנ"ך, את דגל המדינה ודגלים נוספים ואת הפריט בעל הערך – ציור של פטר גינץ, נער בן 14 שנספה באושוויץ. זה הישראלי והאדם, המודע היטב מאין בא ולאן מועדות פניו.
אדם שעל כל הישגיו המרשימים, השכיל להביט בעיני ילד מאוהב, בעיני זקן חכמות ולהתאהב מחדש בכדור הארץ שלנו ולדעת, עד כמה הוא היחיד שיש לנו, אם חפצי חיים אנו.
אקולוגיה במובנה האנושי הרחב.
מה הפלא אם כן, שאסף רמון , שגדל וינק מתשתית ערכית מוצקה שכזו, ביקש והפך להיות לממשיך דרכו של אביו, בדרכו שלו.
ביום בו הכה בשנית השכול בבית משפחת רמון אמרה בתי " החיים של אבא שלו, קבעו גם את גורלו של הבן" - אמירה מצמררת. ובאמת, אילו אפשרויות ריאליות היו לאסף, באהבתו את אביו אם זו הייתה הדוגמא האישית על ברכיה התחנך ?! ולכן הכאב אז, כשהאב אילן נהרג באסון המעבורת והכאב עתה על מות הבן, צורבים ונוגעים בבשר החי של רבים מאיתנו. רבים כל כך, המבקשים להתרפק על הדמות הזו של הישראלי, שאנו כל כך אוהבים לאהוב , כל כך גאים בה וכל כך כואבים את אובדנה. אחרוני המוהיקנים, היפים שבבנינו זו התחושה. ואולי במותם המיותר להחריד ציוו לנו את החיים, את אי הוויתור לעצמנו עם פרוס השנה החדשה על חברה ערכית. חברה סובלנית, שערכים של נתינה ועזרה חפה מאינטרסים, אדיבות וחמלה אינן מילים גסות בה. ודי אם כל אחד או אחת מאיתנו יעשה בחלקת ה' הקטנה שלו, במערכות היחסים והמעגלים השונים אלייהם הוא משתייך עם הרבה יותר הבנה ורגישות והתבוננות מעבר לצרכים האישיים.
ולמען כל מי שנזקקים לדחיפה קלה ועידוד וחום וחיוך, על – מנת שכולנו נהייה יותר חזקים, יפים ובריאים.
שנה טובה באמת לכולנו
ויהא מותם של אילן ואסף רמון ז"ל -
אב ובן בן ואב,
נר לרגלינו, למה שאפשרי לנו כחברה ולכל אחד ואחת מאיתנו. איש, אישה לפי דרכו, דרכה.
ממני יעל פריאל. |