* הערה: הציטוטים בהם השתמשתי, לקוחים מדמיוני בלבד ובאים רק להבהיר נקודה. כל הפוסט הנ"ל מהווה דעה אישית בלבד. * נכתב ב-27/5/2009. האם אי פעם עצרתם רגע ממרוץ החיים, ושאלתם את עצמכם: מה תפקידי בעולם? האם לחיים שלי יש משמעות קצת מעבר לעניין של ליהנות כמה שיותר ולעשות חיים?
הכסף שאנו מרוויחים הוא חלק מזה, מההנאה החומרית שבחיים. מי כמוני יודע, הרי עשיתי תואר ועבדתי 7 שנים בהייטק... כשאני עושה משהו ש"נעים לי", אני נשאר בגבולות המצומצמים שלי עצמי, ובכך אומר, בעצם, שכל חיי אני בא לעשות אך ורק למען עצמי - וכמה שיותר.
נו, מה אתה רוצה? הרי "חיים רק פעם אחת"... נכון מאוד. אבל דווקא בגלל זה... ...
עכשיו דמיינו לעצמכם את ההלוויה שלכם. אני יודע, זה לא נעים. מי חושב על זה בכלל? מה אתה בא אלינו עם הדיכאון הזה עכשיו, הורס שמחות שכמוך?!
"הוא היה בחור טוב". מה זה בחור טוב?
"...היה גאון במתמטיקה ובפיזיקה, סיים דוקטורט בהצטיינות. מוערך מאוד ע"י עמיתיו למקצוע, כל מכריו העריצו אותו". לא יצא לכם פעם, בילדותכם, למצוא איזה מושא-הערצה שהיום אתם, איך נאמר, לא ממש מתחברים אליו, או אפילו מתביישים בכך שנטיתם פעם להעריך כל כך, וללא שום בסיס ערכי או מוסרי אמיתי?
"...אהב מאוד לטייל. מחלה אחת ארורה הכניעה את מי שלא נכנע לפסגות ההרים הגבוהות ביותר, למסלולים הקשים והמתישים ביותר, לאתגרים המסוכנים ביותר, שאף לנועזים שבינינו לא היה האומץ לעמוד בפניהם. הוכיח לכולם, שרק השמיים הם הגבול, חי את החיים ומצץ אותם עד תומם". אין צורך במחלה אחת ארורה, כדי להבין, שכל עוז הרוח והאומץ הבלתי-יתואר הנ"ל לא מנעו מהחיים האלה להיגמר לפני זמנם (עם כבוד או בלי - זה כבר עניין של השקפה ואישיות של המתבונן), אבל בהחלט הביאו אותם למקום בו אתה שואל את עצמך: בשביל מה? בשביל מה כל זה??!
"...היה יצירתי בצורה יוצאת דופן; צייר וכתב דברים, שהדהימו את כל הסובבים אותו. הכישרון האומנותי המתפרץ שלו זיעזע לפעמים, אבל בדיוק בזכותו כולם אמרו עליו, שהוא טיפוס שאי אפשר להתעלם ממנו..." אהה! כאן מדובר באדם, שידע איך להפוך את עצמו לסוג של מרכז; מרכז העולם. לא משנה איך, לא משנה כמה, לא משנה מתי ואיפה. מי שעמד בדרך ודימם מסביבו, היה סה"כ חלל אינטגרלי ולגיטימי במלחמת האין-ברירה שלו למען עצמו. אין מה לדבר. כבוד!
"...הוא אהב אנשים ואנשים אהבו אותו. הסתדר עם כולם וכולם רצו בקרבתו. היתה לו כריזמה ויכולת להתחבב על כל מי שפגש. הוא היה מסמר הערב. הוא יחסר לנו כל כך..." עכשיו אני שואל אתכם, מהי אהבה? מה יחסר לנו כל כך באותו אדם שאינו איתנו עוד? (אני / אתה / את ...)
אני שואל את עצמי, לָמה מחנכים היום ילדים "להצליח", לפתח קריירה, לעשות כסף, "להסתדר" בחיים - אבל לא מחנכים לנדיבוּת, לאיכפתיוּת, לרחמנות ולהתחשבות בזולת? למה מזהירים את הילדים מסמים, מאלכוהול ומהריון לא-רצוי - אבל לא מזהירים אותם להישמר מלהיות אנוכי, אדיש לאחרים או אכזרי? ואחרי זה אנחנו באים בטענות למה אנשים כל כך אכזריים ורעים...
לכל אחד מאיתנו יש תכונות שליליות; פסימיזם, מרירות, קושי בהשתלטות על הכעס, אגואיזם, חוסר רגישוּת בלתי-מוּדע או ציניוּת פוגענית... אני בטוח, שרובנו היינו רוצים לתקן אותן, ובכך למנוע מהילדים שלנו לסבול את הכאב, שאנחנו סבלנו. ככה אני מרגיש, לפחות. הרי ילדים רואים ומחקים התנהגויות מהוריהם, בדיוק כמו שהם מחקים הרגלי שתייה, עישון או כל דבר אחר (מוּכח מחקרית, לא אני המצאתי).
אני אישית מצטער על כל מושאי-ההערצה הלא-ראויים (בלשון המעטה), שהיו לי בילדותי. מי שאנחנו מחשיבים כמיוחד וכמעורר-הערצה - אנחנו נוקיר אותו, נחקה אותו ונושפע ממנו. ולא יעזור אם נגיד "אני רק מתחבר למה שהוא עושה, לא לאופי שלו". מה שהוא עושה - זה הוא! מה שאנחנו נהיים - נובע ממי (או ממה) שאנחנו מחשיבים. אנשים המהווים עבורנו מודל לחיקוי, לא משנה מאיזו סיבה - הופכים בתת-מוּדע שלנו למודל לחיקוי אישיוּתי בלתי-מורגש.
ועוד 5 שאלות קטנות לי אליכם.
איך ניתן לאהוב מישהו באמת, ללא העיקרון שעליו מושתתת האהבה?
איך ניתן לאהוב אדם, שהאהבה שלו באה ממקום של כריזמה, ולא נתינה? (דמיינתם פעם אהוּב, שפשוט לא מסוגל לתת לכם כלום, שלא מסוגל להראות לכם שאיכפת לו?)
האם אהבתם פעם מישהו בצורה טהורה ואמיתית, בלי שיפגין כל סוג של אהבה כלשהי (כלפיכם או כלפי הסביבה), אלא רק על בסיס "כריזמה", "יצירתיות" או יכולות מבוססות-אגו אחרות מסוג זה? (כמו כישרון)
אילו היתה לכם בחירה, אם להיוולד לְאָב או לְאֵם עם יכולות מבוססות-אגו כמו שהזכרתי, או לכאלה עם יכולות אהבה ונתינה אמיתיות, ללא שום רצון לקבל חזרה - באיזה סוג של הורים הייתם בוחרים?
ואיך הייתם רוצים לראות את הילדים שלכם בעתיד? שיירשו מכם את היופי החיצוני (שייעלם בגיל מסוים), שיירשו מכם את הכסף, שצברתם כל חייכם, או שיירשו מכם את האופי הטוב והאיכפתיות שלכם?
כי, בסופו של דבר, כשאתם תצטרכו אותם (דמיינו לעצמכם...) - זה מה שיקבע באמת, מה יהיה היחס שתקבלו.
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם :) |