זה יבוא אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל
זה יבוא כמו שהטבע רגיל

להיות שלם עם עצמו.

עוד מעט. עוד קצת.

העיר כבר מתעטפת באווירת חג כזו. המתנות כבר ארוזות, תבשילים מהבילים, רחש והמולה והתכווננות.

שנה לא פשוטה מסתיימת. שנה של הרבה חשבון נפש, ניקיון, התבוננות בעינים ותובנות כואבות.

שחרור של אחיזה, להפרד מכעס (גם כן סוג של אחיזה), לוותר על אגו,

לסיים לימודים, להפרד מתעודת סטודנט.

כאבי גדילה.

להתבגר, להתפקח, להרשות לעצמי לאהוב.

שנה מייגעת, כואבת, מטלטלת ובסופה צמיחה, הבנה, בגרות.

מה שהשגתי בדם, נשאר אצלי בפנים בסופו של דבר. לא תלוי בשומדבר חיצוני.

ועכשיו הזמן לשחרר עוד את כל הפירורים. שאריות קטנות של כל מיני דברים שעוד נשארו.

הויתור האחרון, הישורת האחרונה, לזהות במה אני עוד נאחזת ולהרפות.

עושה מקום לשנה החדשה. סקרנית מה תביא בחובה, מה יקרה, מי אפגוש, מה אעשה. 

סקרנית ומלאת פליאה והשתאות, זה לא מפחיד יותר, בעיקר מסקרן.

מאחלת לעצמי ולכולם שנה טובה. אבל באמת טובה.

זמן של התחדשות וצמיחה ולבלוב,

שנה של שפע והצלחה ויצירה 

אושר והמון אהבה, לעצמנו ולעולם.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה