שברים
תקיעה
בכוחו של השופר לעורר את לב האדם ולהחדיר בו הרהורי תשובה.
וכך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג הלכה ד):
"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו,
כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו
במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם - אלו השוכחים את האמת
בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל,
הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו
הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".
השופר עשוי מקרן של איל.
אחד הטעמים שניתנו לכך: להזכיר את האיל אשר נאחז בסבך
בשעת עקידת יצחק, כדי לעורר סנגוריה על ישראל. כמו כן השופר
כפוף ומתעקל - כדי לרמוז על הצורך בכפיפת ברך, בהנמכת קומה
ובכניעת הגו, הנדרשים מאתנו ביום הדין.
זמן מצוות התקיעה -
זמן קיום מצות תקיעת שופר הוא ביום ולא בלילה.
נשים פטורות ממצות תקיעת שופר, כי היא מצות עשה שהזמן
גרמה, כלומר: מצות עשה התלויה בזמן. למרות זאת,
נשים רבות מקיימות את המצוה ובאות לשמוע את התקיעות.
הברכות על תקיעת השופר -
שתי ברכות מברך התוקע לפני תקיעת שופר.
הברכה הראשונה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר
קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר";
והשנייה: ברכת "שהחיינו".
בני העדה האשכנזית נוהגים לברך "שהחיינו" בשני ימי ראש השנה.
בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" רק ביום הראשון.
אולם, אם היום הראשון של ראש השנה חל בשבת, מברכים
"שהחיינו" ביום השני.
בשעת אמירת הברכות, יש לכוון למלים היוצאות מפי התוקע ולאחר
סיום הברכה לענות "אמן".
מנהגים הקשורים לסעודת החג:
הסימנים - סדר ליל ראש השנה
בסעודות הלילה בראש השנה, נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים,
לסימן שתתחדש עלינו שנה טובה, שכן "סימנא - מילתא".
בקהילות ישראל לעדותיהן השונות נפוצו מנהגים שונים, הקשורים בסימנים.
א. חלה טבולה בדבש: במקום להטביל את פרוסת "המוציא" במלח,
כנהוג, מטבילים אותה בראש השנה בדבש.
ב. תפוח בדבש: לאחר מכן נוטלים פלח של תפוח מתוק, טובלים אותו
בדבש, מברכים ברכת "בורא פרי העץ", טועמים ממנו, ואומרים:
"יהי רצון מלפניך... שתחדש (או: שתגזור) עלינו שנה טובה ומתוקה".
ג. ראש כבש או דג: נוהגים גם לאכול נתח של ראש כבש, או ראש
איל או ראש דג ואומרים: "יהי רצון מלפניך... שנהיה לראש ולא לזנב".
ד. רימון: יש שמוסיפים לאכול גם מפרי הרימון, שגרגריו רבים,
ואומרים: "יהי רצון מלפניך... שירבו זכויותינו כרימון".
ה. תמרים יש שנוהגים לאכול גם תמרים ואומרים:".. בורא פרי העץ"
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו" או: "שייתמו משטינינו ומקטרגינו".
ו. רוביא - לוביא(ממשפחת השעועית הירוקה)
מברכים:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו וא לוקי אבותינו שירבו זכויותינו ותלבבנו"
ז. כרתי (כרישה, פראסה-ממשפחת הבצל ירוק)
מברכים:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיכרתו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו"
ח. סלק
מברכים:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו"
ט. קרע - דלעת
מברכים:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתיקרע רוע גזר דיננו.
ויקראו לפניך זכיותינו"
י. פרי חדש כלשהו, שאפשר יהיה לברך עליו 'שהחיינו'
כאמור, בארצות השונות ובעדות השונות מקובלים מנהגים נוספים
בעניין זה.
גמר חתימה טובה :
בכל עשרת ימי התשובה, מראש השנה ועד סוף תפילות יום
הכיפורים, אנו מוסיפים בתפילת עמידה כמה וכמה תוספות,
כמו "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכו'" וכן אומרים
"המלך הקדוש" ועוד.
כמו כן לאחר תפילת עמידה אנחנו אומרים את תפילת "אבינו מלכנו".
בכל התוספות האלו אנו מבקשים "כתבנו בספר החיים" או כתבנו
בספר זכויות" וכדומה. והנה מגיעה התפילה האחרונה של ימי הדין
והרחמים, ואז אנו כבר לא מבקשים על כתיבה בספרי החיים אלא
אנו מבקשים "חתימה" בספר החיים. ומכאן שמהדבר שמאפיין את
תפילת הנעילה שהיא האחרונה, היא הבקשה שחוזרת על עצמה
כמה וכמה פעמים, "חתמנו בספר החיים". ומכאן הביטוי השגור בפי
כולנו: "גמר חתימה טובה!".
תשליך...