
| 1. כדרכי, אני עושה דרכי ברגל מן הכרמלית לביתי בתום יום העבודה. במקצוענו אין הרבה הזדמנויות לפעילות גופנית, וזו ההזדמנות היומית שלי. בשליש הדרך, עוצרת מכונית לידי, ויושביה שואלים אותי כיצד מגיעים לכתובת, שאינה אלא הבית השכן לביתי. שום הליכה נמרצת אינה משתווה לישיבה נינוחה במכונית ממוזגת. אתעמל מחר. אני אומר להם שאם יזמינו אותי, אוביל אותם לאורך כל הדרך. הם מזמינים, אלא מה. הם מחנים ליד הבית, אנו מודים זה לאלה הדדית, ואני הולך לביתי. בבית אני שם לב ששקית רכישות, שליוותה אותי בנאמנות ממרכז הכרמל ועד הכניסה לרכב, אינה עמי עוד. ודאי שכחתי במכונית. אין בעיה, הרי הם מתארחים בבית שלידנו, לכל היותר אתדפק על כמה דלתות עד שאמצאם. אני ניגש לבית, ובכניסה אני רואה מודעת אבל. מי שבא לבקר מישהו בשעה כזו, ובלי לדעת כיצד בדיוק מגיעים אליו – סביר שבא ל"שבעה". אני עולה לקומה העליונה (והנה הפיצוי על הפחתת הפעילות הגופנית), ובעודי בדלת הפתוחה, מזהה זוג המנחמים אותי. אני מבקש את סליחתם על ההטרדה ומסביר ששכחתי אצלם שקית פלסטיק וכו'. בדרך למטה שואלת אותי הגב' כיצד ידעתי למצאם שם. מה לעשות, ההסבר נשמע יותר מסובך מן הפתרון עצמו. היא מסתכלת עלי, "ממש שרלוק הולמס". ואני מתאפק מלומר לה את דעתי הכנה: "אלמנטארי".
2. לפני כחמש עשרה שנה, אני עושה דרכי ברח' נתנזון, והנה, בקצה המערבי של בנין צים, עומד גבר בן פחות מארבעים, ועימו שתי ילדות, בנות 7,9 לפי הערכתי. הוא מחפש משהו סביב, ובין השלטים שעל הבנין – ומראהו כנשמה תועה ממש. אני שואל אותו מה הוא מחפש. "איפה בנק "יחדיו"?" הוא שואל אותי. אני מכיר את בנק "יהב", והוא לא רחוק משם, אלא שהטופוגרפיה קצת מורכבת. אני מנסה להסביר לו שילך לאורך הבנין כולו, ואחריו יש מגרש חניה, שמימין לו... "אה", הוא אומר "אחרי בנק "כפפות".
כמובן. |
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה,
זו, פחות או יותר, הכוונה.
לא סתם מצווה - חסד של אמת!
אוי, הצחקת אותי! :-))
כן, הספר מתאר את המקרים הפתולוגיים, כמובן.
האמת היא שלא צריך ללכת רחוק כל כך, רבים נתקלים (וגם חוטאים בעצמם) בנסיון להמיר את החדש במוכר.
רק לפני כחודש מצאתי עצמי כנהג-משנה ברכב בו שאל הנהג את המאבטח כיצד מגיעים ל-איר-קפה. המאבטח לא היסס: "ארקפה, זה בטרמינל שלוש בקומה ה.."
נאלצתי לתקנו שכוונתנו ל"איר-קפה" אשר באירפורט סיטי.
הבחור בסיפור שלי פשוט הגזים...
*
הקטע השני מזכיר לי את החבר'ה שמתאר אוליבר זאקס בספריו, החל מ"האיש שחשב שאשתו היא כובע"
:))
תודה רבה,
בשנותי האחרונות באוניברסיטה נבנו צריפי אסבסט רבים כמעונות סטודנטים בהר הצופים.
הסטודנטים הזרים קראו להר כמובן "הר הצריפים".
-
הסיפור שסיפרתי בפוסט זה - הוא סיפור שהגיע מוכן, כל שהייתי צריך זה לכתוב אותו כפי שהתרחש.
זה רק מראה כמה שווה שם פשוט וקליט. צחקתי. תודה.
1. זו דורשת ריכוז, שגם בצעירותי לא היה הצד החזק שלי.
2. זה, לכל היותר, יניב פוסט על יוגה.
לא שווה את המאמץ.
אבל תודה על הרצון הטוב, כמובן.
אני מבין.
מסיבות אינטרסנטיות לחלוטין אני ממליץ על יוגה :)
תודה רבה.
אין לי בעיה עם "העם", אבל, כשתכתוב בעצמך, תראה שאם אינך כותב טור מענייני דיומא - כתיבה אינה תכנית כבקשתך.
בזמנו, כאשר עוד לא מוצו זכרונותי, הייתי מרגיש מצויין כל שבת, כאשר מהכנתי את הפוסט ליום הששי שאחריו.
כיום, הואיל ולא עלה בדעתי משהו בשני ימי ראש השנה - ...
אריאל,
העם דורש פוסט לרגל יום כיפור (אם לא נקבל בשבתות אז לפחות בחגים)...
תודה רבה, ושנה טובה גם לך, כמובן.
אשר לבריאות - אשתדל.
(מעודי לא הייתי באוקטובר פאסט, והשנה אנו בכלל אסירי ציון).
שנה טובה, שנה שתעשיר אותנו עוד מחכמתך ונסיונך.
וכמובן, תהיה בריא...
(אתה לא באוקטובר פאסט?)
תודה רבה,
וחג שמח גם לך.
אהבתי...
כתוב יותר יקירי וחג שמח
פיני
תודה רבה,
ושנה טובה, ושבת שלום, גם לך.
תודה רבה,
ושנה טובה גם לך.
:))
שנה טובה אריאל.
יופי של פרפראות הכופתאות האלה של הכפפות העטופות.
אה, מה לא?
אופססס..
שבת שלום
גם ענין של פרופיל.
סיפרתי במקום אחר על השריף האמריקאי שתפס סמים וסוחרי סמים בכמויות.
הוא התמקד בשחורים הנוסעים לבדם במכונית - וכמעט כל מספר זכה.
עד שבאו אנשי זכויות האזרח ואמרו שלא יפה למיין אנשים על פי צבעם - ואחוזי התפיסה פחתו.
האנשים לא תאמו אצלי פרופיל של שודדים.
נכון, שודדים יכולים להתחפש, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר לגמרי.
כפי שהגברת התכוונה חשיבה של שרלוק הולמס כן, אבל לא של עו"ד פלילי של החברה הטובים, כי אז אולי היית חושב לפני כניסה לרכב זר
" ביררו את כתובתי ומנסים לפתות אותי להכנס לרכב על מנת לעשות לי את תרגיל כיפה אדומה "
אלמנטרי - תמיד בעיני המסתכל
טוב, לא ידעתי שהפעלת שרירי הפה נחשבת...
מה זאת אומרת במקצוענו אין הרבה פעילות גופנית?
לא שמעת על היאבקות בסגנון יווני-רומי במשקל על כבד, סביב השאלה, האם להתיר תשובה לסעיף כ"ב בשאלון??
תודה רבה, ושנה טובה גם לך..
מאחר שכל בית הקברות נקרא "שדה יהושע" (השם לא מאושר,הוא על שם אביו של מישהו מהחברה קדישא), הרי שיכול היה להצביע על השדה כולו ועדיין לומר את האמת.
מצוות ניחום אבלים לא מילאתי כאן, שהרי לא ידעתי שהנפטר חי - עד שלא קראתי שמת - ומה יכולתי לומר לאנשים שם?
את המצווה שקיימתי, קיימתי בכוונה רבה. אם לא הייתי פונה אל אותו אדם ביזמתי לשאול אותו מה הוא מחפש, היו הוא ובנותיו מחפשים את הבנק בתחתית בנין צים עד עצם היום הזה.
ושכרי, כבר בעולם הזה, הרווחתי סיפור אותו סיפרתי כבר לרבים.
1. אכן עקב לחץ זמן צפוי מחר בבוקר.
2. יש עשרות מיליוני או מיליארדי נוירונים במוח.
אין לי כל יכולת לדעת איזה מהם רופף אצלו.
מה שהייתי ער לו היתה החוקיות שבסיבובי השמות. ממילה לא מוכרת, חסרת מובן למי שאינו שולט היטב בעברית - למילה פשוטה ומוכרת לכל.
גם מצאת את השקית, גם קיימת מצוות ניחום אבלים וגם הגעת
ברכב ממוזג הכל יחדיו בלי כפפות :-)
אפרופו ניחום אבלים:
פעם הלכתי ללוויה של אחד בשם יהושוע,
הגעתי לשער הראשי בבית הקברות, שואל את הרב שם
היכן הלוויה של יהושוע והוא מצביע לי לכיוון מסע ההלוויה
שכבר יצא.
הצטרפתי, ומההספדים הבנתי את גודל הצרה.
זה היה יהושוע אחר......
לפחות קיימתי מצווה, כמוך, בלי כוונה.
שנה טובה !
הידד, הפוסט של שישי בצהריים הגיע מוקדם. זה בגלל החג, כמו פינויי הזבל (לא משווה בכלל) שעשו היום ויעשו מחר לפני כניסת החג ?
אתה יכול להסביר לי את איך בנק "יהב" הפך ל"יחדיו" ו"טפחות" הפך ל"כפפות" ? צחקתי מאד אבל לא הבנתי את המעבר.
הרהור: דווקא "יחדיו" יכול להיות שם לא רע לבנק. למשכנתאות. או דם. או...