| כשאתה עובר ברחוב פנקס במשך היום, אתה פשוט עובר בו וממשיך הלאה, בלי יותר מדי חוכמות, ממשיך בדרכך לאבן גבירול לכיוון הבלאגן הגדול או יוצא לכוון השקט (היחסי) בפאתי העיר. אין עצירות מיותרות, אולי איזה ביקורון של איזה נובו-ריש במגדלי אקירוב או עצירה קטנה בקסטל בשביל להשיג כרטיסים למופע של לאונרד כהן קשישא (מה לא שמעתם שהם נגמרו מזמן?...תנסו אולי למדונה) . לא אטרקציה גדולה. עוד רחוב תל אביבי מיוזע.
אבל פעם, לפני שזכינו להכיר אמהות מרעיבות,תינוקות מתים בתוך מזוודות בירקון, וג'ון דו אחד עם הרבה בעיות אישיות שטבח בכמה ילדים שהעבירו עוד ערב שבת, לפני שכל הטירוף הזה שאנחנו בלי למצמץ קוראים לו "מציאות" התנחל בחיינו והפך אותם לסרט אימה נוסח המסור- השם פנקס היה תזכורת לפרשה שזעזעה מדינה שלמה.
ב 20/6/1952 החליטו 2 בחורים צעירים שהגיע הזמן לעשות מעשה. באותה תקופה הצליח השר דוד צבי פנקס ז"ל, שר התחבורה דאז, לחוקק כמה חוקים שהגבילו תנועת רכבים בשבת. בשביל אותם הצעירים, זה היה הקש ששבר את גב הגמל- לראות את "האוטופיה החלוצית" שלמענה הקיזו את דמם ב48 מתרחקת מהם שנות אור והופכת למכונה ביוקרטית שמרנית ומשומנת היטב. הם הניחו 2 פצצות בפתח ביתו של השר, אחת שלא התפוצצה ושנייה יום למחרת. השנייה אכן התפוצצה אבל השר ומשפחתו יצאו במזל ללא פגע. המשטרה עצרה 2 אנשים בקרבת מקום- הסופר/מחזאי/סאטיריקן עמוס קינן וחברו שאלתיאל בן יאיר. הם זוכו מחמת הספק, המדינה ערערה,בית המשפט העליון אישר את הפסיקה וקינן יצא ל9 שנות גלות בפריז. הכותרות זעקו- נסיון רצח פוליטי ראשון בין היהודים, מלחמת אזרחים בפתח ועוד כמה פיקנטריות שכאלה. למרות שמעולם לא הוכח שהוא היה מעורב בפיצוץ, גם לא הוכח אחרת. (ודווקא אשתו נורית הצליחה בראיונות איתו בספרה המעניין "על דעת עצמו" לשפוך אור על חלקו בפרשה)
טרור יהודי אידיאולוגי- מה שאולי בימינו מתחיל להשמע מוכר- היה בזמנו תסריט דמיוני, קיצוניות לשמה. וקינן באמת היה קיצוני . ואולי זה היה בעוכריו מבחינת הוקרה ממלכתית ופרסים. אבל הוא היה א-מ-י-ת-י, איש תרבות בכל רמ"ח אבריו וקוסם של מילים. לא היה מצליף חזק ממנו מעל דפי העיתון. אפשר להגיד מראשוני כותבי הסאטירה בארץ בטוריו המיתולוגיים ומי שסלל את הדרך לעשרות חריפים אחרים. עכשיו, אחרי לכתו, יצירתו בטח תזכה לעדנה מחודשת- ובצדק. חבל שזה תמיד צריך להיות פוסט מורטום (אה לה מאיר אריאל) אבל ככה זה כנראה עם גאונים אמיתיים- רק שהם עוזבים ומשאירים אותך ערום- אתה מבין מה פספסת. מזל שהוא לא חיכה לנו .. . והשאיר אסופה מגווונת ומרשימה של יצירות: ספרים, מחזות, ציורים, פסלים והרבה הרבה מילים מחוספסות |