כותרות TheMarker >
    ';

    עדנה כהן קדוש© כל הזכויות שמורות © לאלוהים... © (אני וכולנו- הפטנט הרשום שלו)

    \"...כי מסלעי וצורי נקרתיו
    וחצבתיו מלבבי...\"
    ביאליק.

    מאמינה באמירת האמת- זו שאינה מתייפייפת ואינה פוליטקלי קורקט,
    לא כותבת כדי למצוא חן
    אבל מאמינה
    ביכולת
    לתקן.
    מעין יומן פרטי- זו אני, זה הסגנון,
    בין רציני לשטותי.
    אין נכון או לא נכון.
    מי שלא יכול לקרוא - נעים מאד,
    אבל לא נורא-
    המילים ביומני-

    אינן מחפשות חברה.

    לחיות ... את המוות ...

    49 תגובות   יום שישי , 18/9/09, 13:41


    לחיות...

     

      את המוות...

     

     

     

      כיצד היית חש אילו היית יודע-

     מה בדיוק יקרה לאחר מותך?...

     מי יגיע להלוויה (ומי לא!?...),

      מי יזיל דמעה

      (ומי אולי... ישמח?!..)

       מי ינצור אותך בליבך,

     ומי ישכח

     

     

     

       אין זה כלל אפשרי לדעת זאת!!??

     

     

     

       אבל זהו סיפורה של בחורה שראתה  וידעה...

     

     

     כל זאת! 

     

       מאת: עדנה כהן קדוש ©

     

       "אם לא עכשיו- אימתי?"

      (פרקי אבות)

     

      "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה!"

      (חז"ל)

     

      "כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן!" 

    (הרב ישראל מסלנטר) 

     

     

     

     

     

      

    אומרים חיים רק פעם אחת.

      אין זה לגמרי נכון.

      אין זה כלל וכלל מדויק.

     

      ישנן הזדמנויות רבות  בחיים לחיות!

     

      כל יום וכל רגע הינם הזדמנות חדשה להתחיל ולחיות!

     

      בכל רגע קיימת הזדמנות נוספת דף חדש לפתוח ולהתחיל שוב מבראשית. (ובעיקר להשתנות..?)

     

     ישנו רק דבר אחד ויחיד, שקורה פעם אחת בלבד בחיים אלו!

     

     

     כל החיים קיימת באפשרותך ההזדמנות לחיות,  אך רק פעם אחת בחיים

     

    אתה מת!

     

    וכשאתה מת זה לנצח נצחים!!

    רק פעם אחת בחיים אתה מת, ומשם כבר אין עוד דרך חזרה...   

    אומרים אין להעמיד בני אדם, ובייחוד חברים, במבחן,

    אין זה כלל וכלל נכון!

    כל החיים הם הרי מבחן אחד גדול! מבחן אותו כותבים, מגישים ועליו גם נבחנים לא אחרים מאשר בני אדם – חברים, בני משפחה, בני זוג. אנשים!  

    ובאותו היום החלטתי אם אינני יודעת מהם ערכם של חיי, אדע זאת לאחר מותי.

    ולאחר שחשתי כי הם הפכו אותי לעציץ (אלא שעציץ הרי משקים כל יומיים...) החלטתי אני למתוח בפניהם את כל הגבולות, לחצות את כל הקווים האדומים, להקצין את כל המציאות, לדחוק אותה עד לקצה הטרוף, להעמידם אל עבר פי התהום, ולבחון אותם!

    החלטתי להעמידם למבחן חייהם, כדי לבדוק עד כמה אני חשובה להם ומה מקומי בעולמם?

    ואולי רציתי רק למלא את הריקנות הגדולה שבחיי. ובריקנות, כמו בריקנות, הבחירה היא הרי תמיד לוותר, לפרק, לנתק, להסיר כל קשר ואחריות, ולהדחיק.

    מיד לאחר שאזרתי אומץ והתקנתי מצלמות זעירות בכל מקום, כמו גם מלמעלה שיתפו עימי פעולה בהפקת חיי (ומותי גם יחד...)

    וזה קרה.

    זירת תאונה מושלמת, שעת לילה אפלה, מכונית מפויחת וטלפון לבן זוגי לשעבר, פקד חיים אלוני, זה שרצה פעם להינשא לי, זה שבטרם אסף את האקדח משולחנו, לקחתי אני את האקדח הזה, הצמדתי אותו לליבי, שואלת אותו בעיניים מפוחדות "חיים, זוכר שהבטחת לי פעם, שתעשה כל דבר, אבל כל דבר בשבילי??"

    והוא עמד שם בשבילי. גורר שקר אחרי שקר, מעלים כל ראיה, מרחיק כל חוקר, פוקד על הכל בעצמו. הוא עמד שם בשבילי מול הדלת, מבשר להם את בשורת האיוב, ואני רק במרחק בית אחד מהם, מתוך דירתו של חיים, מסתתרת כמו קין לאחר שרצח את הבל, צופה בהם מן הצד בלב הולם, מהרהרת עד כמה אני שלמה עם המשחק הזה, ועד כמה הרחקתי לכת.

     ראשונה פרצה אמא בזעקות קורעות לב. אם לא ידעתי כמה אהבה אותי, כעת אני יודעת! רק לפני חודש אותתה שבחגים לא תהיה כלל בבית, ושאין לה פנאי. מרחיקה שוב את הגורה הנטושה המייבבת שלה, והנה כעת היא הלביאה השואגת על הכפיר, שאותו מול עיניה לקרעים גזרו.

    אחותי בכתה בשקט. הפנים שלה אמרו הכל, הפנים המיוסרות, מלאות רגשי האשמה על כל הזמן שלא היה לה בשבילי, ויהיה לה כעת. שבעה ימים תקדיש עכשיו רק לי ועוד חודש שלם!! היא לא הסתירה ולא שיחקה את המשחק, מיד התוודתה, אוכלת את עצמה, ואינה מרפה, "תמיד הייתי רק בשביל אחרים. תמיד מקדישה את עצמי לאחרים. רק לא בשבילה..."

    כשהגיע רכב חברה קדישא, ובתוכו ארון הקבורה מכוסה טלית, הלטתי את פני מבועתת. "את ואני הולכים לשבת הרבה שנים בכלא!" חיים שלח הודעת אס אם אס. שששש.... שקט, השבתי לו בליבי. הכל מתחיל להיות מעניין כל כך! ואני אצטרך בוודאי לבקש הרבה סליחה מאלוהים.

    מול שער בית הקברות התייצב ראשון לא אחר מאשר ראש העיר בכבודו ובעצמו. כאילו מתפנה מקמפיין הבחירות שלו, בכל זאת לא בכל יום מתגודדים תחת אותו המקום אלפי בוחרים פוטנציאליים. יותר משנה ביקשתי ממנו לקבוע עמו פגישה בלשכתו עד שיצאה נשמתי... והנה הוא כאן למעני, מהיר, קשוב, נענה. הוא בא לחבק את אמא, אך נישק בטעות איזו קשישה שרק אספה צדקה.

    את פניו הקפואות  והנרגזות של בעלי לא הצלחתי לפענח. אפילו לא דמעה אחת, רק רוגז. כבר יותר משעה הוא מחפש את סוכן הביטוח שלנו, וזה אינו עונה לו. רק לחוץ וחושב על כל הכסף שהוא הולך לקבל.

    אם לא הייתי מתה באמת, הייתי הורגת אותו! 

    "תפתחי, זה אני!" חיים מגיע מתנשף ומבולבל, אך אינני מתפנה אליו, נוטפת כולי מבכי ומדמעות.  עצובה מההלוויה הזאת.

    "מטומטמת, מההלוויה של עצמך את בוכה??" הוא אינו יודע אם לצחוק או לבכות. אוחז בראשו, נאנח ואינו מאמין.

    "בואי נפסיק עם המשחק הזה ונצא החוצה. אני אשא בכל האחריות", הוא כמעט כורע על ברכיו. הוא יכול להציע לי עכשיו לברוח איתו לחו"ל. פרק חדש בזהות אחרת איתו לפתוח. אני אינני מפסיקה להגזים. חושבת תמיד שהאושר נמצא רחוק, רחוק, אי שם הרחק ממני, אלא שהוא נמצא ותמיד היה כאן, כאן! מתחת לאפי!! 

    אבא שותק שם בהלוויה, מהורהר, נואש מן הקשר שלא היה וכבר לעולם לא יהיה. מתגודדים עוד ועוד אנשים, מאות, מאות בני אדם אותם אינני כלל מכירה, וגם כל אלו שכבר לא הייתי עמם בקשר. אני מרגישה מוחמאת ונבוכה לרגע, מתוסכלת וזועמת ברגע אחר.

    הגיעו כל האנשים האלה רק לכבודי? והיכן היו כל האנשים האלה כשהייתי בחיים??? כל מה שלא עשו בחייהם, כמו מנסים לכפר עכשיו, אך כבר מאוחר! כבר מאוחר! 

    ראש העיר כבר זרק כמה מילים באוויר, וחמק בהזדמנות הראשונה. גם הם ימלמלו משהו, יעניקו לי איזו מחמאה שקרית ויעזבו במהירות, מתבוננים בשעון לוודא שאכן ארבעים ומשהו הדקות הרשמיות כבר חלפו.

    מילא באו אלו, שאותי כלל לא הכירו וכך נהגו, באו לגמול חסד. כלל לא הכירו אותי ובכל זאת באו!

    אבל אלו שאותי הכירו, הייתי שמחה יותר, אילו לא היו כלל מגיעים, לחסוך ממני ומעצמם את ההצגה השפלה והצבועה הזאת!

    אפילו היא הגיעה. "היי, מה את עושה כאן? למה באת עכשיו? לכי מכאן!!" אני רוצה לצעוק עליה מאיזה רמקול מהשמיים.

    החברה הכי טובה שלי. זאת אומרת זו שחשבתי שהיא החברה הטובה והאמיתית ביותר שלי. זו שהיא יותר מאחות, יותר מאמא, יותר מבן זוג, אך מעולם לא מצאה זמן עבורי גם כשביקשתי ממנה רק רגע אחד קטן. רק רגע אחד, רגע אחד קטן! פתאום נסיעת הארבעים דקות היתה כל כך קצרה בשבילה, כל כך פשוטה. אז הנה, חברע יקרה, שתי את הקפה שלך כעת לבד!

    בטרם נפטרתי מהעולם עוד הספקתי לומר לה, עוד בגלגול הזה אמרתי: "ברגעים הקשים לומדים להכיר מי החברים שלך באמת ומי לא. אף פעם אל תגידי לאף חבר שאין לך זמן בשבילו. אין דבר יותר מעליב ומכאיב מזה. זה גומר את הבן אדם לגמרי! יש לך זמן כל יום לגרוש שלך, שהרס לך איזה עשור ומשהו מהחיים שלך. יש לך זמן בשבילו, כי זה מאולץ, רק בגלל הילדים! התגרשת ממנו ובשבילו יש לך זמן, אז מצאי זמן גם לחברים יקרים, במיוחד אם הם בצרה והם מבקשים זאת ממך! אבל, את יודעת, שטויות,  באמת שטויות!

    נסלח, נמחל, נמחק, נבין, נתרכך. ננהג כבוגרים אחראיים! תלחצי

      PLAY AGAIN

    אוRESTART

    ונתחיל מהתחלה!

    ושנפגש רק בשמחות! רק בשמחות שנפגש!"

    ואינני יודעת מה היו עצובים יותר? ימי ההולדת שלי או ההלוויה?

     תמיד הרי היה נדמה לי שלא קיבלתי מספיק פרחים, לא קיבלתי מספיק איחולים, לא מספיק מחמאות, והנה גם כאן לא השקיעו בי הרבה, לא בזרים, לא כתבו עלי שירים, לא הספידו אותי כמו שהייתי רוצה, קצת התקמצנו במילים יפות, וגם לא נראה לי שבקרוב יערכו עלי איזה ערב הנצחה.

     בחיי, אפשר ממש למות... 

     רק לתותי האחיינית הקטנה שלי, שאני מתה עליה, עוד נשאר קצת לב לנשמה הזאת, ורק היא הגיעה עם ציור מתוק, וגם הגורה שלי יבבה כמו שאף אחד לא זעק אל השמים. חיה שמבינה ומרגישה יותר מבני אדם! 

    דודה יפה סיפרה להערכתי דברים שכלל לא היו ולא נבראו, כל מיני מעשים טובים שאינני זוכרת שכלל עשיתי, כי אולי רצתה להגיד "היא היתה... אהההה.... היא היתה בחורה ממש.... אההההה...."

     וזהו, לא היה לה משהו טוב להגיד עליי... כי דודה יפה רק סיכמה במבטא הפרסי החינני שלה, שתמיד הופך כל מילה בזכר לנקבה ולהפך, ש"אלוהים לוקחת רק את כל הטובות והמאוחדות..."

    אבל למה להגיד את אותו המשפט, עזיזם, לכולם אותו הדבר? לא משנה אם זו חתונה או הלוויה?? מה, לא היה מגיע לי שתמציאי עבורי איזו מחמאה חדשה, רק בשבילי, ג'ונם? 

    אחרי השבעה הם קמו, נחפזים וממהרים לעיסוקיהם. ללא שום חשבון נפש. ללא שום למידה. זה דרך העולם, יפטרו הכל בביטול. עולם כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש. הכל הבל הבלים.

    האין בני האדם אלא חבורה של טיפשים? כמה חכמים הם. כמה עוד יותר טיפשים הם?! 

    בשעת לילה מאוחרת לא נרדמתי. השכנה החליטה לערוך מסיבה קולנית.  די, אני מתה. חשבתי לעצמי. אז פתחתי את החלון ושאגתי בצעקות

     "ש – ק -  ט !!  דייייייייי  !!!"

    ואז בדיוק אמא התעוררה מבועתת.

    "היא בחיים! הבת שלי לא מתה!!"

    "אמא השתגעה!" אחותי פרצה שוב בבכי.

    "לא, לא. היא בחיים אני יודעת!!" אמא הרי תמיד האמינה בתחיית המתים, וגם שאלביס פרסלי חי. 

     "הבת שלי לא מתה!!" היא רצה נסערת, רצה מטורפת אל עבר מקור הרעש, רצה ברחובות, רצה בין הסמטאות, רצה אל עבר המדרגות, רצה מתנשפת, רצה נרגשת, הולמת בחוזקה על הדלת. זועקת ומתחננת "תפתחו לי!! תפתחו!!"

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/11/09 11:59:


      תודה אשר.

      אני ממתינה לקולות החיילים

      ונמסר לי שחלו אי סדרים וזיופים בהצבעות...

      איפה וועדת הקלפי??

      (-:

        15/11/09 11:42:

      יפה...אהבתי.
        13/11/09 08:09:

      אורנה תודה. כמובן שהרעיון הוא, אני מקווה, שפה הדמיון עולה על כל מציאות

      ולא להפך...

      שנדע להעריך את הטוב ואת היש ואת הדברים הפשוטים

      בלי ליצור או לקבל חלילה הרס...


       

        12/11/09 08:36:


      באופן אישי, נרתעתי מהמחשבה.

      ראוי יותר להקדיש מחשבה לחיים.לרכבת של חיינו.  לאנשים שבחיינו.

      אבל אין ספק שאת צריכה לקבל שאפו על היצירתיות בבחירת הנושא.

      בהצלחה.

      אצביע עבורך. בכל מקרה.

      אורנה.

        11/11/09 22:18:

      בקי

      ונאוה פלד

      תודה רבה לכן!

        11/11/09 09:00:


      עדנה

      מקורי, מרגש, מעורר מחשבות.

      מי יודע? אולי הם צופים בנו מלמעלה ...

        10/11/09 19:12:
      הסיפור מעניין וסרקסטי. כל הכבוד.
        9/11/09 21:32:

      צטט: זה בה 2009-11-09 16:25:14


      הי .אהבתי את הסיפור . מעניין. התחברתי לעניין החברה שברגע אמת לא היתה שם איתך.לצערי גם אני מכירה כאלה שיהיו איתך כשטוב להם והם צריכים אותך אך כשאת נזקקת ומבקשת עזרה הם לא שם לצידך. ואפילו מתנתקים ולא מבינים למה את דורשת מהם דברים שהם לא מוכנים לתת. רק למשפחה המצומצת שלהם. לעומתם יש אנשים, שאני קוראת להם מלאכים קטנים שנותנים גם כשלא ביקשת ואת לא חברה טובה שלהם, פשוט כי זה האופי שלהם לתת ולעזור. תודה על כתיבתך היפה והקולחת ומי יתן ונפגוש הרבה מלאכים ונהיה בעצמנו מלאכים אחד לשני, כי: כל ישראל אחים. זהבה.

       

      זהבה תודה.

      קראת את מחשבותיי.

      יש הבדל בין לעזור, שאת זה אנחנו צריכים להשתדל להעניק למי שמבקש מאיתנו,

       

      לבין להיות חברה!!

      בחברות ישנם ערכים של מחוייבות, הדדיות, השקעה, זמן, עתיד, שיתוף, חלוקת נטל המסע, רצון לשמח ומה לא...

      אם לא מבינים את זה ולא מוכנים לזה-

      אז לא להכנס סתם לקשר!!

        9/11/09 21:23:

      צטט: אריאלה ארדיטי 2009-11-09 13:37:02


      *

      עדנה יקרה

      מזל טוב

      קראתי , ויש הרבה מה לומר.

      קצר המקום ...

      כל אדם מכיל את הנושא בדרך אחרת

      בתקופות שונות.

      תודה על מי שאת

      והצלחה בהמשך הדרך

      אריאלה ארדיטי

       

      אריאלה תודה.

      איזה תיק את רוצה בממשלה?

      רק  אזכה ותקבלי  (-:

       

       
        9/11/09 16:25:

      הי .אהבתי את הסיפור . מעניין. התחברתי לעניין החברה שברגע אמת לא היתה שם איתך.לצערי גם אני מכירה כאלה שיהיו איתך כשטוב להם והם צריכים אותך אך כשאת נזקקת ומבקשת עזרה הם לא שם לצידך. ואפילו מתנתקים ולא מבינים למה את דורשת מהם דברים שהם לא מוכנים לתת. רק למשפחה המצומצת שלהם. לעומתם יש אנשים, שאני קוראת להם מלאכים קטנים שנותנים גם כשלא ביקשת ואת לא חברה טובה שלהם, פשוט כי זה האופי שלהם לתת ולעזור. תודה על כתיבתך היפה והקולחת ומי יתן ונפגוש הרבה מלאכים ונהיה בעצמנו מלאכים אחד לשני, כי: כל ישראל אחים. זהבה.
        9/11/09 13:37:


      *

      עדנה יקרה

      מזל טוב

      קראתי , ויש הרבה מה לומר.

      קצר המקום ...

      כל אדם מכיל את הנושא בדרך אחרת

      בתקופות שונות.

      תודה על מי שאת

      והצלחה בהמשך הדרך

      אריאלה ארדיטי

        9/11/09 08:32:

      צטט: itaybraun 2009-11-02 13:14:03


      את המשפט "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן" אמר ר ישראל מסלנטר.

      לא הרבי מקוצק

       

       

      צדקת

      תיקנתי!

      תודה

        9/11/09 08:31:


      תודה חיים.

      שם מעניין- חיים...

       

      וכמה אוכל יש, שלא נדע, בשבעה????

       

      כל מה שהמת וגם אלו שבחיים לא אכלו ולא כובדו כל חייהם...

      החיים אין סופיים, ובתוכם יש הרבה לידות ומיתות, אהבתי את כתיבתך
        4/11/09 23:56:
      או שזו פרסיה בתחרות להדיפת כדור גונדי או שזו פרידה ברסון-ליכטבלאו, בעבר מנציגות פולניה  למכביה הראשונה והשנייה...
        4/11/09 23:04:

      תומר, הפרסים זו להגדרתי העדה המזרחית הכי פולנית שיש.

      ("לא אכפת לך ממני אם אני חיה או מתה"- לתרגם לפרסית???)

      כמה ביקורת!!

      כל כך לא אוהבת שזה נדבק גם בי...

       

       

       

      מה זה התמונה הזאת??????????

        4/11/09 22:54:


      את בטוחה שאת פרסיה ג'ונם...? אלמלא ידעתי הייתי מנחש שהסיפור של פולניה...

      עם זאת, סיפור יפה של פולניה -  הצבעתי, העברתי ןהמון הצלחה!

         

       

        4/11/09 21:11:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-11-04 20:48:33

      הוצאת אל הפועל

      לפחות במילים

      את חלומם של רבים רביםצוחק

      אהבתי!

      תודה!

      ושיתגשמו רק חלומות אחרים, נילי. תודה.

       

      רציתי יותר להדגיש כל מיני מצבים קיצוניים ואולי מצחיקים שקורים במקרים כאלה, ויש עוד המון שלא הזכרתי.

      למשל:

      ביהדות מספרים שעדיין לאחר מותו של אדם- הנשמה שלו עוד קצת מרחפת מעל ומתבוננת על הנעשה (חוץ מזה שהמת ממשיך לבוא לבקר ברוחו, ומאד נהנה מהנצחות! זו מצווה חשובה!) תהליך הפרידה מהאגו מסתבר עדיין לא נגמר לגמרי. האגו- זה הגוף שלנו, היצרים שלנו, חמשת החושים שלנו- הם מקור כל הבעיות בחיינו. כשאדם משיל את הגוף- הוא רואה את התמונה המלאה הזו. הוא מבין כמה שהנשמה שלו היתה קטנה ועלובה בתוך הגוף/ התחפושת הזו...

      בדרך כלל בשבעה שלא נדע מזמינים רב, כדי שיאחד וידבר דברים כמו אלה שנכנסים אל הלב, ושידבר על תהליך התיקון

      (ובדיוק הכל יוצא לנו מהאוזן השניה...)

       

      והיא יושבת וגם מקשיבה!! (-:

       

       

        4/11/09 21:02:

      צטט: ברביבר 2009-11-04 15:34:25

      אהבתי את הראש שרקח את הסיפור הקולח והזורם.

      בזמנו כשדן בן אמוץ היה בשלב סופני של חייו ורצה לדעת מה יאמרו עליו אחרי מותו הוא אירגן לעצמו מסיבת פרידה מהחיים....

      הרעיון שלך נועז יותר ובכל מקרה עדיף שהאדם המבקש לדעת מה חושבים עליו יהיה עדיין בבריאות טובה :)

       

      תודה לך

      צפיתי אז בזמנו מעט במסיבה הזאת. נראה לך שאומרים שם אמת?? רק מחמאות, שירים ומתנות- זה יום הולדת!!

      אף אחד לא יגיד לך מה הוא חושב עליך, וגם את צריכה לדעת את זה בעצמך. בהלוויות שלא נדע נהוג מעט להגזים, וכתבתי בפוסט על דודו טופז- ילדים לא מגזימים ולא משקרים. מזהים את זה מיד איך היה הקשר בינם לבין הוריהם במעמד כזה... כשהילדים שלו דיברו בחום על אבא שלהם וכתבו משפט כל כך מרגש על המצבה שלו- זה אומר המון על איזה אבא טוב הוא היה, וכנראה שזה הדבר החשוב ביותר- לא איזו קריירה מדהימה ניהלנו, אלא איזה בני אדם היינו, בעיקר כלפי המשפחה שלנו...

      מסיבות מסוג זה ערכו גם לסיפי ריבלין ולרבקה מיכאלי- חיים שכאלה. זה כיף!

        4/11/09 20:52:

      צטט: תמרה1001 2009-11-04 14:44:14


      נושא מרתק שמענין כל בר דעת .הומור שחור דרוש כדי לכתוב על כך וברוך השם יש לך את זה ! אהבתי ...וכוכב ! תמר גרצ'וק

       

      תודה תמר.

      באמת איך ידעת שאני אוהבת הומור שחור...

       

        4/11/09 20:50:

      צטט: ה-עדי 2009-11-03 18:56:28

      ראש פרוע !
      צוחק

      תלתלים

      אחותי,

      תלתלים!

        4/11/09 20:48:

      הוצאת אל הפועל

      לפחות במילים

      את חלומם של רבים רביםצוחק

      אהבתי!

      תודה!

        4/11/09 15:34:

      אהבתי את הראש שרקח את הסיפור הקולח והזורם.

      בזמנו כשדן בן אמוץ היה בשלב סופני של חייו ורצה לדעת מה יאמרו עליו אחרי מותו הוא אירגן לעצמו מסיבת פרידה מהחיים....

      הרעיון שלך נועז יותר ובכל מקרה עדיף שהאדם המבקש לדעת מה חושבים עליו יהיה עדיין בבריאות טובה :)

        4/11/09 14:44:

      נושא מרתק שמענין כל בר דעת .הומור שחור דרוש כדי לכתוב על כך וברוך השם יש לך את זה ! אהבתי ...וכוכב ! תמר גרצ'וק
        3/11/09 18:56:
      ראש פרוע !
      צוחק
        2/11/09 19:50:


      עמיר, תודה!!

       

      (ולא לנסות בבית!!)

       

      המוח- MADE IN IRAN

      (אם תשאל אותי לא הייתי בונה על הדגם הזה...)

        2/11/09 19:39:


      WOWWW

      ענק פשוט ענק

      רותקתי נפעמתי התמכרתי לרעיון המרושע והיפהפה הזה

      כל הכבוד למח המבריק שלך שהגה כזה רעיון

        2/11/09 16:56:

      צטט: pinkason1 2009-11-02 13:40:19

      * יפה אהבתי שבוע טוב

      תודה חיים.

      אני מודה לך על הנכונות לעזור תמיד.

       

        2/11/09 16:52:


      אולי זה לא משנה מי אמר

      ברסלב אמר גם אם קלקלת, תאמין שאתה יכול לתקן!

       

      מה שמשנה הוא

      שאנחנו כבר אנשים וחברה שלא רוצה לתקן

      ולא רוצה להתמודד

      ומעדיפה לברוח מהתמודדויות

      אנחנו בעיקר אנשים וחברה של לבד. (ברמה האישית. ברמה של הקהילה אנחנו מדביקים לאט לאט את הקצב של אירופה)

        2/11/09 13:40:
      * יפה אהבתי שבוע טוב
        2/11/09 13:14:


      את המשפט "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן" אמר ר ישראל מסלנטר.

      לא הרבי מקוצק

       

        28/10/09 10:44:


      ב"ה

       

      איזה יופי של סיפור !!

       

      בהצלחה.

       

       

       

      ישי

        28/10/09 03:56:

      איזה ספור מקורי, גאוני, משב רוח רענן

      לא יכולתי לישון ולכן הגעתי אליך

      נראה לי שחיסלת לי את האפשרות

      עם שמחת המוות שלך 

        27/10/09 21:01:


      עדנה היי,

      איפה את בסיפור?? או שמא הסיפור הוא את!!

      אהבתי!!

        23/10/09 16:06:

      חסר למי שלא יבוא...

      אני ישר מצרף אותו אלייי.......ושמה למעלה כבר נסגור חשבון...

        23/10/09 14:49:

      הי  עדנה,  מה שאת אומרת היא אמת  לאמיתה.  העניין הוא שכאשר אנשים רואים  את המילה 'מוות' וצריכים להתייחס אליה יש להם דחיה בריאה וטבעית מכך. מי שמפחד מהחיים וגם מי שאוהב את החיים, מתקשה לדמיין את עצמו אחרי המות ואף אינו רוצה בכך. הוא מתמקד בחיים.

       

      תודה על תובנות והארות מדהימות!

        16/10/09 15:01:


      אבי תודה!!

       הגבול הדק הזה בין חיים ומוות או בין בריאות לחולי או בין שליטה בחיים לחוסר שליטה בחיים- מעורר מחשבה רבה.

       

      ואתה מכיר אותי רק מהבלוג. כשמכירים בן אדם במציאות לאורך זמן מתוודעים גם לברגים שרופפים אצלו (-: , עד שנמאס, או שלא נמאס... אני משתדלת ליידע אותם איזה מסמרים אצלי חלודים, איזה תווים מזייפים או צורמים וכו' וכו'

       

       

        15/10/09 11:26:


      עדנוש יקרה

      תחילתו של התוכן הזכיר לי את אחד

      הסיפורים החזקים ביותר על חוויה חוץ גופית.

      הסרט נקרא "חותם אמת" והוא נמצא בכל מקום ברשת.

      התפנית שעשית משם היתה מאד מיוחדת.

      מעטים הם האנשים שנכנסים לכל פעולה שלהם

      בחיבור מושלם של כל החלקים שלהם ובעיקר הלב.

       

      זה היה ממש עונג.

        10/10/09 23:03:

      צטט: רוני פורת 2009-10-09 10:55:42

      יופי של פוסט עדנה - כתיבה אמיצה, קולחת ומצטיירת ברור מאד בדמיון. שמח להכיר אותך.

      שני משפטים בהקשר הפוסט הזה. האחד מאת אליזבט קובלר רוס מחברת "המוות חשוב לחיים" - אומרת רוס "תנו לאנשים פרחים בעודם בחיים במקום לערום אותם על הקבר" והשני, לא זכור לי למי הבעלות עליו "למי שאין זמן לחברים, יבוא יום ויהיה לו זמן, אבל לא יהיו לו החברים" 

      תמשיכי לכתוב ולפרסם, 

      העשרת את עולמי,

      רוני 

       

      רוני

      תודה רבה!!!!

      ושוב

      תודה!!!!!!

       

      משפט אחד שנחרט בזכרוני, הרבה הרבה לפני שהפכתי להיות אמא - אריך פרום כתב באחד מספריו שאמהות לא יכולות לתת לתינוקות שלהן רק את החלב,

      הן צריכות לתת גם את הדבש.

      משהו כזה

       

      וחשבתי וואהו !!! זו כל המהות לטיב הקשרים שלנו בחיים

       וגם למהות הפסיכוזות שלנו (-:

      כשאין דבש- אין כלום בקשר!! הקשר מת!!

      כשאין דבש- צריך להבין - בגלל זה נולדים כל הדכאונות והאכזבות בחיים

       וקשרים ומערכות יחסים נהרסים.

      משפט ענקי, לא תמיד קל ליישום. כי דווקא קל לנו יותר, וטבעי לנו יותר להשתגע על הילדים שלנו

      אבל לא ממש על בני אדם אחרים (אנחנו נוטים לוותר מהר, לא להשקיע ולא לחזר במערכות יחסים)

      וגם לאלו שמאמינים בשיקום- זו משימה עדיין לא קלה?

       

        10/10/09 22:46:

      צטט: mic.ho 2009-10-10 22:23:44

      סיפור עמוק (פוסט קטן עליו) שאפשר לפתח אותו עוד ועוד. מקסים.

       

       

      היי מיכל ותודה!!

      קפצתי ישר לסוף של הסיפור...?!

      זה רק פרק אחד, קצר ומתומצת.

      תודה.

       

       

        10/10/09 22:23:
      סיפור עמוק (פוסט קטן עליו) שאפשר לפתח אותו עוד ועוד. מקסים.
        9/10/09 10:55:

      יופי של פוסט עדנה - כתיבה אמיצה, קולחת ומצטיירת ברור מאד בדמיון. שמח להכיר אותך.

      שני משפטים בהקשר הפוסט הזה. האחד מאת אליזבט קובלר רוס מחברת "המוות חשוב לחיים" - אומרת רוס "תנו לאנשים פרחים בעודם בחיים במקום לערום אותם על הקבר" והשני, לא זכור לי למי הבעלות עליו "למי שאין זמן לחברים, יבוא יום ויהיה לו זמן, אבל לא יהיו לו החברים" 

      תמשיכי לכתוב ולפרסם, 

      העשרת את עולמי,

      רוני 

        7/10/09 19:17:

      רון

      אורן

      דורית

      תודה רבה לכם!

      היא לכאורה בוחנת את האנשים בחייה

      אבל מבחן לאחרים הוא תמיד גם מבחן/ נכשל עצמי...

       

        6/10/09 06:33:

      כתיבה רעננה ומצחיקה.

        6/10/09 03:00:

      גורם לך לחשוב.

      תודה (:

        27/9/09 23:22:

      יפה
        20/9/09 23:04:


      מתה עלייך אילנה (-:

      נזכרתי ששכחתי

      להוסיף את הביטוי הזה בסיפור

      אז הוספתי.

       

      זה לא פוסט

      זה רעיון - תסריט ששוכב כבר כמה שנים במגירה שלי

      רעיון עם תפניות בעלילה... שצריך לראות, ולא לספר ולתאר...

      והפכתי אותו עכשיו לסיפור קצר.

      "תמיד הייתי רק בשביל אחרים. תמיד מקדישה את עצמי לאחרים. רק לא בשבילה..." - זה משפט שאמרה מכרה שלי בראיון בגלי צה"ל לאחר ששכלה את אחותה החיילת....

       

      ושתהיה רק שנה טובה ורגועה לכולם,

       

      ודניאל סלומון בשיר ע - נ - ק - י . איזה מילים!!!!!!! איזה שיר!!!!!

       

       

        20/9/09 22:29:

       

      עדנה,

       

      רעיון מצוין לפוסט! אבל ביננו די בכל שנה, פעם בשנה, בראש השנה, לבדוק עם מי היה לנו טוב בשנה החולפת ועם מי נרצה לשפר את היחסים בשנה הבאה. לא צריך למות בשביל זה... ושתהיה לך שנה טובה

        18/9/09 20:22:
      שנה טובה

      - שנה של הכרות מעמיקה עם עצמי הקיים ושינוי לעצמי חדש.

      - שנה של שיפור מיומנויות תקשורת בין אישית.

      - שנה של שיפור האיכות של קשר זוגי קיים, של שיתוף פעולה והדדיות.

      - שנה של התמודדות נכונה עם משברים ודילמות.

      - ולמי שעובר את החגים לבד, שנה של מציאת אהבה.



      שנה מלאת אהבה,

      מאמן אישי לזוגיות

      acoach4u.co.il

      לרכישת הספר שלי, גם ברשת צומת ספרים

      • לרכישת הספר שלי

      ארכיון

      פרופיל

      עדנה כהן קדוש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין