כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 3 - ארבעה בחדר

    91 תגובות   יום שישי , 18/9/09, 08:04

     מכסיקו

    ...מוגן מפני עולם שאינני מכיר. מיליוני אדם שרובם מבקשים להתפרנס. חלקם עבור אוכל לאותו יום וחלקם, שאינו מצליח, או שהורגל כבר בקלות שבכך ומכייס במקרה הטוב, שודד או אפילו רוצח בשביל הכסף שיש עליך. תרמילאי בודד הוא טרף קל. אין מי שיודע עליו ועל מיקומו מלבדו.

    התחושה הזו של 'לבד' באמת, לא הייתה מוכרת לי מעולם. כאן התגלתה לי וכאן התחדדה לכדי נקודה ברורה במרכז הבטן. נקודת מועקה, שקהתה רק אחרי נעילת דלת החדר מאחוריי. כך היו ימי מסעי הראשונים. התקלחתי, מוריד ממני את שכבת הדבק הלחה.

    הסטתי וילונות כבדים והחשכתי את החדר. החלטתי לנוח שעתיים ולצאת אחר הצהרים כי החום והלחות הציקו לי. בחרתי מיטה, אחת משלוש בחדר. הרי שילמתי עבור שתי  מיטות כאילו זה היה 'חדר זוגי' לבודד 'אבל יש כאן שלוש' חשבתי, מהרהר בשיקולי ההוסטל להשכרת חדריו. רחוץ, שוכב ומביט בתקרה הלבנה המשכתי להפליג בזיכרונות.

                                                         

                                                                              ***

     

    ...אנחנו גדלים ארבעה בנים בחדר אחד. עם הזמן קיבלנו ריהוט חדש. שולחן כתיבה מצופה פורמייקה בהירה דמוי עץ אורן. שולחן שנבנה בהזמנה, כך שינוצל כל רוחב החדר. משני צידי השולחן, ארונות מצעים הנפתחים מלמעלה. במרכז, ארבע מגירות שולחן. תחתן ארבע דלתות ארון אישי בתוכו מדף. מפתח בכל דלת. למטה ארבע מגירות, ממש מעל הרצפה.

    לכל אחד מארבעתנו 'חלקת שולחן', מגירה וארון אישי. אל מול כל 'חלקת שולחן' אישית כסא 'בוק' מעוצב פורמייקה מעוגלת, בגוון ומרקם 'עץ אגוז'. שתי מיטות נוער עטורות לוח עץ 'בוק', תחתן עוד שתי מיטות זהות, להן רגלית ברזל מתקפלת אל תחתיתן.

    הכל עשוי עץ בהיר ומזרונים עטופים בד כחול טורקיז ושטיח כחלחל תואם ומדפי עץ בוק על הקיר, משני צידי החלון במרכז החדר. סה"כ ששה מדפים שלושה בכל צד. המדפים משותפים לארבעתנו. 

    החלון עשוי תריסי רפרפת עץ צבוע אפור בהיר הקבוע במרכז הקיר. מולו מעברו השני של החדר, ארון ארבע דלתות ישן ויפה, לכל אחד מאתנו שני מדפים אישיים ומגירה. באמצע, אזור תלייה 'שלנו וגם של ההורים', למעילים חליפות וחולצות מגוהצות.

    לעת ערב, היינו 'האחים הגדולים' מגלגלים את השטיח ומניחים אותו בדיוק במרכז החדר. מושכים את המיטות של שני אחינו הצעירים, מתחת מיטותינו ומצרפים השתיים במרכז. פורסים סדינים ומקפלים קצוות תחת המזרונים ומצמידים שתי מיטות כמיטה רחבה אחת. מניחים כרים ושמיכות לפי עונת השנה. אלה לשימוש שוטף, היו מונחים מקופלים 'כמו שצריך' במגרות מצעים נגררות על גלגלים זעירים תחת שתי המיטות, שלי ושל אחי הבכור.

    נותר מרחב 'מעבר' בחדר של כחצי מטר בין המיטות לבין ארון הבגדים. השטח שנותר בין מיטתי למיטתם הרחבה של שני אחיי הקטנים במרכז החדר, נקרא בפינו 'הרווח שלי'. ואילו הרווח מעבר למיטתם, ליד מיטתו של אחי הבכור, היה הרווח שלו'. 

    כל מה שנחשב אישי, כמו החלק היחסי של שטח השולחן מעל המגירה האישית בו, או הארון תחת המגירה הזו ותחתיו 'מגירת הרצפה', היה נחשב 'מחוץ לתחום' לכולם.   

    ***

      

    אחי הבכור 'חקר חשמל' מינקותו. בין היתר, ניצל 'למחקריו' גם את שקע החשמל הנמצא בקיר מעל מיטתו. יום אחד, קרא לי 'להחזיק רגע, רפיל' (כך נקרא אז מילוי עט שהיה עשוי מתכת) בקיצור, הרפיל נעוץ בשקע החשמל, בחור שמאל (!) בטבעיות, אני ניגש 'ומחזיק רגע' והוא, מושך חוט תפירה קשור אל המילוי הזה, מותח אותו קצת וקושר למפתח בדלת ארון הבגדים.

    אני כבן שש, לא מבין מה הוא עושה ומשתף פעולה עימו. אחרי שקשר חוט ביקש ממני, 'להעביר את הרפיל אל החור התחתון בשקע' ואני עושה לבקשתו ומעביר המילוי אל החור התחתון בשקע. אחי עושה עצמו בוחן את חוט התפירה, עובר ומתיישב על המיטה שלי, בצדו השני של החדר ומבקש ממני, "עכשיו תעביר את הרפיל אל החור הימני בשקע" ואני מעביר ! בררררר... 

    מאותו יום, לא צריך היה להסביר לי מהו חשמל. התחשמלתי! 

    נשמע פיצוץ עז וראיתי אור גדול כמו ברק בעיניים. קיבלתי מכה עצומה בכל הגוף, עפתי לאחור על הכסאות, ידיי פרוסות לצדדים ואני נחבט אל כסאות ושולחן... נופל מתגלגל על הרצפה בכאב. אחי מתגלגל מצחוק ואני ההמום, לא מבין מה היה כאן בכלל.

    הוא, הוא מתגלגל מצחוק והצחוק שלו מזכיר לי שכבר צחק כך ממני בעבר, כשנתן לי לשתות 'גזוז מנטה'. מים עם 'אמה', עם נוזל כלים ירוק הנראה כנוזל תרכיז בטעם מנטה שאהבתי מאד. ובאמת שהמים נראו ירוקים כמו תרכיז גזוז מנטה, הוא ידע שאני אוהב את זה, אבל רק הצבע היה זהה.

    פעם אחת שלא צחק, אבל גם סבלתי ממנו, הייתה כאשר הכה בידו ודחף את מקל העץ של 'דגל שמחת תורה' שהחזקתי בפה. המקל נדחף נתקע לי בגרון. הייתי כבן שלוש. הוא חטף מההורים שלי כל כך חזק עד שמאז שנא אותי ממש.

    רק שלוש שנים שאני בעולם שהיה רק שלו והוא ממש שנא אותי. מאז מבחן החשמל הזה, לא הייתה לי יותר תקשורת עם אחי הבכור, עד יום מותו. 

    לימים אני גדל ומתבגר. הזמן עובר, אני שובר רגל במשחק כדור רגל שכונתי וגם זה עובר...   

    ***  

    נרדמתי...     

     

    ***

      

    כבן שנים עשר הייתי, חצי מתבגר. רוצה 'לפרוץ קדימה' ליהנות כמו כולם. לקבל דמי כיס מדי פעם. לקנות ארטיק גם 'במרכז המסחרי' הגדול, לא רק במכולת כשנשלחתי לקניות ולפעמים 'הרשו לי' במיוחד. רציתי להרגיש כיף, להחזיק כסף בכיס. שיהיה לי ארנק משלי.

    במכולת היה רק קרטיב קרח עם מקל עץ. במרכז המסחרי, היה ארטיק 'לוקס' על מקל עשוי פלסטיק עם מספרי הגרלה (!) רציתי אופניים. סקטים כבר יש לי. משפחה שבאה לביקור מחו"ל הביאה לי ולאחי הגדול לכל אחד זוג סקייטס. גם פורים מתקרב ורציתי להכין לי 'מסמרי כסף' על כת העץ של שלדת רובה אנגלי שהייתה לנו בבית.

    רציתי להכין לי רובה כמו של 'וינטו' הגיבור האינדיאני, לקראת פורים. רציתי דברים. כל מיני דברים.

    אבא היה נהג אוטובוס והיה לו תיק רחב ובו גם מכונה שפורטת עודף 'אפאראט' שמה. המכונה הזו הייתה תמיד מלאה כסף קטן. ביקשתי הרבה פעמים כסף לארטיק 'במרכז' ושמעתי "לא, יש לך בפריזר ארטיק שעשינו!"...  הם התכוונו 'לקרח מהתרכיז פטל או לימון או מנטה' שהיינו מכינים בכוסיות. בהן מעמידים כפית ומלקקים את הקרח הזה ביום חם. נחמד וטעים אבל לא מה שאני חולם עליו.

    לחברים בשכונה היו דמי כיס פעם בשבוע, לי לא. אף לא אחד מהחברים שלי, רחץ כלים במטבח בתורנות.  אף לא אחד מהם רחץ את רצפת הבית. אף אחד לא עבד בגינה, אף אחד לא קיפל כביסה ושם בארון הבגדים. אף אחד, לא קילף תפוחי אדמה לעשות 'פירה', ואף אחד לא 'ניקה שולחן שיש וכיור במטבח'. אף אחד לא שפשף אמבטיה, מקלחת כיור וחרסינות. אני כן.

    אחי הגדול היה נוסע לסבתנו, אמה של אמי לתל אביב והיה מבקש ומקבל ממנה כסף ומתנות, למרות שאסור היה לבקש. אני לא.

    נולדו שני אחיי הקטנים. הייתי שומר עליהם בבית ובחוץ. אני זוכר רק ילדה גדולה אחת ששמרה על אחיה הקטן בשכונה. כולם היו יכולים לשחק חופשי 'הנדז-אפ' תמיד, אני לא. 'אז למה אני לא מקבל דמי כיס ?!' לא שאלתי, פשוט לקחתי. כי חשבתי שמגיע לי.

    לקחתי מהאפראט של אבא כשישן. לחיצה אחת, קרטיב. שתי לחיצות, ארטיק לוקס. לחצתי פעמיים. כך נהגתי מידי פעם, רק שהזמנים הצטופפו. גם הסתבר לי שאני לא היחיד. אחי הגדול מספר 'שהכסף מסבתא' אבל נראה שגם הוא לחץ על האפראט. כי בדיעבד סבתא אמרה לאמא שלא נתנה לו כסף כבר הרבה זמן.

    מאז ביקשה אותה לחדול מכך. יום אחד, אבא החל בחקירה. מתברר כי הצלחנו במהלך חודש לגרום לאבא נזק גדול. קרטיב היה רק אחת הגחמות שלי. לקחתי 'מספיק' כדי לנסוע 'בקרטינג' בעיר הנוער שביריד המזרח. ליריד

    המזרח בגני התערוכה היינו הולכים ברגל. כל ילדי השכונה. היינו מקצרים דרך 'שייח מונס'.

    כל חמישה סיבובי קרטינג עלו לירה. בלירה היו עשרה קרטיבים. אבא עמד לקנות כרטיסים בקופה של הקואופרטיב והנה גילה כי אין לו מספיק כסף בסוף החודש לקנות כרטיסים לעבוד. נשברתי בחקירה מייד, והודאתי שלקחתי. אחי הגדול לא הודה. אני יודע שאחטוף מכות, אבל לא יודע איזה.

    קיבלתי מכות רצח. כולי הייתי מוצלף בטביעות יד של אבא ובסימני 'מקל הנוצות'. זהו מקל הנוצות לניקוי האבק. עשוי היה חזרן וראשו עטור נוצות צבעוניות. אבא צדק. אסור היה לי לקחת, למעשה גנבתי. אני לא גנב. ביקשתי סליחה המון פעמים במשך הרבה זמן. בעל פה ובלב.

    מאז המקרה הזה, לא נגעתי בגרוש לא שלי. גם אם מצאתי כזה ברחוב, הייתי מביא הביתה ושואל אם אני יכול להשאירו אצלי. אחי הגדול יצא נקי.

    הערה: פוסט זה הועלה עתה בשנית כחלק 'מהרצת' ראשית ימי המסע עבור קוראים חדשים, וותיקים שהחסירו. הפוסט מוקדש לחזרתו של גלעד שליט כבר בימי החג, שנה טובה לכולנו 

     

    (המשך בפוסט 4 )      

     

     


    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי' / הטרמילר


    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1  
    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746
    פוסט 17
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609
    פוסט 18
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151
    פוסט 19
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139
    פוסט 20
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851
    פוסט 21
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   
    פוסט 22
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 
    פוסט 23 
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1056003 
    פוסט 24
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1059711
    פוסט 25

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1070274 

    פוסט 26 חלק א'
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076964

     פוסט 26 חלק ב'  

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1081845

    פוסט 27

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1087630

    פוסט 28 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1099663 

    פוסט 29

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1105193 

    פוסט 30

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1110790  

    פוסט 31

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1133687 

    פוסט 32

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1144223 

    פוסט 33

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1151463

    פוסט 34

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1163117

    פוסט 35 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1181017

    פוסט 36

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1185977  

    פוסט 37

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1196040

    פוסט 38

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1201970

    הנך בפוסט 3 

    תודה שהצטרפת למסע שלנו

    דרור

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (89)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/12/09 07:18:

      צטט: annak11 2009-09-28 10:01:57

      Fuschia & Black Glitter Sketched Rose Glitters # 174375

       

      תודה רבה

        28/9/09 10:01:
      Fuschia & Black Glitter Sketched Rose Glitters # 174375
        23/9/09 11:15:

      תודה למככבים השקטים

       

    • 1
    • OR37
    • 18/9/09 08:40
    •   22/9/09 07:04:

      צטט: liopard 2009-09-22 04:48:35

      מומלץ, הכן היה קצר יותר

      בריא לנו הדיסלקטים

      כל הכבוד לך. היה זה עדיין פוסט ארוך,

      הבאים מתקצרים... :)

       

        22/9/09 04:48:

      ממלץ הכן היה קצר יותר

      ברי לנו הדסלקטים

        21/9/09 10:32:

      צטט: *עדינה* 2009-09-21 08:51:25

       

      העלת שוב לחדשים, אבל גם ותיקה כמוני נהנת.

      ואינשאללה, לחזרתו של גלעד שליט במהרה בימינו. אמן.

       

      ואתה - מה בקשר לספר שלך? יש משהו על האש?

       

      בוקר טוב מותק

      בוקר טוב נשומה. תודה רבה אני שמח לראות אותך.

      כפי שאמרתי לכשאסיים כאן אלך על הפקת דפוס.

      להתראות :) 

       

        21/9/09 08:51:

       

      העלת שוב לחדשים, אבל גם ותיקה כמוני נהנת.

      ואינשאללה, לחזרתו של גלעד שליט במהרה בימינו. אמן.

       

      ואתה - מה בקשר לספר שלך? יש משהו על האש?

       

      בוקר טוב מותק

        20/9/09 17:17:

      צטט: תמי ! 2009-09-20 17:06:22

      אתה מספר בדרך מרתקת.

      מתחילה להתאמן לספר כמוך,צוחק

      :)) תודה רבה תמי

       

        20/9/09 17:16:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-09-20 14:39:23


      דרור יקר,

      מעת לעת אחזור לבקר במסעותייך :)

      שנה נפלאה ומרתקת . 

       

      תודה תודה ליאורה

        20/9/09 17:06:

      אתה מספר בדרך מרתקת.

      מתחילה להתאמן לספר כמוך,צוחק

        20/9/09 14:39:


      דרור יקר,

      מעת לעת אחזור לבקר במסעותייך :)

      שנה נפלאה ומרתקת . 

        20/9/09 14:15:

      צטט: אקובילדינג 2009-09-20 14:06:03


      ניכר כי משחר ילדותך לבך היה טוב,

      אין מילים בפי ל מעשיו האוויליים של אחיך

      שלא נאמר - עברייניים באופיים,

      הרי עם משחק הרפיל יכל לחשמל אותך למוות !

       

      לגבי גניבת הכסף -

      מובן כי טעית,

      אך אביך הפליא בך מות למכביר שהיו מעבר להפקת הלקחים הנדרשים,

      אלא כדי להרגיע את כעסו - האם זה עזר?

      לא בטוח.

       

      שנה טובה לך ומתוקה,

      שנה של סיפורים יפהפיים

      שנה מתוקה וירוקה...

      אירית

      תודה רבה אירית.

      המשך המסע מביא עימו סיפור המשך,

      תהיות והשפעות.

      השתמשי בקישורי הפוסטים העוקבים

      בכדי להצפין במסע ולקרוא עוד

      עד לפוסט בו השתלבת במסע...

      מובטחת לך הפתעה, הנאה ורווחה :))  

       

        20/9/09 14:06:


      ניכר כי משחר ילדותך לבך היה טוב,

      אין מילים בפי ל מעשיו האוויליים של אחיך

      שלא נאמר - עברייניים באופיים,

      הרי עם משחק הרפיל יכל לחשמל אותך למוות !

       

      לגבי גניבת הכסף -

      מובן כי טעית,

      אך אביך הפליא בך מות למכביר שהיו מעבר להפקת הלקחים הנדרשים,

      אלא כדי להרגיע את כעסו - האם זה עזר?

      לא בטוח.

       

      שנה טובה לך ומתוקה,

      שנה של סיפורים יפהפיים

      שנה מתוקה וירוקה...

      אירית

        20/9/09 07:37:

      צטט: naomi P 2009-09-20 07:35:55

      שנה נפלאה

      לך.

       

      נשיקה*

       

       

      רק טוב שיבוא

       חג שמח

       

      תודה רבה נעומי :) חג שמח

       

        20/9/09 07:36:

      צטט: אור נגוהות 2009-09-20 03:46:20

      דרור,

      אני מוצאת שהפרקים הראשונים שונים מהמסעות האחרונים ולו רק בגלל השילובים שלך...

      נהדר !

      ושנה מאושרת לך ...

       

      'כמוצאת שלל רב',

      המשיכי איתם עד למקום בו הצטרפת,

      כי משם התחלתי מסע שרק מחלקו הכרת

      וראוי שתכירי את מלוא רבדיו

      לקראת המשכו המורכב.

      תודה רבה שנהדר לך,

      נפלא.

       

      מאושרת מאושרת מאושרת.

        20/9/09 07:35:

      שנה נפלאה

      לך.

       

      נשיקה*

       

       

      רק טוב שיבוא

       חג שמח

       

        20/9/09 03:46:

      דרור,

      אני מוצאת שהפרקים הראשונים שונים מהמסעות האחרונים ולו רק בגלל השילובים שלך...

      נהדר !

      ושנה מאושרת לך ...

        19/9/09 20:13:

      צטט: or-ly22 2009-09-19 20:05:34


      ויש כאלו,שגדלו לבד בחדר

      וחדר של 3 או 4 נראה מבחוץ כמו

      מסיבה אחת גדולה.

       כל אחד וזכרונותיו/חוויותיו.

       

      שתהייה שנה נפלאה

      עם המשך חוויות טיוליות מרגשות.*

      אורלי את נפלאה, תודה

       

        19/9/09 20:05:


      ויש כאלו,שגדלו לבד בחדר

      וחדר של 3 או 4 נראה מבחוץ כמו

      מסיבה אחת גדולה.

       כל אחד וזכרונותיו/חוויותיו.

       

      שתהייה שנה נפלאה

      עם המשך חוויות טיוליות מרגשות.*

        19/9/09 18:52:

      צטט: רומפיפיה 2009-09-19 18:45:58


      יקר שלי, חבר...

      חתיכת זכרונות יש לך......

      אבל ראה נא איזה איש מדהים ומיוחד יצא ממך...

      דווקא מתוך מלחמת הקיום של ילד אחד בין ארבע...

      לא הגדול הבכור המכובד..לא הצעיר ה"בנימין"   

      ילד שני ככה באמצע.. איש נהדר ומופלא שכמוך...

      אלה בדיוק אלה, עיצבו את חייך להיות כל כך נהדר ומופלא...

      חיבוק ענק לך...

      ושנה מדהימה לך לכל המשפחה...*

      האיש הזה הוא אני.

      אני ?!

      צ'... טו מאץ'.

       

        19/9/09 18:45:


      יקר שלי, חבר...

      חתיכת זכרונות יש לך......

      אבל ראה נא איזה איש מדהים ומיוחד יצא ממך...

      דווקא מתוך מלחמת הקיום של ילד אחד בין ארבע...

      לא הגדול הבכור המכובד..לא הצעיר ה"בנימין"   

      ילד שני ככה באמצע.. איש נהדר ומופלא שכמוך...

      אלה בדיוק אלה, עיצבו את חייך להיות כל כך נהדר ומופלא...

      חיבוק ענק לך...

      ושנה מדהימה לך לכל המשפחה...*

        19/9/09 18:17:

      צטט: סמ 2009-09-19 18:14:26

      חדר 3 מיטות, שלושה אחים,

      וזכרון מחשמל של חוסר תקשורת עדי עד.

      גם לי שלושה אחים . .

      עדי עד?  

      עצוב ושמח כי  בכתיבתך אתה מחלק מתנות .

       

      זכות גדולה שכך. תודה

        19/9/09 18:14:

      חדר 3 מיטות, שלושה אחים,

      וזכרון מחשמל של חוסר תקשורת עדי עד.

      גם לי שלושה אחים . .

      עדי עד?  

      עצוב ושמח כי  בכתיבתך אתה מחלק מתנות .

        19/9/09 18:09:

      צטט: 2btami 2009-09-19 15:03:04

      מבינה, קולטת.

      כל הפוסטים שלך

      הם פוסטים של מחילה,  תקווה, ותודה.

       

      המסע הוא מסע של ניצחון גדול , של הגוף, של הרוח.

      המשך המסע כבר צרוב היטב בתחילתו.

      שתמיד ימשיך. הוא רק משתבח, מעמיק.

      ואני?

       

      ככ*

       

      ְְ(יענו: כבר כיכבתי. )

      כל כבוד !!!

       

      כלה*

       

      ...(יענו כמעט לא הבנתי שכיכבת)

       

        19/9/09 15:03:

      מבינה, קולטת.

      כל הפוסטים שלך

      הם פוסטים של מחילה,  תקווה, ותודה.

       

      המסע הוא מסע של ניצחון גדול , של הגוף, של הרוח.

      המשך המסע כבר צרוב היטב בתחילתו.

      שתמיד ימשיך. הוא רק משתבח, מעמיק.

      ואני?

       

      ככ*

       

      ְְ(יענו: כבר כיכבתי. )

        19/9/09 14:21:

      צטט: יוסי נבו 2009-09-19 10:05:23


      איזה סיפורים קטנים עושים אותך איש גדול.

       

      וואלה,

      תודה יוסי :)

        19/9/09 14:16:

      צטט: לולה בר 2009-09-19 10:01:51

      חג שמח איש יקר!

      שנה טובה ויצירתית, בריאות והגשמה לך ולכל יקירייך

       

      לולה

      תודה רבה לולה וחג שמח גם לכם

       

        19/9/09 10:05:

      איזה סיפורים קטנים עושים אותך איש גדול.
        19/9/09 10:01:

      חג שמח איש יקר!

      שנה טובה ויצירתית, בריאות והגשמה לך ולכל יקירייך

       

      לולה

        19/9/09 09:45:

      צטט: דיקלה5 2009-09-19 09:28:05

      מאחלת לך שנה טובה ומלאת חוויות נעימות...
      לך כוכב ירוק וזוהר תמיד...

       

      היי דיקלה תודה רבה לך :))

        19/9/09 09:44:

      צטט: forte nina 2009-09-19 09:25:48

      מבט של ילד, על כל תחושת ההחמצות וההשואות לילדים אחרים.

      רגשות אשם.

      מהקרטיב ועד הקרטינג.

      אבל האמת, דרור ילד טוב ישראל!

       

      ילד טוב ישראל ?! מממ...

      טוב.

      :)) 

       

        19/9/09 09:43:

      צטט: shabat shalom 2009-09-19 09:20:38

      צטט: הטרמילר 2009-09-18 09:09:02

      צטט: guitarwoman 2009-09-18 08:53:47

      נהיה לי קצת עצוב ואני יודעת למה.

      הזכרונות הללו, מחד משתקפת ילדות תמימה "של פעם" אך מאידך, הכל צבוע בשכבה דקה של הרהור שהוא לא בדיוק שמח.

      אני שמחה שהחזרת אותי להתחלת המסע, כשהצטרפתי, נראה לי שהיית במקום אחר כל כך , כן, תרתי משמע.

      חג שמח דרור (תמיד בסוף הפוסט אתה מודה על כי הצטרפנו, ועכשיו אני מודה שהזמנת....)

       

       

      קחי את העצבות הזו למקום המחויך. את קוראת בי בעומק רב ועלולה להחליק. זו הדרך למקום היפה השוקק חיים, רק הדרך קשה לעיתים, המקום עצמו גן עדן. הייתי במחוזות שכולנו מגיעים אליהם בשלב זה או אחר. אספתי את כולי למסע אל תוכי וממנו יצאתי למסע העולמי וזה חברה יקרה, לא יגמר לעולם. אתך, עם קוראי יימשך המסע שלנו לעד.

       

      תודה רבה אן שאת איתי, כולנו לומדים ומרוויחים מכך משהו נוסף.

      שנה טובה חג שמח, וגשי לתנור משהו מריח כמו נשרף... :)) 

       

      אני רוצה להצטרף לשיחה הזו מהכיוון של הילדות.

      כאחד שעבר ילדות של עוני, משום מה (אולי בגלל אהבת הורי) עד היום אני רואה את התקופה הזו כתקופה יפה ומאושרת. לישון 3 בחדר, להתחלק בריהוט, בעבודת הבית (כי אמא תפרה לאחרים), לטעום קרטיב "ביתי": מוכר היטב בבתי פועלים של אז.

      אני לא בטוח שהילדים של היום העשירים יותר, הם מאושרים יותר.

      החובות (בצד משחקי הילדות והרגשת המוגנות מצד אמא ואבא), הן חלק מעיצוב שרק בדיעבד מגלים את היתרונות שבהן ובעיקר את הכוחות שחובות הבית טיפחו.

      כדי להכיר את היום שווה להשוות עם אז.

      שנה טובה.

       

      אני משוכנע שאתה ואני חיינו טוב ונבננו באיתנות שלא קיימת כיום. נוצרו תחליפים ומיני חליפים לכל 'התכונות הטובות' שאימצנו.

      אני לא מצטער על רגע בחיים, אני גאה ברקע שלי ממנו הפכתי למה שאני, וכאדם אני מרגיש נפלא. אני לא נוהג להשוות בוודאי לא בשיח עם ילדיי, על "פעם לא היה לנו אוטו..., פעם.... אצלנו היה...". זה מעצבן. אני מחייך כשמדברים על קושי. כשגודלים מבינים מצויין את החיים. אין בית ספר להורות נכונה גם מכון אדלר לוקח מודלים קיימים ורק מרחיב ברב-שיח עליהם. אני חושב שכור ההיתוך של 4 בחדר היה מעולה. גם כילד לא חשבתי שאני רוצה חדר לבד. זה נוצר בתהליך איטי מאוחר יותר. ואגלה לך שגדלתי בבית של כ100 מ"ר על קרקע..., שני חדרי שינה סלון פ אוכל וחצר..., אחרי כן עברתי לוילה 200 מ"ר על שטח גדול ועדיין גרנו ארבעה בחדר כי היה בית של שני חדרי שינה מבואה גדולה מטבח וחדר אוכל וסלון ומרפסות ענק וחדר אמבט ענק, פי שניים מחדר השינה שלנו... אחד יצא לצבא...שני יצא לצבא...נישאו...נותרו שניים אחד הלך לצבא... נישא נותר אחד...

      לא היה עבור מי לבנות עוד חדרי :))

      תכלס היה עשר !   

       

        19/9/09 09:36:

      הסיפור שלך על מקסיקו הזכיר לי שני דברים שלא אשכח ממנה לעולם

      הגענו (לפני 30 שנה.....) לסיודת דה מחיקו (מקסיקו סיטי) בלילה. לראות מגובה רב את אורות העיר הענקית הזו שנמרחת על המישור שלה וההרים מסביבה, ללא גבולות - כאילו אין לה התחלה ואין לה סוף: הגודל הדהים אותי.

      והתופעה השניה היא השוטרים: לקיחת מורדידה (שוחד) ברחוב מצד אחד, ועזרה מכל הלב (הובלת זוג שטעה בדרך עם שיירת אופנועי משטרה...).

      מקסיקו ארץ אהובה ואומללה.

        19/9/09 09:28:
      מאחלת לך שנה טובה ומלאת חוויות נעימות...
      לך כוכב ירוק וזוהר תמיד...
        19/9/09 09:25:

      מבט של ילד, על כל תחושת ההחמצות וההשואות לילדים אחרים.

      רגשות אשם.

      מהקרטיב ועד הקרטינג.

      אבל האמת, דרור ילד טוב ישראל!

       

        19/9/09 09:20:

      צטט: הטרמילר 2009-09-18 09:09:02

      צטט: guitarwoman 2009-09-18 08:53:47

      נהיה לי קצת עצוב ואני יודעת למה.

      הזכרונות הללו, מחד משתקפת ילדות תמימה "של פעם" אך מאידך, הכל צבוע בשכבה דקה של הרהור שהוא לא בדיוק שמח.

      אני שמחה שהחזרת אותי להתחלת המסע, כשהצטרפתי, נראה לי שהיית במקום אחר כל כך , כן, תרתי משמע.

      חג שמח דרור (תמיד בסוף הפוסט אתה מודה על כי הצטרפנו, ועכשיו אני מודה שהזמנת....)

       

       

      קחי את העצבות הזו למקום המחויך. את קוראת בי בעומק רב ועלולה להחליק. זו הדרך למקום היפה השוקק חיים, רק הדרך קשה לעיתים, המקום עצמו גן עדן. הייתי במחוזות שכולנו מגיעים אליהם בשלב זה או אחר. אספתי את כולי למסע אל תוכי וממנו יצאתי למסע העולמי וזה חברה יקרה, לא יגמר לעולם. אתך, עם קוראי יימשך המסע שלנו לעד.

       

      תודה רבה אן שאת איתי, כולנו לומדים ומרוויחים מכך משהו נוסף.

      שנה טובה חג שמח, וגשי לתנור משהו מריח כמו נשרף... :)) 

       

      אני רוצה להצטרף לשיחה הזו מהכיוון של הילדות.

      כאחד שעבר ילדות של עוני, משום מה (אולי בגלל אהבת הורי) עד היום אני רואה את התקופה הזו כתקופה יפה ומאושרת. לישון 3 בחדר, להתחלק בריהוט, בעבודת הבית (כי אמא תפרה לאחרים), לטעום קרטיב "ביתי": מוכר היטב בבתי פועלים של אז.

      אני לא בטוח שהילדים של היום העשירים יותר, הם מאושרים יותר.

      החובות (בצד משחקי הילדות והרגשת המוגנות מצד אמא ואבא), הן חלק מעיצוב שרק בדיעבד מגלים את היתרונות שבהן ובעיקר את הכוחות שחובות הבית טיפחו.

      כדי להכיר את היום שווה להשוות עם אז.

      שנה טובה.

       

        19/9/09 08:56:

      צטט: shira_22 2009-09-19 08:31:00


      פושט מושקע  ומשובח

      מאכלת לך שנת טיולים ומסעות

      תהנה מכל רגע

      תודה, אוכל פשוט ואהנה היטב

       

        19/9/09 08:31:


      פושט מושקע  ומשובח

      מאכלת לך שנת טיולים ומסעות

      תהנה מכל רגע

        19/9/09 08:02:

      צטט: ליריתוש 2009-09-19 01:44:52


      כוכב בידידות רבה, לפוסט מרשים, מרתק וגם לא קל, המדבר בכנות על יחסים בתוך המשפחה.

      אני משוכנעת שלא פשוט להיות בארץ זרה, כל הזכרונות מציפים, סוג של חשבון נפש שכזה.

      שתהיה השנה הזו, שנה של מסעות, גילויים, הרפתקאות - גם בעולם החיצוני, גם בעולם הפנימי.

       

      תודה לך לירית

        19/9/09 08:02:

      צטט: כש-רונית 2009-09-18 23:40:00

      שנה טובה  לך ולכל המשפחה .

       

      חשפת פה טפח קשה

       

      רונית

      תודה רונית.

      סיפרתי

       

       

        19/9/09 01:44:


      כוכב בידידות רבה, לפוסט מרשים, מרתק וגם לא קל, המדבר בכנות על יחסים בתוך המשפחה.

      אני משוכנעת שלא פשוט להיות בארץ זרה, כל הזכרונות מציפים, סוג של חשבון נפש שכזה.

      שתהיה השנה הזו, שנה של מסעות, גילויים, הרפתקאות - גם בעולם החיצוני, גם בעולם הפנימי.

        18/9/09 23:40:

      שנה טובה  לך ולכל המשפחה .

       

      חשפת פה טפח קשה

       

      רונית

        18/9/09 23:32:

      צטט: ארנה א 2009-09-18 18:42:04

      הפעם ניתן הכוכב על החשיפה ועל קילוף הגלדים של הנשמה.

      קראתי רק עד שנרדמת. אחרי ארוחת החג אשוב ואסיים קריאת פרק זה.

      פעם ראשונה שחשבתי על דמעות ביומן שלך.

      אחים!!

      שנאה!!

      קנאה!!

      פצעים!!

      גלדים!!

      מחילה?

       

      השלמה.

      בהחלט מחילה.

      תודה ארנה

       

        18/9/09 23:30:

      צטט: רוקמת התחרה 2009-09-18 16:26:13

      החשוב מכול !

      זה שחזרת אלינו,,,

      אני, הייתי נשארת שם... אולי.....

      שנה טובה לך איש יקר ויפה

       

       

       

      תודה ושנה טובה מיכל
        18/9/09 23:30:

      צטט: pozit 2009-09-18 16:13:23


      הלואה איש שנה נהדרת  ומסע מהנה  ושמח במסע החיים...

      פוזית* 

      תודה רבה :)

       

        18/9/09 23:29:

      צטט: fanny-li 2009-09-18 16:12:46

      שנה חדשה כבר כאן

      רוצה לאחל לך מעומק הלב

      שנה של בריאות ואהבה

      שנה של אושר ושימחה

      שנה מיוחדת במינה.

       

      תודה רבה פאני :)

        18/9/09 18:43:

      צטט: מרוית באהבה... 2009-09-18 16:12:17


      יקירי...

      מסע חייך קסום.

      שותפה למסע באהבה.
      מאחלת לך ולמשפחתך,
      שנה מלאה בחיוכים ואהבה,
      שתהיה לכולנו שנה טובה,
      שנת שלום וברכה,
      שנת שגשוג ופריחה,
      שנה פסטוראלית,
      שנת הגשמות,
      של כל המשאלות,
      של כל החלומות,
      שנה של בריאות,
      שנה של שלווה,
      שנת שפע של אור,
      שנה מלאת אהבה,
      שנה אידיאלית,
      שנה לנשמה.

      בקיצור... שתהיה לנו
      שנה מדהימה.
      באהבה רוית...(-:

      *

       

       

      מקבל באהבה כל מילה כתובה. תודה לך רוית המשקיענית

        18/9/09 18:42:

      הפעם ניתן הכוכב על החשיפה ועל קילוף הגלדים של הנשמה.

      קראתי רק עד שנרדמת. אחרי ארוחת החג אשוב ואסיים קריאת פרק זה.

      פעם ראשונה שחשבתי על דמעות ביומן שלך.

      אחים!!

      שנאה!!

      קנאה!!

      פצעים!!

      גלדים!!

      מחילה?

       

        18/9/09 18:40:

      צטט: ami10 2009-09-18 15:59:12

      שרק תמשיך לטייל

      ולשתף אותנו תמיד...

      שנה טובה!

       

       

      אם סיורי הערב בבר ובדיונה אתה מבצע מסע פעלולים במקום בעוד אני גומע מרחקים.

      מזל טוב לנישואי הבן והמון שמחה בבריאות מלאה לך ולהוריך. שנה טובה לכם

        18/9/09 18:38:

      צטט: אביה אחת 2009-09-18 15:45:30


      טרמילר -

      וכך בפיתחה של השנה החדשה

      קוראת עוד פרק במסע

      מתלהבת כל פעם מחדש

      הן ממילה הן מתמונה

      לך התודה ושנה טובה

      נשמת חופים פוריה אביבה, אחת.

      מאחל לבעלך רפואה שלמה

      ולך כח ועוצמה לתמוך בו ובילדים.

      הכרתי כאן אשה מלאת מסירות נתינה ואהבה

      ולא ידעתי אילו לא היית מספרת

      על מצב הבריאות במשפחה. גאה להכיר אנשים כמותך.

      יישר כח לשנה טובה

       

       

        18/9/09 18:34:

      צטט: מדהימה50 2009-09-18 14:52:32

      דרור

      הייתי.

      ואהיה גם בשנה הבאה

      שוב, שנה טובה יקר.

      נפלא

       

        18/9/09 16:26:

      החשוב מכול !

      זה שחזרת אלינו,,,

      אני, הייתי נשארת שם... אולי.....

      שנה טובה לך איש יקר ויפה

       

        18/9/09 16:13:

      הלואה איש שנה נהדרת  ומסע מהנה  ושמח במסע החיים...

      פוזית* 

        18/9/09 16:12:

      שנה חדשה כבר כאן

      רוצה לאחל לך מעומק הלב

      שנה של בריאות ואהבה

      שנה של אושר ושימחה

      שנה מיוחדת במינה.

        18/9/09 16:12:

      יקירי...

      מסע חייך קסום.

      שותפה למסע באהבה.
      מאחלת לך ולמשפחתך,
      שנה מלאה בחיוכים ואהבה,
      שתהיה לכולנו שנה טובה,
      שנת שלום וברכה,
      שנת שגשוג ופריחה,
      שנה פסטוראלית,
      שנת הגשמות,
      של כל המשאלות,
      של כל החלומות,
      שנה של בריאות,
      שנה של שלווה,
      שנת שפע של אור,
      שנה מלאת אהבה,
      שנה אידיאלית,
      שנה לנשמה.

      בקיצור... שתהיה לנו
      שנה מדהימה.
      באהבה רוית...(-:

      *

       

        18/9/09 15:59:

      שרק תמשיך לטייל

      ולשתף אותנו תמיד...

      שנה טובה!

       

        18/9/09 15:45:


      טרמילר -

      וכך בפיתחה של השנה החדשה

      קוראת עוד פרק במסע

      מתלהבת כל פעם מחדש

      הן ממילה הן מתמונה

      לך התודה ושנה טובה

        18/9/09 14:52:

      דרור

      הייתי.

      ואהיה גם בשנה הבאה

      שוב, שנה טובה יקר.

        18/9/09 12:19:


      נשאלתי שש פעמים בפרטי,

      לאן נעלמו לך 100 חברים?

       

      אז הם לא נעלמו. הם ישנם ברשימות הקפה.

      היו ברשימותי אך משאינם מגיבים, או תגובתם סתמית

      או תחומי התעניינותם לא כוללים את המסע, או את צילומיו.

      אני, מזיע כדי לשלוח לכל חברי הקוראים קישור מידי שבוע,

      פשוט הוצאתי אותם מרשימתי.

      לקראת ראש השנה, לעשיית סדר ונקיון גם ברשימה וגם בנשמה,

      פשוט שיחררתי עוד 100 שמות של אנשים נפלאים שאינם בהכרח קוראים בחומריי.

       

      כן, בהחלט עזבו כמה עשרות מאז אני מפרסם את "מסע חיי"

      וכן נפרדתי ביוזמתי מכמה מאות. רשימה עם מספר גבוה של חברי קפה אינה ארובה לשום דבר. 

       

      כן ניסיתי לא לשלוח קישורים ולראות כמה ייכנסו ביוזמתם לקרוא. זה לא עובד. העובדה היא שקישור מביא לתגובות.

       

      מקווה שהבהרתי.

       

      בכייף   

        18/9/09 12:09:

      דרור יקר


      אתך

      זה מכבר

      במסעך המופלא

      עבר הווה

      ואת העתיד מה ידע

       

      שיהיה רק טוב ונפלא

      לך ולכל בני ביתך

       

      ואיך שאתה כותב

      אל*

       

        18/9/09 12:06:

      צטט: o historia 2009-09-18 11:31:03


      shana tova melehat massahot chadashim tamid chiuvihim

      היי סקיפר,

      ובעברית,

      "שנה טובה מלאת מסעות חדשים תמיד חיוביים"

      גם לך ולהתראות במסע

       

        18/9/09 12:01:

      צטט: אישה1 2009-09-18 11:23:20


      דרור היקר,

      הפעם היה זה מסע מרתק אל העבר של ילדותך, האנשים והחוויות שעיצבו את נופי חייך.

      מרגש.

      כשקראתי את ה"סיפור המחשמל" חייכתי בעל כורחי. מסוג מעשי השובבות שכולם שמחים כי הסתיימו בסוף טוב...

      וגם נזכרתי בחוויה משלי: לפני כשנה התחשמלתי בכיתה, בזמן שניסיתי לחבר את הטייפ לשקע!(זה מה שנקרא תנאי סיכון צעקה). התלמידים לא ידעו אם לצחוק או לבכות...קריצה

      העיקר שנשארתי בחיים לספר על זה ( :

      שתהיה שנה נפלאה, עם פחות חשמל ויותר מים, וגם עם הרבה בריאות, הגשמה והנאה.

      דינה

      דינה,

      לפעמים אני חושב לי האם בן זוגך הוא וייס פרזידנט או נשיא או ראש ממשלה או אפילו יו"ר,

      משאת כאשה ראשונה, זוהרת בתמונתך המחויכת תחת כותר אשה1. 

      :)) 

      אבל בעצם,

      כאן המקום שלנו, שלך ושלי לומר, לתת...

      משנשארת בחיים, אל תספרי לאף אחד איזה כייף זה בעצם להתחשמל כמו שצריך.

      למה שיהיה לכולם טוב, זה מגיע רק לטובים.

      את מקסימה אותי תמיד בתגובות המחויכות שלך. כייף שאת אתנו במסע. (וכן, הילדים ידעו אם לצחוק או לבכות, אל תשאלי אותם)  

        18/9/09 11:55:

      צטט: ש פ י 2009-09-18 11:18:33


      תקשיב יא דרורון אחד

      אני הולכת לצלם את זה

      לאגד את המסע דף דף

      לקרוא, לשמור, לנצור בליבי

      למה? ככה.

      שאנה טובהההההההההה

      שאנה טובההההההההה

      שפ

      }{

      הראשונה שלי,

      הכי הכי וותיקה שלי,

      כנות יושרה והומור הפכו אותך לאהובה עליי במיוחד. אשקלון רק ממסגרת אותך בהתאמה בגלל חופיה ועומק הכחול הנשקף ממנה.

      אני יודע שאת 'רוצה נורא' אבל אם תתקשי ולא יהיה לך נייר או דיו או מדפסת תקינה, לא נורא. תוכלי לחזור ולקרוא קטעים קטעים. ומה שימחק, בקשי ואחדש לך בכבוד את עטרת התפארה.

      חיבוק, נישוק קשה לי ממרחק כזה 

       

        18/9/09 11:51:

      צטט: anaatti 2009-09-18 10:53:45

      שנה נפלאה בהמשך חוויות, נופים מרתקים, ושיתוף,,

      כי במסע הזה שלך אתה מותיר טביעות צמילותייך בכך מקום מרהיב וחוויה שעברת,,

       ומביא לנו אסופה נפלאה  של רשמים,,,,,

       

      שנה טובה דרור,,,,

       

      ענתי צמילותיי הם ביטוי לכל מה שיש בי, מילותייך מחממות לב, תודה

       

        18/9/09 11:49:

      צטט: מרוה 2009-09-18 10:51:06

      שנה טובה ומאושרת דרור, ונשיקות לשוברת הגלים והלבבות הקטנה..

      תודה רבה מרוה,

      כזו אהבה אני שמח להרעיף על נועה, תמיד :)

       

        18/9/09 11:48:

      סליחה 123.... קלידי לחיצה :))
        18/9/09 11:47:

      צטט: d.double you 2009-09-18 10:37:12


      שנה טובה עם קילומטראז במקלדת*

       

      דאבל די יו :)) איירי לי מקלדת עם 102 קלידי ציור (ספרתי). הצלחה בתערוכה ולהתראות במסע

        18/9/09 11:45:

      צטט: micall 2009-09-18 10:06:49

      היי דרור יקר,

      תודה לך על סיפורי המסע ועל הברכות לשנה החדשה.

      אני מברכת אותך בימים יפים, טובים, בריאים, מוארים ומשופעים באהבה.

      שלך בחברות,

      מיכל

       

      מיכל, אני שמח שאנחנו יחד במסע הזה.

       

        18/9/09 11:44:

      צטט: טהור 2009-09-18 10:04:12

      תודה שהזמנת אותי להצטרף לתחילת המסע

      ולהציץ לחוויות ילדותך,

      נראה לי כי אחיך הבכור העביר אותך טירונות

      ופגע במקצת בתום של ילדותך

      שנה -טובה ועשירה בחוויות  וריגושים

      אני שמח שהצטרפת כטרמילר פעיל :) ועוד יותר שמח שקיבלת החלטה להעלות תמונה במקום בובת קפה. 

      מזלי שאחי עשה לי טירונות, זכרונות אלה הם כל מה שנשאר ממנו בעצם, לי.

      ההתחשמלות והתובנה שאין על מי לסמוך, אלא על עצמי,

      באו לי בגיל שנתיים עד ארבע.

      נכון, חבל אבל זו נראית לי המציאות.

       

      תודה רבה טהור ולהתראות בשנה הבאה 

       

        18/9/09 11:38:

      צטט: עלמה555 2009-09-18 09:59:03

      שנה טובה מלאת הרפתקאות

      תודה עלמה

       

        18/9/09 11:38:

      צטט: עליזהלה 2009-09-18 09:56:32

      : ֹש  נ   ה  ט  וֹ   ב   ה :

       

      תודה נשומה

        18/9/09 11:31:

      shana tova melehat massahot chadashim tamid chiuvihim
        18/9/09 11:23:


      דרור היקר,

      הפעם היה זה מסע מרתק אל העבר של ילדותך, האנשים והחוויות שעיצבו את נופי חייך.

      מרגש.

      כשקראתי את ה"סיפור המחשמל" חייכתי בעל כורחי. מסוג מעשי השובבות שכולם שמחים כי הסתיימו בסוף טוב...

      וגם נזכרתי בחוויה משלי: לפני כשנה התחשמלתי בכיתה, בזמן שניסיתי לחבר את הטייפ לשקע!(זה מה שנקרא תנאי סיכון צעקה). התלמידים לא ידעו אם לצחוק או לבכות...קריצה

      העיקר שנשארתי בחיים לספר על זה ( :

      שתהיה שנה נפלאה, עם פחות חשמל ויותר מים, וגם עם הרבה בריאות, הגשמה והנאה.

      דינה

        18/9/09 11:18:


      תקשיב יא דרורון אחד

      אני הולכת לצלם את זה

      לאגד את המסע דף דף

      לקרוא, לשמור, לנצור בליבי

      למה? ככה.

      שאנה טובהההההההההה

      שאנה טובההההההההה

      שפ

      }{

        18/9/09 10:53:


      שנה נפלאה בהמשך  חוויות,נופים מרתקים, ושיתוף,,

       כי במסע הזה שלך אתה מותיר טביעות צמילותייך בכך מקום מרהיב וחוויה שעברת,,

       ומביא לנו אסופה נפלאה  של רשמים,,,,,

       

      שנה טובה דרור,,,,

       

        18/9/09 10:51:
      שנה טובה ומאושרת דרור, ונשיקות לשוברת הגלים והלבבות הקטנה..
        18/9/09 10:37:

      שנה טובה עם קילומטראז במקלדת*
        18/9/09 10:06:


      היי דרור יקר,

      תודה לך על סיפורי המסע ועל הברכות לשנה החדשה.

      אני מברכת אותך בימים יפים, טובים, בריאים, מוארים ומשופעים באהבה.

      שלך בחברות,

      מיכל

        18/9/09 10:04:


      תודה שהזמנת אותי להצטרף לתחילת המסע

       

      ולהציץ לחוויות ילדותך ,

       

      נראה לי כי אחיך הבכור העביר אותך טירונות

       

      ופגע במקצת בתום של ילדותך

       

      שנה -טובה ועשירה בחוויות  וריגושים

        18/9/09 09:59:
      שנה טובה מלאת הרפתקאות
        18/9/09 09:56:
      : ֹש  נ   ה  ט  וֹ   ב   ה :
        18/9/09 09:09:

      צטט: guitarwoman 2009-09-18 08:53:47

      נהיה לי קצת עצוב ואני יודעת למה.

      הזכרונות הללו, מחד משתקפת ילדות תמימה "של פעם" אך מאידך, הכל צבוע בשכבה דקה של הרהור שהוא לא בדיוק שמח.

      אני שמחה שהחזרת אותי להתחלת המסע, כשהצטרפתי, נראה לי שהיית במקום אחר כל כך , כן, תרתי משמע.

      חג שמח דרור (תמיד בסוף הפוסט אתה מודה על כי הצטרפנו, ועכשיו אני מודה שהזמנת....)

       

       

      קחי את העצבות הזו למקום המחויך. את קוראת בי בעומק רב ועלולה להחליק. זו הדרך למקום היפה השוקק חיים, רק הדרך קשה לעיתים, המקום עצמו גן עדן. הייתי במחוזות שכולנו מגיעים אליהם בשלב זה או אחר. אספתי את כולי למסע אל תוכי וממנו יצאתי למסע העולמי וזה חברה יקרה, לא יגמר לעולם. אתך, עם קוראי יימשך המסע שלנו לעד.

       

      תודה רבה אן שאת איתי, כולנו לומדים ומרוויחים מכך משהו נוסף.

      שנה טובה חג שמח, וגשי לתנור משהו מריח כמו נשרף... :)) 

       

        18/9/09 09:03:

      צטט: אור2009 2009-09-18 08:50:21


      טרמילר יקר!

      אני מתחברת לפרקי הילדות.

      אל היכולת שלך לחשוף דברים כול כך עמוקים

      מנבכי הנשמה.

      והצורה בהם אתה שוזר אותם בטיול שלך.

      תבורך.

      אני שמח בך ובבחירה שלך להצטרף למסע. מסע שלנו של כולנו.

      מגוחך היה לחשוב שיש לנו סודות כמוסים, זכרונות קשים...

      מפני מי נסתיר את ההוויה שלנו בגילנו המדהים?!

      אני חש שלם אין לי מה להסתיר. הכל שלי וכל מה ששלי פתוח לקריאה אדרבה, יימצאו אלה שירווח להם?! מצויין.

      נבכי הנשמה יפים לביקור ואולי טיפוח ואפילו שיפוץ כמו גן ורדים זנוח בגינת עבר יפה.

      מצאתי את האושר וכייף לחלוק בו.

      תודה לך שנה טובה לך סבתאל'ה יקרה, תבורכי גם את.    

       

        18/9/09 08:56:

      צטט: OR37 2009-09-18 08:43:39

      למרות הדברים שכתבת אני חושבת שאתה בסך הכל עשיר

      עשיר בזיכרונות זה הדבר הכי כייף שיש. היום הזכרונות שהילדים צוברים הם זכרונות אחרים לגמרי.

      מוזר שכל העבר צף בגלל דברים שקורים בהווה, הרי הכל השתנה ונראה כאילו אין משהו שמזכיר לך..אבל הנה לדוגמא החדר שקיבלת בבית ההארחה...

      שנה טובה כבר איחלתי אז מאחלת לך שכל הזיכרונות הללו ישארו במקום החיובי שלהם!!

      נשיקה

      בגלל חיי כפי שחוויתי אותם עד רגע זה אני עשיר ומאושר. לו נשאלתי על אפשרות החלפה, הייתי מסרב.

      אלו חיי ואהבתי אותם כפי שהם ואוהב אותם עכשיו כמות שהם. אני עשוי מורכב בנוי ומוצק על זכרונותי ולדעתי יפים הם כסיפורם של הקליברי פיין או תום סוייר, החולה המדומה או הסוחר מוונציה.

       

      ולכן חברה שלי יקרה, אני גאה לספר לכם אותם בחיוך רחב.

      את נהדרת ותגובתך זכה ונעימה לי בפתיחת שנה חדשה ומאושרת בשובם של בנים לגבולם.

      תודה אור  

       

        18/9/09 08:53:

      נהיה לי קצת עצוב ואני יודעת למה.

      הזכרונות הללו, מחד משתקפת ילדות תמימה "של פעם" אך מאידך, הכל צבוע בשכבה דקה של הרהור שהוא לא בדיוק שמח.

      אני שמחה שהחזרת אותי להתחלת המסע, כשהצטרפתי, נראה לי שהיית במקום אחר כל כך , כן, תרתי משמע.

      חג שמח דרור (תמיד בסוף הפוסט אתה מודה על כי הצטרפנו, ועכשיו אני מודה שהזמנת....)

       

       

        18/9/09 08:51:

      צטט: יפה שליי 2009-09-18 08:43:38


      שנה חדשה בפתח

      שתהיה לך שנת מסעות נפלאה

      שנת גילויים הרפתקאות

       

       

      ציטוט

      ..."

      געגוע לימי התום


      בימים האלו של טרום חג

      הגעגוע מציף אותי


      געגוע לימים של תום שעברו,לריחות ילדות

      לאמא

      שם בימים האלו ,הכל היה ברור יותר

      נקי יותר

      והלב חשוף יותר ,ללא מורא

      ..."

      סוף ציטוט מהפוסט האחרון שלך. מיוחד שלנה החדשה.

       

      תודה רבה

        18/9/09 08:50:


      טרמילר יקר!

      אני מתחברת לפרקי הילדות.

      אל היכולת שלך לחשוף דברים כול כך עמוקים

      מנבכי הנשמה.

      והצורה בהם אתה שוזר אותם בטיול שלך.

      תבורך.

        18/9/09 08:43:

      למרות הדברים שכתבת אני חושבת שאתה בסך הכל עשיר

      עשיר בזיכרונות זה הדבר הכי כייף שיש. היום הזכרונות שהילדים צוברים הם זכרונות אחרים לגמרי.

      מוזר שכל העבר צף בגלל דברים שקורים בהווה, הרי הכל השתנה ונראה כאילו אין משהו שמזכיר לך..אבל הנה לדוגמא החדר שקיבלת בבית ההארחה...

      שנה טובה כבר איחלתי אז מאחלת לך שכל הזיכרונות הללו ישארו במקום החיובי שלהם!!

      נשיקה

        18/9/09 08:43:


      שנה חדשה בפתח

      שתהיה לך שנת מסעות נפלאה

      שנת גילויים הרפתקאות

       

       

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון