שירים וסיפורים
ארכיון
הגלגול - גילגולו של סיפור
מהאישי לזאולוגי, לאידאולוגי וחזור אל האישי
כבר למעלה משנה שאני מתענג על אהבה שכולה טוב. אכן, נשמע מוזר. לפני האהבה הזו הייתי מוכן להישבע ביקר לי, שאין דבר כזה. אבל. אף על פי כן. (סליחה ושוב סליחה. ממש עכשיו אני קורא את ספרה הנפלא של ניקול קראוס 'תולדות האהבה'. ואני, תחת השפעה שכמותי, ממש מעתיק ממנה את הסגנון. לא שזה נורא, כי יש לה סגנון מאד מוצלח, אבל הוא שלה. ואף על פי כן) וככל שחולפים הימים, אני מוצא את עצמי מבלה זמן רב יותר בביתה הנעים של אהובתי ופחות בבית סבי וסבתי זצ"ל, אשר שימש לי כעיר מקלט עת עזבתי את בייתי, אשתי ובנותיי. לקראת ראש השנה החלטתי להגיע לנווה המדבר שלי ולנקות. הבית זקן ביותר וכבר נגזר עליו למות בקרוב. אבל בינתיים משמשים חלליו המתפוררים אותי ועוד שלל יצורים מרהיב ונפלא. אל חלק מהיצורים נחשפתם כבר בעבר וחלק לא תכירו לעולם. ככה זה. ובכל זאת. כשהוצאתי את האשפה ראיתי תולעים שמנות בשקית הזבל. בדרכי אל הפח הבחנתי באחת הלבנבנות מטפסת אל פתח השקית ומזנקת אל החופש. זה כמובן בלשון הגזמה. לכנות את הנפילה המגושמת שלה 'זינוק אל החופש' זה עוול לשפה. אבל. כשחזרתי מפח האשפה, כחצי דקה מאוחר יותר, הייתה לוחמת החופש שלי, מוקפת מכל עבריה במאות נמלים. היא הייתה גדולה פי עשרים מהנמלים אבל המלחמה שלה נראתה אבודה עוד לפני שהחלה. הנמלים תקפו גלים, גלים. עשרות תוקפות בו זמנית. רצות את משמניה ונועצות את השיניים. לאחר כמה שניות הן הניפו אותה אל על והחלו צועדות בשביל הנמלים הארוך אל המחילה שלהן. התולעת נראתה כמו פיטר גבריאל השוכב על כתפי הקהל ושר את שירו המופלא – 'אלוהים, הנה בא המבול'. התבוננתי בסרט הטבע שהתרחש מולי, ללא פעלולי מצלמה, ללא עריכה. מדהים ואכזרי כמו הטבע. והנה הגיעו הנמלים הנושאות את מזונן למכשול. מדרגות. מדרגות של בני אדם. חמש המדרגות המובילות מהחצר אל הבית. או, חשבתי בתקווה. אין להן סיכוי לטפס את המצוקים הללו כשהן סוחבות משקל כזה. טעיתי. בלי היסוס, שכידוע, הוא הפתח לצרות, הן המשיכו על הדופן האנכית של המדרגה. התולעת, החיה עדיין, ניסתה לפתל את גופה ולהעיף את הנמלים. איפה. מיד הגיעה תגבורת והטור המשיך לזרום. מדרגה ועוד מדרגה ועוד מדרגה. תשמעו אני הייתי מהופנט. איזה כוח שיש לביחד הזה. וואו. אבל אז. בחיי. אחרי שעלו בעמל אינסופי את שלוש המדרגות הראשונות, הן פנו שמאלה וירדו על הדופן הצידית של גרם המדרגות, בחזרה למטה. אחרי כל המסע המייגע הם היו במרחק של ארבעים וחמישה סנטימטרים מנקודת המוצא שלהן. הטמטום הזה ממש תסכל אותי וגרם לי לכאב פיזי מייסר. רק אחרי זמן מה, שנרגעתי ושטפתי פנים, התפוגג מעט הבוז שרחשתי לסתומות האלו. במרץ, בהחלטיות, ביחד, ללא היסוס או פקפוק הן עושות מעשי איוולת ומאמצים מיותרים כל כך. אחרי חצי שעה נוספת הבנתי שהן יצורים דו מיימדיים אומללים. אין להן אפשרות להרים את הראש ולבחון את מסלולן ממעוף הציפור. הן צמודות למשטח שהן חיות עליו. עלובות נפש. מה שברור זה שאם תקום נמלה עם יכולות תלת מיימדיות ורצון להנהיג אז העולם שלהם. איזו נחישות וכוח רצון, מפחיד. מזל שאין מנהיג כזה. מזכיר קצת את הסינים, שזה גם מדאיג. ויש גם סטארט-אפ ! אני הולך לבחון את חיי ממיימד גבוה יותר ולראות דרכים פשוטות וקלות ביותר להתקדם. ויותר מזה, אני אבחן הכול לא מהמיימד הרביעי, שייתן לי גילויים כאלו ואחרים, אלא ישירות מהמיימד האחת עשרה. כן. זה יהיה כל כך עצום שסביר שלא תוכלו להבין כלום. אבל... וסוף המעשה. התרגזתי. לקחתי את המצת, שכבר אין לי בו שימוש. לקחתי גם K-300. הדלקתי להבה וריססתי דרכה את הספריי הזה על הנמלים ועל מטענן. הן נשרפו ונחנקו והתולעת עלתה באש עד שהיא פקעה בקול פקיעה קטן. כל החזות שלה הייתה כשל 'קבאב' שנשרף והוא מגיר את נוזליו השמנוניים על המנגל. סביבה היו מוטלות מאות לוחמות מפוחמות. בשולי גיא ההריגה טעו להן שאריות הפליטה, ולא ידעו נפשן מרוב צער ובלבול. עשיתי קפה קטן.שתיתי אותו בקולניות וחשבתי על השנה המדהימה שעברתי. חשבתי גם שזה עוד כלום. שהשנה הזו תהיה עוד יותר מאושרת ועמוקה. אפילו שעוד לא ברור לי מה יכול להיות יותר טוב ממושלם. אני בטוח שמהמיימד הגבוה אני אבין הכול. לחיים
|
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תכין עוד קפה, אני בדרך אליך...
כמו שאתה אומר: מעולה פלוס.
באמת כך?
הנמלים לא יודעות אנא הן הולכות?
הפתעת אותי לגמריי
התאכזבתי.
מבינה למה הצתת אותן.
חוץ מזה ,שהאהבה תמשיך לעולם ועד.
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה
וגמר חתימה טובה.
יום מקסים.שרון.
אני בטוח שמהמיימד הגבוה אני אבין הכול. ....
יפה כתבת יקירי...אהבתי!
שנה טובה
חיבוק ענק וכוכב
מתובלת
אני אוהבת את המחשבות החיוביות הללו
כי כאשר מסתכלים כך על השנה הבאה עלינו לטובה יש לה את מריב הסיכויים להיות טובה ומתוקה .
חג שמח !
עקבתי בריכוז רב אחרי מסע הנמלים הזה.
צריך שיהיה כתוב טוב בשביל זה, לא?
כי מה זהמסע של נמלים ממרום גדולתנו...
מצוין
בתחילה רציתי לאמר
שרשרת המזון בטבע
מה לעשות
אחר כך האקט הננקט היה יותר מדי אכזרי
בהפעלה כלאחר יד
מכת מצית אחת?
שתהא השנה הבאה
נקיה ממדוחים
לאה
פוסט מופלא הבאת כאן לשנה החדשה. נתתי לך כוכב , אחד, רק כי אי אפשר לתת כמה - אבל מבחינתי מגיע לך.
יש כן המון ומכל וכל , אבל אני בוחרת לקחת את המשפט הזה:
הייתי מהופנט. איזה כוח שיש לביחד הזה. וואו.
הוא כל כך נכון , כל כך חשוב.
מותק של שנה שתהיה לך, ובעיקר שתהיה מלאה בהמון "ביחד" , כי ביחד זה הרבה יותר מ"לבד" (תאמין לי, אני יודעת...)
פשוט יופי.
קרה לי אותו דבר אבל עם ג'וק.
החתול שלי צד לי אחד.
הביא לי אותו ליד הדלת וגרם לי להישאר בתוך הבית עד שהגיעו הנמלים,
ערימה של נמלים,
וחיפפו לי אותו מהכניסה בשניות.
לא להאמין. ג'וק שגדול מהם פי 1000. וככה תוך שניות הם נעלמו.
כתיבה מדהימה, רון יקר
ידוע שלשניים יש יותר עוצמה , לא כך ?
שנה של חלומותיך - זו השנה הזאת !!!
~ ~ תמרה ~ ~
העתקתי
שנה טובה ומתוקה*
מון אמי, שנה טובה ונפלאה, שנה שאת הכל בחיים תעשה באהבה ....בית , זוגיות....משפחה......עבודה........מוזיקה
שתשיך להשביח ושתדע רק טוב.........באהבה, זילפה
הסוף היה אכזרי למדי...
מרתק, קצת מבחיל, אבל מרתק....
ניקול קראוס סופרת בחסד, גם אני אהבתי את "תולדות האהבה" ,
בהצלחה במימד הגבוה,
בטוחה שתגלה דברים חדשים.....
רון יקר,
נפלאה אהבתך
נפלאה הפליאה, ההתבוננות...
כמו הנמלה, נבצר מאיתנו לראות ממעוף הציפור,
רק יחידי הסגולה שהרשו לעצמם לטעות שוב ושוב
רואים קצת יותר...
שנה טובה לך שנת ביטוי ויצירה .
ממש היה מעניין לקרוא ,בהתחלה התעצלתי אבל ככל שקראתי זה נתן רצון להגיע לסוף .
שנה טובה ומאושרת .
לחיים יקירי..
אין כמו "תולדות האהבה", מסכימה איתך.
והמממ, הייתי ממליצה על ריסוס, אמנם זה ימנע מאיתנו תיאורים מרננים כמו זה, אבל זה יכול לעזור בתברואת הבית.
שנה טובה איש.
עוד יותר מאושרת ועמוקה- ברור !!!!
לילי
שנה מלאת אהבה לך.
אחחחח..אהבה,
וידעת לצייר ולכתוב במילותיך בדיוק את מה שאני חשה עמוק
אך לא מצאתי את המילים
* ובטוח שישנן עוד, אך האהבה מגיעה למקומות כה עמוקים מבחינתי
ששם המילים כבר נגמרות..אוזלות...
שנה הכיייייי מאושרת ומלאת אהבה בעולם,
היא הטעם והכוח לחיים :) אין משהו אחר
שלכם שניכם באהבה רבה, דליה
אחחחח..אהבה,
וידעת לצייר ולכתוב במילותיך בדיוק את מה שאני חשה עמוק
אך לא מצאתי את המילים
* ובטוח שישנן עוד, אך האהבה מגיעה למקומות כה עמוקים מבחינתי
ששם המילים כבר נגמרות..אוזלות...
שנה הכיייייי מאושרת ומלאת אהבה בעולם,
היא הטעם והכוח לחיים :) אין משהו אחר
שלכם שניכם באהבה רבה, דליה
אחחחח..אהבה,
וידעת לצייר ולכתוב במילותיך בדיוק את מה שאני חשה עמוק
אך לא מצאתי את המילים
* ובטוח שישנן עוד, אך האהבה מגיעה למקומות כה עמוקים מבחינתי
ששם המילים כבר נגמרות..אוזלות...
שנה הכיייייי מאושרת ומלאת אהבה בעולם,
היא הטעם והכוח לחיים :) אין משהו אחר
שלכם שניכם באהבה רבה, דליה
אחחחח..אהבה,
וידעת לצייר ולכתוב במילותיך בדיוק את מה שאני חשה עמוק
אך לא מצאתי את המילים
* ובטוח שישנן עוד, אך האהבה מגיעה למקומות כה עמוקים מבחינתי
ששם המילים כבר נגמרות..אוזלות...
שנה הכיייייי מאושרת ומלאת אהבה בעולם,
היא הטעם והכוח לחיים :) אין משהו אחר
שלכם שניכם באהבה רבה, דליה
איזו כתיבה , זורמת, מבט סרקסטי - כייף פשוט כייך
שתהא לך שנה של עונג, שנה של אהבה ויצירתיות.
:)
חג שמח ומבורך
שנה טובה
מלאת אור ואהבה.
לאבירי הקפה, ולנסיכות יערת- הדבש.
בברכת חג שמח כאן על מגש.
המתיקו
ביין, גבינות , וגם ייאש.
כי מתוק הוא מתוק הוא
ואין כל חדש...
נהדר!!
שנה טובה!!
רק להאמין באהבה
לחיים.
שנה טוב טובה לך ולכל ב"ב.
שרי*