ועדת הבדיקה של האו"ם פרסמה ב-15 בינואר 2009 את הדו"ח המסכם למבצע "עופרת יצוקה" (27 בדצמבר 2008 - 18 בינואר 2009) המאשים את ישראל בהפרת החוק ההומניטארי הבינלאומי ואמנת ז'נבה ובביצוע פשעי מלחמה.[1] בתגובה לדו"ח החמור פרסם משרד החוץ הישראלי הודעה רשמית בה הוא מאשים את הועדה בגישה מוטה וחד צדדית מלכתחילה ובהתעלמות מאלפי התקפות הרקטות של חמאס נגד אזרחים ישראלים בדרום, שהפכו, לטענת ישראל, את מבצע עופרת יצוקה להכרחי. "הן המנדט למשלחת והן ההחלטה שהביאה לכינונה קבעו מראש את תוצאת החקירה, העניקו לגיטימיות לארגון הטרור חמאס והתעלמו מהאסטרטגיה המכוונת של חמאס, שניצל אזרחים פלסטינים כמחסה לביצוע התקפות טרור", מסר משרד החוץ.[2]

האם וועדת האו"ם נקטה בגישה חד צדדית כלפי ישראל או שנהגה בחוסר משוא פנים ואובייקטיביות, כפי שחזר והדגיש יו"ר הועדה ריצ'רד גולדסטון? עדויות מוקלטות של פלסטינים שגבתה ועדת גולדסטון ואשר פורסמו באתר האינטרנט של האו"ם מספקות צוהר אותנטי החושף את המתודולוגיה של הועדה כפי שבאה לידי ביטוי הלכה למעשה ומעלה סימני שאלה נוקבים באשר לכוונתה של הועדה מלכתחילה להגיע לחקר האמת. חברי ועדת הבדיקה של האו"ם לא שאלו את העדים הפלסטינים כל שאלה שתכליתה לברר פעילויות של חמאס ושל שאר ארגוני הטרור הפלסטיניים ברצועת עזה עצמה, שהינן בגדר פשעי מלחמה ו/או בעלות פוטנציאל לפגיעה בתושבים פלסטינים חפים מפשע, כדוגמת: ניצול המחסה של בנייני המגורים לשיגור טילים לעבר ישובים ישראליים, שיגור פצצות מרגמה לעבר שכונות פלסטיניות בעת שכוחות צה"ל פעלו באזורי מגורים פלסטיניים, או בסמוך להם, ירי פצצות נ"ט, אש נק"ל ומקלעים לעבר בתים, שעלה חשד כי כוחות צה"ל נכנסו אליהם, תפיסת בתים כעמדות צבאיות לצורך ביצוע מארבים נגד כוחות צה"ל, מלכוד בתים לפני המלחמה ובמהלכה, ופיצוצם, פריסת מטעני נפץ מסוגים שונים (גחון, חודר, מנתר, נגד אנשים ועוד) בסביבת מגורים ופיצוצם, ניהול לחימה וירי צלפים לעבר כוחות צה"ל כאשר אלו פעלו במרחב הפלסטיני הבנוי, ירי מקלעים כבדים מתוך המרחב הפלסטיני הבנוי.

בכל העדויות שנמסרו לוועדה (כפי שפורסמו באתר האו"ם) לא מסרו העדים הפלסטינים ולו דיווח אחד על הימצאות פעילים פלסטינים חמושים; או עדות ראייה לירי של חמושים פלסטינים לעבר ישראל או לעבר כוחות צה"ל, שפעלו ברצועת עזה. בכל העדויות נמסר, כי במהלך הלחימה לא הייתה כל התנגדות לפעילות כוחות צה"ל. חברי ועדת הבדיקה של האו"ם לא היקשו על העדים הפלסטינים בסוגיה זו ולא עימתו אותם עם דיווחים של ארגוני הטרור הפלסטיניים עצמם, שפירטו את מהלך הלחימה באופן הסותר את טענות העדים הפלסטינים. כמו כן, עדים פלסטינים הסתירו פרטי מידע חיוניים מהוועדה, פרטים המלמדים על הימצאותם של פעילי טרור חמושים בזירת האירוע או על חילופי אש במקום, עובדה המטילה צל על מהימנותם.

ניתוח עדויות הפלסטינים וגישת ועדת גולדסטון כלפיהן

ועדת גולדסטון גבתה במטה אונר"א בעזה (28-29 ביוני 2009) עדויות של פלסטינים. תיעוד העדויות והשאלות, שהפנו חברי הועדה לעדים, פורסם באתר הרשמי של הועדה.[3] להלן יוצג ניתוח של ארבע עדויות מרכזיות והאופן בו התייחסו חברי הועדה אליהן.

עדות משפחת אל-סילאווי

מטעם משפחת אל-סילאווי העידו מוסא אל-סילאווי (בן 91, עיוור), סבאח אל-סילאווי (אשתו של מוסא) ומוטיע אל-סילאווי. [4] העדות המרכזית והמפורטת נמסרה ע"י מוטיע אל-סילאווי, סגן מנהל מחלקת ההקדשים בצפון רצועת עזה, אשר נשא דרשה בעת בה הותקף המסגד. חלק מהעדות הוקרא מן הכתב. טענותיו המרכזיות של מוטיע אל-סילאווי, כפי שהובאו בעדות ובתשובותיו לשאלות חברי הועדה, הינן:

* לא הייתה כל פעילות צבאית במסגד איבראהים אל-מקאדמה או בסביבתו בעת התקיפה.
* ציבור המתפללים הגיע למסגד על מנת למצוא בו מחסה בהנחה שהוא מקום בטוח ומתוך חשש כי ייפגעו מתקיפות צה"ל באזורים אחרים. במסגד חיברו את שתי התפילות (תפילת ערבית ותפילת הלילה) כדי למנוע תנועה מיותרת של אנשים אל המסגד וממנו, מתוך חשש כי האנשים ייפגעו מתקיפות צה"ל, וכך הם נהגו כבר מספר ימים קודם לכן, מתחילת הפלישה הקרקעית. (הערה: הפעולה הקרקעית הגדולה החלה בערב ה-3 בינואר 2009).
* המסגד שהותקף, כמו כל מסגד אחר, הינו מקום תפילה בלבד.
* ישראל ביצעה פשע מלחמה המנוגד לחוק הבינ"ל עת תקפה אזרחים ששהו במסגד. בהקשר זה אמר מוטיע אל-סילאווי, כי כל הדתות מכבדות את מקום התפילה לאלוהים; שאל היכן זכויות האדם והיכן החוק הבינלאומי; ודרש שיהיה ציות לחוק הבינלאומי.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעדים

* שם המסגד ומיקומו
* תאריך האירוע
* האם ניתנה אזהרה לפני התקיפה?
* מתי הוקם המסגד?
* האם בהרוגים היו אנשים שמפרנסים משפחות?
* מה מוטיע שמע לפני הפיצוץ ותיאור פגיעת הטיל כפי שהיה עד לה לטענתו?
* מספר ההרוגים והפצועים כתוצאה מהתקיפה
* באילו נסיבות מחברים את שתי התפילות?
* האם מספר גדול יותר של אנשים מגיע לתפילות המחוברות?
* האם הייתה זו הפעם הראשונה בה חוברו שתי התפילות?
* מתי מתחילה תפילת הערבית ומתי היא מסתיימת?
* כאשר מחברים בין התפילות מהו פרק הזמן המפריד בין שתי התפילות?
* מתי במהלך העימות החל המסגד לחבר את התפילות?
* האם ה-3 בינואר היה היום הראשון בו חוברו התפילות?
* מהו מספר המתפללים שהיו במסגד בעת התקיפה?
* מה המרחק בין המסגד לבין בית החולים הקרוב?
* האם יש שירות וציוד רפואי מספק בבית החולים?

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

מרבית שאלות חברי הועדה היו בלתי רלבנטיות לברור נסיבות האירוע. חברי הועדה לא שאלו כלל את העדים בנוגע לאפשרות הימצאותם של חמושים במסגד; ניצול המסגד לצרכים צבאיים ולהטפה לפיגועי טרור נגד ישראל; קיומו של נשק במסגד; פעילות חמושים בסמוך למסגד; שליטת חמאס וגדודי אל-קסאם במסגד והפיכת המסגדים למאתר גיוס חשוב של גדודי אל-קסאם; זהות ההרוגים ושיוכם הארגוני (כולל מקרב בני משפחת אל-סילאווי).

בדיקת המקורות הפלסטיניים הגלויים מלמדת, כי בהרוגים בהפצצת צה"ל היו פעילים בזרועות הצבאיות של ארגוני טרור פלסטיניים, כולל מקרב בני משפחת אל-סילאווי, שהוצגו בעדות בפני הועדה כאזרחים תמימים. להלן פרוט הטרוריסטים שנהרגו בתקיפה:

* איבראהים מוסא עיסא אל-סילאווי - פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נולד ב- 1 בדצמבר 1964 במחנה הפליטים ג'באליה בצפון רצועת עזה. אתר גדודי אל-קסאם מציין, כי איבראהים "ינק מאימו את האהבה לג'יהאד והשנאה לאויב הציוני". בשנת 1984 הוא הצטרף לשורות התנועה האסלאמית (שהפכה לימים לתנועת חמאס) במחנה הפליטים ג'באליה והיה לפעיל בתנועת האחים המוסלמים. איבראהים, אשר היה לו קשר הדוק עם נזאר ריאן, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס, הצטרף לשורות גדודי אל-קסאם בשנת 2003 בהיותו גיל 38. לאחר ששובץ כלוחם בחטיבת צפון רצועת עזה השתתף איבראהים במשימות הצבאיות הבאות: תפיסת עמדות קדמיות במחנה הפליטים ג'באליה, לחימה נגד כוחות צה"ל, חפירת והכנת מנהרות לשימוש גדודי אל-קסאם. [5]
* עומר עבד אל-חאפז מוסא אל-סילאווי (אבו סוהייב) - פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נולד בסעודיה ב- 29 בספטמבר, 1981. הצטרף לחמאס ולתנועת האחים המוסלמים ובשנת 2004 לשורות גדודי אל-קסאם. במסגרת פעילותו בגדודי אל-קסאם היה מוצב בעמדות קדמיות בגבול המזרחי של מחנה הפליטים ג'באליה, הכין והטמין מטעני חבלה ומוקשים, השתתף בלחימה נגד צה"ל באזור המזרחי של ג'באליה ושיגר פצצות מרגמה וטילי קסאם לעבר ישובים ישראלים.[6]
* סעיד סלאח סעיד בטאח - פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נולד ב- 7 באפריל 1986 במחנה הפליטים ג'באליה. היה פעיל בחמאס ובתנועת האחים המוסלמים, הצטרף לשורות גדודי אל-קסאם ושובץ בחטיבת צפון רצועת עזה. במסגרת פעילות בגדודי אל-קסאם היה מוצב בעמדות קדמיות באזור ג'באליה, הכין והטמין מטעני נפץ, חפר והכין מנהרות לשימוש גדודי אל-קסאם. [7]
* אחמד חאמד חסן אבו עיטה - פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נולד בסעודיה ב- 15 בפברואר 1984. היה פעיל בחמאס ובתנועת האחים המוסלמים ובשנת 2006 הצטרף לגדודי אל-קסאם. במסגרת פעילותו בגדודי אל-קסאם היה מוצב בעמדות קדמיות, השתתף בלחימה נגד צה"ל באזור ג'באליה, אל-סלאטין ואל-עטאטרה, הכין והטמין מטעני נפץ, שובץ ביחידת המחבלים המתאבדים ונהג לצאת למארבים קדמיים כדי לפגוע בחיילי צה"ל. אתר גדודי אל-קסאם מדווח, כי אחמד אבו עיטה נכלל בין פעילי אל-קסאם שקיבלו הנחיות לאחר התקיפה האווירית ב- 27 בדצמבר 2008 להתפרס בשטח בהתאם לתוכנית המוקדמת. ע"פ דיווח זה, ב-3 בינואר 2009 הוא הגיע למסגד איבראהים אל-מקאדמה לפגוש מספר "צעירים" ושם נהרג בתקיפת צה"ל. [8] (הערה: גרסה זו עשויה ללמד, כי קבוצה של לוחמי גדודי אל-קסאם השתמשה במסגד במקום מפגש לצורך תיאום פעילות הלחימה נגד צה"ל). אביו סיפר, כי בשבוע הלחימה הראשון שיגר בנו אחמד מידי יום טילים לעבר ישראל. [9]
* מוהנד איבראהים אל-טנאני (אבו אסלאם) - פעיל פלוגות ירושלים, הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. נולד ב- 23 באפריל 1988. אתר הג'יהאד האסלאמי מוסר, כי הוריו חינכו אותו על אהבת הג'יהאד. עם תחילת אינתיפאדת אל-אקצה בהיותו בגיל 12 נהג ללכת עם נערים אחרים למחסום ארז על מנת ליידות אבנים לעבר עמדת צה"ל. בשנת 2002 הצטרף לשורות הג'יהאד האסלאמי ולאחר זמן לא רב לזרוע הצבאית של הארגון. הוא עבר אימונים צבאיים והיה מוצב בעמדות הקדמיות בגבול הצפוני של רצועת עזה עם ישראל. לצד פעילותו הצבאית נהג להשתתף בכנסים ובאירועים של הג'יהאד האסלאמי והיה מנהל פורומים אינטרנטיים של הארגון. [10]
* ראג'ח נאהד ראג'ח זיאדה - בן 18, פעיל פלוגות ירושלים הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. [11]
* אחמד אסעד דיב טביל - בן 16, פעיל חמאס, היה חבר ב"אל-כותלה אל-אסאלמיה" (ארגון התלמידים והסטודנטים של חמאס המהווה מאתר לגיוס לגדודי אל-קסאם) ונטל חלק בפעילויות השונות של הארגון. [12]

עדות מוחמד פואד אבו עסכר

מוחמד פואד סעיד אבו עסכר הציג עצמו בפני ועדת הבדיקה כמנכ"ל של משרד ההקדשים. [13] הוא ציין שהיה עצור בישראל בשנת 1992 באשמה של חברות בתנועת חמאס. בעדותו ובתשובה לשאלות שהעלו חברי הועדה העלה את הנקודות הבאות:

* ביתו הופצץ "ללא כל הצדקה" בידי צה"ל. בבית גרו שש משפחות שמנו כארבעים נפש. מוחמד אבו עסכר טען שלא היה מבוקש ע"י ישראל, וזאת כדי לחזק את טענתו שלא הייתה הצדקה לתקוף את ביתו. הוא ציין, כי קיבל שיחת התראה לפנות את הבית מגורם שהזדהה כנציג של צה"ל ולאחר כעשרים דקות הבית הופצץ בתקיפה אווירית. לאחר זמן לא רב פגעו פצצות באזור בית הספר אל-פאח'ורה.
* בית הספר אל-פאח'ורה שימש כמקום מקלט לפלסטינים רבים מבית לאהיא, אל-סלאטין ואל-עטאטרה שראו בו מקום בטוח משתי סיבות: בית הספר נמצא במרכז מחנה הפליטים ודגל אונר"א התנופף בשטחו.
* אבו עסכר ראה במו עיניו שלוש פצצות, שנפלו באזור בית הספר, ושמע עוד מספר נפילות של פצצות. 2 פצצות פגעו בבית משפחת דיב, בו נהרגו 11 אנשים.
* בהפגזה באזור בית הספר אל-פאח'ורה נהרגו עשרות וגופותיהם היו פזורות בשטח. 50 או 60 אחוז מהנפגעים היו ילדים. באזור לא היו חמושים, וזאת בניגוד לטענות ישראל. בהרוגים שני בניו של מוחמד אבו עסכר ושמותיהם ח'אלד ועימאד וכן אחיו של מוחמד אבו עסכר, ראאפת, אשר לטענת העד היו כאמור אזרחים תמימים.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעד

האם שיחת ההתראה שקיבלת הייתה מוקלטת וכיצד נהגת בעקבותיה?

האם השיחה הייתה לטלפון הקווי או הנייד?

לאחר שיצאת מהבית בעקבות שיחת ההתראה היכן שהית?

כמה זמן עבר מזמן ההתקפה על בית הספר אל-פאח'ורה ועד התקפת בית משפחת דיב?

האם מוחמד אבו עסכר או מישהו מבני משפחתו ביקרו בבית משפחת דיב לאחר תקיפת בית אבו עסכר?

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

על אף שהודה כי היה פעיל חמאס וכי נעצר בעבר בידי ישראל, לא בררו חברי הועדה אם הוא קשור בדרך כלשהי לזרוע הצבאית של חמאס. הם אף לא שאלו את העד אודות קשר אפשרי בין בניו לגדודי אל-קסאם; על זהות ההרוגים באזור בית הספר אל-פאח'ורה, שיוכם הארגוני ופעילותם הצבאית. בדיקת המקורות הפלסטיניים הגלויים מלמדת, כי בניגוד לטענות מוחמד אבו עסכר הוא וכמה מבניו היו קשורים בקשר ישיר והדוק לגדודי אל-קסאם, קשר שכלל גם אספקת נשק ותחמושת ללוחמים, וכי בהרוגים באזור בית הספר אל-פאח'ורה היו מספר פעילים בזרועות הצבאיות של ארגוני הטרור הפלסטיניים. להלן פרוט המידע:

* מוחמד פואד אבו עסכר - ממלא תפקיד בכיר בגדודי אל-קסאם. [14] אחדים מבניו היו לוחמים בגדודי אל-קסאם, ובהם ח'אלד (נהרג בהפגזה באזור בית הספר אל-פאח'ורה), אחמד (נהרג בלחימה נגד צה"ל ב-7 ביולי 2006 בעת שניסה לשגר פצצה נגד טנקים) [15] ואוסאמה (נפצע קשה בעת לחימה נגד צה"ל ב- 13 באוקטובר 2004). [16]
* ח'אלד מוחמד פואד אבו עסכר (אבו אל-עיז) - בנו של העד. פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נולד ב- 12 בדצמבר 1989 במחנה הפליטים ג'באליה. בגיל 15 הצטרף לתנועת האחים המוסלמים והיה פעיל באל-כותלה אל-אסלאמיה (ארגון התלמידים והסטודנטים של חמאס המשמש מאתר לגיוס לגדודי אל-קסאם). במקביל, ולמרות גילו הצעיר, ניסה להתקבל לגדודי אל-קסאם והובטח לו שבגיל 16 יוכל להשתלב בגדודים. בשנת 2006 שולב במסגרת קבוצות הלוחמים המוצבים בעמדות הקדמיות. הוא עבר קורס צבאי מתקדם ולאחר מכן שובץ ביחידה המיוחדת של חטיבת צפון עזה, השתתף בעשרות מארבים קדמיים בצפון רצועת עזה והשתתף בלחימה נגד כוחות צה"ל. שימש מאמן צבאי בגדוד ע"ש עימאד עקל ופיקח על יחידת המארבים והמתאבדים. היה אמור להיות הלוחם השלישי בחולית חמאס, שביצעה תקיפה במתווה של משימת התאבדות נגד כוחות צה"ל ב- 26 באוקטובר 2007, ואולם במקומו נבחר בסופו של דבר פעיל אחר בשם רסאן אל-עילה. ח'אלד הביע מורת רוח ודרש לשלוח אותו לבצע פיגוע התאבדות. במרץ 2008 יצא למארב קדומני מעבר לקווים בעת פעולה של צה"ל בצפון רצועת עזה, אך לא ביצע התקפה נגד הכוחות הישראליים בשל הנסיבות בשטח. שוב דרש ממפקדיו להציבו בראש רשימת הפעילים המיועדים לצאת לביצוע פיגוע במתווה של משימת התאבדות. ב- 4 ביוני 2008 עסק בהכנות לפיגוע במתווה של משימת התאבדות עם עוד ארבעה פעילים מגדודי אל-קסאם, ואולם בשל תקלה טכנית אירע פיצוץ והוא היה היחיד שניצל. פעם נוספת דרש להיות בראש רשימת הפעילים המיועדים לצאת לביצוע פיגוע במתווה של משימת התאבדות, וזאת גם לאחר שהתחתן ב- 12 בדצמבר 2008. הוא נהרג ב- 6 בינואר 2009 בהפגזה על אזור בית הספר אל-פאח'ורה. אתר גדודי אל-קסאם מוסר, כי בחודשים האחרונים לחייו עבד במנגנון הסיוע הצבאי והיה מספק ללוחמים נשק, טילים וציוד צבאי. למידע זה חשיבות רבה, שכן הוא תומך במידע המודיעיני שהיה בידי צה"ל ולפיו בית מוחמד אבו עסכר, בו התגורר בנו ח'אלד, שימש מחסן נשק של גדודי אל-קסאם. [17]
* בילאל חמזה עובייד - פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. שהה עם ח'אלד אבו אל-עסכר בעת שנהרגו בהפגזה על אזור בית הספר אל-פאח'ורה. [18]
* ראאפת אבו עסכר - פעיל צבאי במנגנון האבטחה בדרגת רב סמל מתקדם. נהרג בהפגזה על אזור בית הספר אל-פאח'ורה.
* אוסאמה ג'מאל עובייד - פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נמסר, כי היה פעיל ביחידת ההנדסה של הגדודים. [19]
* איאד ג'אבר אמן - מתואר כפעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נהרג בהפגזה על אזור בית הספר אל-פאח'ורה. [20]
* עבד מוחמד עבד קדאס - פעיל פת"ח. היה פעיל במודיעין הצבאי. נהרג בהפגזה על אזור בית הספר אל-פאח'ורה. [21]
* עטיה חסן אל-מדהון ובנו זיאד אל-מדהון - פעילים בגדודי ההתנגדות הלאומית, הזרוע הצבאית של החזית הדמוקרטית. עטיה שימש מפקד אזור מחנה הפליטים ג'באליה. מדובר באביו ובאחיו של חסן אל-מדהון, מבכירי המפקדים של גדודי חללי אל-אקצא של ארגון פת"ח, אשר נרצח בלינץ' ע"י חמאס בקיץ 2006. השניים נהרגו בהפגזה על אזור בית הספר אל-פאח'ורה. [22]

עדות ואיל וסלאח אל-סמוני

ואיל וסלאח אל-סמוני תיארו את נסיבות הפצצת בית ואיל, בו מצאו מקלט בני משפחת אל-סמוני המורחבת ואשר בו נהרגו למעלה מעשרים איש. [23] להלן עיקרי דבריהם כפי שהובאו בעדותם ובתשובה לשאלות חברי הועדה:

* ב- 5 בינואר 2009 בשעה 05:30 לערך יצא ואיל מהבית עם מספר גברים נוספים כדי להביא חתיכות עץ על מנת להכין ארוחת בוקר לילדים ולהכין לחם עיראקי. מיד לאחר היציאה מהבית שוגר לעברם טיל ממסוק ולאחר מכן שוגרו מספר טילים נוספים לעבר הבית.
* לאחר הפגיעה בבית הלכו בני המשפחה הפצועים לכיוון רחוב סלאח א-דין ונתקלו בסירוב של חיילי צה"ל להגיש להם סיוע רפואי. סלאח טען, כי חיילי צה"ל ירו מעל לראשיהם כדי להפחיד אותם ולגרום להתרחק מהר יותר מהמקום. אחד האנשים, בקבוצה אחרת שהתפנתה מהמקום, נורה ברגלו ע"י חיילי צה"ל ומת לאחר שלושה ימים (לא נמסרו שם או פרטים מזהים נוספים).
* באזור הבית, בו מצאו בני המשפחה המורחבת מקלט, לא הייתה כל פעילות של חמושים פלסטינים.
* משפחת אל-סמוני עסקה בחקלאות ואנשיה אינם משתייכים לארגון פלסטיני כלשהו. סלאח אל-סמוני אמר בעדותו "כולם חקלאים, אני נשבע באללה כולם חקלאים" ושלל את האפשרות שהיו לוחמים או מבוקשים.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעדים

* האם ואיל מסוגל לתאר את החיילים ולזהות אותם לפי הקול והמדים שלהם? (העד הבהיר, כי השאלה בלתי רלבנטית לאירוע שכן החיילים לא נכנסו לבית).
* כיצד הרסו כוחות צה"ל את האדמה החקלאית באזור הבית?
* מה גודל השטח החקלאי שנהרס בידי צה"ל?
* האם העד טופל בבית החולים שיפא?

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

חברי ועדת הבדיקה לא שאלו כלל את העדים על זהות ההרוגים ועל האפשרות להימצאות פעילי טרור בקרבם. הם גם לא בררו את נסיבות יציאתם מהבית בשעה מוקדמת בבוקר; לא עימתו את דברי העדים בדבר כוונה להביא עצים כדי להכין אוכל עם הטענה שבבית לא היה מזון ומים; וכן לא היקשו עליהם בנוגע לטענתם, לפיה לא היו חמושים פלסטינים באזור, וזאת למרות דיווחי ארגוני הטרור הפלסטיניים וצה"ל על חילופי אש באזור. כמו כן, חברי הועדה לא הקשו על העד, שטען כי חיילים לא העניקו טיפול רפואי, וזאת בניגוד לדברי בת משפחה אחרת שטענה בעדות לארגון בצלם, כי חיילים הגישו להם סיוע רפואי. טענת סלאח אל-סמוני לפיה צה"ל ירה בפלסטיני ברגלו וזה מת לאחר שלושה ימים, נותרה תלויה באוויר מבלי שחברי הועדה ניסו לברר ולו פרטים בסיסיים כדי לאמת את הטענה (האם היתה זו עדות ראיה או עדות שמיעה, מה היה שם ההרוג וכיוצא באלה).

בדיקת המקורות הפלסטיניים מלמדת, כי ואיל וסלאח אל-סמוני הסתירו מחברי ועדת הבדיקה פרטים מהותיים העשויים לשפוך אור על האירוע. ניתוח עדותם ועדויות אחרות של בני המשפחה שהובאו ע"י ארגוני זכויות אדם והעיתונות הפלסטינית מעלה סימני שאלה על מהימנות גרסתם.

השוואה בין הגרסאות השונות שמסרו בני משפחת אל-סמוני מעלה מספר שאלות באשר להתרחשויות ב-5 בינואר, 2009, בבית ואיל אל-סמוני בו נהרגו ונפצעו מרביתם. [24] הסוגיה הראשונה שלא נבדקה ע"י חברי ועדת הבדיקה - מה הייתה הסיבה האמיתית ליציאת ארבעת הגברים מבית ואיל אל-סמוני בבוקר ה-5 בינואר? בעניין זה קיימות גרסאות שונות הסותרות מהותית זו את זו.

* מייסא אל-סמוני טוענת בעדות לארגון בצלם, כי מוחמד איבראהים אל-סמוני וסלאח טלאל אל-סמוני, חמה ובן אחיו, אמרו שהם הולכים להביא לבית בני משפחה נוספים כיוון שהמקום בטוח יותר. אם זו הייתה אכן כוונתם, מדוע הם בחרו לצאת אל זירת לחימה בשעה כה מוקדמת של הבוקר (06:53) ובכך לסכן את חייהם, שכן יציאתם (ללא סימני זיהוי או תיאום מוקדם) עלולה הייתה להתפרש כחשודה ע"י שני הצדדים הלוחמים? [25]
* סלאח אל-סמוני טען, כי יצא עם מוחמד ושני הגברים הנוספים "כדי להביא עצי הסקה לבישול". גרסה זו סותרת טענות אחרות לפיהן לא היה בבית ואיל אל-סמוני מזון כלשהו.
* בעדויות אחרות של בני משפחת אל-סמוני שתועדו ע"י ארגון זכויות האדם הפלסטיני "אל-חאק", נמסר כי הארבעה יצאו "כדי להביא מים ממיכל שהיה בחזית הבית עבור הילדים שהיו צמאים". גרסה זו סותרת טענות אחרות, ולפיה לבני משפחת אל-סמוני הייתה גישה קרובה למי שתייה. [26]

הסוגיה השנייה שלא נבדקה ע"י חברי ועדת הבדיקה - האומנם לא היו פעילי טרור בבית ואיל אל-סמוני? בני משפחת אל-סמוני חזרו וטענו כי כל השוהים בבית ואיל אל-סמוני היו אזרחים רגילים שחיפשו מקום מסתור לנפשם בעת המלחמה. דא עקא, שלפחות חמישה מבני המשפחה ששהו בבית ואיל אל-סמוני מזוהים כפעילים בארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי. מייסא אל-סמוני נמנעה מלספר בעדותה ל'בצלם' כי בעלה, תוופיק רשאד חלמי אל-סמוני, שנהרג ב- 5 בינואר, היה פעיל בג'יהאד האסלאמי. היא ושאר בני משפחתה המורחבת, כולל וואיל וסלאח העדים בפני ועדת גולדסטון, לא הזכירו, ולו ברמז, כי בני משפחה נוספים ששהו בבית ואיל אל-סמוני היו פעילים בג'יהאד האסאלמי ובהם מוחמד איבראהים חלמי אל-סמוני (בן 24), וליד רשאד חלמי אל-סמוני (בן 17), איסחאק איבראהים חלמי אל-סמוני ופארס ואיל פארס אל-סמוני (בני 14). שני האחרונים היו פעילים בארגון התלמידים של הג'יהאד האסלאמי, העוסק בהכשרת הלבבות לגיוס צעירים לשורות הארגון והזרוע הצבאית שלו. בכרזה של הג'יהאד האסלאמי צוין, כי מוחמד אל-סמוני ווליד אל-סמוני נטלו חלק פעיל בלחימה נגד צה"ל בשכונת זייתון.[27]

הסוגיה השלישית שלא נבדקה ע"י חברי ועדת הבדיקה - האומנם לא הייתה לחימה באזור הסמוך לבית? בני משפחת אל-סמוני דבקו בגרסה כי בסביבה הקרובה לבית ואיל אל-סמוני לא הייתה פעילות של לוחמים פלסטינים וכי הפעילות הקרובה ביותר הייתה במרחק של מייל מהמקום, וגם זו, לדבריהם, התאפיינה בשיגור טילים לעבר ישראל (ולא בלחימה עם כוחות צה"ל שנמצאו בסמוך להם).

עם זאת, גרסת הג'יהאד האסלאמי שונה בתכלית מזו של בני משפחת אל-סמוני. בהודעה רשמית שפרסם הארגון ב- 4 בינואר 2009, נמסר כי פעילי הג'יהאד האסלאמי ירו ב- 4 בינואר בשעות הערב בשכונת זייתון פצצה נגד טנקים (RPG) לעבר טנק ישראלי ופתחו באש לעבר חיילים שהיו חשופים על הכלים המשוריינים. ב- 5 בינואר לפנות בוקר (01:20), פוצצו פעילים ביחידת ההנדסה של הג'יהאד האסלאמי מטען נפץ במשקל של 50 ק"ג סמוך לטנק ישראלי, לא הרחק ממסגד אל-תווחיד הסמוך לבית ואיל אל-סמוני. בשעה 06:30 באותו יום, פוצצו פעילי יחידת ההנדסה של הג'יהאד האסלאמי מטען נפץ במשקל של 15 ק"ג ליד כוח חי"ר מיוחד של צה"ל, שפעל ליד מסגד אל-תווחיד בשכונת זייתון. [28] בהודעה רשמית נוספת נמסר כי פעיל בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי נהרג בקרבות בשכונת זייתון. שמו של הפעיל: מוחמד איבראהים אל-סמוני. [29]

משמעות הדברים - יציאתם של ארבעת הגברים מבני משפחת אל-סמוני, ובהם מוחמד איבראהים אל-סמוני, בשעת בוקר מוקדמת ב- 5 בינואר, לא נבעה בהכרח מהסיבות התמימות שצוינו ע"י בני משפחת אל-סמוני, אלא יכולה הייתה להיות קשורה לפעולות הצבאיות שניהלו באותן שעות ממש פעילי הג'יהאד האסלאמי נגד כוחות צה"ל במקום. בהקשר זה ראוי לציין כי הג'יהאד האסלאמי דיווח, שפעילי הזרוע הצבאית שלו (פלוגות ירושלים) "הפתיעו את כוחות הכיבוש ותקפו אותם מאחורי הקווים וכי היה קרב קשה בשכונה הדרומית של שכונת זייתון". בדיווח אחר שנמסר בלעדית ל"אתר האחים המוסלמים" פורטו פעולות הג'יהאד האסלאמי בשכונת זייתון ב-5 בינואר: "על פי עדי ראייה, אנשי ההתנגדות נקטו בטקטיקה של המתנה והתבצרות במקומות בטוחים והמשיכו להימצא במקומות מיושבים באזרחים מהם יצאו להתקפות מתוכננות לתקיפת כוחות הכיבוש הציוני".

להלן הכרזה של הג'יהאד האסלאמי לזכרו של מוחמד איבראהים אל-זמוני. בכיתוב על הכרזה צוין כדלהלן: "מפוצץ הטנק [בפעולה] אשר הביאה למותם של מספר ציונים על פי הודאת האויב בלילה הראשון לפלישה היבשתית במהלך המלחמה בדרום שכונת זייתון - עזבה משפחת אל-סמוני, וזאת בלוויית השהיד המוג'אהיד וליד רשאד אל-סמוני".[30]

עדות ח'אלד מוחמד עבד רבה

ח'אלד עבד רבה סיפר את קורות משפחתו ב- 7 בינואר 2009 ופירט את נסיבות הריגתם של שניים מילדיו. [31] להלן עיקרי דבריו כפי שנמסרו בעדותו:

* עבד רבה מתגורר בג'באליה ליד הגבול עם ישראל בבית בן ארבע קומות. הוא ומשפחתו לא עזבו את הבית, למרות שהחלה המערכה היבשתית, בטענה שהיו רגילים לפעולות דומות קודמות בעבר וכי אין לו כל קשר לחמאס.
* עבד רבה לא ראה כל פעילות של חמושים פלסטינים באזור.
* ב-7 בינואר כוח צה"ל חישף את השטח מסביב לבית וטנקים הוצבו בסמוך לו. חיילים קראו במגאפון לו ולמשפחתו לצאת את הבית. כשיצאו עם דגל לבן יצא אחד החיילים מבטן הטנק וירה לעבר הילדים ללא כל סיבה. שתי בנות נהרגו, בת אחרת נפצעה קשה וכן נפצעה האם מהירי. מועד ההתרחשות היה לדברי ח'אלד עבד רבה זמן לא רב לאחר תחילתה של הפסקת האש ההומניטארית, שנועדה לתת שהות לתושבים הפלסטינים להצטייד במזון.
* חיילי צה"ל לא סייעו בפינוי הפצועים וההרוגים, שנלקחו למרכז ג'באליה ומשם לבית החולים כמאל עדוואן ואחר כך לבית החולים שיפא. בדרך לג'באליה ירו לעברם החיילים לאזור הקרוב לרגליהם ומעל לראשם.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעדים

חברי ועדת הבדיקה לא הפנו כל שאלות לעד ולא ביקשו לברר פרטים אודות נסיבות האירוע; אם הייתה לחימה באזור המדובר; ואם היו בו חמושים פלסטינים.

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

טענות העד נמצאות בבדיקה של המשטרה הצבאית החוקרת, שגבתה ממנו עדות בתחילת חודש ספטמבר 2009. [32] המקורות הפלסטיניים, בניגוד לטענתו של ח'אלד עבד רבה, מדווחים על פעילות של חמושים פלסטינים באזור סמוך לאירוע ועל חילופי אש עם כוחות צה"ל שהיו במקום. בעת בה טען ח'אלד עבד רבה שבנותיו נורו ונהרגו בידי חייל צה"ל (מיד לאחר כניסת הפסקת האש הזמנית לתוקף) נהרגו ארבעה פלסטינים נוספים [33] באזור סמוך והם: איבראהים עבד אל-רחים סולימאן, בן 19, פעיל גדודי אל-קסאם, שאדי עיסאם חמד, בן 33, פעיל בחזית העממית לשחרור פלסטין (חבש), מוחמד עלי אל-סולטאן, בן 55, פעיל גדודי אל-קסאם ואחמד אדיב פרג' ג'נייד, בן 26, פעיל גדודי אל-קסאם.

נסיבות מותו של אחמד ג'נייד עשויות לשפוך אור על האירוע. אחמד ג'נייד הצטרף לחמאס בשנת 2003 ולאחר מכן היה לחבר גם בתנועת האחים המוסלמים ופעיל בגדודי אל-קסאם. במסגרת פעילותו בגדודי אל-קסאם הוא היה מוצב בעמדות קדמיות בג'באליה, שובץ ביחידת המחבלים המתאבדים של גדוד ג'באליה והשתתף במארבים ובלחימה נגד כוחות צה"ל. אתר גדודי אל-קסאם מדווח, כי ג'נייד נמנה בין לוחמי הארגון אשר קיבלו הנחיות לאחר תקיפת צה"ל ב- 27 בדצמבר 2008 לתפוס עמדות בחזית בהתאם לתוכנית המבצעית. ע"פ דיווח זה, ב-7 בינואר לקח ג'נייד חלק במארב באחד הבתים מזרחית לעיירה ג'באליה יחד עם מספר לוחמים נוספים של גדודי אל-קסאם. חוליה זו אותרה ע"י צה"ל ובמקום התפתחו חילופי אש בין הצדדים. כוח צה"ל נאלץ לסגת ולמקום קודמו כלים משוריינים, מהלך אשר אילץ את ג'נייד לצאת מהבית ולעבור למקום חלופי. מטוס תצפית איתר אותו ושיגר לעברו טיל שגרם למותו. [34]

הדיווח של גדודי אל-קסאם מלמד על חילופי אש עם חמושים פלסטינים באזור בו נהרגו בנותיו של ח'אלד עבד רבה ובסמיכות זמנים למועד התרחשות האירוע על פי גרסתו. גרסת ח'אלד עבד רבה ואתר גדודי אל-קסאם דומה גם בתיאור קידומם של כלים משוריינים של צה"ל לאזור באותה עת. עם זאת, יש לציין כי ח'אלד עבד רבה לא מסר לחברי ועדת הבדיקה על חילופי האש בין פעילי אל-קסאם לבין כוח צה"ל. עובדה זו עשויה להטיל צל על מהימנות העדות שמסר ח'אלד עבד רבה בפני הועדה. לצד הטענה הנבדקת לפיה נורו ילדיו של ח'אלד עבד רבה ע"י צה"ל לא ניתן לשלול האפשרות שהם נקלעו לחילופי אש בין צה"ל לפעילי גדודי אל-קסאם ויתכן שנהרגו מאש פלסטינית. בדיקת מעבדה של הקליעים/ רסיסים בגופות הילדים ההרוגים עשויה לספק תשובה מהימנה בעניין זה.

עדויות ד"ר אחמד אבו טחאינה וד"ר איאד סראג'

* הפסיכיאטרים טחאינה וסראג' התייחסו בעדויותיהם בתוקף מקצועם ועיסוקם להשלכות הסכסוך עם ישראל בכלל והמלחמה האחרונה בפרט על מצבם הנפשי של הפלסטינים. [35] להלן עיקרי דבריהם כפי שהובאו בעדותם ובתשובה לשאלות שהפנו חברי הועדה:
* הפעילות הצבאית של ישראל והכיבוש הישראלי הם הגורמים הבלעדיים שהשפיעו לשלילה לאורך עשרות שנים על המצב הנפשי של הילדים ובני העם הפלסטיני בכלל.

* לסגר שהוטל על רצועת עזה נודעות השלכות ארוכות טווח על המבנה הפסיכולוגי של העם הפלסטיני בין היתר בשל הפגיעה בכבודו (למשל - אובדן יכולת פרנסה המביא סטודנטים לעבוד בעבודות דחק מבזות כמו ניקוי רחובות).
* רצועת עזה הינה בית כלא גדול - אין חופש תנועה, לא ניתן לצאת לטיפולים רפואיים בחו"ל, סטודנטים לא יכולים לצאת ללימודים בחו"ל ולכך יש גם השפעות בתחום הנפש.
* רוב העם הפלסטיני חש שהקהילה הבינלאומית נטשה את העם הפלסטיני ותחושה זו מובילה את הפלסטינים להיות נכונים יותר לאלימות ולקיצוניות.
* הסכסוך בנוי על שנאה. הישראלים רואים עצמם חלוצים וקורבן ופיתחו מנטאליות של עליונות כלפי הפלסטינים. בתחילה ניסו חצצית נגד הילדים הפלסטינים, לאחר מכן ירו בהם ברובה ובסופו של דבר ירו פגז טנק נגד ילדים. חוסר האיזון הפסיכולוגי של החיילים הישראלים יצר אצלם פחד ובאמצעות הפגיעה בפלסטינים הם מנסים להחזיר את הדימוי העצמי האבוד שלהם. המלחמה הבאה תהיה קשה יותר וייהרגו בה עשרות או מאות אלפים של פלסטינים.
* לאחר המלחמה התקבעה תחושה של חוסר ביטחון אישי ונפגע מעמדו של האב במשפחה שאינו יכול לספק עוד פרנסה וביטחון. הילדים הפלסטינים מחפשים חלופה לדמות האב והתפתחות זו מובילה לקיצוניות והמשך מעגל האלימות.
* האישה הפלסטינית היא קורבן של האלימות במשפחה בראש ובראשונה בגלל הכיבוש וזכויות היתר של הגבר הכוללות לעיתים גם זכות לפגוע בה. כאשר הגבר הפלסטיני משתחרר מהכלא הישראלי אשתו הופכת להיות קורבן שלו כפי שהוא היה קורבן בידי הכיבוש.
* הישראלים עושים דה-הומניזציה של האויב הפלסטיני. בעיני החייל הישראלי הפלסטיני אינו בגדר אדם שווה לו והדבר בא לידי ביטוי בהתנהגות של החיילים, שהרגו ילדים פלסטינים מול עיני הוריהם, ובהתייחסות לפלסטינים במעברים. היו מקרים של חיילים או מתנחלים, שהרגו פלסטינים, יצאו זכאים במשפט ואז הקימו לכבודם אנדרטאות. זו תרבות של דה-הומניזציה של הצד האחר.
* היהודים עושים לפלסטינים מה שהנאצים עשו להם. הפלסטינים רואים בישראלים שטן והם מגיבים למה שהישראלים עושים להם.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעדים

* כיצד הריגת האבות ע"י ישראל במלחמה השפיעה על הנשים?
* מדוע ישראל לא אפשרה לסיוע רפואי להגיע לנזקקים? האם יש ילדים שסובלים מטראומה, במיוחד בכל הקשור לשימוש שנעשה בהם כמגנים אנושיים (במשתמע ע"י ישראל) או בשל העיכוב בהגעת הסיוע הרפואי?
* כיצד ניתן לשפר את המצב הנפשי של הילדים?
* מהו המצב הנפשי הגורם לחייל הישראלי לירות לעבר ילדים מול עיני אביהם?
* האם הפלסטינים עושים דה-הומניזציה של הישראלים?
* כיצד העוני משפיע על המצב הנפשי של הפלסטינים?

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

חברי ועדת הבדיקה לא בררו עם העדים מהי השפעת שלטון הטרור של חמאס והפעילות החופשית של ארגוני הטרור הפלסטיניים על המצב הנפשי של הפלסטינים ועל מעמד האישה הפלסטינית. הם גם לא שאלו כיצד משפיעים על נפש הילדים תרבות המוות של חמאס וארגוני הטרור האחרים, המחנכים בבתי הספר את הדור הצעיר על ברכי הג'יהאד והמוות למען אללה במלחמה נגד הכופרים; וכן המאבק רווי הדמים והאכזרי בין הארגונים הפלסטינים השונים. כמו כן, לא הקשו חברי ועדת הבדיקה על העדים בשאלות הנוגעות לקביעתם של העדים, כי הבעיות הנפשיות של העם הפלסטיני מקורן באופן בלעדי ב"כיבוש" ולא ניסו לתהות היכן נמצאת האחריות הפלסטינית למצבם.

עדות מחמוד אל-עג'רמי

מחמוד עג'רמי, עוזר שר החוץ הפלסטיני בממשלה המודחת של חמאס ברצועת עזה, סיפר את קורותיו במלחמה ומעצרו בידי כוח צה"ל. [36] להלן עיקרי דבריו כפי שהובאו בעת ובתשובה לשאלות חברי הועדה.

* ביתו הופגז בפגזי טנק ומסוקים.
* באזור ביתו (סודאניה, בית לאהיא) לא היו לוחמים פלסטינים בכל התקופה עד שנעצר. במשך שמונת הימים מתחילת המלחמה ועד למעצרו לא ראה ולו לוחם פלסטיני אחד באזור.
* ביום התשיעי למלחמה נורתה אש מקלעים של צה"ל לעבר ביתו וחיילים פרצו לבית. הוא נעצר ונלקח לחקירה. חוקריו ביקשו פרטים על מקום החזקתו של גלעד שליט, מיקום מנהרות חמאס ואמצעי לחימה של חמאס. החוקר איים לירות בו אם לא ישיב לשאלות וקילל אותו בגסות.
* לאחר שסירב לענות על שאלות החוקרים נלקח ב- 10 בינואר בשעה 01:00 לערך כבול ובכיסוי עיניים ולפתע מצא עצמו נופל מקומה שנייה על צידו הימני. חיילים הצמידו אותו על חומה ונדמה היה לו שמכינים את הקרקע להוצאה להורג. הוא נלקח לעמדה צבאית ונחקר שוב. לטענתו, לא ניתנו לו תרופות או טיפול רפואי. למחרת הוא שוחרר ונאמר לו ללכת לכיוון ג'באליה. חייל נתן לו מים לשתייה לפני יציאתו לדרך.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעדים

חברי ועדת הבדיקה לא הפנו שאלות בעלות משמעות לעד.

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

בניגוד לטענת העד, ארגוני הטרור הפלסטיניים דיווחו על לחימה באזור בית לאהיא. כך למשל, גדודי אל-אקצה דיווחו קבוצות איימן ג'ודה, כי ב- 9 בינואר 2009 בשעה 17:00 פעילי הארגון בשיתוף פעולה עם פעילי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי שיגרו 1 פצצת RPG לעבר נגמ"ש של צה"ל סמוך ל"ווילה של אל-עג'רמי" שבשכונה המערבית של בית לאהיא במערב העיירה וניהלו חילופי אש עזים עם כוח צה"ל באותו אזור. לטענת הארגון צה"ל ספג נפגעים באירוע. [37]

עדות רשאד חמאדה

רשאד חמאדה, מבעלי חברת מזון וטחנת הקמח "בדר", סיפר על נסיבות הפצצת טחנת הקמח בידי צה"ל במהלך המלחמה. [38] להלן עיקרי דבריו כפי שהובאו בעדות ובתשובה לשאלות חברי הועדה:

* החברה קיבלה ביום הרביעי למלחמה התראה מגורם בצבא הישראלי והיא התבקשה לפנות את העובדים מטחנת הקמח. העובדים פונו ולאחר יום, משראו שטחנת הקמח לא הופצצה, הוחזרו העובדים.
* מספר ימים מאוחר יותר התקבלה שיחת טלפון נוספת מהצבא הישראלי ובה הועבר שוב המסר לפנות את טחנת הקמח. בבוקר ה- 10 בינואר 2009 דיווח השומר בטחנת הקמח, כי טיל פגע בטחנת הקמח וכי נגרם לה נזק כבד ביותר. בנוסף, טנקים ישראליים התקדמו לכיוון הטחנה ונורו פגזים לעברה.
* אזור תחנת הקמח מגודר ולא הייתה בו או במקום סמוך פעילות של חמושים פלסטינים. האזור מסביב למתחם הינו אזרחי ואין בו יעדים צבאיים.
* חמאדה העיד כי אין הוא יודע לאילו מטרות ירו החיילים הישראליים שנכנסו למתחם טחנת הקמח, כיוון שלא שהה במקום בעת האירוע.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעד

* כיצד הזדהה הגורם הישראלי שהעביר את התראת הפינוי לחברת בדר?
* מדוע סבור רשאד שהתקיפה האווירית היתה מכוונת לפגוע בטחנת הקמח?
* מדוע צה"ל תקף את טחנת הקמח?
* לאילו יעדים ירו החיילים שנכנסו לתפסו עמדות במתחם טחנת הקמח?
* תיאור מאפייני הסביבה הגובלת בטחנת הקמח.

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

חברי ועדת הבדיקה לא היקשו על העד בנוגע לאפשרות הימצאות חמושים פלסטינים בקרבת מקום מתחילת הלחימה ולא בררו אם העד ראה או אם היה בידיו מידע על הימצאות חמושים כלשהם בקרבת מקום במהלך ימי הלחימה. השאלות שהעד נשאל היו כלליות ביותר וחלקן בלתי רלבנטיות, שכן העד לא נכח במקום בעת התקיפה האווירית.

עדות נידאל עיאש

הדייג הפלסטיני נידאל עיאש סיפר לחברי הועדה על קורותיו במהלך ימי הלחימה. [39] להלן עיקרי דבריו כפי שהובאו בעדות ובשאלות חברי הועדה:

* ישראל הטילה הגבלות על הדייגים ואסור היה לחצות את קו 4 הק"מ מחופי עזה.
* נידאל נפצע מירי ישראלי לעבר סירתו אשר לא קדם לו ירי התראה.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעד

* האם היו הגבלות על הדייגים?
* מהו האזור בו סובלים הדייגים הפלסטינים יותר מהשאר מאבטלה?
* האם נורו לעבר נידאל יריות אזהרה באוויר או נמסרה הודעה במכשיר האלחוטי?
* האם יש לך מכשיר קשר אלחוטי?
* האם יש סימן מיוחד על הסירה?
* כמה דייגים נהרגו ונפצעו בשנים האחרונות?
* האם נידאל מכיר דייגים שנעצרו בידי ישראל?

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

חברי הועדה לא שאלו את העד על פיגועי טרור שבוצעו נגד ישראל באמצעות סירות דייג ובאמצעות סירות "תמימות" אחרות; על השימוש שעושה חמאס בכיסוי של דייגים כדי להבריח אמצעי לחימה לרצועת עזה; על פעילות חיל הים הפלסטיני בחופי עזה; ועל הלחימה שהתנהלה באזור החוף בין כוחות צה"ל לחמושים פלסטינים.

עדות מרים זקות

מרים זקות, מנהלת אגודת התרבות והמחשבה החופשית, סיפרה על השפעת המלחמה והמצור על החברה בכלל והאישה הפלסטינית בפרט. [40] להלן עיקרי דבריה כפי שהובאו בעדותה ובתשובה לשאלות חברי הועדה:

* הפלסטינים הופתעו ב- 27 בדצמבר 2008 מהתקיפה האווירית של ישראל.
* בן אחותה, מוחמד זקות, היה פרמדיק, והוא נהרג במרץ 2008 כאשר נסע לסייע לנזקקים בעת פעולה של צה"ל בג'באליה וטנק דרס אותו.
* המלחמה עדיין לא פסקה. כוחות צה"ל יורים מידי יום לעבר חקלאים פלסטינים ולעבר נשים.
* הנשים הפלסטיניות סובלות ממתח ואי שקט בגלל המלחמות.
* נשים החולות בסרטן אינן יכולות לקבל טיפול רפואי כיוון שהן אינן יכולות לצאת את רצועת עזה.
* בבתי החולים ברצועה מטפלים בעיקר בבעיות הדחופות והדבר בא על חשבון טיפול רפואי בנשים. קיימים מרכזים קטנים ולא מספקים לטיפול בבעיות הנפש של נשים.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעדה

* מה תפקיד אגודת התרבות והמחשבה החופשית?
* מהן השלכות המלחמה על האישה הפלסטינית?
* אילו טיפולים רפואיים נשים אינן יכולות לקבל ברצועת עזה?
* מהי השפעת האבטלה על האישה הפלסטינית?

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

חברי הועדה לא שאלו את העדה אודות השפעת השלטון האסלאמי של חמאס על הפגיעה בזכויות האדם של נשים; על אי מיצוי הדין עם מבצעי רצח על כבוד המשפחה; על עידוד ממשלת חמאס את הנשים המחנכות את ילדיהן לשמש מחבלים מתאבדים והצגתן כמודל לחברה (ח'נסוואת); ועל חוקי האסלאם ההולכים ומיושמים בהדרגה ופוגעים בנשים. כמו כן, חברי הועדה לא ניסו לעמת את העדה בנוגע לטענותיה על סגר מוחלט עם העובדות לפיהן קיים מעבר בין רצועת עזה למצרים, המאפשר בתיאום מוקדם וללא קשר לישראל יציאת אלפי פלסטינים ופלסטיניות דרך מצרים לטיפול רפואי, ללימודים, לביקור בחו"ל, לביצוע מצוות העלייה לרגל למכה וכיו"ב . העדה לא סיפרה לחברי הועדה, שבן אחותה הפרמדיק מוחמד זקות, היה פעיל בגדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של פת"ח.

עדות סמיח סוואפירי

סמיח סוואפירי, חקלאי תושב ג'באליה, סיפר את קורותיו במהלך המלחמה. [41] להלן עיקרי דבריו כפי שהובאו בעדות ובתשובה לשאלות חברי הועדה:

* כוח צה"ל פרץ לביתו. חיילים קשרו את ידי הגברים ושחררו את הנשים. הם בדקו את החפצים בבית והפכו את הבלטות כדי לחפש כסף וזהב. לטענתו, נעלם בחיפוש סכום של 5,000 ₪ במזומן.
* החיילים אפשרו לסמיח להחליף את בגדיו והורו לו ללכת לכיוון רפיח. סמיח הלך לשכן אחר ושם מצא מקום מחסה בגראז'. בלילה השני הוא בחר לישון בקומה העליונה של הבית ובאותו לילה נורו יריות במקלע כבד לעבר הגראז'. למחרת עברו למקום אחר והחדר בו שהה יום קודם לכן הופצץ.
* סמיח ופלסטינים אחרים הלכו בקבוצה דרומה, כשהם נושאים דגל לבן. כוח צה"ל ירה לעבר הקבוצה. כדור אחד פגע בבטנו של נער פלסטיני, ששמו איבראהים מועין ג'וחא, וגרם למותו.
* כוחות צה"ל הרסו את הלולים, את החווה ואת המטעים, שהיו בבעלותו ובאזור הבית שלו בג'באליה. צה"ל הרס את המטעים כדי לגרום לנזק כלכלי לפלסטינים.

השאלות שהפנו חברי הועדה לעד

* מהן נסיבות הירי, שגרם למותן של האם והבת לאחר שעזב את הבית הראשון (העד הבהיר, כי לא העלה בעדותו טענה על ירי קטלני לעבר האם והבת, אלא דיבר על הירי לעבר הנער הפלסטיני).
* האם החיילים הכירו את העד ואת משפחתו והאם ידועה לו הסיבה מדוע פעל צה"ל נגד הבית והמטעים שלו?
* האם היו לעד בעיות עם המתנחלים לפני ההתנתקות?
* מה הסיבה שצה"ל הרס את הלולים?

הערות לעדות ולהתייחסות ועדת הבדיקה

חברי הועדה לא שאלו את העד לגבי ההיערכות המקדימה של חמאס בשטחים החקלאיים, שכללה הטמנת מוקשים, חפירת מנהרות, מלכוד בתים, הכנת עמדות וכיוצא באלה. כמו כן, העד לא נשאל אם ראה חמושים פלסטינים באזור הבית בו התגורר ובעת מסעו דרומה לכיוון רפיח. העד לא נשאל גם לגבי ירי שבוצע לעבר כוחות צה"ל. העד לא סיפר לחברי הועדה, כי איבראהים מועין ג'וחא היה פעיל בג'יהאד האסלאמי.

עדות ארגון PCHR

ארגון זכויות האדם הפלסטיני PCHR פרסם ב- 7 ביולי 2009 הודעה רשמית אודות מסירת עדות בפני ועדת הבדיקה של האו"ם. הודעת PCHR פרטה את השאלות שהפנו לארגון חברי ועדת הבדיקה כמובא להלן:

"חברי הועדה שאלו מספר שאלות על הקריטריונים שהנחו את PCHR בקביעתו שקציני המשטרה לא היו לוחמים; על ההתקפות המתמשכות נגד דייגים; על חקירת חולים אשר עברו דרך מעבר ארז; על השלכות המתקפה הישראלית על הסביבה; על סוגי המזון שישראל אישרה להכניס לרצועת עזה; על מחאות של פלסטינים בגדה המערבית נגד המתקפה הישראלית והתגובה של הכוחות הישראליים והרשות הפלסטינית; וכן על חששות של פלסטינים המתגוררים בגדה המערבית מפני מתקפה דומה בשטח (שלהם)". [42]

על פי הודעת PCHR משתמע, כי חברי ועדת הבדיקה של האו"ם לא העלו שאלות שנגעו לפשעי מלחמה של חמאס ושאר ארגוני הטרור הפלסטיניים בעת פעילותם הצבאית בתוך רצועת עזה; לנוכחות הצבאית ולדפוסי הלחימה של ארגוני הטרור הפלסטיניים; ולפגיעה (הוצאות להורג וגרימת נכות קשה במתכוון) בעשרות פעילי ארגון פת"ח.

[1] http://go.ynet.co.il/pic/news/15-9-09/1.pdf

[2] http://www.mfa.gov.il/GazaFacts/Goldstone/israel-gaza-faq-goldstone-mission.htm

[3] http://www.un.org/webcast/unhrc/archive.asp?go=090628 http://www.un.org/webcast/unhrc/archive.asp?go=090629

[4] http://webcast.un.org/ramgen/ondemand/conferences/unhrc/gaza/gaza01-orig.rm?start=01:35:05&end=02:15:20

[5] http://www.alqassam.ps/arabic/sohdaa5.php?id=1495

[6] http://www.alqassam.ps/arabic/sohdaa5.php?id=1416

[7] http://www.alqassam.ps/arabic/sohdaa5.php?sub_action=sera&id=1373

[8] http://www.alqassam.ps/arabic/sohdaa5.php?sub_action=sera&id=1356

[9] http://www.sabiroon.org/news/specialNewsDetails.php?code=731&category=7

[10] http://www.saraya.ps/forum/showthread.php?p=112352

[11] http://www.saraya.ps/forum/showthread.php?t=9356

[12] http://www.sabiroon.org/news/specialNewsDetai