חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
NEXT
לפני שנים רבות, בגלגולי כאם לילדים קטנים, בגן ובכיתה א', ישבתי עם חברה בפיקניק אינטימי של אמהות ובנים בפארק בפרוס השנה החדשה. בעוד הילדים זוללים את הבמבות ואנחנו מכלות עוגות–פאטיסרי עתירות טעם וקלוריות, החליטה חברתי אם הבנים שיש למלא את הבילוי בתוכן פדגוגי ומיד הציבה לילדיה שאלה: מה הייתם מאחלים לעצמכם לשנה החדשה? "אני אני אני" - פתח הקטן בארשת רצינית, וכולם השתתקו ונדרכו, מחכים למוצא פיו החגיגי - "הייתי מאחל לעצמי ש–XXX ימות!" XXX היה המציקן הבית–ספרי שהילך אימים על הילד ועל השכונה כולה. שלושת הילדים הנהנו ברצינות, משל היתה זו המשאלה הטבעית והשפויה בעולם, ומשם המשיך סשן–המשאלות שלנו ותפס כיוון ביזארי - בניגוד מוחלט לכוונתה המקורית של חברתי שוחרת הטוב - כשכל אחד מהפעוטות מביע את דעתו את מי היה משמיד למען עולם טוב יותר. חברתי השאנטית התפחלצה, אך אני התגלגלתי מצחוק, וישר חשבתי על הסרט 'סיפורי ניו–יורק' מ–1989, בו ביים וודי אלן אחד משלושת הקטעים - רסיסי אדיפוס - שם מבקש הגיבור, וודי, שאמו היידישע מאמע הנודניקית תיעלם מחייו, פשוט תיעלם, "לא שיקרה לה משהו אלים, חו"ח", כדבריו, אלא פשוט שתגוז לו מהזווית. ועל כך הוא משלם בהמשך בריבוע, כשהיא אמנם גזה מהעולם, אך מופיעה כענן מעצבן התלוי בשמיים מעל ראשו ומתערבת בכל פיפס של חייו.
ואני, מה שלמדתי רק השנה - אבל זה כיף לא נורמלי, כי זה אומר שגם לעת זקנה לומדים דברים - הוא לנפנף מזיקים ומרעין בישין מבלי לייחל להחזרת נשמתם לבורא או לציפתם כענן חמוד ואסרטיבי בשמיים. נהפוכו - אני היא זו שמשתדלת לצוף כענן חנון ורחום (טוב, העניין הזה עוד לא ממש הולך לי) בשמי התכלת העזה. ובפרט גברים. אין להשוות בין רמת הפגיעה שלי מהתנהגותם הפוחזת והנולזת לפני שנתיים–שלוש לבין יכולת הדפדוף המרשימה שלי כיום, בצירוף הביטוי נקסט. על עלילותיו של הגבר המאותגר האחרון שנתקלתי בו, וכמה מהר דופדפנו הדדית, כתבתי כמובן בגיליון ראש השנה של המגזין את. ■■ ■ בדיוק שנה עברה מאז שהתייצבתי אצל הפסיכיאטר הכוכב, די סקפטית, עצבנית מחוסר שינה, כועסת על העולם, רועדת מקור גם בקיץ, בוכה וצוחקת על עצמי שהגעתי למצב הזה. אחרי שאבחן אותי ונתן לי כדורים, הוא אמר לי: "הכל יהיה בסדר איתך". אני כמובן הסתכלתי עליו כאילו הוא פסיכי בעצמו, או למצער איזו קוראת בקפה-פורטונה-כזאת. היום, אחרי שנה ובלי כדורים כמעט, בלי בכי ובלי דרמות מיותרות ועם הרבה צחוק כמו שאני רגילה ואוהבת - אני יודעת שצדק. הבוקר השכמתי כדי ללכת לשוק הכרמל לפני הקונים של החג. כשאת לא בדיכאון, כל מראות העולם נחרתים בך באופן חד מאוד: המלצרית בבית הקפה שפתוח 24 שעות ביממה משפשפת את עיניה אחרי משמרת הלילה. כנ"ל המוכר בקיוסק של 24/7, כנ"ל הקופאית במינימרקט. שלושתם, אחרי משמרת לילה, לא ממש רעננים לבוקר החדש. אלה הגמדים הקטנים ששומרים על הדופק הפועם של העיר ללא הפסקה. בבית הקפה יושבת צעירה ומגלחת בעונג תלולית של קצפת מעל כוס קפה. אני חושבת שלא אכלתי קצפת per se ודאי יותר מ–25 שנים. מביטה בה בתמיהה, אך לא בקנאה. בפתח חנות הספרים המשומשים של פולק (כדאי לקנות שם אלבומי אמנות - עכשיו במבצע) זרוק שיכור צעיר, מטונף, כשעל ידו בקבוק נסטי. מישהו דאג לו, שלא ייתייבש. בדרך חזרה מהשוק, הוא כבר שותה, מדליק סיגריה של בוקר. בשוק, האספלט רחוץ, רבים מהדוכנים עוד לא נפתחו. אני הולכת ישר לעמרני, קונה פיצוחים ופירות יבשים, ומולו את הפירות שאני צריכה לאורחים של מחר. מחליטה גם לפרגן לבכור ולקנות לו צנצנת מיונז - חלום חייו, למרות שהוא בולע מרוב התלהבות צנצנת לארוחה, וזה ממש לא לעניין, על אף רזונו. עם איזה שמונה קילו תלויים לי על הגב, אני קונה עוד קילו קרח, שיהיה לשייקים-פירות, שני בקבוקי דיאט-מאלט, הלהיט הנוכחי שלי (זהירות! משמין יותר מדיאט קולה!), וגם עוגת אגוזים, עוגת פרג ועוגת גבינה (ומסרבת לעוגת דבש, וזה סבבה - כי אחר כך כשאני יושבת באורנה ואלה עם חבריי אלון ותמר, אנחנו מקבלים שלושתנו עוגת דבש לקחת, כמו כל הלקוחות הקבועים, ותמר ברוב נדיבותה מוותרת עליה למעני). ■■ ■ מירי דוידוביץ הגאונה צילמה אותי בסטודיו במראה החומל והשתילה את דמותי המרחפת מעל הכניסה הפוטוגנית לשוק הכרמל, אלנבי פינת הכרמל ונחלת בנימין. באמנות, דמויות מרחפות כאלה, בין עננים, המביטות אל העולם, הן ייצוג מקובל דווקא לנושא העיבור הקדוש - כלומר הריון הבתולים של מריה הקדושה - כאן למשל בתמונה מפורסמת של ולאסקז הספרדי.
אבל אני בחרתי להתמקד הפעם בתמונה אחרת, של בן דורו, בָּרתוֹלוֹמֶה אֶסטֶבּאן מוּרִיוֹ (1617-1682). מה שמיוחד אצל מוריו (Murillo), שבנוסף לנושאים הדתיים שצייר, יש לו תמונות לא מעטות של פשוטי עם בסצינות יומיום, מה שהיה נדיר מאוד בציור הספרדי של אז, ושיקף השפעה של הציור ההולנדי והפלמי - כי ציירים פלמיים עבדו בתקופה ההיא בספרד. אלה הן דווקא התמונות הכי טובות שלו כי ההעמדות פחות נוקשות מאשר בתמונות הדתיות, וההבעות מאוד מאוד משכנעות. הוא אחד הציירים הגדולים של תקופתו, תקופת הבארוק, וכדאי להכיר אותו. גם הילדות האלה מהחלון משקיפות, מלמעלה, בהתרחשות שקורית מתחתן. כלומר העלילה בעצם מתרחשת מחוץ לתמונה, וזה מאוד מתוחכם לדעתי.
האפשרות לראות הכל מבחוץ היא יכולת שלא תסולא בפז. כשאת בבור השחור, אין דבר כזה. אבל כשאת בחוץ, פתאום הכל קליל, ונחמד וזורם ואחלה, ואפילו ההומלס המסריח הוא בבחינת מציאה שווה - כי זה פולק שיצטרך להעיף אותו ממפתנו ולא אני! וגם גברים כמו המאותגר ההוא, שכשל גופני ורטיקלי הניע אותו לעשות לי למחרת את 'השיחה', גורמים לי היום להמון צחוקים ומעשירים לי את אוצר-המכתמים-והבדיחות-לילד בעוד חוכמה, שעולה על ראש שמחתנו, שלי ושל חברותיי, במשך מפגשים לא מעטים. פעם כל דבר היה גורם לי עונג, ורשימת הדברים שגרמו לי שמחה היתה גדולה בהרבה מרשימת הדברים שגרמו לי עצב וצער. פתאום עכשיו פתאום היום שמתי לב שאני חוזרת למצב הזה - שזו דווקא לא ממש בשורה נפלאה... כי על מה אקטר ואתמרמר? על מה אכתוב? במה אציק לציבור? טוב, בזה אני באמת אצטרך לסמוך על הגברים, וכיוון שלא נראה לי שהולך להיווצר איזשהו מחסור בגברים מעצבנים (השוס האחרון: מישהו שמנג'ס לי כבר חודשים להיפגש איתו לקפה ובסוף כשהסכמתי, נעלם...), מן הסתם לא אגוז כך סתם באושר אל ענני התכלת העזה.
שנה טובה. |
תגובות (239)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רק עכשיו הגעתי ...
טוב שחזרת :-))
קנית קילו קרח וישבת עם זה אצל "אורנה ואלה" בשינקין?
באמת ראיתי זרימת מים במורד קינג גורג... עכשיו הכל ברור...
חחחחח מצחיקה!
(אין אצלי יום בלי שופינג. זה קללה. מזל שבא יום כיפור)
תמונה ראשונה עבור הצעידה
תמונה שניה עבור השופינג
תמונה שלישית עבור
כתיבת הפוסט הבא
היום צעדתי כל הדרך (4 ק"מ) ללקקנית שלי והיא החליפה לי לק מסגול לטורקיז - למרות שזה ממצב אותי כמובן כשונאת נשים מובהקת, מה גם שצעדתי במהירות וחזרתי במהירות, כך שגם התחטבתי בדרך ובכך הוספתי חטא על פשע.
הפשע האחרון נגד הפמיניזם והפחמימות היה שקניתי חצאית צהובה של בילבונג. אחרי ההסבר היפה של אתמול מהו בילבונג, אני חושבת שבהחלט הגיע לי.
בכלל שמתי לב שאני כל יום מפצה את עצמי על כך שצלחתי את היום (בלי לבכות? בלי להתאבד? בלי להרוג מישהו?) אבל, כאילו, למה לא? באותה הזדמנות קניתי גם לבני הצעיר חולצת גולגולת בטוב טעם.
אני מכינה את הפוסט הבא.
"הילדים שלי בדרך כלל רוטנים, זה מצב הצבירה הרגיל שלהם, אבל מדי פעם, כשהם מדברים על הורים אחרים - או מתעקשים שאבוא לכל מיני משחקי כדורעף שהם מתחרים בהם (ואשב עם שאר הנבחרת), או שאבוא פשוט לשחק איתם, אני מבינה שהם, נו, די גאים בי. פעם גם כשיצאתי עם מישהו ממש צעיר אז הבכור שלי אמר משהו כמו: מה הבעיה? את (כאילו, במצבך) יכולה לצאת עם בחורים בכל גיל. וזה היה מאוד נחמד מצדו. זה לא מובן מאליו בגיל שלו, הפתיחות הזאת, ואני מנסה לזכור את זה. כי לי זה כן מובן מאליו. אני כילדה הייתי מאוד מאוד פתוחה כלפי הוריי. לא הייתי כמו שאתה מתאר את עצמך בילדותך."
גאים בך זה בטוח, אך לא ברור מדוע ועל מה הם רוטנים?
מה מובן לך מאליו, הפתיחות שלו או הלגיטימציה לצאת עם בחורים בכל גיל?
מה המניעה כילדה להיות פתוחה כלפי הורייך? בילדותי אכן לא הייתי פתוח כלפי הוריי.
בילדותי? מה אספר להם על מעשה קונדסות למינהם ? עיזבי יקירה הכל היה בסופו של דבר מגיע אליהם,
זה היה נגמר בלי דם אך עם יזע ודמעות.
לימים כשצמחו לי... שיני הבינה, אמי הפכה לחברה הכי טובה שלי, ולחברה של חברותיי ושל חבריי
אני חושב על זה היום ובדיעבד, במה ששיתפתי אותה, אני בטוח שאין דברים כאלה.
חחחח תקראי לי בפעם הבאה אם תחליטי כן להצטרף למשחק כדורעף, מת לראות את זה.
תשמעי הוא חתול מפואר, אבל אם ימשך קצב התרחבותו,יקבלו אותו ברוב כבוד בספארי אפילו בכלוב האריות.[יש בו משהו מן האריה עם הג'ינג'יות והרעמה]
לגבי החסימה, את יודעת שאני לא חוסמת וגם לא מוחקת ,עד היום אפשר ללכת לכמה פוסטים ישנים שלי שהושמצתי או עלבו בי,ולא מחקתי .
בעיני אם מישהו מעליב ,הוא משאיר את כתמו ברבים.
לגבי היצרים ,הרי כיפור הוא החג הכי "אנטי יצרי" ,גם החילונים צריכים לכבד את הצמים ובוודאי נמנעים מלגרום עוגמת נפש למסורתיים ולדתיים. אני לא צמה,אף פעם לא צמתי . אני משתדלת מאוד לא לפגוע כל השנה ומבקשת סליחה גם בחודש טבת וגם בחודש אב. ואין סיבה להתקע ולהתבוסס .עם מי שרציתי השלמתי ועם מי שלא, גם יום כיפור לא יגרום לי להשלים.
כן, זה באמת כיף.
הילדים שלי בדרך כלל רוטנים, זה מצב הצבירה הרגיל שלהם, אבל מדי פעם, כשהם מדברים על הורים אחרים - או מתעקשים שאבוא לכל מיני משחקי כדורעף שהם מתחרים בהם (ואשב עם שאר הנבחרת), או שאבוא פשוט לשחק איתם, אני מבינה שהם, נו, די גאים בי. פעם גם כשיצאתי עם מישהו ממש צעיר אז הבכור שלי אמר משהו כמו: מה הבעיה? את (כאילו, במצבך) יכולה לצאת עם בחורים בכל גיל. וזה היה מאוד נחמד מצדו. זה לא מובן מאליו בגיל שלו, הפתיחות הזאת, ואני מנסה לזכור את זה. כי לי זה כן מובן מאליו. אני כילדה הייתי מאוד מאוד פתוחה כלפי הוריי. לא הייתי כמו שאתה מתאר את עצמך בילדותך.
אני חושבת שברמת ההלצה זה ביטוי חמוד מאוד. בפרקטיקה - אני בעד חסימת השדים הרעים - לא אנשים, השדים הרעים שבתוכנו - והליכה קדימה. בכלל התבוססות בעבר היא לא טובה. להשלים עם עובדות זה לא אומר להסכים, נכון? אותי כמעט כל דבר מקומם ברמת 'מה ראוי שיהיה' ועם זאת אני לא מוכנה להיתקע שם כפי שנהגתי בעבר. יאללה, להתנער ולהמשיך. פר, אני לא יודעת מה לעשות בעניין הדיאטה של טופי. החתול הזה נהיה ענק. והוא אוכל אוכל דיאטטי בלבד! אני מתכננת לו 'לרדת בגדול'. אולי נכניס לו מוטיבציה באמצעות איזה סיקור מתוקשר של דיאטטתו. מה את אומרת?
האם ילדים מעדיפים למשל שיהיו להם הורים - ואני מדברת גם על האבא - לא אטרקטיביים, שנראים כמו 'הורים' טיפוסיים, אמא'לה ואבא'לה, או שמגיל מסוים הם גאים שיש להם אבא חתיך ואמא שווה."
אכן כן מצריך דיוק מעמיק.
הכל למעשה נגמר ומתחיל בגיל 14 (כמו חיי כלב - וכלב כידוע מקבל את בעליו בכל מצב ללא בושה ובגאווה תמיד יכשכש בזנבו כשיראה אותך. גם אנחנו בני האדם עד גיל 14 פלוס מינוס, אוהבים את הורינו וגאים בהורינו, שמנים, רזים, קרחים, לא מריחים,
לא מטופחים.
המפנה שחל מגיל 14 - שהורינו פתאום נראים לנו אולד פאשן, חבר'ה, הורים של החבר'ה המודעות לחומריות, המוסיקה שגדלנו עליהם סבנטיז ואייטיז וחלקים מאיתנו (הרומנטיים אהבו סיקסטיז אפילו שרק נולדנו שם) להורינו זה היה "רעש". התביישנו בהורינו לאו דווקא בגלל המראה, יותר בגלל "עתיקותם" מההתחלה של "חתיכה" דרך ה"שאפה" במעלה ה"כוסית" בואכה "שווה זיון" עד עצם ה"הייתי עושה אותה".
החברה משכונה (חברי הילדות) שהכירו את הוריי אהבו כל דקה לשהות במחיצתם, עד עצם היום השישי האחרון התירוץ:(הקוסקוס וה"בולט" המסורתי בימי שישי בצהרים. מסורת........ מ ס ו ר ת ! ) הסיבה האמיתית: אמרות השפר של אבי וחוכמתה ועצתה של אימי במיוחד עצות של בינו ובינה.
היום הכל אפ טו מי. נשארתי חולה מוסיקה, וכך גם ילדיי, מה שמערבב אותנו, וגיליתי את הטריק, בנסיעות בארץ, בנסיעות לחו"ל, בהפלגות, תערוכות, מופעים, תאטרון תמיד אני מציע לילדיי להביא איזה חבר איתם או שניים, אלה היחצנים האמיתיים שלי.
ילדיי יכולים להזמין את חבריהם הביתה בגאווה כשאני נוכח, לעומת משבר ההכנה בפעם הראשונה, "אל תהיה" "אל תגיד"
היום אני מקבל טלפון מקדים, "תביא זה ותביא זה ותביא גם זה",
דבר אחד בטוח אם 15 חברה אמור לבטא מפגש אצלי בבית פעם ב-15 שבועות, אז היום זה אצלי בבית לכל הפחות פעם בחודש.
אני נהנה ל"קרוע" אותם בפלייסטיישן, בסנוקר, ואפילו בדוק. וכשאני רואה איתם משחק כדורגל, אני זוועה ! אני מוציא אותם לתרבות רעה. אבל האמוציות שלי כאבא עושות להם את זה. אין בלוף, ילדים, האמת היא גם בוגרים, לא באים למקום שלא נהנים בו או לא חשים בו בנוח. יש יותר "קול" מלשמוע את החברים של ילדיי מסווגים אותי כאבא "קול"?
מיא בוקר טוב, כמה חיים יש פה בלילה כשאני נמה את שנתי
זה בכלל לא היה הזוי שזה קרה לך ברמת הדחיסות שאת חיה. אבל גם הזוי שמצאת חניה באזור שלךבשעות הערב ,אזור שממנו ברחתי לפני כעשר שנים ,כי הייתי בטוחה שאם אמשיך להסתובב כך כל פעם
כשאני מחפשת חניה,אני או רכבי יזדקקו לאשפוז.
ספחת 400 קלוריות של נוזלים לגופך?וכמה קלוריות את חושבת יש ברחת לוקום שאכלת על הדרך למירי,אצלי? את לא רוצה לדעת. שטויות ,
הצילומים מאחורייך ויום כיפור לפנייך .
ועוד משהו חשוב נולד ביטוי חדש ! גמר חסימה טובה לכל בית ישראל! יפה מאוד! נראה לך שיאומץ על ידי כל בית? לא נראה לי. אבל בין ראש השנה לכיפור יש זמן להשלים עם אנשים אבל גם עם עובדות.וזה מה שקרה לי.השלמתי.
את הרי יודעת שזה הזוי...שבין נורבגיה ל...שם
את מתהלכת ברחובות תל אביב ומחפשת את הרכב שלך :-))))
400 קלוריות?
אנ תוהה כמה זה הדיאטטי של ארומה....אומרים 125 ...נראה לי שלא:-))
העיקר שכל חברותייך לא בקו התקן...כי זה אומר שיש חיים!
וזה נס שנצאת חנייה בשעה זו :-)
היי מאיה
סתם נכנסתי מתוך סקרנות והופתעתי מגלי ההערצה שאת מקבלת כאן
ספרתי לפחות 20 פעם את הפועל להעריץ" בקשר אלייך
ככה זה בדרך כלל כאן ? אולי גם לי כדאי לכתוב משהו .....
עבדתי, נסעתי, קניתי חומרי אינסטלציה, בחרנו תמונות (אני בתחתונים וחזייה קשורה באזיקים לעמוד חשמל), חזרתי. עובדת - נורבגיה. מדינה נפלאה. בלילה ישנתי רק ארבע שעות, אבל זה נדיר אצלי. בגלל הכדורים הייתי ישנה המון שעות ועכשיו הרבה פחות, אבל הפסיכיאטר הסביר לי שהעיקר, גם במעט שעות, הוא שיש מהלך שינה תקין כולל שנת חלום בתוכו, כי קודם, עם כל כדורי השינה ונדודי השינה, היו לי שינות טרופות. יש לי המון תוכניות ואני רוצה להספיק המון. בדיוק דיברתי עם בעלי לשעבר על איזה תוכניות שעשיתי, והוא אמר: יופי, עוד מעט אנחנו בני חמישים! ואמרתי לו: זה לא יופי! והוא אמר: אבל אני שמח! הוא נורא לא מפחד להזדקן. הוא בכושר שיא. מרגיש טוב, חי טוב. הוא כל כך אוהב להיות כבר 'איש', תחת גפנו ותאנתו, עם ילדים גדולים, עסק, בית. לראות את החיים דרך העיניים שלו זה תמיד מעודד.
גם אריך פרום אמר את זה - באמנות האהבה.
אני היום פחות מתעסקת במיומנות האהבה שלי ויותר במיומנות שלי לאושר, לצחוק, לחיים מלאים ומרגשים. אני משחזרת את חיי, את העבר, בעזרת הקרובים לי, שמכירים אותי מימים ימימה, והם מזכירים לי את כל הרגעים הטובים - לא את אפלת השנים האחרונות - ואיזה בנאדם כיפי הייתי, ואני חוזרת לשם. חשבתי כבר שעברתי שינוי בלתי הפיך. הייתי כבר בטוחה בזה, ומתברר לי שלא.
פגיעות - אני אומרת להדחיק. לסגור דלת - וזהו. לנטרל את הגורם הפוגע, להוציא אותו מחייך במידת האפשר - ודי. לא לדפוק את הראש שוב ושוב באותו קיר, כי זה נקרא ממש לזמן לעצמך את הפגיעה. לנשוף כמו על אבק. לעשות ממש אוטוסוגסטיה עם הדימוי הזה בראש. של אבק. לעשות פו אמיתי. בשפתיים. כשאת מחשבת את עוצמת הפגיעה והנזק, זה לא בא לך טוב. התעלמי. פשוט דמייני את עצמך מתנערת מכבלי הנזק כמו מגלימה כבדה, קמה כמו עוף החול, עירומה, ממשיכה ללכת.
זה דיון בפני עצמו, איך ילדים מקבלים את האטרקטיביות של ההורים שלהם ואת המיניות של ההורים שלהם.
האם ילדים מעדיפים למשל שיהיו להם הורים - ואני מדברת גם על האבא - לא אטרקטיביים, שנראים כמו 'הורים' טיפוסיים, אמא'לה ואבא'לה, או שמגיל מסוים הם גאים שיש להם אבא חתיך ואמא שווה.
היכולת להסתכל מבחוץ גם כשאת זו שבפנים היא כשרון כמו כל הכשרונות.
דליה רביקוביץ אמרה את זה פעם על אהבה. אהבה היא כשרון, כמו כתיבה, ציור פיסול.
אבל לדעתי זו מוימנות שאפשר לפתח רק שזה דורש מאמץ ולפעמים אני קצת מתעצלת. אין מצב שלא ראיתי ברור קודם לכן, פשוט לא חשבתי מה עוצמת הפגיעה. לא חישבתי את הנזק נכון.
שנה טובה.
"סיפור משעשע הבאת בלילה זה של כוונוני-קפה. אני אגב אני לא חושבת שזו חולניות לרצות לראות אשה יפה.
ואני שמחה שאתה אוהב את כתיבתי. אל תעריץ דבר כי בדרך כלל זה נגמר בבכי."
גם אני לא חושב שזו חולניות לרצות לראות אשה יפה.
(ודאי שלא, אחרת הייתי זקוק לחדר קבוע באסותא החדש- ודי לחכימא במבט אספקלרי)
זה חולני כשמדובר,,, באמא שלי, זה נכון ! צריך תירוץ בכדי לפגוש מישהי, אך למה להשתמש בי?
אם שמת לב, כתבתי מעריץ את כתיבתך (עדיין לא אותך, בך אני סתם מאוהב),
לא תפסיקי לכתוב, לא אבכה.
שמת לב: לבכות ולכתוב זה אותן אותיות, רק בסיכול אותיות......... מעניין
נכון, ועדיין תמצאי במקצוע הזה יותר נשים, ובבתי החולים - יותר גברים.
הלכתי לישון בחמש. גמרתי אינדקס אוסטרליה, שזה ספר עב כרס שלנו - מדריך הדגל, כי הוצאת לונלי פלנט היא אוסטרלית. הנה, אני עושה פרסומת לעצמי! אז זה האינדקס הכי ארוך, אני חושבת.
את יודעת מה זה בילבונג, אגב, כשמה של חברת הגלישה המפורסמת?
בילבונגים הם האגמים הקטנים הנקווים בפיתוליו של ואדי בקיץ, כשהנחל מתייבש. זו תצורת טבע אופיינית לאוסטרליה.
חשבתי על הפוסט של ארז, שהוא עצמו בעצם התחיל עם קפה ודימוייו - ואז באו מיני אנינים ותרמו לו חרא ודימוייו וזה נהיה מאוד מסריח, את לא חושבת? לא היה כדאי להישאר בעניין קפה? חובה לעבור להפרשות? קצת עידון, אני אומרת, קצת עידון. כנראה שאנשים זה ג'יפה, אין מה לעשות.
אני רצה למירי לבחור תמונות, ווהפוסט שלך - אני כבר מחכה לו (לא תמחקי שם תגובות ענייניות, נכון?)
הנה,חשבת עלי כשאני כבר ישנתי. איזה יופי.
עד מבחן הכליה [שהוא קשה מאוד,אני מוכרחה להודות] אני שמחה לקרוא הבוקר את
הגיגייך בנושא.הכל מתגמד
קראתי הבוקר מה אנשים הגיבו בלילה מאוחר אצל ארז בפוסט.
אכן מסתבר ש'הרחש בחש' בקפה מעיר אנשים מסויימים לחיים
על זה אני אומרת.תודה רבה שיש לי חיים מחוץ ל'קפה'!
ובטח לא שרדתי את התופת בשביל לפגוש פה תופת.
בואי נשאר באמת בסיבה האמיתית שבאנו לפה .אני עסוקה בכתיבה על אודות
קורותי במחלקה, תתפלאי [או לא]אני גם צוחקת הרבה.
סיפור משעשע הבאת בלילה זה של כוונוני-קפה. אני אגב אני לא חושבת שזו חולניות לרצות לראות אשה יפה.
ואני שמחה שאתה אוהב את כתיבתי. אל תעריץ דבר כי בדרך כלל זה נגמר בבכי.
מן הסתם את יכולה להרשות לעצמך. את יודעת, בגילי חילוף החומרים לא משו... חמוציות ידועות כסגולה נגד דלקות בשלפוחית השתן, מכה שאני כשלעצמי מעולם לא סבלתי ממנה - אבל תמיד יש פעם ראשונה! יש עוד מכות שלא סבלתי מהן והופתעתי לגלות - לאו דווקא בתחום הבריאותי, יותר בתחום האנושי...
אגב גם שוקולד זה בריא מאוד. מה שלא בריא אלה המטוגנים ובעיקר המטוגנים התעשייתיים, לא עלינו. אני לא אכלתי דברים כאלה מגיל חמש בערך, אם בכלל, והילדים שלי לא ראו סניף מקדונלד'ס מבפנים בערך מאותו גיל.
זה פשוט מדהים מה שאת מספרת. אני בטוחה שלא רבים יודעים את הנתון הזה.
אני זוכרת את אגף הסרטן של סולז'ניצין. ספר כל כך כל כך מרגש. וכולנו מחכים לפוסט שלך על קורותייך במחלקה.
אחותי ליה עבדה די הרבה זמן במחלקה האונקולוגית בתל השומר, ואני זוכרת את הסיפורים שלה משם. אלה הסיפורים הכי מרגשים שיש. בעיקר לאנשים שיש להם לב. המלחמה, התקווה, הכאבים, היחסים עם בני המשפחה, העימות עם המוות שנמצא כל כך קרוב - זו ממש דרמה הירואית. והשחקנים בכלל לא ביקשו להשתתף בה. מוצאים את עצמם בעל כורחם. חיו את חייהם בשקט, ופתאום... ומי שיער בכלל.
נכון שליד הדברים האלה הכל מתגמד? כל הנכלוליות הקטנות והאפסויות הקטנות? אכזבות היומיום? החישובים הקטנים, שקלא וטריא של מילים ריקות, חנפנויות, תלי תלים של שטויות? ופתאום הכל מתבהר.
היה לי אהוב שכשהייתי שוקעת, כבר בגילאי העשרים, בהרהורים על אפסות האדם, היה תמיד מציע לי את מבחן הכליה: שרק מי שיתרום לי כליה הוא חבר אמת. וכל השאר עורבא פרח. הייתי אז מוקפת בחבר'ה, והוא היה אומר: כן, אבל מי מביניהם היה תורם לך כליה?
לפעמים אני חושבת שחשוב מאוד לפקס את עצמנו במבחן הכליה.
"הוא כבר שותה, מדליק סיגריה של בוקר" חחחחחחחחח איזה בוקר? בוקר האתמול.
גם לי כשהייתי ילד ביסודי היה לי XXX שנורא רציתי שימות....המורה המחנך שלי.
לא הייתי ילד טלית, לא ציצית ולא ציצ, אך המנייק באופן קבוע היה מבקש שאקרא
לאמא שלי, כי הוא צריך לדבר איתה עליי. ועל בסיס דו שבועי היה בא להתארח בביתי,
לימים הבנתי, החולני פשוט רצה לראות את האמא שלי שהיתה פצצה עולמית.
אך אני הבן שלה והיא האמא שלי אז מה אני מבין?
איך זה נגמר? בפעם האחרונה כשרצה שאקרא לאימי,,, קראתי לאבי...
זה נגמר בעוד סטירה, והוא, לעולם כבר לא ביקש לדבר עם אימי.
מיא ! מעריץ את כתיבתך.
את חמודה... באמת לא קרה לי רבות שאיחלתי מיתה או אפילו כאב (אולי קצת), אלא פשוט היעלמות. ממש כמו וודי אלן. שלא יקרה להם משהו דרסטי. פשוט שיעזבו את עולמי. כל כך רציתי שאנשים ייעלמו לי מהחיים, שיגוזו לי מהזווית... וכל כך כל כך זה לא קרה. דווקא אהובים שרק המחשבה עליהם מרגשת אותי ומציפה את עיניי בדמעות, הם שנעלמו.
כיף בשוק. אני אוהבת את המשולש של הים, השוק ודיזנגוף סנטר ומשוטטת בין צלעותיו יומיום.
שנה שמחה לך - שנת התחלה חדשה!
זה נכון כל מה שאת אומרת. דיאט ספרייט הוא אחד האלופים (מתחרה ב"לא בשביל משו", בקטגוריה מקבילה)
אבל זה אני יודעת רק מחברים- אני כשלעצמי רחוקה שנות אור מדיאט או מיני מאכל שנופלים תחת ההגדרה "בריאים".
עם זאת אינני יכולה שלא להתרשם מהשילוב שלך עם החמוציות, שזה דבר בריא אך סביר יחסית. על כן מסרי ברכה בשמי לתמר הגאונה. ותמשיכי לעשות חיים.
אני כאן ממשיכה לטחון שוקולד :)
וייתכן שמה שאת אומרת נכון ולמרות זאת אני חושב שיש המון פקטורים שמעורבים בחלוקת מקצועות מיגדרית. דבר אחד שאני יכול להגיד לגבי רוקחות בארה"ב (היות שהייתי פרופ' בפקולטה לרוקחות) זה שקרנו של המקצוע עולה שם בעשר השנים האחרונות היות שהם שינו את השיטה ועכשיו הלימודים הם לתואר ד"ר לרוקחות, והם פתחו אפיקי מקצוע חדשים בתחום, והמשכורות של רוקחים שם עולות כל הזמן (סטודנטים שלי שסיימו היו מתחילים במשכורות יותר גבוהות משלי), ועדיין יש יותר ויותר נשים במקצוע. אני חושב שייתכן שאחד הפקטורים שמשפיעים זה באמת הקשר (ממקור תרבותי או ביולוגי או שנייהם) החזק יותר של נשים לגידול הילדים, ז"א למקצועות שבהם שעות העבודה הן אינסופיות מגיעים יותר גברים מנשים. היות שבימינו חלק מהמקצועות שנחשבים מוצלחים הם כאלה, אז באמת יהיו שם פחות נשים. אבל אני תוהה עד כמה זה רע אם אכן זה נעשה מתוך בחירה. שוחחתי לפני כשבועיים עם ידידה שלי מלפני מליון שנה, אשה מבריקה ובעלת כישורים רבים. היא בתחום מקצועי מאד תחרותי ונמצאת במקום לא רע בכלל אבל היא ספרה לי שבעצם הוצע לה כמה פעמים גם בעבר וגם בהווה להתקדם מהר יותר והיא סרבה כי היא רוצה להיות עם ילדיה מספר סביר של שעות ביום. שאלתי איפה בעלה בסיפור והיא אמרה שבעלה קרייריסט ותמיד אמר שהוא מתכוון להיות כזה, אבל הוא גם הציע שהם יקחו כמה עזרה שצריך כדי שהיא תוכל להמשיך ולהתקדם בקצב הכי מהיר שאפשר.. אבל היא לא רוצה, היא מעדיפה לבלות יותר זמן עם הילדים.. בחירה שלה ונראה לי שזו בחירה מכובדת כל עוד זה מתאים לה.
אז אם נחזור למקצועות הרפואה למשל, אשה שרוצה להיות יותר זמן עם הילדים שלה (דגש על רוצה), לא תהחר להתמחות בכירוריה כללית כי זה מקצוע בלי יום ובלי לילה לכל החיים, ותעדיף להיות רופאת משפחה טובה ולעבוד שעות "נורמליות". ואגב, תחשבי שעל גברים לעיתים מופעלים לחצים הפוכים, רופאה שבוחרת ללכת לתחום של רפואת משפחה זה "בסדר" אבל על גבר רופא שבוחר ללכת לשם מסתכלים לא פעם כעל פחות מוצלח...
ויש גם לא מעט מקצועות ממש לא נחשבים עם רוב גברי, למשל מנקי רחובות או למשל (בישראל) מאבטחים למיניהם. בתחום שבו אני חי, אקדמיה, היה רוב לגברים פעם אבל זה משתנה והולך (למרות שמדע זה מקצוע תובעני להחריד). יש יותר ויותר נשים חברות סגל במחלקות רבות ואני חושב שגם מספר חברות הסגל הבכירות עולה בהדרגה.
יש משהו מעניין בענין רופאים. כששכבתי במחלה ששכבתי, דיברתי עם הרופאה שלי ושאלתי אותה, איך זה ש 90% מהרופאים במחלקת מוח עצם הן רופאות וגם באונקולוגית. היא ענתה לי משהו מאוד מעניין. שגברים נמשכים לרפואה מיידית, שאפשר לקבל תוצאות מהירות ונשים בגלל הפן הטיפולי נמשכות לרפואה שיש בה צד טיפולי ארוך. שיש בו תהליך ממושך. זה באמת אחד מהצדדים המאוד שונים במוח של הגבר לעומת האשה . הגיוני ומעניין.
כשאני כועסת על מישהו, בעוונותי, אני לא מאחלת לו מיתה משונה, אלא מייחלת שיכאב לו, שיעוכב קצת, שישתעל חזק וידפוק את המצח באיזה מדף, למשל. או שילך יחף וידרוך על נעץ או שיכנס לבור בכביש (יש אצלינו בגולן, ב"ה) ויתפנצ'רו לו שני גלגלים.
באופן אני אני גם מצחיקה את עצמי, כי מדמיינת את זה קורה, וגם לא יצאתי ממש מרשעת.
מאחלת לך שתגדל בשנה הקרובה רשימת הדברים שמשמחים אותך!
(מאוד מקנאה בך שיכולה להגיע לשוק בכל עת... זה קצת חסר לי)
אוי את חמודה.... אבל אולי, לעיתים... רק ייתכן... שיש לך דרך קצת חד ממדית לנתח תופעות?
.
בארה"ב יש עכשיו יותר תלמידות מתלמידים בבתי ספר לרפואה ולרוקחות (וזה ככה כבר לפחות 10 שנים), שני מקצועות יוקרתיים עם משכורות גבוהות... מה דעתך?
הנה אחד השירים שאני הכי אוהבת של אליזה - אור - לוּצֶ'ה.
כשצריך להאיר משהו - כמו נקודות אפלות מטמטום של אנשים, תסלחו לי בעד הביטוי.
והיא אומרת : דבר אליי, כמו הרוח לעצים....
וזה מתקשר לפוסט הבא שלי. סבלנות... לא, הפוסט הוא לא על סבלנות. הוא על יחסי גברים/נשים כמובן. זה השיר המוביל. מעין פרומו.
המחקרים שנעשו על הקשר בין ההתרשמות האישית ובין המציאות האוביקטיבית הראו למיטב זכרוני הקלוש התפלגות רנדומלית לגמרי, קורה שזה נכון, קורה שזה לא נכון וקורה שזה נכון חלקית...
ואני לא בטוח שזה סוציאליזציה מה שמטביע באשה את הדאגה לזולת, נטייה לטיפול בילדים וכו' כפי שאת עצמך אומרת ייתכן שלפחות חלקית יש כאן נטייה ביולוגית ויש הטוענים שהחברה המודרנית שדוחפת נשים להצלחה בתחומים שהיו פעם "גבריים", קריירה וכו', ייתכן שעושה עוול לנשים.... לא שיש לי איזה דיעה מושכלת בעניין.... לגבי מקצועות אגב, כאן אני חושב שלפחות חלקית אנחנו חוזרים לעניין של כסף ומעמד. בבתי ספר תיכון בארה"ב ראיתי התפלגות שונה לגמרי בין מורים ומורות ממה שאנחנו מכירים בישראל, הרבה יותר מורים. אבל בבתי ספר בארה"ב (לפחות ברבים מהם... בארה"ב כל מחוז קובע את התבנית של בתי הספר) מורה עובד 5 ימים בשבוע, שמונה שעות ביום בבית הספר. מורה מלמד סביב 20 שעות שבועיות אבל גם בשעות האחרות הוא יושב בחדרו בבית הספר, והמשכורת של מורה היא יותר סבירה מאשר כאן (לא בשמיים אבל לגמרי סבירה). זאת אומרת, להיות מורה זו עבודה "נורמלית" הן מבחינת התובענות של השעות והן מבחינת השכר (והן מבחינת החופשים שכן הם חייבים לעשות השתלמויות מסודרות וכאלה דברים בזמן החופשות). אני חושב שיש קשר בין העובדה שזו עבודה רגילה ובין זה שההתפלגות בין גברים ונשים שונה נאשר בישראל. נדמה לי שמה שקובע כאן את השליטה הנשית המוחלטת בתפקידי הוראה זה המצב שבו מורים נמצאים בביתת הספר מעט שעות יחסית (ויכולים לעשות את שאר עבודתם בבית) ומרויחים שכר מאד נמוך. אני יכול לגלות לך בסוד
שפעם חשבתי שאני רוצה להיות מורה בתיכון... עד שבדקתי וראיתי מה השכר... ואני אף פעם לא חיפשתי שכר גבוה, אבל יש גבול לכמה נמוך אני יכול להרשות לעצמי.
לגבי עובדי סיעוד... אולי גם בזה יש פקטורים נוספים. למשל, בישראל יש אחוז מאד גבוה של אחים ערבים ומעט אחים יהודים, איך את מסבירה את זה?
אני נוטה להגיב בקבלה (המילה סלחנות כבר אומרת שזה רע אבל אנחנו "מוותרים") להרבה מאד דברים כל עוד הם מתאימים לאנשים מסויימים ואינם פוגעים בי. יש המון דברים בעולם שממש לא מתאימים לי אבל היות שאני לא חושב שאני מחזיק ב"אמת" היחידה, אני מאד משתדל לקבל שיש דרכים אחרות ושיעשה כל אחד כרצונו וכדרכו. אני מקבל שאת צודקת ושיש מקרים בהם האשה נכנעת. אני מציע שיש גם מערכות יחסים לא מעטות שבהן הגבר הוא הנכנע לרצונותיה של האשה. את בטח צודקת שהסטורית, ברוב התרבויות האשה הייתה ברמה זו או אחרת "רכוש" של הגבר, ואין לי שום אהדה לעניין הזה. עם זאת, אני חושב שקשה להתעלם גם מהאחריות שהגישה המסורתית מפילה על הגבר בתחום הפרנסה והדאגה לדברים ה"חיצוניים" הקשורים לבית ולמשפחה. אני מכיר זוגות שבהם החלוקה של הטיפול בילדים היא באמת שוויונית, ועדיין ישנה ציפיה של האשה שהגבר ירוויח יותר והלחץ הכלכלי מופעל על הגבר יותר מאשר על האשה. ייתכן שחלק מהדברים שאלה יוכלו להשתנות עם הזמן אך יכול להיות (יכול להיות... אני לא יודע) שחלק מהם קשורים באמת לסוגים אחרים של צרכים של גברים ושל נשים..
ושוב, אני לא מנסה להתווכח ולאמר שזה נכון שגבר נותן הקצבה לאשתו, אני יודע שזה קיים (וקיים הפוך אם גם כנראה פחות) וזה נראה לי מוזר ולא נכון.. אבל זה נראה לי מוזר ולא נכון, זה לא אומר שתמיד זה לא נכון. אני רק חושב שאם זה לא מתאים לאחד מבני הזוג אז היה טוב אם היינו מחנכים אנשים (גברים ונשים) בדרך שבה הם יוכלו לבחור בצורה ברורה מה נכון להם ומה לא.
אסור? מי אני שאגיד מה אסור ומה מותר.... האם לדעתך צריך לעשות סקר הכנסות לפני שנותנים רשיון נישואין? ואח"כ לוודא שאם אחד מבני הזוג מחליט לעשות שינוי בתחומי עבודה אז שרמת ההכנסות תישאר זהה או שהם חייבים להתגרש? או שאם אחד מבני הזוג בוחר להשאר בבית ולגדל ילדים (נכון שזו בדכ"ל האשה אבל אני מכיר גם מספר מקרים הפוכים) אז צריך לכפות עליהם להמשיך לעבוד? נו באמת.... יש כל כך הרבה פקטורים שקובעים זוגיות טובה... רמת הכנסה היא רק חלק קטן מהסיפור.
.
נכון, בגלל זה אני חושבת שאסור לאשה במשפחה להרוויח פחות מהגבר. הבעיה שבמשפחות רבות חלוקת התפקידים בבית לא שוויונית, ואז יש בלגן.
תשמע, יש הרבה תופעות שאתה רואה ומתרשם מסביבך ואחר כך נמצאות במחקרים אותן תוצאות - למשל פרק הזמן הקצר שלוקח לגבר גרוש למצוא מערכת יחסים חדשה, לעומת לאשה. אתה יודע שבמחקרים בפסיכולוגיה חברתית נמצא למשל שסתם למשל בכיוונים, או במה השעה או כל במיני בקשות עזרה ברחוב אנשים משני המינים נוטים לפנות פי כמה לנשים מאשר לגברים. כי נשים משדרות נגישות, עזרה לזולת, חמימות. ואת זה לא ממש היית צריך מחקר שיבשר לך. למרות שחרור האשה, דפוסי הסוציאליזציה עדיין מטמיעים בנשים את הדאגה לזולת, לילדים, לבית - ואולי זה גם עניין של אוריינטציה ביולוגית שלנו. לכן תמצא נשים רבות הרבה יותר מגברים בתפקידים סיעודיים למשל - מורות, מבשלות, מטפלות, אומנות. זה באמת לא אני המצאתי.
למה קונוטציה של אשה ופרה פחות מוצלחת מגבר ועגל?
איזה כיף לך שאת בטוחה... אני בדכ"ל לא נוטה להיות בטוח בדברים על סמך התרשמות אישית
. ופרידה ושבירה של זוגיות היא תמיד קשה, גם כשיודעים שזה הצעד הנכון.
בטח מכיר, בקיצוניות כזו או אחרת, ולא אוהב... אבל אני חושב זהשתלטנות הניהולית הזו, בעיקר בנושא כסף, מביאה אותנו לנושא הרבה יותר רחב שהוא הכנסות ושכר. והיות שהמציאות היא שבחלק גדול של הזוגות הגבר מרוויח יותר (ולא ניכנס כרגע לדיון הזה) והלחץ הוא גם על הגבר "לפרנס" אז זה גם בא באיזשהו מקום עם התחושה שמי שמביא את הכסף גם יכול לשלוט בו. ואני מבקש לא לתקוף מיד את החברה שבה גברים מרוויחים יותר (בדכ"ל). החברה היא כמו שהיא בגלל שחלק גדול מהאנשים בה, גברים ונשים, מעדיפים אותה ככה. בקיצור, בתפיסתי הפרטית כדאי לשמור על רמת עצמאות גבוהה בזוגיות אבל תפיסתי הפרטית מתאימה לי, זה לא אומר שהיא יותר או פחות נכונה מאשר דרכים אחרות.
אני בטוחה שכיוון שאשה מטבעה נוטה יותר להיות אמהית, רבות יותר הנשים המתנקות. וכיוון שבזוגות, לרוב הגבר הוא המבוגר מהאשה, התופעה הזאת די מגוחכת. גם נשים תלותיות זה לא מחזה נאה, אני מודה. כמובן שבשני המקרים, לבני הזוג שנתלים עליו יש תגמול בכך שהוא מרגיש שהוא חשוב ורצוי ושלא יכולים בלעדיו - וגם לפעמים חושב שיש לו שטר ביטחון שלא יעזבו אותו בשל התלות הזאת - וזו כמובן מחשבת שווא, והשבר הוא גדול כשיום אחד הצד התלותי–כביכול קם ועוזב.
אפשר גם אפשר ,כשהגבר זקוק לסיפוקים של תינוק. ולאשה אמהית שאינה מסוגלת וגם לא רוצה לעשות הפרדה בין אמהות לילד לבין הענקת אמהות לגבר מגודל. אגב החולשה היא זהה, וזו פשוט סמביוזה.
הרבה מערכות יחסים מושתתות על קשר כזה . הבעיה מתחילה , שהעגל רוצה להמשיך לינוק והפרה כבר עייפה או ההיפך. וכמובן שכל קונוטציה של אשה ופרה לא לעניין. זה רק משל.
לא יודע אם יש סטטיסטיקה
אבל אולי את בתור אשה שלא אוהבת תלותיות שמה לב יותר לגברים המיתנקים (איזה יופי של ביטויים אני לומד כאן) ואני בתור גבר שלא אוהב תלותיות שם לב יותר לנשים הנתלות...
אני חושבת שכתופעה חברתית, יותר נשים מתנקות גברים מאשר גברים מתנקים נשים. מלשון דואגות להם כתינוקות. מקשר כזה כמובן נעלמת המשיכה, כי איך אפשר להימשך לתינוק/לאמא? ככה שברבות השנים הם לא ממש שמחים במה שיש להם.
תודה, את מותק. אני לא מגדירה את עצמי כמאושרת, אבל אני רגועה וטוב לי, כן, בהחלט. ומישהו? אולי מישהם... אני לא חושבת שיש 'אחד'
לא מכיר.. אבל כן מכיר נשים שהופכות להיות אימפוטנטיות כשהן מתחתנות.. נשים שחיו לבד וניהלו את חייהן באופן עצמאי ללא שום בעייה, ופתאום הן לא מסוגלות לשלם חשבונות, או לתקוע מסמר בקיר או להחליף נורה.... כנראה שיש אנשים שאוהבים להיות תלותיים, גם גברים וגם נשים
. לא הכי אטרקטיבי בעיני אבל אני מניח שיש מי שאוהב להיות תלוי ויש מי שאוהב להגריש שתלויים בו והעיקר שכולם יהיו שמחים במה שיש להם.
אני מבטיח לא להיות בהריון
. אבל אני מניח שאת מכירה את התופעה הפסיכולוגית הלא כל כך נדירה שגברים אכן חשים בחילות וכאבי גב וכו' כשנשותיהם בהריון... זה קורה.
שתמשיכי להיות תמיד מאושרת, וכן גם שתמצאי מישהו שיהיה בדיוק מה שאת מחפשת.
ברורררררר! זה לא הופך אותך לתינוק. אבל אתה לא מכיר את הבעלים האלה שנסוגים לשלב הינקות, שאשתם כל הזמן אומרת להם: מותק, זה לא בריא לך וזה לא טוב לך, ואת זה אל תאכל, והוא שואל אותה: מה מותר לי? רבאק...
זה בעיקר מדבר על ההבנה שהישויות שלכם נפרדות. וכל אחד זכאי/רשאי להרגיש חשק חוסר חשק , לא מתנהלים כמו יחידה אחת. גם הענייןהמגוחך שהוא מאוד אופנתי בשנים האחרונות "אנחנו בהריון" , נו באמת? ומה זה אומר שיש לו בחילות גם? והוא מתהפך כל הלילה כי הוא לא יודע איפה להניח את גופו? גבולות הגוף והנפש הם ברורים,למה לטשטש אותם?זה יפה עניין הגבולות והיחידנות בתוך זוגיות. בעיני זה מקסים
זה כבר עניין של עצלנות שנובעת מהכרות עם היכולות של כל אחד... למשל אני לא אשאל את אשתי מה אני מזמין מבסעדה אבל אני בפרוש אשאל אותה איפה לתלות את התמונה החדשה על הקיר, אני אפילו לא טורח לנסות ולחשוב לבד... אני יודע שיש לה טעם יותר טוב משלי והבחירה שלה תהייה יותר מוצלחת משלי
.
מחפצנים... אהבתי את המילה, אף פעם לא שמעתי אותה קודם
חיים, פרטיות תורמת ליחסים וגורמת למשיכה.מרחב מחיה מחויב לטובת הנשמה של כל אחד מבני הזוג.
זוגיות אינה בחזקת "תאומים סיאמיים" וזה נעים לדעת שבן הזוג שלך, מעריך את זמנך ואת חייך החברתיים מחוץ לקשר הזוגי.
הכבוד ההדדי בכלל מהווה גורם בסיסי לקשר טוב, הרבה אנשים בזוגיות מנכסים ומחפצנים את בני הזוג ואותי המחשבה אפילו מעליבה.
אני מאלו שחושבים שגם בזוגיות טובה, כמו בקשרים קרובים אחרים, יש זכות וחובה גם לפרטיות, לא רק בתחום ההפרשות אלא בכלל, יש דברים שהם רק של האדם ולא הכל חייבים וצריכים לחלוק כל הזמן. אבל אני יודע שיש שחושבים אחרת ממני...
סליחה שאני גולשת לנושא משיכה המינית, אך ככל שבן הזוג שומר על גבולות ונעים לי במחיצתו
אם בגלל ריחו וכי איכפת לו למשוך אותי,אז גם יבוא לי עליו.אבל אם כל ענייני ההפרשות[סליחה]
הופך לקטע 'חופשי וטבעי' עלק,אין מה לעשות לא יבוא לי עליו.
תופעות גופניות גסות מדכאות אצלי את המיניות,ואני לא בודדה בעניין.תשאלי אחרות ותופתעי.
אני מבקש... אני מאד משתדל לא לגרבץ או להפליץ גם ליד אשתי, יש דברים שצריכים להעשות בפרטיות (אם בכלל)
למה את חושבת שמישהו (או מישהי) צריכים להציג את עצמם בדייט כיותר מקסימים ממה שהם? מה זה יעזור כשאחרי יומיים יתגלו כל הדברים? למה לא להיות מי שאתה, הטוב והפחות טוב כבר מההתחלה? זה כמו לזייף גיל או לא לספר שיש לך שני ילדים או... לא שאני חושב שזה נכון לבוא עם הבגדים שרק גמרת לסייד איתם את הבית (ובלי להתקלח אחרי הסיוד) אבל אולי כדאי להיות הוגנים כבר בדייט ראשון?י כמה כיף לי שאני לא בעולם הדייטים
כי את לא מבינה - קודם כל זה כבר קרה לי עם יותר מדי גברים מכדי שאני ארגע, כי זה מה שאני קוראת תופעה. שנית, בדייט ראשון, כשאתה רוצה לעשות רושם טוב על בחורה, אתה לא אמור להציג את עצמך יותר מקסים ממה שאתה באמת, ולא יותר זוועה? ושלישית אני היום בעקבות האושר המפתיע שנפל עליי, העובדה שבאמת הפסקתי משום מה לבכות ואני פתאום מאוד מרוצה ומעצמי ומעולמי הפעוט וממעשיי גם מרגישה שאני פחות זקוקה לגברים ואומרת יותר - WTF - מאיפה הורדתם עליי את כל שק הצרות והבעיות הזה? זה דווקא בגלל שהחיים יפים. באמת. אני פשוט לא צריכה את כל זה. טוב לי ככה.
אני בטוחה שהוא מותק, סתם צחקתי...אני קוראת נאמנה שלך, ברור שאני אבוא!
את צריכה להפסיק להתחשבן על כל דבר , ולהיות חסרת סבלנות, לדעת להקשיב,
אולי הוא סתם מוציא את זה בדייט הראשון ואחר כך הוא לא יזכיר את זה יותר ?
דיי להיות קפקאית לסווג אנשים לפי סטיגמות של ניסיון העבר ולהתנהג כאילו חייבים לך משהו.
תפתחי קצת את הראש רק תרוויחי מיזה.
את כמו איזה נגרנית, אומרים לך משהו ואת לוקחת את זה קדימה ומפליגה בסרטים שחורים.
החיים יפים :-)
הוא האמת אף פעם לא בדיכאון. תמיד יש לו משהו מעודד להגיד. הוא מותק. אני חייבת לו המון. ותודה שבאת.
ליזי, אני אוהבת הדדיות. לא למדוד על המילימטר, אבל אני בנאדם די תובעני וכמו שאני נותנת אני גם מקבלת - ואם מלכתחילה אין זמן, אז זה פשוט לא יילך. כל אחד צריך מישהו, זה ברור. אבל לא בכל מחיר. יש מחירים שאני מוכנה לשלם, ויש מחירים שלא. זה לא עניין שלצדק. ממש לא. זה לחיות בתסכול מתמיד ועם צרכים לא מסופקים, בעוד שהיום ממש לא רע לי. נהפוכו. אני לא אכניס ראש מראש למיטה חולה. אני אבחנתי עוד סוג של דייטים - גברים שיוצאים לדייט רק כדי לשפוך ולקטר על גרושותיהם, או על בעיות המשמורת, או כמה קשה להם לתפקד - כי באמת אין להם עם מי לדבר ולמי לספר על כל אלה, אין להם כנראה חברים של ממש, ובפני חבריהם הגברים לא בא להם להיחשף בחולשתם - אז הם עושים דייטים ומספרים את זה לבנות שיחם. רק שאת, בתור בת זוג פוטנציאלית, ישר נחרדת. לי אין כזה שק של בעיות ומעולם לא היה. אז למה לי לסחוב שק של מישהו אחר? בשביל התענוג שהוא יואיל להקדיש לי שעתיים בשבוע? אני מוותרת.
עכשיו הגעתי לפוסט...אני חושבת שאת יכולה להוציא את הפסיכיאטר שלך מהדיכאון שהוא שרוי בו:-)
יש בזה תמימות בכל ההשקעת אנרגיות הזאת לשם מה שצודק ונכון והגיוני,
אבל לא תמיד יש היגיון וצדק ואת מה שנכון עלינו להתאים אישית לפי קשיי הסביבה.
מה שלא מתאים לך יכול להתאים לאחר. ילדים לא באים במקום בת זוג, אהבת אמת לא מתחלקת היא מכפילה את עצמה,
רוב האנשים אוהבים ילדים באשר הם. ושאדם גרוש עליו להקדיש אפילו פי 2 בקריירה שלו כי עליו להביא שתי משכורות כדי לחיות בכבוד מינמאלי.
צריך הרבה סבלנות והבנה. וביטחון עצמי שלא להרגיש כמו זיון של פעמיים בשבוע או משהו כזה.
כל אחד צריך מישהו, כל אחד, מי שיגיד לך שיותר טוב לבד משלה את עצמו ואותך.
יש הטוענים שלדיאט ספרייט יש הכי פחות טעם לוואי מכל הדיאטים. אני כשלעצמי כל כך ספוגת דיאט וסוכרזית וסוכרה-אמו ואספרטיים, שאני ממש לא מבחינה בדקויות. מה שכן, התה השני, לא הנסטי, מבחיל ברמות.
ולא בשביל משו זה ביטוי אלוף. בעלי לשעבר אומר לא בגלל משו... זה כאילו רישיון להרוג. זה ביטוי שנותן לך פשוט רישיון להגיד כל דבר שעל לבך אחריו.
אני חייבת כרגע לזוז - גם לדירה שאני משפצת וגם להיפגש עם אמא שלי שלא ראתה אותי כל החג יען כי הייתי בהסגר עבודה - פורייה! אשמח לדון במיני הדיאט אחר כך. אני מאוד אוהבת לשלב בדיאט המיצים קורטוב של דיאט חמוציות. זה מריר קצת. אני מרסקת את זה בבלנדר עם קרח. ככה הצלחתי בכשרוני הרב להשמיד את סכיניו של בלנדר קיצ'נאייד משובח! אבל תמר חברתי הגאונה מצאה איפה מתקנים אותו וכעת חזרתי להטרידו.
נכון זה מחמם את הלב? אני תמיד אוהבת את הפרגון שלך ליזי.
אני קוראת לזה גבר-חוג, או אשה-חוג. הגידי את מה מתאים יותר. אני כשלעצמי מחפשת גבר, לא ילדים. אין לי בעיה עם ילדים, אבל אני לא רואה את עצמי מבלה בגינות - איף יו נואו ווט איי מין.
גם זה כל כך מסובך למצוא את השילוב בין גבר לאשה - כל אחד הוא עולם בפני עצמו כידוע - אז כשאתה בא עם מיליון עיסוקים ואומר: זה אני, קבלי אותי ככה והשתלבי במערכת השעות בשעתיים וחצי הפנויות שלי בשבוע (וזה במקרה הטוב), לדעתי זו בדיחה. סליחה, זה אומר שהבנאדם לא ממש מחפש בתזוג. הוא מחפש אולי לסמן וי ולהפגין כלפי החברה שיש לו בתזוג, או שהוא מחפש עוזרת, או שהוא פשוט רוצה סידור קבוע לזיונים פעמיים בשבוע - שזה בסדר והכל לגיטימי ואנשים גם מוצאים דברים כאלה. אבל זה לא בשבילי.
תשמעי, לא בשביל משו, אבל דיאט ספרייט זה הדיאט הכי שווה. ואני שונאת דיאטים.
:))
מיא, עד כמה שזה מחמם את הלב שאת מדליקה את הלפידים שלך,
אבל זה נושא מורכב מכדי להכנס אליו, אכן דרושה כאן בת זוג שתשתלב,
קודם כל עם הילדים, באשר לתחביבים זה תחביבים, אנשים נהנים תני להם.
שימי לב - הם דקה אחר כך מתגרשים. בדוק. היה ראיון זוגי/משפחתי מאושר עם פרופ' ג'קי סרוב - דקה אח"כ התגרש (והתחתן שוב). היה עם יאיר וליהי לפיד - דקה אחר כך עזב את הבית (וחזר). היה עם רמי וריטה... היה עם נו... הדוגמנית והצלם שנייה לפני הפרידה והם אחר כך חזרו. אבל זו ממש אסטרטגיה לפני פרידה להתראיין ראיון זוגי לאחר העיתונים. כאילו עוד אפשר להציל בזה משהו. כמובן כשחוזרים זה גם קטע - כי מה, פתאום כל הסיבות לעזיבה נמחקו?
לפחות היה מציע לי איזה סייבר-סקס, משו, שגם אני אהנה... ככה, באופן מנוכר, לשלוח לו תמונה והוא יאונן בצנעת ביתו? לא יפה.
אוקיי... נראה מה היא תגיד על התמונות בעירום ובחצי-עירום...
תודה רבה. באמת הפיצוחים והעוגות היו נהדרים, וגם הפירות. הצעתי לאורחיי מבחר עשיר של סוגי דיאט: נסטי, קולה, אשכוליות ובירה שחורה - אז כמובן היתה זו שביקשה דיאט ספרייט!
כל תחביב - השאלה כמה הוא תופס מחייו של הבנאדם. אני רוצה להקדיש כתבה/פוסט לכל הגרושים בני הארבעים שיצאו מעבדות, כלומר הנישואין, לחירות, ופיתחו להם תחביב נחמד כמו טריאתלון או ווטאבר, וכמובן יש להם את ימי הביקור של הילדים הקטנים, ואת הקריירה בל נשכח - ובכל זה אמורה להשתלב בת זוג - שהם ורק הם מצהירים שהם מעוניינים באחת כזאתי. מה נהיה? מתי היא אמורה בדיוק לתפוס מקום במערכת השעות? בין שמונה וחצי ולתשע וחצי ביום שלישי?
למרות שאני כותבת שאני לא מקבלת חברים חדשים, יש לי מידי יום הצעות חברות. והנימוקים תמוהים ביותר - וכולם על ההתחלה: אז אחד כותב - נכון שאני רק רוצה ליהנות מהפרסום שלך... (WTF), ואחר כותב שהוא לא מתכוון להגיב לי, כי יש לו 900 חברים והוא לא מגיב לאפחד... ואני אומרת לך פנינה: הכל מלכתחילה, והכל מאוד שקוף ופסיכי. אני חושבת שפשוט אנשים מאשרים חברויות בלי לשאול את הדברים האלה ומכאן הכנות המופרעת.
ריחוף שמימי? כשאת צופה באנשים שנמצאים במצב הזה, או שחושבים שהם נמצאים במצב הזה, הם כל כך נלעגים... קודם כל, אם זה לא סימטרי זה דפוק ביותר. ואם זה סימטרי, גם בא לך לדפוק להם איזו בומבה כי רוב העולם לא שם. אני כשהייתי במקומות האלה הקפדתי טוב טוב לא לנפנף בזה ותמיד היתה בי אירוניה כלפי עצמי. אפילו כתבתי שירי אהבה מגוחכים ואירוניים, כי ההתאהבות היא דבר מגוחך לדעתי.
פחחחחחחחחחחחחחחח
אני מאחלת לך להכיר פעם מישהו עם פטשיזם לכפות רגליים, אחרי שינשקו לך את כפות הרגליים אולי תביני שמדובר בסטיה נעימה וטובה.
ותפסיקי לשפוט אנשים כאילו אנחנו בתקופות חשוכות.
בקיצר תוציאי את מקל היהירות מהתחת. נסחפת.
או סתם לעשות לה דיגי-דיגי-דיגי וירטואלי ברגל.
שכחתי שיש לך זיכרון טוב :)
אבל לזו היא החמיאה במיוחד.
ועל אלה שהיא לא מחמיאה אני פשוט לא מדברת.
אלוהי הדברים הקטנים
אחלה פוסט לשנה החדשה
:)
היי ליזי בוקר טוב [או שאת ערה כל הלילה?]
בטח שחובבי כדורגל לא טפשים,אבי היה אחד האנשים החכמים שאני מכירה והיה חובב כדורגל.
בוודאי שהתייחסתי לכדורגל כסימפטום, ולכל דבר שאדם מפריז .המינונים ! זו הבעיה בעיני.
ומה שמעיד על בעל הסטיה,שלפני שהוא הכיר אותה הוא מבקש במייל צילום של כף רגלה, זה מה שמעיד על טיבו.
כלומר גם אם יש לו תכונות טובות [ויש להניח] הרי בעיני מיותר להכיר אותם לאחר מייל זה.
אלא אם הוא רפלקסולוג ורוצה לעשות לה דיאגנוזה !
אנשים נהנים מכדורגל, זה לא הופך אותם לטיפשים.
וגם סטיות אגב לא מעידות על טיב של בן אדם.
אני מכירה חובבי כדורגל עם סטיות שהם אנשים חכמים ומקסימים ומתחשבים ומקשיבים גם בשיא העונה.
אדם אוהב כדורגל לרוב הוא הוא אדם שסה"כ אוהב כדורגל, וסטיות כל עוד אין נפגעים והן לשם ההנאה אז בכייף והן לא עניינו של אף אחד !
אותו בחור סתם מגעיל שהוא שולח את זה במייל לבחורות זרות.
אין לי אישית בעיה עם חובבי כדורגל או פטיש אחר,הבעיה שלפעמים זה תופס אונה אחת שלמה במוח
ואז יש לך גבר חד אונתי ועם זה את צריכה להסתפק. אבל אמרתי למיא שאותו חובב כפות רגליים
עשה לה טובה שחשף מלכתחילה את נטיותיו/סטיותיו וחסך לה תהיות רבות לטיבו.
שנה נפלאה ומאושרת לך מיא.
וכרגיל אני נהנית מההקשרים האינטרדספלינריים שאת עושה תמיד.
מכל מה שכתבת משכה אותי השורה הזו:
האפשרות לראות הכל מבחוץ היא יכולת שלא תסולא בפז. כשאת בבור השחור, אין דבר כזה.
כמובן שהתכוונת ליכולת רגשית. לא להישאב, לא להיות מעורבת רגשית..ולכן קל לך לדפדפ אותו.
זה טוב בגדול, אך זה גם קצת חבל. כי נכון שאין יותר בורות שחורים, אך אין גם את אותו ריחוף שמימי.
הקונטרול הזה שכולנו רוצים לשמור עליו ומסגלים לעצמנו אחרי שנפגענו חזק. הוא אמביוולנטי בעיני.
צריך אותו אך מעדיפה (בלב) בלעדיו.
מאחלת לך (ולי) שתמיד נדע לשמור על שביל הזהב.
כדורגל זה רק דוגמא.
זו שאלה עמוקה, מה זה הצרכים שלו ואם זה רק כדורגל. זה קשה.
אני דווקא חשבתי על הראיון שנתנו רמי וריטה לפני גירושיהם, ובכלל על כל הזוגות הנשואים שנשארים יחד ומצהירים אאבת נצח והכל שם רקוב מהיסוד ושנייה אחר כך הם מתגרשים ופתאום כל אחד הופך למפלצת שלא ברא השטן. או על זוגות כמו שחקני כדורגל או זמרים - ששנים שואלים בראיונות את אשתם איך היא חיה עם בגידותיהם והיא אומרת שהיא סומכת על בעלה במאה אחוז ובלי אמון אין נישואין ובלה בלה - ואז היא מתגרשת ופותחת את הפה. זה לא פאתט? כל הזוגות שנאחזים במראית עין של חיים טובים - ואז את מגלה שגם את אילנית לוי /מיכל אמדורסקי / וכל יפהפייה אחרת אפשר להחליף במודל חדש, וכל ההתרברבויות נוסח"חזרתי למידה 36 יומיים אחרי הלידה" לא העלו ולא הורידו. והכל מאוד עצוב ועלוב.
אנא עארף,
מוצאים אחד שמוכן להכנע ומתאימים אותו לצרכים שלך ונכנעים לשלו,
אפילו אם זה אומר לראות כדורגל או איזה משהו כזה.
אף אחד לא מושלם.
מאוד מאוד יפים. הנה, קלעתי להשפעה. זו האסוציאציה שמתעוררת.
כניעה זאת מעלה מצויינת, למי שמספיק מצויין להיות ראוי לה.
אלה תכשיטים שהתאימו לתקופה שלהם, תכשיטים מאוד חזקים, של תקופה מאוד חזקה.
היה בהם הרבה יותר מיופי. מיצריים הייתה קליאופטה וקליאופטרה הייתה מיצריים, הרבה טוב לב היה בה !
כדאי לך ללמוד על התקופה ועל האישה , ובכלל על נשים שמלכו לאורך ההסטוריה ועל התכשיטים שלהן.
הרבה כח :-)
יש לאנשים כל מיני שיטות לברוח, לא להיות עם האצבע על הדופק לבעיות של עצמם, חוסר אחריות , חוסר מודעות.
להכנס לכל מיני אידאולוגיות שיקבעו להם מה לעשות, להתערפד על בעיות של אחרים.
בכלל הצהרות בקפה, יש להם חיים קצרים מחיי פרפר.
כולם סרוטים. כולם.
מי שאומר שהוא לא סרוט - הוא הכי סרוט.
לא חסרים על מיני דברים שבן אדם עובר שהוא לא יכול להתמודד איתם בכוחות עצמו.
אבל לא אצל כולם המצב דורש התערבות קלינית, אצל הרוב זה מקרים חולפים עם קצת עזרה ואהבה מהאנשים הקרובים -
שהעזרה הזאת איננה אז הבן אדם בבעיה, יהיה נורמלי ושפוי ככל שהוא יהיה.
התערבות קלינית נדרשת כאשר לבן אדם יש חברים ומשפחה שאוהבים אותו אבל הוא לא רואה אותם, כי אצלו בראש הוא בדד, כל המוגדרים למינהם שבאים עם סימטופמים - דיכאון, אנרוקסיה, סטרס, עצבים, חרדות וכל מיני כאלה שיכולים להוביל למצב של חוסר תפקוד במקרה הטוב.
כל עוד המצב לא מסוכן לא מתערבים,
מסיבה פשוטה - בן אדם שלא רוצה לעזור לעצמו - לא ניתן לעזור לו !!!
אה,
יש לזה תרגום :
אני פטשיסט שמאונן על כפות רגליים, התעזרי לי לגמור ?
אז תפסיקי לזרוק עליהם בוטנים , הם לא יבואו.
מי שלא יודע פשוט חושב שבאמת מעניינת את הבנאדם הדעה שלך בפוסט המסוים...
אבל צ'מעי קטע - כרגע כתב לי מישו, דווקא עם כרטיס מכובד ונראה בנאדם מהישוב, לא אנונימי ולא מההזויים: יש לך תמונות מדהימות. אפשר לקבל תמונה של כפות רגלייך המדהימות?
כאילו, החסרת משוגעים אני? מה גם שכמובן אצלו אין תמונות של כפות רגליו המדהימות. הוא כנראה לא קרא פוסטים שלי ולא יודע שאני לגמרי בעד הדדיות.
כן, יש מצב אבל לא שווה להתעמק בזה,
אתמול נטפל לי למייל בארבע לפנות בוקר איזה עיקש אחד ולהסביר מה המניע מאחורי הפוסט שלו. כמה סבלנות הייתי צריכה כדי להסביר שלא מעניין אותי בכלל.
טוב טוב על תתעצבני, (מכירה את הכלל בלי שאלות ובלי לצלם, שלא יקפצו עלי הפריקיות עם השערות ברגליים והשפם, אנחנו לא בספארי)
שנה טובה ממי
}{
קטונתי להרשות או לא להרשות.
מה נראה לך מותק.
הזדמנות לאחל לך שנה טובה.
אז לא ממש עברתי על החוק/כלל,
אמרתי בעיטה בתחת,
את מרשה לי ?
נמסטה פנינה.
אני חושבת שתוקפנות יכולה להיות מנומקת אם את מותקפת.
אך אין הצדקה לקום בבוקר ולתקוף אנשים חפים מפשע על כך שהגיבו לך לא בהתאם לציפיות.
או כתיבה של כותבים וכותבות שהדבר המאחד את כתיבתם היא חוסר קונסיסטנטיות. כי הם מבולבלים
או מבולבלות מבחינה מושגית ומבחינה רגשית
כשפעם הם בעד נשים אך תוקפים נשים ופעם הם בעד גברים
אך בקלות יסרסו אותם[.
אני הייתי מצפה פשוט לעיקביות.
אצל ארז אני מוצאת קו אחיד בכל הפוסטים שלו וכנראה שזה קשור אצלו באג'נדה ברורה,שאינה תלויה בהמייה שסביבו.
כשאת מביטה מלמעלה על
השוק מאוד יפה.
קשה יותר להסתכל
על עצמנו מלמעלה - זה
מדהים!
באמת תהיתי על העובדה שמצד אחד נראה לי שיש הרבה יותר נערות ממש גבוהות, שנושקות ל180 ומצד שני אומרים שההתבגרות המינית של הנערות מקדימה, ויחד איתה נעצרת הצמיחה הפיזית.
לא, לא הבנת קוקיה שלי...מצחיק אותי שאת קוראת לבנות גילי 'הצעירות' כשאני חושבת שאני מתלבשת כמו 'הצעירות' ( התיכוניסטיות ואלו שממש עכשיו פשטו את המדים, אם בכלל ). לפני כמה שנים מישהו אמר לי שאני מתלבשת כמו בת 12. וחשבתי שמתישהו זה יעבור לי ואני לא אהיה מהנשים ה'פתטיות' שמתלבשות לא לגילן. השנים עוברות, ואני עדיין אוהבת להתלבש כמו תיכוניסטית ונחרדת מ'בגדי נשים עובדות' ( כל מיני מכנסיים מחויטים עם פנסים ). אני תמיד מרגישה כמו ילדה שמתחפשת כשאני במכנס כזה או בז'קט מחויט. מה שהביא אותי למסקנה המצערת שככל הנראה אני כן אהיה אשה כזו, שחושבים שהיא חושבת שהיא עדיין בת 16. אבל לא. אני פשוט חושבת שכל הבגדים האחרים מכוערים להפליא. ובכלל זה ממש לא עניין של גיל - מכנסונים או מיני. יש צעירות עם רגליים איומות או גוף זוועתי - לעומת אימהותיהן שממש ממש כוסיות!!! ( אגב, בנות ה-40 פלוס הן מפס ייצור ממש טוב. גם הגברים. הן גבוהות יחסית ויש להן פרופורציית גוף טובה. לא יודעת אם אי-פעם שמת לב, אבל כנראה כתוצאה מההתבגרות המינית המואצת של בני-הנוער והילדים של היום, יש נוער נמוך יחסית - גם הבנים וגם הבנות - כמובן לא כולם, אבל אני מדברת בגדול - בחורים שמגיעים לי עד האף, חיילות שמגיעות לי עד הסנטר - כאלו שאני מסובבת את הראש ולא מאמינה שהן לא בנות 11. ויש להן פרופורציית גוף מאוד לא טובה ולגמרי אחרת מאמהותיהן הכוסיות בנות ה-40.
גדול!!!!!
והנה, אחת השרשראות המקסימות מתוך המגוון שהעלית עכשיו לגלריה שלך, פרי עיצובך.
עוד לא היית בקפה כשדנו בכך אצלי, אבל בניגוד לנשים אחרות אני באמת לא רואה צורך לעשות הנחות לגברים כיוון שהם 'מוגבלים' 'אטומים', 'לא מבינים', 'נחותים' כביכול. אני רואה את כל האנשים, גברים כנשים, כבני אדם, ומצפה מגבר בדיוק לאותה התנהגות שאני מצפה מאשה. אני לא אסבול מגבר בוגדנות 'כי זה בטבע שלו' ולא שקרנות וכו' וכו'. ולכן מצד אחד אני לא מתחנפת בטירוף לגברים ואומרת להם שהם מדאימים ונפלאים וחכמים (הם לא), ומצד שני גם לא רואה צורך מיוחד לתקוף. רק לנפנף. מה שלא מתאים, תודה ושלום. למשל, אם נחזור לפוסט הטיפוח המיתולוגי של ארז, וארז כתב שגברים בד"כ נמדדים בדברים אחרים - אצלי לא.
איזו תמונה מדליקה שלך. כמו איזו גלויה רומנטית של פעם. שאפו למודל ולצלמת.
אפרופו Next. לפני מיליון שנה וזה היה טרום התהוותך סביר להניח, סיפר לי מישהו את הבדיחה על האחות, שערכה לחיילי המארינס בדיקה שיגרתית לגילוי מחלות מין. לצורך הבדיקה על החיילים היה לעבור מאחורי שמיכת צניעות כזאת, שהסתירה את הפנים שלהם וחשפה את הגוף מהפופיק ולמטה והאחות היתה קוראת לחייל הבא בתור.
אבל בדיקה אחת נשמעה ככה. האחות: "Next, next, next, hello sergeant, next, next".
יפה לה לליזי מה שהיא אמרה.
לעומת זאת זה לא פמיניזם לתת בעיטה באשכים.
אני מעריצה את היכולת שלך לתמצת פוסט שלם בתובנה בהירה אחת.
מיא זה שוב אני
הפילוסוף בגרוש
לא יודע אם שמת לב אבל הריני להסב תשומת ליבך לדבר מעניין
השנה החדשה היא תש"ע ואם קוראים את זה הפוך זה שם המשפחה שלך
שתהיה לך שנת עש"ת תש"ע
סליחה! של מי הסובארו קרוקס בכניסה. גוררים לך את הגרבים
זה בסדר לפעמים לתת למישהו בעיטה בתחת.
יש כאלה שממש מבקשים את זה.
אני חושבת שיש כמה כמו פנג'אב ואלינוריגבי שמנסים לדאוג לזה, אבל המלאכה רבה מדי לכתפיהם הצרות.
אין על הניסיון. שנה טובה יורם. שנת יצירה!
הזהרתי אותך מראש - ביתי אלרגי לסממני דת כלשהם!
אבל זה בסדר. טופי ואני סלחנו לך.
שתהיה שנה מתוקה מדבש, שנה קסומה, שנה של קלישאות מצחיקות, שנת איך להתקרב לאשתך בזחילה בלי שהיא תרגיש, שנת ריבוי תוכים באיטלקית!
חחחח - זו היתה וודקה חומה... זה מזכיר לי שכשהייתי נשואה היה לנו הומלס מחמד - אחד אישי, נחמד, שהייתי מפטמת בעוגיות ומלבישה בחולצות של בעלי לשעבר, בנעליים וכו'. פעם בעלי לשעבר אמר לי: את יודעת, כבר שלושה ימים אני רואה את ההומלס שלנו שוכב על הספסל ולא זז. אני פוחד שהוא מת. אה, אמרתי לו - נתתי לו 50 שקל. זה כנראה הספיק להרבה וודקה. בעלי לשעבר ממש כעס. הוא טען שיכולתי להרוג את המסכן. אבל הוא מתישהו נעלם. מצא לו מקום אחר.
שנה טובה, שנת אהבה.
האמת, כשאני הולכת ברחוב אין לי רגשי נחיתות אל מול הזוועות האופנתיות. באמת, לכשתוקם משטרת האופנה אכהן בה לבטח בתפקיד בכיר. למרות שבניגוד לארז עמירןאין גיל שבו אני חושבת שאסור לאשה - או לגבר - ללבוש מכנסיים קצרים או חצאית מיני או חולצת בטן. להיפך. לבוש ליצני/חריג/פסיכי לא מרתיע אותי. דווקא לבוש משמים מעצבן אותי. מעצבנים אותי נשים/גברים בשחור. כה לא ימתיכוני (פרט לאלמנות יווניות) מעצבנים אותי באמת מכנסי שלושת-רבעי שבניגוד לקצרים או ארוכים לא מחמיאים כמעט לשום גוף. ומעצבן אותי כמובן השטיוקה הזה!
אני חושבת שהיום פנינה אמרה את משפט המחץ של הלייף!
אמרה <וצדקה> אם נשים היו מסופקות יותר הכל היה יותר טוב :-)))))))) הכל היה אחרת....
ואז חשבתי, איזה מפגרים הגברים למה הם לא דואגים לזה? אז הכל היה מושלם.....
ואז הצעתי מכשירי כושר משולבים....וכל המבין,יבין.
:-)
מבט על החיים, תאבון וחסד וניסיון גם. יופי.
שנה טובה!
את שוב משמיצה אותי בציבור? להזכירך, את וחתולך אשמים בכוויה הקטנה שקיבל מכסה הלאפטופ שלך, וחזרתי והצעתי לקנות לך מחשב חדש. עשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים התחילו, אז אולי הגיע הזמן למחול ולסלוח
שתהיה שנה נפלאה והעיקר בריאות ואהבה
למדתי בשנה האחרונה שהומלסים שותים וודקה גם בבקבוקי נסטי, ולדפדף כל מה שלא מענג. לא רק גברים.
ואת דווקא גורמת לי עונג גדול בפוסטים שלך.
שנה טובה יקירתי.
קשה, קשה...
'אצל הצעירות'. איזה כיף, שהרי בנות גילי פחות-או-יותר מתלבשות זוועה ( רובן לפחות ) - שלא נדבר על האמהות הטריות - שפה בארץ מחליפות את ה- mom's jeans במכנסי חאקי שלושת-רבעי - ואני עדיין שואבת הייפ אופנתי מתיכוניסטיות.
שטיוקה!! שטיוקה!!! אני לא פתרתי כלום, בייב.....'לי' אין שום בעיה עם המלה :)
קלחת מקלחת - של יצרים לא לי. של אייקונים מהבהבים?
דה מרקר - הוא עץ משפחתי. כולם עשו את כולם דרך כולם.
חשבתי שתתרום בגדול.
אחמממאחממממממממממממ. (זהו שיעול של למשוך תשומת לב)
סתם במקרה עברתי כאן כי שמעתי קלחת של פטפוטי ביצים וביציות. אז אתן מרכלות עלי האאא?
אני זיין שכל או פילוסוף מזויין זה לא הבנתי..
כל מה שקשור לקינקי אני מתיר לכן לשפוך את דמי ולפרסם כל העולה על רוחכן.
הרי כבר חשפתי את אחורי באחד הפוסטים.
עכשיו אני מוכן לתרום גם את גופייתי למדע.
השיחה שווה פוסט-הנושא הקינקי ראוי שישמע.צריך לבקש רשות מכוזי?
נו, בשאיפה. את לא יודעת איזו קלחת של יצרים. זתומרת עד לאן זה הגיע. אדונים ושפחות, מטרידים סדרתיים, אביזרי מין טקטיים - חבל לך על הזמן. מאוד מאוד עסיסי. לו הקירות הווירטואליים יכלו לדבר...
לשתות דיאט זה כבר מחרפן.
כל מי שהוא יותר מידי ממשהו - יהיה מאוד שונה במציאות.
וחתיכים? סליחה איפה? בקפה? פחחחחח הצחקת אותי.
לארוס זה ספר על פורנוגרפיה?
היא שותה כל הזמן את הדיאט אשכוליות אדומות. אובר דוז?
וכוזי[הכוזרי] רציני במציאות יותר מאשר בפוסטים שלו.
והיא נפנפה את הנושאים הרציניים,רצתה רק לרכל
על חתיכים..קלילות זה השם השני שלה.
אני מתחילה לחשוד בך בלקיחת אובר דוס של איזה משהו...איזה קלילות תפסה אותך.
אם הגעת לנחלה - לא כל אחד יכול, אבל רבים וטובים {וגם רעים}.
אני כמו שאת יודעת - הורגת להנאתי עשרה אנשים לפחות. זה גם סוג של ספורט.
אף פעם לא מייחלת. אני מבצעת.
וגברים, מהזה?
מרוב דפדוף אגרסיבי, נגמר לי הספר לפני הזמן.
כשאני יושב על המחשב, וכרגע יש איזשהו פרויקט שלחוץ בזמן - וגם מעניין רצח, אגב - ואז באות בנותי וקופצות עלי, אני משתדל לזכור שהלחיים המתוקות של ילדה בת שלוש והחן המעצבן של ילדה בת שש אלה דברים שנגמרים מהר מאד.
אז אנחנו הולכים לסלון, אני שוכב על הספה, והן קופצות עלי ומרטשות את בני מעי וכיף לנו.
נראה לי שיחד עם ה"דפדוף" צריך לזכור את הדברים החשובים, את הדברים שגם כיף לעשות אותם, וגם נצטער מאד כשהם כבר לא יהיו, ולכן - מצווה לעשותם על חשבון הכל.
יאללה, הבנות פה. אני רץ.
אופס - מאיפה צצת? שנה טובה לך כפרה!
מה, ואיך את מסתדרת בלי רותם סלע בשדרוטשילד? או, סליחה בים - התבלבלתי לרגע בין האושיות... וראיתי שאת שפרה לאשה הטיסו לפאריז, כי האושיה מתחילה לכתוב אצלם טור. את חושבת שגם אני צריכה לדרוש טיסה? ולאור מצבו הבעייתי של מעריב - לעזה? הם יקחו אותי העזתים? אולי לשימורים? מה באמת העניין עם הלק המקולף? זה לוק בכוונה של נערת-רוק כזה? כי גם מיה המאמנת שלי חזק בקטע. קלטתי איפשהו שאצל הצעירות שנחשב קול. ואני, את יודעת, מנסה להיות צעירה עד פאתטיות. יש מצב להקליף את הלק שלי? גם ברגליים זה קביל? כפי שאת רואה, כרגיל אצלי התהיות הקיומיות רבות מספור ולא בצדק מאשימים אותי שאני מתעסקת רק באני אני אני אני בעוד סוגיות כה הרות גורל טורדות את עולמי רחב היריעה. ופתרת כבר את עניין הפטרושקה? מנושקה? קטיושקה - או מה שזה לא היה?
תודה רבה. גם לך. שנה משכילה ומעניינת.
תודה רבה. אין לי בעיה איתם - הם עכשיו לכל הפחות מצחיקים אותי ואת כל הלמה השארתי מאחוריי. הם לא נורא מיוחדים כך שאין המוני ניואנסים, אבל זה בסדר גם ככה.
שנה כיפית, שנה של סיטקומים ופואנטות.
*
איזו תגובה נהדרת!!!
כבר אמרתי פה לא מזמן וחשבת שהזוי ( משום מה ) - אבל לא הייתי קוראת 'את' עד לאחרונה, והכל בגלל שאמי כפרה-גם-עליה מנוייה למעריב כבר שנים רבות, ולאחרונה החליפה את 'הרייטינג' שמקבלים יחד עם המנוי ב'את'. מין סידור שכזה של מעריב. אז עכשיו במקום לראות עוד תמונת פאפארצי של שפרה בשדרות-רוטשילד או רותם סלע בחוף הילטון אני רואה אותך. וזה קרה אחרי שהתחלתי להגיב פה. מוזר, הא?! לא קראתי 'את' שנים....אני גם הולכת למספרה פעם בכמה חודשים בלבד ואז אני טרודה מדי בשביל לקרוא, עושה מניקור-פדיקור בבית ( קלטת את התמונה שרואים שהלק שלי לגמרי מקולף?! ) ובפעם האחרונה שהייתי אצל רופאת-נשים נכנסתי ממש מהר.
אני שמחה שאת לוקחת היום פחות ללב, והעיקר שתהיה שנה טובה!!! ושיחזירו את גלעד שליט בשלום במהרה.
שנה טובה ומתוקה!
א. אני מת עלייך יא שופעת
ב. אם לא הבחנת, ואני די בטח שכן.. את כוכב מנצנץ וזה די מגניב להיות כזה בשנה החדשה.
ג. שיזדיינו הגברים, אבל שלא יפסיקו לספק דרמות טובות כל עוד את מבחינה בניואנסים.
ד. שנה טובה ומופלאה לך, נהנה ממך בכל פעם מחדש.
בלו
אבל אמא שלך מחמיאה לנו על כל התמונות!
שנה טובה ומאושרת.
אמא שלי אומרת שאת נראת בצילום כמו מלאך.
ואין לה יד קלה במחמאות.
אז קחי מחמאה חשובה לראש השנה :)
ושהשנה הזו תהיה קלה וטובה
מירי
נקסט זה פשוט לדפדף הכי הכי מהר - והכי חשוב, בלי משקעים. וזה אומר לגבי הכל, לא רק גברים. אני כותבת בכתבה - גם ויכוחי אינטרנט, וגם בריל-לייף ובלי קשר בכלל לאינטרנט - חברה טובה שהיתה לי ונפרדנו על רקע אי התאמה. אני מדגישה - בלי קשר בכלל לדה מרקר. לא לחפור, לא לקדוח. פשוט להבין שאלה החיים. לא כל דבר מתאים ולא כל דבר נובע מסיבות מאוד עמוקות.
כאילו, דא ברורררררר - אני ישר אומרת תודה ושלום.
פעם חשבתי שאין בכלל נשים שזה מתאים להן, אבל מאז יצא לי כבר להכיר נשים שלא איכפת להן גברים מזדמנים רק לסקס. בכל זאת זה בדרך כלל לא סימטרי - ז"א לו יש עוד פרטנריות, לה לא תמיד, אז כך שזה לא אידילי כמו שזה נשמע. יתר על כן הוא לא תמיד קופץ כשהיא מזמנת אותו - יותר היא קופצת כשהוא מזמן אותה... קיצר, לא פשוט, לא פשוט...
פרופ' קלייר בלום אחת המומחיות בתחום הזוגיות
מרצה בכירה באוניברסיטה וכותבת אצלינו ב'את'
כתבה פעם :'בנות אם הגבר אומר שהוא "לא פנוי",
שהוא בעייתי בתחום המחוייבויות ,תאמיני לו
אל תכניסו לראש שלכם שהוא ישתנה, שאתם
ובזכותכם הוא ישתנה,שהכל יהיה אחרת אחרי שהוא יתאהב בכם!'
בשורה התחתונה:הכתובת על הקיר אך יש נשים
שקוראות בין השורות דברים שלא קיימים!
לי יש דווקא הנטייה ההפוכה. בהיסוס הראשון, בחוסר הרצון הטוב הראשון, בפעם הראשונה שלא מתקשרים אליי - אחרי רצף - אני נעלמת. יצא לי לשמוע אחרי שנים: "אבל כל כך רציתי אותך..." ועניתי: באמת? אז למה לא הראית את זה? אני, כשמישהו לא רוצה, בכלל לא מעניינות אותי הסיבות. לא מתאים לו. יש המון המון גברים שלא רוצים. פי מיליון יותר מגברים שרוצים. היום נשים זורקות את עצמן לרגלי גברים, אז גברים ראו כי טוב ורק מעטים מוכנים להתחייב לאשה אחת, כלשהי. רבים רוצים כמה במקביל. וזה ממש לא אישי. או שיש כאלה שזה לא עניין ה'כמה'. הם פשוט לא רוצים להכניס אשה לחייהם. וגם הם רוצים סקס, אז גם הם כדי לשכב עם נשים ישקרו במצח נחושה. קיצר, אני פשוט לא שם. גם פתאום תפסתי את עצמי - אני כל כך כל כך בררנית, ועם כל הכבוד לי, אני לא יכולה לבוא בטענות לכל העולם מלבד לעצמי. אז למרות שיש לי די הרבה הצעות, זה פשוט לא הולך. רובם נופלים על סעיף שעמום. לסיכום, יהיו לי כנראה הרבה יותר סיפורים לכתבות מאשר בני זוג של ממש.
תודה רבה ושנה מוצלחת לכולנו, שנת עשייה והנאות.
א. תודה רבה, אני משתדלת.
ב. באמת לא חשבתי על האפשרות, שייתלו בשמיים ישויות חומלות ועירומות ויפנו אל ההמון בחיבה ובסובלנות.
זה בדיוק העניין.גברים רוצים הם יתאמצו בטירוף, אין עליהם כשהם "מסמנים" מטרה, זה בדנא.
לכן ,העניין שנשים מתוך המיית ליבן והפנטזיה שלהן ,מספרות לעצמן דברים
ומקיימות יחסים שלמים בתוך מוחן, זה מזין את התקוות ולעיתים זה נמשך שנים.
כאלה נשים אני פוגשת.מדהים. אבל המון.
אוהבת מאד את כתיבתך
שנה טובה יפה שכמוך!
א. הפוסט נהדר.
ב. את כל כך משפרת את נוף תל אביב.
אמא שלי אומרת..כשגבר יוצא איתך..<ככה היא קוראת לזה>הוא אף פעם לא מתכנן להתחתן איתך...זה פשוט קורה לו...הוא מתגלגל לזה.
כך אני חושבת גם לגבי מערכת יחסים, כשיש הצהרה , יש מצב שזה מכניס את המערכת קצת ללחץ, למרות שמה מלחיץ לנסות כמה פעמים רצוף בלי להתסכל לצדדים...מה?
החיפוש התמידי הזה, עם המספר הענק הזה של בחורות מביא להסתכלות רוחבית ולא מדויקת לגבי יכולתו של אדם ליצור קשר.
אבל אני עדיין לא ממש שם, בינתים רק הוזהרתי ואני נוטה להאמין למה שאומרים לי, כי זה ממש מהחיים.
:-)
לפי נתונים שקראתי - 5 נשים על כל 3 גברים בגילאי 20-70. אם את מדברת על שווים/שוות, אני מניחה שהיחס אפילו גרוע יותר מבחינת הנשים.
אבל למה רק בג'יידייט? אני אומרת בבירור לגברים שפונים אליי שאני מעוניינת במערכת יחסים. לא בסקס בלבד. אין אצלי התנחמדות והתחנפות בטירוף לכל גבר באשר הוא - שיהיה החתיך של הלייף. זה לא אישי. זו פשוט החלטה שקיבלתי לפני כמה זמן, שזה מה שאני מעוניינת. זה גם יכול להשתנות, אבל זה התאים לי לתקופה מסוימת. ומה את חושבת? כמעט כל הגברים שזה נאמר להם באופן ברור - לא מעוניינים. וזה לא בגלל שאני לא מגניבה ומאממת ונפלאה. זה בגלל שהם לא רוצים מערכת יחסים עם אשה כלשהי, אחת, ולא מוכנים להתחייב ולתת לה את מה שמשתמע מזה. והם יכולים להיות ב-100 אתרי היכרויות. אבל הם שם לא כדי למצוא מערכת יחסים.
אז את אומרת שבעצם הסיכוי הוא באמת 0.5 גברים על 4 נשים שוות?????
אני מאמינה שזה גם ענין של הרגל..לבדוק...לראות מה קורה. הבעיה היא שהכל נראה מאוד זמין וזה ממש לא ככה.
פעם חברה שלי ממש טובה <אחרת> אמרה לי שאחרי הפגישה השלישית היא מצפה שהבחור יתנתק מהרשת בענין הזה ויתמקד בה...יום אחד זה קרה, ומצאתי אותה נכנסת בעצמה לבדוק אותו...מה שגרם לו להבין שהיא שם...וזה יצר חוסר אמון. הפונקציה הידידותית עלק של לדעת מתי היה היוזר...או לפני כמה זמן היה אונליין...ובכלל לראות שאתה אונליין מזמינה פגיעות מצד לא סביר של הנפש.
אני יודעת שזה תהליך. את עברת משהו שבסופו של דבר העצים אותך ואת עכשיו מבינה.
:-)
אלוהים, אל תלכלך - אני לא מעלה יותר מפעם בשבוע. זה השיא שלי, אחרי שבעבר העליתי פעם בשבועיים.
זמרת השלום נדמה לי באה ביום שלישי, במקביל לשוק של נחלת בנימין.
היום קנו בשוק הרבה פרחים - לכבוד החג. תמיד מצחיקים אותי אנשים שמתעקשים להריח את הפרחים, כיוון שכידוע לכל אידיוט לפרחים שאינם בר אין ריח. מה גם ששני דוכני הפרחים בכרמל ממוקמים בדיוק מול דוכן הדגים. שכה אחיה.
באופן אישי וציבורי אין לי עניין בפרחים שכן חתוליי אוכלים אותם למטרות הקאה ואינם נרגעים עד שהם ממוטטים את הוואזה בה הם שוכנים, שופכים (בפ' דגושה) את המים ורוקדים על הדם.
בכלל, מאז שאלומית שרפה לי את המחשב בנרות השבת שלה (מעשה אמיתי שהיה), אני מאוד נרתעת מסממני מסורת וחגיגיות, עוד יותר מקודם.
שנת פריחה.
פחחחחחחחח - נו, למה את חושבת נפלתי לבור השחור? בין השאר, אחרי גירושיי לפני 4 שנים, בעודי נמרצת וקונסטרוקטיבית, יעילה כדרכי בכל מטלה, נכנסתי לג'יידייט ולא חשבתי שזו תהיה מטלה כל כך מסובכת לאשה מגניבה כמוני למצוא מבחר עשיר של בני זוג ראויים (הו, התמימות/הטיפשות).
לא רק שלא מצאתי מה שחיפשתי, אלא גם מי שחיפשתי התנהגו בדיוק כמו שאת מתארת. לאו דווקא שוכבים איתך. גם אחרי דייט שאת חושבת שהיה מאוד מוצלח - ואפילו דייטים שני ושלישי, דחוף להם להיכנס ולפשפש שם - שמא החמיצו משהו בשעתיים שהיו איתך. ומה את עושה שם? את כמובן בולשת אחריהם...
הבחור הראשון שהייתי איתו אחרי הגירושים, בן 30 ולכמעט 3 חודשים, היה מישהו שאחרי שרק קבענו את הפגישה הראשונה ועוד טרם נפגשנו - הוא התנתק מהג'יידייט (כן, אני בלשתי. לא נכנסתי כדי לקבוע פגישות עם אחרים). הוא היה מאוד חכם ומקסים בלי קשר, אבל גם היעדר החזירות מצדו מאוד משך אותי. בהחלט.
אני שמח לראות שיש עוד אנשים האוהבים את וודי אלן (למרות מעלליו הפדופיליים)
התחלת להפגיז אותנו בפוסטים מיא
תני להתאושש כדי שנוכל לככב
אפרופו הכניסה לשוק הכרמל
ריבוי הצמתים במקום יוצר צורת מגן דוד ומכאן נתן לה השם כיכר מגן דוד
לאחרונה התישבה לה שם אשה מוזרה עם פלייבק מחריד וויברציות מתקופת להקת הנח"ל ושומר ראש חמום מוח
לא אזכיר שמות ולא אומר מילה כי אני לא רוצה להסתבך עם מר אומני
אולי יקראו פעם את המקום ההוא על שמה.
שנה טובה
נו, אני מכירה מישהי, גם היא עורכת, ושנונה, שתמיד אמרה: כל גבר שהפסדת - הרווחת!
אני יש לי תכונה מאוד מאוד מעצבנת - אני מאוד מאוד טובה לבן הזוג שלי אבל גם מצפה ליחס בהתאם. לא על המילימטר, אבל כן הערכה, חום, תמיכה, עזרה. וזה מאוד מאוד מפתיע גברים.
גם על רגישות יש לי מה לומר - מכירה את אלה שרגישים נורא... בעיקר לעצמם?
אני, שהייתי רגישה חלשה ורגישה חזקה, אומרת לך שלהיות רגישה חזקה הרבה יותר טוב. אבל אי אפשר לצוות על זה. זה צריך לבוא לבד - או בעזרת רופא טוב. וגם לעשות כל מה שהוא אומר. הכתיבה, כל הצעדים בקשר לקריירה, הצעדים בבית. לא לשכב במיטה, ליטול את הכדורים ולחכות שהמחלה תעבור.
שנ"ט!
גם לך - כל מה שתרצה, שתקבל. מגיע לך. וכמובן שלום. הלוואי.
שנת התגשמות משאלות!
רק רציתי להגיד שיש תקלה ממש מוזרה,שונה...תופעה....אתן שמות לב?
אני..בקשר לגברים...כל מי שמתפוגג, אני אשמה! אני מעדיפה לקחת אחריות...סתםםםםםםםםםםםםםםםםםם..נראה לכן?
היתה לי היום שיחה עם אישה שאני מאוד אוהבת ומעריכה והיא סיפרה לי קצת על סוג של גברים..שמבלים איתך בלילה...וחוזרים לביתם..ונכנסים לג'יידייט...הכצעקתה? הלא זה פתאט? הלא זה ..."שיאו"
:-)
נכון יצא שוק מפואר??? הוא בעצמו לא ידע שהוא כזה!
באת נתנו לה כפולה - וזה גיליון חגיגי ענק. יצאה תמונה מרשימה ביותר.
גם הכתבה הבאה שלי לגיליון יוה"כ היא כפולה של מירי. באמת תמונות מדאימות.
צ'מעי, אתמול הצטלמתי בתחתונים וחזייה ברחוב. נכון שחשבת שאני אשתפן? אבל לא. מירי החכמה חשבה וחשבה, ואחרי שהפלתי לה את הרעיון המקורי שהיה לצלם אותי בשד' חן פינת הנביאים - ששם גרים בערך כל מי שאני מכירה וכל החברים של הילדים שלי - היא בחרה לוקיישן פגז: בטיילת מול מלון דייויד אינטרקונטיננטל.
אז אתמול בשעה שמונה בערב, בתחתוני תחרה וחזיית obade סקסית, כולי מלאה צמידים ושרשראות של קרני שוולרי אלת האש השאילה לי, קשר אותי דין האסיסטנט של מירי באזיקים לעמוד תאורה - לצורך כתבה עתידית - וכל הרצים ורוכבי האופניים שעברו בטיילת אמנם לטשו עיניים אבל לא היה להם נעים לעצור ולהסתכל. ומירי צילמה מכל הזוויות (שלה. אני נשארתי כפותה די בתנוחה אחת. כשהאזיקים חותכים לי בידיים עד כאב בלתי נסבל כמעט) עד שאמרה: יש לי.
זו באמת תהיה מחווה נאה להלמוט ניוטון.
מיא
יש לי הרבה סיפורי גברים מתפיידים
בדרך כלל הם עושים לנו טובה.
כי איזה מ"מ קטן במצפון שלהם יודע שהם יבזבזו לנו את הזמן
ובדקה ה -90 נעלמים.
ולפעמים זה באמת עניין של כמה "סנטימטרים" .
לגבי עובי העור,לא מכירה שום תהליך המעבה אותו.
פעם היית רגיש תמיד תשאר.
אבל עם הזמן והמשברים מקבלים סוג של מבט על
והכל מתגמד, או נכנס לפרופורציה.
הפוסט טעים כמו עוגת פרג ומקציף כמו שייק פירות
שנה טובה לך אן, וחזרי לבקר - בהנחה שאני לא ארד בקרוב לערד הרחוקה. את וצחוקך המדבק ממש דוגמה ליכולת ליהנות מהחיים. בריאות - תמיד הכי חשוב, והרי נמצא קשר ישיר בין מצב מנטלי לבריאות גופנית. דיכאון מאוד מרופף את המערכת החיסונית של הגוף.
שנה מאושרת!
תראה.... מה זה אי אפשר? עובדה שיש אנשים שזה המצב שלהם, הקבוע או הזמני. ותאמין לי שגם כשהייתי שם, צחקתי על עצמי - למשל כשאשה שדחפה אותי בסופר גרמה לי לפרוץ בבכי ואחר כך חזרתי הביתה ונתפס לי הגב ולא יכולתי לקום מהמיטה. ב'שיא השפל' שלי, אנשים שדיברו בקול רם על ידי בבית קפה גרמו לי פשוט להיות חולה. ועדיין, גם כשצחקתי על עצמי, לא יכולתי לצאת מהמצב הזה. גם כשידעתי שיש לי התקפי חרדה ולא התקפי לב, הם המשיכו לבוא.
עור עבה, ממש, כמו ב'קרנפים' הוא לדעתי רעה חולה של החברה שלנו. אבל גישה בריאה לחיים היא דבר מבורך, רק שלא כל אחד מאיתנו נמצא תמיד בשיא כוחו המנטלי. אנשים מסתובבים בעולם מוכים מפגעיו של עולם העבודה, מפגעיהן של מערכות יחסים שהסתיימו באורח טראגי (אני), וכמובן מפגעיה של הילדות שהמון אנשים סוחבים איתם עד לגילאים מאוחרים ממש (לא אני, תודה לאל). אז לא תמיד אתה בשיא הבריאות שלך להכיל כל מפגע.
מה שכן, הומור הוא לדעתי התרופה הטובה ביותר. מי שחסרים אותו - באמת הלך עליהם. (מה יש לך מהאורנז'דה - או שזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד?)
שתהיה באמת שנה טובה !
והשעון סופפפפפפפפפפפפפפפפפפ.
תתחדשי.
התגובות כרגיל אצלך - הן פוסט בפני עצמו.
ותגידי למירי שלתמונה שלך בשמיים יש איכויות הלמוט ניוטוניות
תמונה פשוט אחרת. שלא לדבר כבר על שוק הכרמל שנראה כל כך מפואר.
ארז הגיע רגע לפניי ודיבר על פרספקטיבות, אני מסכימה איתו, אין כמו ההנאות הפשוטות כמו שיעור הבחירה הבלתי נשכח בתולדות האמנות לפני מלאנתלפים שנה (נזכרתי בזה עכשיו משום מה
) .
מאחלת לך ולי ולכולנו הרבה בריאות, אושר והיכולת להינות מהדברים הפשוטים.
שנה טובה!
להסתכל על הכל מבחוץ - זו תכונה שיש לאמץ בחום.
להחליט איפה אתה צופה-מעורב, ואיפה אתה רק צופה. לדעת, בזמן אמת, לאמץ נקודת מבט אחרת, נוספת, על זו הראשונית שלך. ובעיקר - למצוא את הפן המצחיק ב-כ-ל דבר שקורה.
אי אפשר להסתובב בעולם בלי עור, לתת לכל דבר, קטן כגדול, לגעת בך, לשרוט אותך, להשאיר עליך את סימני האצבעות המלוכלכות שלו.
צריך לגדל עור (רצוי עבה, אך נעים למגע) ורצוי לגדל פרספקטיבה (ולמרוח לק כתום)
עוגות פרג זה נהדר - ופרג זה גם מאוד בריא, או כפי שנוהגין לומר עכשיו - בריאותי!
אני מתארת לעצמי שקשה לחזור לארץ אחרי מנזר על ההימלאיה. אני, אחרי כל חוצלארץ מנומס יש לי קצת בעיה לחזור. האמת שאת היחידה שגורמת לי לחשוב שמנזר על ההימלאיה יכול להיות סוג של כיף.
ובאמת, שתהיה שנת שלום. אמן.
לארי דייויד נהדר. ההפי אנד זו ההשלמה שאנחנו יכולים להיות רק מי שאנחנו יכולים להיות - וזה ממש הרבה במקרה של וודי אלן ושלי!
לא, באמת, אני זוכרת בשיא הדיכאון שלי אמר לי אחי החכם: את כל הזמן נטרפת מדברים שאת לא יכולה לשנות. וזה באמת מאוד חסר טעם, רק שקשה להגיד לפסיכי שחסר טעם לו להיות פסיכי או דו קוטבי. את המשמעות האמיתית צריך לתפוס ברגש ולא בשכל. פשוט לקום בבוקר עם תאווה לעבודה (ספר סקנדינביה! נורבגיה היא אחת הארצות היפות בעולם וזה כיף לי לערוך אותה!) לכתיבה, לספורט - כשמיה המאמנת שלי באה אליי ואומרת לי: חיכיתי כל היום לשיעור הזה שלי איתך כדי שנצחק ביחד. זו השעה הכי מגניבה שלי ביום - את יודעת מה זה עושה לי? אני, שעד לפני זמן לא רב הייתי בוכה לחברות שלי כמו איזה מפעל להתפלת מים? (נדמה לי שאפילו חזית בפלא). יותר מהכל אני מופתעת.
אין על השוק. הכל שם הכי טרי והכי טוב. הסופר מאוד מאוד מעצבן. אתמול היתה לי חוויה מוזרה בסופר, כשאיזה חרדי התייצב אצלנו בסנטר עם עגלה עמוסה מצרכים דווקא בקופת אקספרס והקופאית לא העירה לו - והקטע שהוא התחיל לשאול את הרבי שלו שאלות הלכתיות הנוגעות לחג, בפלאפון בקולי קולות ותקע את כל התור "אז אתה שומע רבי...." פשוט קטע הזוי. אנשים לא העירו לו כי לא רצו להתעסק איתו. הוא נראה מחופף בבירור. זה הנה נראה קטע מתוך תוכנית פספוסים.
בפסיכולוגיה חברתית מבדילים בין ייחוס פנימי לבין ייחוס חיצוני - כלומר מתי אנו מייחסים התנהגות של אדם לגורמים חיצוניים שאינם תלויים בו ומתי אנו מייחסים אותה לאישיותו ולאופיו. ונמצא שאנשים נוטים להשתמש בייחוס חיצוני הרבה יותר לגבי עצמם ובייחוס פנימי הרבה יותר לגבי הזולת - זאת אומרת, כשאדם נפגע, הוא בדרך כלל נפגע בגלל אופיים המסריח של 'האחרים', ולעומת זאת, כשהוא פוגע, זה בדרך כלל בגלל 'הנסיבות'.
מה שקרה לי הוא פשוט שחזרה אליי היכולת להשתמש בייחוס חיצוני גם לגבי הזולת. גם האופי הרי מתגבש בנסיבות מסוימות. (אני חופרת, כמאמר תמר?) ואם ניקח את הגבר ההוא כדוגמה: הרי זה באמת לא אישי. הוא לא פגע בי כמיא. הוא לא ראה אותי לנגד עיניו. הוא קודם כל הגן על עצמו, על מה שהוא תפש כגבריות שלו. אני הייתי איום שהיה צריך לסלק מהדרך.
לפני כן, הייתי שואלת הרבה את עצמי, וגם בפוסטים, את השאלה: איך אנשים לא רואים שלפניהם עומד אדם עם רגשות ורצונות וצרכים? היום אני לא שואלת אותה עוד. אנשים פשוט לא רואים. בגלל מגוון גורמים ובעיקר מנגנוני הגנה. וזה הנתון. וכל ה-למה האלה אין להן תכלית. התכלית, השאיפה, היא באמת להקיף את עצמנו באנשים טובים בבסיס, שוחרי טוב, עם ביקורת עצמית, שאפשר לדבר איתם, עם הומור, וזהו. ובדיוק אותו דבר באשר לגברים. זה לא איזה מודל מתמטי מסובך.
גם אני לא קוראת נייר פרט ל'את', אז אני לגמרי מבינה אותך.
התקציר הוא שיצאתי עם מישו שהתלאב ממני ברמות קשות עד שקרה אותו קושי במיטה, יותר נכון היעדרו, ואני כמובן הייתי ממש בסדר (ולא צעקתי עליו - כפי שחברה של חברה שלי פעם עשתה לאיזה בחור, בחיי אלוהים בספר התורה! לא האמנתי כששמעתי את הסיפור! הפך ממש למיתולוגיה אצלנו בחבר'ה), אך הוא זעם ולמחרת נפרד ממני. למעשה, למחרת נעלם, ויום אחרי כן טלפן ונפרד ממני בנימוק המחופף ש"לא זיהה בי פוטנציאל התאהבות" - וזאת אחרי שיומיים לפני כן הייתי נהדרת 'פנימית וחיצונית' מה שנקרא, והוא רצה להיפגש יומיום. אני מיא נטולת פוטנציאל ההתאהבות. אני מיא המשמימה כאבוקדו!
ובכתבה טענתי, שאם פעם אינסידנט כזה היה מדרדר אותי לחשוב, איפה טעיתי, ומה עשיתי, והאם זה הצלוליטיס בתחת או שמא הקמטים האיומים בזוויות פי - היום הוא באמת מה-זה הצחיק אותי. פשוט עוד סיפור טוב לעוד פוסט או כתבה או שניהם וגם לחברות שלי שבמילא תלו את הנעליים (ואלה לא רק אחת) - עוד הצדקה למה לא להוריד אותן מהוו.
שנה טובה. שנת צחוקים, דאחקות ושיגועים - אמן!
השחור החדש, אחרי לחפור, הוא לקדוח - מתברר שיש גרוע מלחפור.
אני אוהבת לקדוח, אבל בסיפורים מצחיקים. הנה, למשל עכשיו ראיתי ביוטיוב שני סרטים עלילתיים שבהם משחק הצעיר שלי רוצח שכיר - באמת בטוב טעם, בעיקר הטקסט שבו חוזרת אינספור פעמים המילה חרא על כל הטיותיה. ועכשיו הבנים פתחו שולחן פוקר ואני מכינה להם ארוחת ערב כבקשתם (אין מצב ששניהם ירצו אותו דבר). אני חושבת שמדובר באידיליה משפחתית.
'נער הזהב' בן השישים, ששיקר על הגיל שלו בעשר שנים, באמת מכר לי שהוא איזה פר הרבעה ועכשיו, אחרי גירושיו המאוד מאוחרים, הולך עאלק להחזיר לעצמו את כל מה שהפסיד - אז הרגשתי חופשית להגיד לו שגם אני אוהבת הרבה סקס. זה כמובן לא התאים לו. כי את בגילך הרך עוד לא נתקלת בתופעה אבל אני כן - שגם הגברים הכי מיניים לא תמיד אוהבים אשה נורא מינית לצדם, כי היא מערערת על ההגמוניה שלהם, כל שכן גברים פחות מצטיינים בתחום. והוא בכלל כנראה היה יותר חזק בדיבורים מאשר במעשים. אבל אם את שואלת אותי מה זה היה יותר מהכל, אז אומר לך - מצחיק. פשוט מצחיק.
את מרחפת מעל הבית הקודם שלי, ברחוב שפ"ר. גרתי שם שנה בבית זעיר. שני חברי הגבוהים, צביקה וזיאד, סירבו לבקר אותי בבית שלי. בגלל זה קיבלתי המון הזמנות לחומוס בכרם. אף אחד לא רצה לבוא אלי.
זה היה חדר עם מרפסת ולמיטה שלי טיפסתי על סולם. המיטה היתה כמו קן ציפורים. גבוהה, לא הרבה תחת התקרה, וזעירה. הייתי רואה המון שמיים מהמיטה. אף פעם לא היתה שם מיא חומלת. זו היתה השנה הכי לא טובה שלי. חזרתי אז אחרי שנתיים במנזר על ההמאליה. תל אביב באה קשה. זו היתה גם שנת המחסומים הראשונה שלי. בסוף התפטרתי, עזבתי את הדירה והתחלתי את הדוקטורט שלי.
הכי בעולם אני אוהבת עוגות פרג (זו של חמדה מקרליבך במיוחד) ועוגות דבש.
ועל הדרך - שנת שלום, מיא. שנהיה פחות מסוכסכים. גם עם עצמנו.
פשששש.... אני גאה בך.
אגב, זה חג שמותר לאכול לחם?
סתם, סתם, אפילו בורה כמוני יודעת שכן!
אם אנחנו כבר מדברים על דמעות, אז סיפרתי כבר פעם שאבא שלי לקח אותי למוזיאונים רבים באירופה והסביר לי על כל ציור וציור. וכשהייתי לבד במוזיאון ואן גוך באמסטרדם - הוא כל כך חסר לי! כמה שקראתי על ואן גוך, ידעתי שיהיה לו להגיד משהו שעוד לא שמעתי. וזה היה אחרי מותו. ושם בכיתי ממש. זה היה מאוד מדכא. בכלל, לפני שהוא מת לא העליתי על דעתי בכמה הזדמנויות בחיים תחסר לי דעתו, ולא מפני שאין לי דעה משלי, ברוך השם.
שנת סיפוקים מיידיים!
תודה. ונכון התמונות שלו תמיד משרות אושר ונוחם ביתיים? זו היתה המורשת של שושלת הבסבורג, שאותה אימפריה שלטה בארצות השפלה ובספרד - למרות שאלה היו פרוטסטנטיות וזו קתולית, וזה ניכר מאוד באמנות שלהן. הסגנון הקתולי הרבה יותר דרמטי, מנייריסטי, מצועצע - גם בצבעים - קונטרסטי, ואילו הפרוטסטנטי פחות 'צועק', יותר קז'ואלי, ארצי, חם, אותנטי, נעים, בעל הומור רב, גם מיני.
נו, אז אם אהבת את הקניות אז בואי נתמקד בהן - זה מה שקניתי היום.
בדיוק אתמול צפיתי בסרט החדש של וודי אלן, וחשבתי על זה
שלמרות שהגיבור, מיזנטרופ מושבע (לארי דיוויד) הרי הסרט מעלה חיוך ומרוכך
שמשהו קרה גם לאלן הפסימיסט עם השנים, כשהוא מסיים סרט
בסוג של הפי אנד מתקתק אך מקסים.
יש דבר אחד שחסר לי
אליו אני הכי מתגעגעת מכל 15 השנים שגרתי בעיר ללא הפסקה שלך
שוק הכרמל ביום שישי בשבע בבוקר
אחרי הליכה לאורך קו המים מהמרינה עד לחוף ירושלים
לעלות לשוק דרך הכרם ישר אל האמצע
הריחות שהיו שם היו הדבר הכי קרוב לקטיף בשדה
חג שמייח מאיוש
שתהיה לך שנה מנצחת
אני מאמינה שזה באמת תהליך מעולה שאת עברת ועוברת :-)))
אני מבינה גם את הצד הרגיש מאוד שנפגע..ולעיתים הזוי וגם את המקום שאומר NEXT ...מה..מתי זה קרה...
זה תהליך שרק הולך ולדעתי משתבח :-)
שנה מעולה ומהממת!
כיוון שאיני קוראת "את" (לא אישי, סתם לא קוראת עיתונים ומגזינים בגרסת פרינט) אני נאלצת להסתפק בטפטופים שלך פה, וכמעט להתחרט על שאיני קוראת "את" (לא אישי וגו').
הולם אותך רגוע ואופטימי, מאחלת לך (ולי) (ולכולם) (אפילו לקוראי "את) (לא אישי) לגלות שאפשר גם וגם - גם רגוע ואופטימי, גם סוער ומעניין. בכלופן, זו קונספציה שחייבים לנסות פעם. שנה בי-פולארית שתהיה :)
שנה טובה..
והכי חשוב לדפדף ולא לחפור..
נראה לי שאת בדרך הנכונה.
אפילו והאמת שאני לא יכולה להגיד למה
אבל היו לי דמעות אמיתיות (זאת לא חכמה אצלי ) בעיקר מהציורים וההסברים
שאני מאוד אוהבת אצלך
יש כמה דברים שהחיבור שלהם הוא טעות, באמת
אבל בלי שהיו יוצרים אותו פעם אחרי פעם לא היתה אנושות על פני האדמה
ככה שלא היתה ברירה
נחשי מה...הבצק ללחם קופים תופח על השיש
(כי אני מכינה לחם לחג)
חג שמח, ו- (זה ביפנית, תראי あけましておめでとうございます）
שזה שנה טובה ביפנית
akemashte omedeto gozaimas
עוד פוסט מופלא!
:-)
אני מאוד אוהב את ההמחשות שאת עושה באמצעות ציורים וציירים.
נקודה מעניינת לגבי MURILLO, ואכן התימות שלו דומות לוורמיר וברויגל הפלמיים.
מיא
א. די לקטר
ב. את מתחילה להשמע כמו פולניה
ג. גברים נועדו לדפדפ אותם
ד. אהבתי את תיאורי הקניות שלך
ה. מזמן לא הייתי אצל פולק
ו. שנה טובה שנה של הצלחה ובהכל
ז. דווקא על הסעיף הזה - ILY