כותרות TheMarker >
    ';

    יומן סיפורים

    תמיד אהבתי לכתוב, זה החל במכתבים והמשיך בסיפורים, זיכרונות, הדי פנטזיות מדליקות. הסיפורים נולדים מאוחר בלילות או מוקדם בבקרים, תמונה, תסריט או רעיון. ציור מילים על מסך מחשב, מפיח בהם חיים אחרים, לפעמים מפתיעים, גם אותי.

    הנץ דואה © כל הזכויות שמורות

    0

    מאהב (בתשלום) – 'זיין אותי' אמרתי לו

    15 תגובות   יום שישי , 18/9/09, 17:36


    הכרתי את שמה, ראיתי אותו תדיר בפרסומי עיתונות שונים .  למרות שעכשיו אני מעורה הרבה יותר בחלק מחייה, איני יכול לדון בהם מסיבות של אתיקה מקצועית.  על כל פנים, דניאלה (שם בדוי) היא אחת ממעט הנשים המובילות את המשק בתחום המיוחד בו היא עוסקת, השקעות וגיוסי הון, מיזוגים ורכישות.  עם הזמן למדתי יותר פרטים על פעולותיה והבנתי שמה שמופיע בעיתונות הוא רק קצה הקרחון של עיסוקיה המגוונים. 

       

    הפעם ניפגש בביתה, אם יתמזל לי מזלי היא תאחר, אכנס עם המפתח שלי ואוכל להתכונן לפגישה, להכין את האווירה המתאימה.  סוכני הבית דאגו לארוחה קלה ובקבוק יין אדום מבציר נדיר, ועוד בקבוק אחד צונן במקרר המיוחד שבחדר השינה הענקי שלה.  אורות עמומים וכמה נרות דולקים במקומות מתאימים לאווירה של עצלות חושנית.   

    -

    לא פשוט למצוא את המוזיקה המתאימה, ובזה אני משקיע לא מעט זמן הכנה.  לנסות ולנחש את מצב הרוח של דניאלה ולחפש את המוזיקה שתשלים את האווירה.  משעשע אותי לראות את אוסף הדיסקים המסודרים בספריה עמוסת הספרים.  אני יודע שזה חלק מעיצוב הפנים, אין שם דבר, מדניאלה עצמה.  אני חושב לנסות הפעם מוזיקת ג'אז לטינית, אני מקווה שהמקצב הסוחף יעשה לה את זה, יספק את החושניות והחום שישלימו את מה שעוד מעט יקרה כאן במיטה.     

    -

    כשהנץ סיפר לי על היומן שהוא כותב וביקש את רשותי לכלול אותי בתוכו, אהבתי את הרעיון.  חשבתי על כל האנשים שאני איתם במגע יומיומי, אלו שעשויים לקרוא את הספר ולעולם לא לנחש שאשת העסקים היושבת מולם, יש לה גם צד אחר, שונה בתכלית השינוי, צד של תשוקה פרועה ומימוש שאינו שגרתי או נדוש.  ביקשתי אותו לאפשר לי לתרום ולכתוב פרק אחד, את הפרק שלי.  למרות שהוא מתבטא להפליא ואמון על מלאכת הכתיבה, ככל שיתאמץ, הראיה שלו אינה כוללת והיקפית והוא מרוכז בד' אמות בהן הוא חי, לבד מזה, אני מניחה שזה סוג של שליטה אצלי, לא משהו שזר לחיי. 

    -

    קיבלתי עליו המלצות מהמעצבת שעבדה על המשרדים החדשים שלנו.  היא סיפרה לי ששמעה עליו מהאומנית שעשתה חלק מהעבודות שנתלו בחדר הישיבות הגדול.  עבודות טובות אם כי לא כל כך לטעמי.  אבל כשהמעצבת סיפרה לי עליו הרגשתי משהו בקולה, מין הערצה שקטה למה שהיא שמעה או דמיינה, משהו שעורר את הסקרנות שלי.  צלצלתי אליו לקבוע פגישה.  היה לי קשה לדבר איתו, המחשבה לשלם למישהו שיתעלס איתי הייתה מחשבה לא נעימה, אבל חשבתי לעצמי שכדאי לראות את זה כאילו הוא פשוט חלק מאיזושהי עסקה שאני עושה.  למרבה ההפתעה הוא אמר לי שבתחילה הוא מציע להיפגש רק לשיחה, שאראה אותו, ואז אוכל להחליט איך ומה ברצוני לעשות.  אני לא בטוחה שאהבתי את הגישה אבל הסכמתי לה.  

    -

    הבטתי סביב בבית הקפה הקטן בו קבענו, עד שראיתי אותו מביט בי ומחייך חייך חיוך קטן של הכרות.  ראיתי מולי איש לא צעיר, תמיר ורזה, מותניים צרות וכתפיים ישרות.  לבוש מכנסי ג'ינס וחולצה מכופתרת של נאוטיקה.  הוא ישב נינוח, רגליו שלובות וידיו רגועות בחיקו.  פנים פתוחות, מגולחות למשעי, שמחתי, אני לא אוהבת את תופעת הזיפים שפשתה בעולם, גברים מטרו סקסואליים שמתאווים להראות כאילו היו פועלי בנין ורק נראים מגוחכים.  באתי לקראתו והוא נעמד, מיישר את אבריו כאילו היה אולר נפתח, הרגשתי בו עוצמה חתולית שמיד הסעירה בי משהו.  באתי לקראתו מודעת מאוד להליכה שלי. 

    -

    כמה ימים מאוחר יותר, השתרעתי על המיטה הרחבה ונזכרתי בפגישה.  לא זכרתי את הפרטים אלא את התחושה שרציתי אותו לעצמי.  רציתי שיקלף ממני את כל השכבות, שיוריד ממני את כל המסכות, אלו שצברתי במשך היום ואלו שאספתי במשך השנים.  רציתי שיפשיט אותי כולי, שיסיר את הגבלות ויקעקע את החומות שבניתי סביבי.  שנים של עבודה בצמרת העסקית של המדינה שינו אותי כך שכבר לא ידעתי היכן מתחילה ומסתיימת האישה שבתוך אשת העסקים שאני.  הדמעות הציפו אותי, רציתי לחזור לזמן אחר, רציתי שיפשיט אותי לא רק מבגדיי אלא מכל מה שעוטף את האישה שבי.  רציתי שיגיע למהות, לראשוניות, לבתוליות הנשית שלי, עד כמה שזה נשמע מוזר.  

    -

    הוא הביט בי, הקשיב למה שאמרתי וגם למה שלא הייתי יכולה להגיד, עיניו ירוקות כל כך, חודרות אותי ולפתע ראיתי שהוא הבין.  ראיתי משהו בפניו שלא יכולה הייתי לשים עליו אצבע אבל הרגשתי שאני יכולה להפסיק להסביר, הוא הבין.  לשנייה נאבקתי בהרגשת החולשה שפתאום הציפה אותי, 'זיין אותי' לחשתי לו והוא חיבק אותי לשנייה מקרין בי את כוחו, מחזק אותי.  הוא נסוג וחפן את פניי בכפות ידיו החמות, הביט בעיניי כאילו הוא רואה את הכל, רואה את שנות המאבק העיקש, הטיפוס לפסגה, הקורבנות הקרבתי והניצחונות שניצחתי.  הוא הביט בי, חייך ואמר לי 'אני מת לזיין אותך'  המילים הלהיטו אותי עוד יותר.  הרגשתי שהוא מסיר את בגדיי בעדינות, מבטו לא ניתק מעיניי, במילים הוא סיפר מה הוא עושה, ובידיים בטוחות הוא עשה את שסיפר.  הוא ראה אותי כפי שאני באמת, את האישה המשתוקקת שבי, האישה עם החלל הענק, עם החוסר הבוער.   

    -

    הוא ניגן עליי כמו הייתי כלי נגינה מדהים, נוגע במקומות שלא ידעתי שהם כל כך מסעירים.  הוא הביט בי לתוכי, ראה אותי ועשה לי דברים שלא יכולה הייתי להגדיר.  נכנעתי לו ולא ניסיתי דבר, רק נאחזתי בו, מחבקת את צווארו בזרועותיי, הוא שכב לצידי, מעלי, הרגשתי את גופו אופף אותי, שריריו הארוכים ריצדו וריגשו אותי, כל מגע הבעיר בי רצון עז להתחבר אליו, להפוך להיות מקבץ אטומים של תשוקה שאליו מתחברים עד שאני והוא גוף אחד בוער, לא הרגשתי מתי הוא חדר אלי, ברגע מסוים הוא החליק לתוכי ואני רק הרגשתי שאנחנו סוף סוף מחוברים, גוף אחד, נוגעים בכל נקודה אפשרית ונישאת על גלים של עונג עילאי, 'הוא זיין אותי' ויחד עם זה היה חלק ממני כמו אריג של תאווה שעטף אותי כולי.  מצית ומכבה בעת ובעונה אחת, מסעיר ומרגיע עד שהרגשתי שהגוף שלי נוטש אותי הופך להיות שלו, שלנו, לא שלי.   

    -

    ברגע מסוים הוא ניתק ממני לדקה ונעמד ליד המיטה.  זקוף ותמיר, תלתלים שזורים באפור, חיוך קטן בזוית פיו והוא מביט בי ונהנה.  מבטו יורד ומטייל על גופי.  חולף על שדיי, על בטני, על ירכיי עד כפות רגליי.  הרגשתי את עיניו מותירות בי תלמים של חום.  ראיתי אותו מביט בי בעונג בלתי מוסתר, ידעתי שהוא נהנה לראות אותי כך, כפי שאני.  סמוקה מריגוש ותשוקה, רטובה ומוכנה, משתוקקת אליו שיבוא וימלא אותי שוב והוא בא, הנץ הקומוניסט שלי.  עד כמה שהוא מרגש ומסעיר אותי וכמה שהמפגשים איתו נותנים לי כוח ויכולת להמשיך ולהתמודד בעולם היומיום שלי, כך גם מצחיק אותי הנץ הזה.  הסרקזם שלו, הראיה שלו את העולם הקטן שסביבו אבל מה שהכי משעשע אותי זה העובדה שהוא בליבו, בתוך תוכו קומוניסט. 

    -

    -

    מצחיקה אותי הפגישה בין הקפיטליסטית שאני והנץ האידיאליסט.  כמובן שהוא לא יודה בזה אבל הצורה בה הוא מחליט על גובה התשלום היא סימן עבורי.  כששאלתי אותו כמה אצטרך לשלם עבור הפגישה הוא נקב בסכום דמיוני של עשרים אלף שקל.  הופתעתי כי ידעתי מהמעצבת, שהציירת משלמת רק חמש מאות שקלים ועוד הוא נפגש איתה בצימר שעולה לו לפחות מחצית מהסכום הזה.  שאלתי אותו על כך והוא ענה לי שכך הוא מבקש, כי כך אני יכולה להרשות לעצמי.  גם בזה הוא צדק. 

     

    הנץ דואה ©  כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/9/09 19:15:

      צטט: מגדל השן 2009-09-26 00:36:26

       

       

       

       

       

      מ ע ו ל ה.

       

      ז"א שאני מאוד שמחה שנכנעתי לחנפנות שלך והגעתי לכאן.

       

      מ ר ת ק     א ת ה !

       

       

      תודה לך.  גם אני שמחתי להיכנס למגדל השן (שן חרבות)
        26/9/09 00:36:

       

       

       

       

       

      מ ע ו ל ה.

       

      ז"א שאני מאוד שמחה שנכנעתי לחנפנות שלך והגעתי לכאן.

       

      מ ר ת ק     א ת ה !

        20/9/09 22:24:

      צטט: קצת אחרת.. 2009-09-20 22:04:33


      ניסיון נוסף הוגו.

      אני באמת לא מבינה למה מתחרפן בשליחה ואני מגיבה נחמדת, למזלי זה לא קורה המון.

      אז הנה, זה מה שחשבתי על הכתיבה והסיפור שלך:

      כבר אמרתי קודם שהכתיבה שלך מדהימה בעיניי

      ושזה חייב להיות חלק מספר.תיאור מושלם, המשכיות וצירופי מילים כ"כ מבריקים, סופר ולא סתם.לא מוזר שמבט אחד קולט מחשבות ארוכות, אולי בנות שנים ולדעתי הוא חש בדיוק מה שהיא חשה כי גם הוא אולי היה במעין תקופה כזאת שלו בחייםשבה הוא הפך לנזקק למגע אנושי.

      נהניתי לגמרי, מדהים

       

      תודה לך 'קצת אחרת'  אני מקווה שאם אצליח גם בהמשך לייצר ענין, זה יהיה בסיס לספר, מה שמסביר את הפרקים הארוכים יחסית לבלוג. 

       

      בנוגע למבט האחד.. לפעמים יש אינסטינקט, אולי משהו שכדברייך מבוסס על ניסיון עבר, על כל פנים מין ניצוץ שנותן לנו הארה לרגשות ומחשבות הזולת.  זה נדיר, גם בין בני זוג ביחסים ארוכים אבל כשזה קורה, זו חויה נפלאה.

       

        20/9/09 22:08:


      אוי מיי גודדד

      הגעתי במקרה ונפלתי על ריצארד גיר...מהסרט ההוא...

       

      יישר כוח!

        20/9/09 22:05:

      יש!!! הצליח!!!

      תודה חומד ושנה טובה:)

        20/9/09 22:04:


      ניסיון נוסף הוגו.

      אני באמת לא מבינה למה מתחרפן בשליחה ואני מגיבה נחמדת, למזלי זה לא קורה המון.

      אז הנה, זה מה שחשבתי על הכתיבה והסיפור שלך:

      כבר אמרתי קודם שהכתיבה שלך מדהימה בעיניי

      ושזה חייב להיות חלק מספר.תיאור מושלם, המשכיות וצירופי מילים כ"כ מבריקים, סופר ולא סתם.לא מוזר שמבט אחד קולט מחשבות ארוכות, אולי בנות שנים ולדעתי הוא חש בדיוק מה שהיא חשה כי גם הוא אולי היה במעין תקופה כזאת שלו בחייםשבה הוא הפך לנזקק למגע אנושי.

      נהניתי לגמרי, מדהים

        19/9/09 21:56:

      צטט: חיה לי מיום ליום 2009-09-19 20:44:30


      זה בדיוק הענייו

      וזה נשמע פשוט כל כך אך מסובך לאין שיעור

      למצא אחד שיראה מתחת למגננות, לחומות ולמסכות שטרחנו ועמלנו קשות להרימם

      אחד שידע להכיל, לקבל את מי שאנחנו באמת, במערומינו

      אחד שלא יבהל ממה שנשקף מעינינו אחרי שקולפו השכבות

      ואחד שגם ירצה להשאר איתנו

       

      יש אנשים שעוברים את כל חייהם מבלי למצא אדם כזה

      ויש כאלה, ברי מזל, שמצאו יותר מאחד

       

      בכל מקרה, נגעת בעצב חשוף ורגיש וטיפלת בו היטב

      בעיני לפחות, זו היתה הנאה צרופה

       

      שנה טובה

       

       

      אני מסכים, זה כל כך פשוט ויחד עם זה נדיר ומורכב להחריד.  לולה כתבה על המראה (המאהב) שלה, בעיניו היא מושלמת.. הוא זה שרואה אותה גם נחשפת בנפשה ועדין מטורף עליה - האהוב המושלם.

       

      שנה טובה גם לך ומי ייתן ויהיה לך יותר מאחד..

        19/9/09 21:53:

      צטט: מאמי זאת אני 2009-09-19 19:33:06

      חזק ומענג לקריאה

      שליטה שנוגעת עד לעומק...

       

      ככה להכנס לרבדים השונים שבתוך המנטאלי והגופני

      עושה טוב

      כל כך טוב...

       

       

      תודה לך מאמי.. המקום הזה של עירוב רבדים של תחושות, עירוב בין המנטאלי והגופני, אני חושב שזה המקום אליו כולנו שואפים, החיבור האולטימטיבי בין שני אוהבים, בין אם זה אוהבים לשבוע או אוהבים לחיים, אין זה משנה לגבי האהבה ועומק הקשר האפשרי.

       


      זה בדיוק הענייו

      וזה נשמע פשוט כל כך אך מסובך לאין שיעור

      למצא אחד שיראה מתחת למגננות, לחומות ולמסכות שטרחנו ועמלנו קשות להרימם

      אחד שידע להכיל, לקבל את מי שאנחנו באמת, במערומינו

      אחד שלא יבהל ממה שנשקף מעינינו אחרי שקולפו השכבות

      ואחד שגם ירצה להשאר איתנו

       

      יש אנשים שעוברים את כל חייהם מבלי למצא אדם כזה

      ויש כאלה, ברי מזל, שמצאו יותר מאחד

       

      בכל מקרה, נגעת בעצב חשוף ורגיש וטיפלת בו היטב

      בעיני לפחות, זו היתה הנאה צרופה

       

      שנה טובה

        19/9/09 19:33:

      צטט: לולה lola 2009-09-19 10:47:49

      "הדמעות הציפו אותי, רציתי לחזור לזמן אחר, רציתי שיפשיט אותי לא רק מבגדיי אלא מכל מה שעוטף את האישה שבי.  רציתי שיגיע למהות, לראשוניות, לבתוליות הנשית שלי, עד כמה שזה נשמע מוזר"...

      אז זהו... שזה לא מוזר בכלל... הרצון הזה שמישהו יצליח לגעת בנו כל כך עמוק מתחת לשכבות שאנו עוטים... שיצליח להבין אותנו...הוא צורך בסיסי.

      פנחס שדה בספרו "החיים כמשל" כתב "כל אדם צריך לפחות מקום אחד ששם יבינו אותו !" והמשפט הזה נחקק בי...

       

      לעצם הסיפור, די הופתעתי מגילוי הלב של דניאלה, זו האוהבת שליטה ומרשה לעצמה חשיפה כה עמוקה... ותהיתי... האם כשהמאהב קרא את שכתבה... האם הוא הרגיש אותה בעת המעשה כך.. כמו שתיארה? האם לא הופתע מהעוצמות שעורר בה ושעליהן כתבה?

       

       

       

      אחחחחחח לולה תמיד גונבת את המילים מהפה...
        19/9/09 19:33:

      חזק ומענג לקריאה

      שליטה שנוגעת עד לעומק...

       

      ככה להכנס לרבדים השונים שבתוך המנטאלי והגופני

      עושה טוב

      כל כך טוב...

        19/9/09 18:41:

      צטט: לולה lola 2009-09-19 10:47:49

      "הדמעות הציפו אותי, רציתי לחזור לזמן אחר, רציתי שיפשיט אותי לא רק מבגדיי אלא מכל מה שעוטף את האישה שבי.  רציתי שיגיע למהות, לראשוניות, לבתוליות הנשית שלי, עד כמה שזה נשמע מוזר"...

      אז זהו... שזה לא מוזר בכלל... הרצון הזה שמישהו יצליח לגעת בנו כל כך עמוק מתחת לשכבות שאנו עוטים... שיצליח להבין אותנו...הוא צורך בסיסי.

      פנחס שדה בספרו "החיים כמשל" כתב "כל אדם צריך לפחות מקום אחד ששם יבינו אותו !" והמשפט הזה נחקק בי...

       

      לעצם הסיפור, די הופתעתי מגילוי הלב של דניאלה, זו האוהבת שליטה ומרשה לעצמה חשיפה כה עמוקה... ותהיתי... האם כשהמאהב קרא את שכתבה... האם הוא הרגיש אותה בעת המעשה כך.. כמו שתיארה? האם לא הופתע מהעוצמות שעורר בה ושעליהן כתבה?

       

       

       

      את צודקת, גילויי הלב והחשיפה של מי שמורגלת בשליטה נראה לכאורה מפתיע.. אלא כשמדובר באישה בטוחה וחזקה, אולי אז, זה אפשרי.  לך תדע.  ולגבי מה שהרגשתי.. איני יכול להגדיר את מה שבדיוק קרה.  אני כמאהב, או כל גבר (מוצלח) פועל לדעתי על פי אינסטינקט ורגישות לסימנים תת הכרתיים ולא כל כך על סמך אבחנה חדה או הבנה.  כנראה שדניאלה גרמה לי להרגיש את מה שעבר בה, בהתנהגותה כבר אז בפגישה.  כשקראתי מאוחר יותר את שכתבה, הבנתי את הדברים ברובד האינטלקטואלי...   (בכל מקרה, אני חושב שצריך גם הרבה מזל..)
        19/9/09 18:33:

      צטט: loco women 2009-09-19 15:31:31

      דניאלה  מזכירה לי את סקרלט מ"חלף עם הרוח"
      אישה אמיתית!

       

      כתיבה שעושה חשק לעוד.

       

       


      תודה לך 'אישה משגעת'  אני מקווה להמשיך ולעמוד בציפיות...

       

        19/9/09 15:31:

      דניאלה  מזכירה לי את סקרלט מ"חלף עם הרוח"
      אישה אמיתית!

       

      כתיבה שעושה חשק לעוד.

        19/9/09 10:47:

      "הדמעות הציפו אותי, רציתי לחזור לזמן אחר, רציתי שיפשיט אותי לא רק מבגדיי אלא מכל מה שעוטף את האישה שבי.  רציתי שיגיע למהות, לראשוניות, לבתוליות הנשית שלי, עד כמה שזה נשמע מוזר"...

      אז זהו... שזה לא מוזר בכלל... הרצון הזה שמישהו יצליח לגעת בנו כל כך עמוק מתחת לשכבות שאנו עוטים... שיצליח להבין אותנו...הוא צורך בסיסי.

      פנחס שדה בספרו "החיים כמשל" כתב "כל אדם צריך לפחות מקום אחד ששם יבינו אותו !" והמשפט הזה נחקק בי...

       

      לעצם הסיפור, די הופתעתי מגילוי הלב של דניאלה, זו האוהבת שליטה ומרשה לעצמה חשיפה כה עמוקה... ותהיתי... האם כשהמאהב קרא את שכתבה... האם הוא הרגיש אותה בעת המעשה כך.. כמו שתיארה? האם לא הופתע מהעוצמות שעורר בה ושעליהן כתבה?

       

      ארכיון

      פרופיל

      הנץ דואה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין