כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    paschimuttanasana

    62 תגובות   יום שישי , 18/9/09, 18:35

    בדרך לבית העלמין אני תוהה איך גם הפעם דחיתי את הביקור עד הרגע האחרון. אני נוזפת בעצמי בעדינות, כי הבטחתי להיות קצת יותר רכה אתי, ותוך כדי מבינה שזה תמיד יהיה כך. אני תמיד אדחה את הנסיעה הזאת שאני לא אוהבת.

    אף אחד לא אוהב.

    כשאני נכנסת לשם אני מגלה מעט אנשים שגם הגיעו בדקה התשעים, כולם חמורי סבר, משפילים מבט.

    אף אחד לא רוצה שיסתכלו לו דרך דוק הדמעות. המחשבות שלנו הרבה יותר פגיעות אז.


     

    אני עושה שלושה סבבים מהברז לקבר, ושופכת המון מים על המצבה שהתמלאה אבק ואדמה.

    כשאני שוטפת את האבן הניצבת, אני מרגישה לרגע כאילו שפכתי לך מים על הראש ביום קיץ קופח,

    ומסוגלת ממש לראות אותך צוחק, מנער את הראש וטיפות ניתזות לכל עבר.

    אני מניחה את האיצטרובל, המתנה של נורה, על האבן וגם את העציץ שקניתי לך, מנגבת עד כמה שניתן ומדליקה נר.

    נר לבן, הפעם. לראש השנה.


     

    מרגיז אותי שאני לא מצליחה לנקות לגמרי את המצבה, ואני תוהה אם יש בכך איזשהו מסר קוסמי. אל עפר תשוב, בכל זאת.

    חם לי, אני מזיעה ותוך כדי אני מנסה להבין למה אני מתעסקת בזוטות. בניקיון.

    אולי אני מפחדת שאין לי מה להגיד לך.

    או שיש לי יותר מדי.


     

    אני מצליחה להתרגז על ההורים שלך שוב. גם הפעם. אפילו שנתיים אחרי.

    לפני שבוע חלפו שנתיים ופשוט קשה לי להאמין.

    עדיין. קשה לי להאמין.


     

    כשזה מגיע אליהם, הכל מכעיס אותי.

    הקבר הלא שמור, שנדמה שאיש לא פוקד. הבחירה של האבן. ציון היותך "אח" ו"גיס" לאחיות וגיסים שלא הייתי מאחלת לאיש.

    אוטוטו כיפור ואני לא מרגישה קרובה יותר לסלוח משהייתי לפני שנתיים.

    אומרים שמי שלא סולח מעביר את החטא אליו.

    זה לא הוגן בעיני. יש דברים שאי אפשר לסלוח עליהם רק כי אנחנו מצווים.

    אבל גם לא אכפת לי.


     

    מאוחר יותר אני מוצאת את עצמי נשרכת בחום, יחד עם החצי הפחות מחונך מבית ישראל, על טפיו ופלפוניו כי רבים, בחיפוש אחר מפה, ראנר, מפיות ושאר ירקות.

    ככה זה כשמחליטים ברגע האחרון לארח את צהרי החג אצלי.

    ככה זה כשדווקא בדברים החשובים פחות אני מוצאת את הצד הפרפקציוניסטי שלי.

    לפחות הוא ישנו איפשהו.


     

    שירלי מאחלת לי שנה טובה בסמס.

    אנחנו לא בקשר כבר למעלה מחצי שנה וזה מוזר.

    היא מצטערת שלא הצלחנו להיפגש אבל אולי זה נכון לנו, לתקופה הזאת.

    ובכל זאת היא חושבת עלי ומאחלת לי שנה טובה.

    שירלי היא החברה הכי טובה שלי . גם אם הקשר בינינו כרגע בהשעייה.

    שבע עשרה שנות חברות לא הולכות ברגל, במהלכן היו תקופות כאלה ואחרות, וגם נתק של ארבע שנים.

    בזמן אחר זה שוב יהיה נכון. אולי.

    מה שבטוח זה שתמיד יהיה לה מקום של כבוד בלב שלי.


     

    כמה דקות אחר כך, מיוזעת, עצבנית וחסרת כל רוח חג (או אוויר לנשימה) אני מתרסקת לאוטו ומפעילה את המזגן על פול.

    חמש דקות אחר כך, כשאני טיפה יותר רגועה אני מתקשרת לש.

    אני עדיין קצת מהורהרת, קצת מעורערת והעובדה שהשכמה הימנית שלי תפוסה ואני לא יכולה לסובב את הראש, לא מפחיתה את מפלס העצבים כהוא זה.

    ש. אומרת לי שאני אחד הדברים הטובים באמת שקרו לה השנה, ושהיא מודה עלי ועל החברות שלנו - והדמעות שלי זולגות שוב.

    היום זה זלוג כפי יכולתך.

    "למה את צריכה לגרום לי לבכות שוב, זונה" לא נחשב מענה מתאים אולי, אבל ש. מבינה מה זה אומר.


     

    קצת שמח קצת עצוב, אני חושבת לעצמי, ונזכרת בפעם ההיא שנסענו להופעה של נורית גלרון. אני מעולם לא אהבתי אותה במיוחד,

    אבל כל דבר היה תירוץ טוב לצאת מהבית בזמן ההוא.

    הרחקנו עד לרדיו בר בבית קשת (פאקינג nowhere) וצפינו בהופעה.

    אתה כבר לא היית יציב כל כך בהליכה ואני התפדחתי קצת, אבל אחר כך התפדחתי הרבה יותר כשצעקת לעבר גלרון "אבל טוב בינינו" כשהיא שרה את השיר ההוא שהזכיר לך מקומות פחות טובים בחיים ואתה רצית רק קצת שמח.

    גלרון פלטה איזו הערה מגעילה. היא בטח חשבה שאתה סתם איזה מופרע.

    מאז אני לא סובלת אותה.

    גם את עצמי לא סבלתי בערב ההוא. וכל פעם שאני נזכרת בו.


     

    פשצ'ימוטנסנה.

    העבר שלנו מהמערב, או משהו דומה לזה בסנסקריט.

    ככה לפחות אמרה המדריכה המעצבנת ליוגה שהתעקשה על חוויה הוליסטית כוללת. זתומרת, הרבה זיוני שכל על נטיעת הבהונות באדמה, ומעט מאוד עבודה.

    העבר שלנו במערב.

    מעניין מתי נשלים אתו ונסלח לנו.

    זה קורה לאט, אני מניחה.

    הסליחה לא לינארית.


     

    מעניין מה זה אומר שהשכם הימנית תפוסה. אחרי שלושה ימים של נופש אלוהי.

    בטח יש לי איזה חסם בצ'אקרה חשובה.

    חבל שאין שרברבים לצ'אקרות.

    מצד שני, אולי שכם היא רק שכם, ושני טיפולים, יוגה, ושחייה במים קרירים בטווח של ארבעים ושמונה שעות הם הסיבה.


     

    אני יודעת שאני מפחדת, יודעת שנוח לי לבחור את הדבר שעל יד, שכמעט, שמרגיש כמו.

    כשלא מרגישים עד הסוף אין סיכוי להתרסק.

    השנה אני רוצה את האהבה הזאת שתפחיד אותי למוות - ואת האומץ לא לברוח משם.

    את החוסן לעמוד שם, עם שמלה מתנפנפת והלב שלי על הדש. או הכתפייה.

     

    השנה אני רוצה להיות יותר מדויקת. יותר מפוקסת. לא להתפזר לכל הכיוונים.

    לעשות את מה שאני אוהבת. לבלות יותר זמן עם האנשים שאני אוהבת.

    כמה שפחות זמן ב"צריך" ו"לא נעים".

    גם בקפה. יותר בחיים.


     

    הבטחתי לצב מעבדה פוסט אופטימי ושמח. לא בדיוק יצא - אבל זה לא תמיד הולך על פי דרישה.

    הבא בתור. מבטיחה.

    אבל לפחות לפינאלה, אני מוצאת את עצמי מודה מכל הלב על המקום הזה שאיפשר לי בהתחלה לאוורר תחושות,

    לקבל תמיכה ופידבקים בתקופות קשות,

    ולמצוא קבוצה לא רגילה של אנשים רגישים, חכמים, תובנתיים, מדהימים, נאמנים אחד אחד, מהסוג שהסברה הרווחת היא שלא ניתן למצוא כמותם אחרי התיכון/הצבא.

     

    הלב שלי מתרחב ומתמלא הודיה כשאני חושבת עליכם.

    שתדעו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/9/09 16:22:

      צטט: דייויד_ 2009-09-29 14:57:21

      With these words.. I know that when he died his eyes were closed, and his heart was open..בוכה

      לא יודעת איך להגיב לזה

       

        29/9/09 16:21:

      צטט: betchi 2009-09-26 23:31:17

      הגעתי לפוסט רק עכשיו.

      השארת אותי בלי מלים ועם המון מחשבות.

      את חזקה, אמיצה, מיוחדת ונפלאה.

      מותר להגיד 'הכל חוזר עליך' גם אם זה דברים טובים?

       

        29/9/09 16:20:

      צטט: דנית ניצן 2009-09-26 23:03:39

      זה הכל את, את יודעת.

      צ'מעי, בסכנה שאחשב בלונדינית, לא בטוחה שהבנתי למה שאת מתכוונת.

       

        29/9/09 16:19:

      צטט: boldy5 2009-09-26 17:36:16


      השכם הימנית זה בערוץ שמגיע אל הלב לדעתי

      או הראש

      זה לא משנה בעצם

      תכל'ס

       

        29/9/09 14:57:
      With these words.. I know that when he died his eyes were closed, and his heart was open..בוכה

      הגעתי לפוסט רק עכשיו.

      השארת אותי בלי מלים ועם המון מחשבות.

      את חזקה, אמיצה, מיוחדת ונפלאה.

        26/9/09 23:03:
      זה הכל את, את יודעת.
        26/9/09 17:36:


      השכם הימנית זה בערוץ שמגיע אל הלב לדעתי

      או הראש

      זה לא משנה בעצם

        23/9/09 07:43:

      צטט: tom s 2009-09-21 16:22:50


      אני יכול לומר שאני לא אוהב איחולי שנה - טובה בסמס,

       עוד פחות אני אוהב - הודעות  איחוליות קולקטיביות,

      לגבי החברוּת שלך, ישנן חברויות שלא נמדדות על פי תדירות הפגישות או השיחות,

      אבל את יודעת את זה,

      אני עוד יכול לומר שכתבת נפלא וגרמת לי לחשוב וגם עשית אותי קצת מהורהר ועצוב ,

      והכי אני יכול לומר שיש לי את הזכות להכיר אותך מעבר למילים הכתובות,

      אפילו אולי מעבר למילים הנאמרות, שאת מקסימה, בחורה מדהימה,

      כיף לדבר אתך, כיף להיות בחברתך.

      ואני אוהב אותך לא פחות מאלה שכתבו את זה לפני.

       

       

      חמוד אתה. אוהבת אותך בחזרה, 'תה יודע.

       

        23/9/09 07:41:

      צטט: cg91 2009-09-21 13:23:59


      דרך אגב גם השוויצרית מתה כבר לראות אותך שוב!!!

      מחכים לך פה בתל אביבה

      גם אני אותה, איזה רכש מקסים רכשת לנו, בובה!

       

        23/9/09 07:40:

      צטט: צב מעבדה 2009-09-21 12:18:09

       

      חן חן. מה זה מור"ק?

      שמח לקרוא שמצב רוחך השתפר, זאת כבר התחלה הרבה יותר טובה לשנה החדשה.

      שנה טובה.

       

      מור"ק = מורשת קרב

      :-)

       

       

      תודה

      בכיף

       

        22/9/09 10:21:

      הבא בתור. מבטיחה?

      :-) 

        21/9/09 16:22:


      אני יכול לומר שאני לא אוהב איחולי שנה - טובה בסמס,

       עוד פחות אני אוהב - הודעות  איחוליות קולקטיביות,

      לגבי החברוּת שלך, ישנן חברויות שלא נמדדות על פי תדירות הפגישות או השיחות,

      אבל את יודעת את זה,

      אני עוד יכול לומר שכתבת נפלא וגרמת לי לחשוב וגם עשית אותי קצת מהורהר ועצוב ,

      והכי אני יכול לומר שיש לי את הזכות להכיר אותך מעבר למילים הכתובות,

      אפילו אולי מעבר למילים הנאמרות, שאת מקסימה, בחורה מדהימה,

      כיף לדבר אתך, כיף להיות בחברתך.

      ואני אוהב אותך לא פחות מאלה שכתבו את זה לפני.

       

       

        21/9/09 13:23:


      דרך אגב גם השוויצרית מתה כבר לראות אותך שוב!!!

      מחכים לך פה בתל אביבה

        21/9/09 12:18:

       

      חן חן. מה זה מור"ק?

      שמח לקרוא שמצב רוחך השתפר, זאת כבר התחלה הרבה יותר טובה לשנה החדשה.

      שנה טובה.

       

      מור"ק = מורשת קרב

      :-)

       

       

      תודה

        21/9/09 11:54:

      צטט: guy7373 2009-09-21 09:42:21

      נראה לי שבכל זאת יצא אופטימי

      וגמני אוהב אותך

      ותהיה שנה מצוינת

      :) 

      טוב מאוד! אני מאוד אוהבת אנשים שאוהבים אותי!

      <בתרגום טרנזיטיבי מפולנית זה אומר שגמני אוהבת אותך, 'תה יודע>

      אכן תהיה!

       

       

        21/9/09 11:52:

      צטט: צב מעבדה 2009-09-20 17:22:06

      צטט: bronte 2009-09-20 17:17:01

      צטט: צב מעבדה 2009-09-20 11:34:45

      ברונטה, אין הרבה מילים, את פשוט מקסימה.

      לגבי הפוסט שהבטחת לי, בהתחשב בעונה הפוסט הזה נחשב לשמח.

       

      בטח עד עכשיו מצב רוחך התרומם כבר, אבל אם לא, אז הנה סיפור אמיתי*  שכתבתי במיוחד בשבילך. סיפור עם מוסר השכל לסתיו.

      ________

      * נו טוב, אולי לא כל כך אמיתי, אבל בוודאי החלקים החשובים שלו.

      הסיפור קסום ופרחוני, בדיוק כפי שצריך להיות סיפור לרה"ש (עם קצת מור"ק, כמובן, כי איך אפשר בלי? (-: )

      ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה שהקדישו לי סיפור, אז אני ממש מתרגשת.

      מצב רוחי אכן מרומם לאחר חג סימפטי ביותר בהרכב משפחתי נכון (מינוס אחות אחת גולה בוגדת וחייל אחד טרי ביותר)

      וחברות שקפצו לבקר מת"א

      שנה טובה שתהיה לנו, יקירי.

       

      חן חן. מה זה מור"ק?

      שמח לקרוא שמצב רוחך השתפר, זאת כבר התחלה הרבה יותר טובה לשנה החדשה.

      שנה טובה.

       

      מור"ק = מורשת קרב

      :-)

       

        21/9/09 11:46:

      צטט: cg91 2009-09-21 09:13:00


      אני כמו אדון רנגיל גם רואה אופטימיות

      כמו שאני תמיד רואה בך

      בתוך ההומור הגילמורי שלי אני תמיד רואה את הקשת.

      ואת מותק קשת של כל הצבעים.

      תמיד יפה תמיד זוהרת

      אוהבת מלא מלא

      וגם אני שוב מודה על נוכחותך בחיי!

      נשיקה

      זה כל מה שיש לי לומר בתגובה

        21/9/09 11:45:

      צטט: תמיס 2009-09-20 14:41:57


      דווקא אהבתי את נורית גלרון. עכשיו כבר לא. הפיסקה הזו על ההופעה הכי הכאיבה לי. כיווצת לי את הלב. (יש לך את היכולות לעשות את זה. וגם להרחיב אותו. ולכן התמכרתי מהפוסט הראשון שקראתי אצלך.) ברונטה מקסימה, אישה נדירה שכמותך, אני מאחלת לך שנה של התחדשות ומשמעות, ניסים ונפלאות, ואת כל מה שאיחלת לעצמך, שתהיי הכי מדוייקת והכי מפוקסת והכי נכונה. נראה לי שהמשמעות של זה היא שקודם כל תסלחי לעצמך לפני שתתייסרי על שאת לא סולחת לאחרים. וקודם כל תפרגני לעצמך ותאהבי את עצמך, כדי לפנות מקום לאהבת האמת הזו, שמחכה לך בפתח...חיבוק חזק.  

      אח, אח, מה הייתי עושה בלעדיך? תמיס, הקוראת האדוקה שלא מפספסת ולו פוסט דלוח אחד.

      מי היה שולה את הפוסטים שלי מהאוב לולא את?

      תודה. על הפרגון הקבוע, על זה שאת תמיד מגיבה - וזה כיף אדיר לקבל תגובות, ועל כל האיחולים המקסימים.

      זה לא יצירתי או מקורי - אבל לא תמיד יש את זה, פשוט בחזרה אליך. + +.

      וחיבוק. כמובן.

       

        21/9/09 11:42:

      צטט: re set 2009-09-20 11:45:03

      חצי יום בלעדיך וכבר קשה. קשה... :)

      הייתי חייבת לחזור לפה, קודם כדי להגיד אני מתגעגעת

      ואז כדי להגיב, כי לא יכולתי קודם.

      פוסט כזה דורש זמן לעיבוד ועיכול, בעיקר בגלל שהוא נוגע בנימי הנפש בצורה כ"כ עמוקה ורכה.


       בוא נגיד שבשנים האחרונות i've had my share of בתי קברות.

      ואני חייבת לחלוק משהו. בתי קברות אהובים עלי מאוד. אני לא יודעת למה. אני מתהלכת בהם ומקבלת תחושה

      של על זמנית של מנוחה נכונה ושלווה מסוג אחר. אף אחד לא רץ שם, הכל מתנהל במתינות, כולם מהורהרים, הזמן עוצר מלכת, זמן להתייחדות. אפשר לשמוע כל ציוץ ורחש של עלה.

      אני שם תחת תחושה מדיטטיבית. מכירה היטב את ההרגשה המטרידה של לא להצליח לנקות מצבה עד הסוף...

      (אני הרי חייבת לעשות את זה גם שם),

      בכל מקרה מה שרציתי לאמר זה שצריך לנסות להשליך התחשבנויות וכעסים מחוץ לגדר בית הקברות. לשטוף אותם עם המים. הלאה ממך. לתת ללב לעטוף את מה שיש שם. לא לחשוב, לא לדבר, לא לתכנן אם יש או אין מה להגיד.

      מישהו שם מרגיש אותך ומתבונן בך בסלחנות יתרה. ואני נשבעת לך, שטוב לו יותר היכן שהוא נמצא.

      ושיהיה לו טוב אף יותר אם תהיי את והוא וזהו. בלי כעסים.

      זה כבר לא משנה לו. או לאף אחד.

       


      אני יודעת, נורא קל להגיד למישהו לשחרר, אבל עד שלא תעשי את זה, המתח והכעס יתיישבו לך בשיכמה.

       

      ויכווצו את הלב.

      ואז איך תראי? את כל האנשים שרוצים להיכנס לשם? ולהגשים לך את את האהבה הזו שתפחיד ותסעיר?  

       


      אני בכל מקרה אוהבת אותך אהבת נפש.

      טוב סיימנו לקשקש אך לפני חצי שעה וכבר אני מתגעגעת ומתבאסת שאת לא פה.

      יותר נעים לי כשאת קרובה אליי.

      אולי תעברי לחיפה?  לשון בחוץ

       

      הלוואי ויכולתי להתמלא רוגע ושלווה על זמנית במקום הזה. זה לא קורה לי.

      החום והלחות לא מסייעים לחוסר השקט שאני מרגישה כשאני שם.

       


      קשה לי, אהובה. קשה לי להשליך התחשבנויות וכעסים מחוץ לגדר במיוחד בהתחשב בעובדה שדווקא כשאני שם הכל צף לפני השטח - הכעסים לא נמצאים בכל זמן אחר. הם כבר שייכים לעבר, מבחינתי.

      עד שמגיעים טריגרים כאלה, כמו ביקור בקבר.

      מתישהו, כשנדבר על זה - אם יהיה לי כוח וחשק (וזה קורה לעתים ממש רחוקות) אולי אני אצליח להסביר למה זה.

      ואולי לא.

      בכל אופן, אני ממש מקווה שהכעס לא מכווץ את הלב, אחרת - אללי, לכי תדעי אם יש לי סיכוי למצוא אותה.

      את האהבה הזאת המיוחלת.

       


      עוד שני דברים:

      אני לא יודעת אם הוא במקום טוב יותר, אהובה. היות שאני חזק בתחושה שאין אחר כך כלום, לא בטוחה אם עדיף לא להיות - ולא לסבול, או לסבול - ולהיות. אבל לא נעמיק בזה כי זה מדכא ת'נשמה.

       

      אני בעד האפשרות לקבור את אהובינו בחצר הבית.

      כמו שהיה פעם, חלקת הקבר המשפחתית באחוזות?

      איזה כיף זה (טוב, נו, אולי כיף זאת לא מילה ממש מתאימה לצורך העניין) אם אתה יכול להחליט מתחת לאיזה עץ תיקבר, איזה פרחים לשתול ולגנן, ואם אפשר לרדת לבקר מתי שרוצים, בלי להצטרך לנסוע עשרים דקות לפחות ואז לעשות עיקוף מטורף דרך צומת סומך (צ"ל ססאמק) רק כי לא השכילו לאפשר לחזור ליגור בדרך המלך??

       


      ואותך, בלי קשר לכלום, אוהבת מלאן.

       

        21/9/09 09:42:

      נראה לי שבכל זאת יצא אופטימי

      וגמני אוהב אותך

      ותהיה שנה מצוינת

      :) 

        21/9/09 09:13:


      אני כמו אדון רנגיל גם רואה אופטימיות

      כמו שאני תמיד רואה בך

      בתוך ההומור הגילמורי שלי אני תמיד רואה את הקשת.

      ואת מותק קשת של כל הצבעים.

      תמיד יפה תמיד זוהרת

      אוהבת מלא מלא

      וגם אני שוב מודה על נוכחותך בחיי!

        20/9/09 17:22:

      צטט: bronte 2009-09-20 17:17:01

      צטט: צב מעבדה 2009-09-20 11:34:45

      ברונטה, אין הרבה מילים, את פשוט מקסימה.

      לגבי הפוסט שהבטחת לי, בהתחשב בעונה הפוסט הזה נחשב לשמח.

       

      בטח עד עכשיו מצב רוחך התרומם כבר, אבל אם לא, אז הנה סיפור אמיתי*  שכתבתי במיוחד בשבילך. סיפור עם מוסר השכל לסתיו.

      ________

      * נו טוב, אולי לא כל כך אמיתי, אבל בוודאי החלקים החשובים שלו.

      הסיפור קסום ופרחוני, בדיוק כפי שצריך להיות סיפור לרה"ש (עם קצת מור"ק, כמובן, כי איך אפשר בלי? (-: )

      ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה שהקדישו לי סיפור, אז אני ממש מתרגשת.

      מצב רוחי אכן מרומם לאחר חג סימפטי ביותר בהרכב משפחתי נכון (מינוס אחות אחת גולה בוגדת וחייל אחד טרי ביותר)

      וחברות שקפצו לבקר מת"א

      שנה טובה שתהיה לנו, יקירי.

       

      חן חן. מה זה מור"ק?

      שמח לקרוא שמצב רוחך השתפר, זאת כבר התחלה הרבה יותר טובה לשנה החדשה.

      שנה טובה.

       

        20/9/09 17:18:

      צטט: re set 2009-09-20 11:45:03

      חצי יום בלעדיך וכבר קשה. קשה... :)

      הייתי חייבת לחזור לפה, קודם כדי להגיד אני מתגעגעת

      ואז כדי להגיב, כי לא יכולתי קודם.

      פוסט כזה דורש זמן לעיבוד ועיכול, בעיקר בגלל שהוא נוגע בנימי הנפש בצורה כ"כ עמוקה ורכה.


       בוא נגיד שבשנים האחרונות i've had my share of בתי קברות.

      ואני חייבת לחלוק משהו. בתי קברות אהובים עלי מאוד. אני לא יודעת למה. אני מתהלכת בהם ומקבלת תחושה

      של על זמנית של מנוחה נכונה ושלווה מסוג אחר. אף אחד לא רץ שם, הכל מתנהל במתינות, כולם מהורהרים, הזמן עוצר מלכת, זמן להתייחדות. אפשר לשמוע כל ציוץ ורחש של עלה.

      אני שם תחת תחושה מדיטטיבית. מכירה היטב את ההרגשה המטרידה של לא להצליח לנקות מצבה עד הסוף...

      (אני הרי חייבת לעשות את זה גם שם),

      בכל מקרה מה שרציתי לאמר זה שצריך לנסות להשליך התחשבנויות וכעסים מחוץ לגדר בית הקברות. לשטוף אותם עם המים. הלאה ממך. לתת ללב לעטוף את מה שיש שם. לא לחשוב, לא לדבר, לא לתכנן אם יש או אין מה להגיד.

      מישהו שם מרגיש אותך ומתבונן בך בסלחנות יתרה. ואני נשבעת לך, שטוב לו יותר היכן שהוא נמצא.

      ושיהיה לו טוב אף יותר אם תהיי את והוא וזהו. בלי כעסים.

      זה כבר לא משנה לו. או לאף אחד.

       


      אני יודעת, נורא קל להגיד למישהו לשחרר, אבל עד שלא תעשי את זה, המתח והכעס יתיישבו לך בשיכמה.

       

      ויכווצו את הלב.

      ואז איך תראי? את כל האנשים שרוצים להיכנס לשם? ולהגשים לך את את האהבה הזו שתפחיד ותסעיר?  

       


      אני בכל מקרה אוהבת אותך אהבת נפש.

      בובה.

      מתגעגעת גם, ביותר ואוהבת לא פחות.

      תגובה ארוכה יותר - בהמשך. מבטיחה.

       

        20/9/09 17:17:

      צטט: צב מעבדה 2009-09-20 11:34:45

      ברונטה, אין הרבה מילים, את פשוט מקסימה.

      לגבי הפוסט שהבטחת לי, בהתחשב בעונה הפוסט הזה נחשב לשמח.

       

      בטח עד עכשיו מצב רוחך התרומם כבר, אבל אם לא, אז הנה סיפור אמיתי*  שכתבתי במיוחד בשבילך. סיפור עם מוסר השכל לסתיו.

      ________

      * נו טוב, אולי לא כל כך אמיתי, אבל בוודאי החלקים החשובים שלו.

      הסיפור קסום ופרחוני, בדיוק כפי שצריך להיות סיפור לרה"ש (עם קצת מור"ק, כמובן, כי איך אפשר בלי? (-: )

      ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה שהקדישו לי סיפור, אז אני ממש מתרגשת.

      מצב רוחי אכן מרומם לאחר חג סימפטי ביותר בהרכב משפחתי נכון (מינוס אחות אחת גולה בוגדת וחייל אחד טרי ביותר)

      וחברות שקפצו לבקר מת"א

      שנה טובה שתהיה לנו, יקירי.

       

        20/9/09 17:14:

      צטט: בובה ושסק 2009-09-20 01:36:36


      עשית לי לבכות, ולצחוק, ולקוות, ולחשוב. וכל זה עם 4 דקות קריאה. .

      וגם עשית לי לרצות להכיר אותך בלייב. בינתיים אני מסתפקת בך דרך הקפה. כבר יצא טוב.

      שתהיה שנה סבבה! (רצוי כבר מהיום)

      אז אני חושבת שהצלחתי להעביר פחות או יותר את כל מה שהרגשתי בעצמי.

      איזו תגובה כייפית זאת, בובה (ושסק גם).

      שנה משובחת. מעכ-שיו!

       

        20/9/09 17:12:

      צטט: re set 2009-09-20 11:45:03

      חצי יום בלעדיך וכבר קשה. קשה... :)

      הייתי חייבת לחזור לפה, קודם כדי להגיד אני מתגעגעת

      ואז כדי להגיב, כי לא יכולתי קודם.

      פוסט כזה דורש זמן לעיבוד ועיכול, בעיקר בגלל שהוא נוגע בנימי הנפש בצורה כ"כ עמוקה ורכה.


       בוא נגיד שבשנים האחרונות i've had my share of בתי קברות.

      ואני חייבת לחלוק משהו. בתי קברות אהובים עלי מאוד. אני לא יודעת למה. אני מתהלכת בהם ומקבלת תחושה

      של על זמנית של מנוחה נכונה ושלווה מסוג אחר. אף אחד לא רץ שם, הכל מתנהל במתינות, כולם מהורהרים, הזמן עוצר מלכת, זמן להתייחדות. אפשר לשמוע כל ציוץ ורחש של עלה.

      אני שם תחת תחושה מדיטטיבית. מכירה היטב את ההרגשה המטרידה של לא להצליח לנקות מצבה עד הסוף...

      (אני הרי חייבת לעשות את זה גם שם),

      בכל מקרה מה שרציתי לאמר זה שצריך לנסות להשליך התחשבנויות וכעסים מחוץ לגדר בית הקברות. לשטוף אותם עם המים. הלאה ממך. לתת ללב לעטוף את מה שיש שם. לא לחשוב, לא לדבר, לא לתכנן אם יש או אין מה להגיד.

      מישהו שם מרגיש אותך ומתבונן בך בסלחנות יתרה. ואני נשבעת לך, שטוב לו יותר היכן שהוא נמצא.

      ושיהיה לו טוב אף יותר אם תהיי את והוא וזהו. בלי כעסים.

      זה כבר לא משנה לו. או לאף אחד.

       


      אני יודעת, נורא קל להגיד למישהו לשחרר, אבל עד שלא תעשי את זה, המתח והכעס יתיישבו לך בשיכמה.

       

      ויכווצו את הלב.

      ואז איך תראי? את כל האנשים שרוצים להיכנס לשם? ולהגשים לך את את האהבה הזו שתפחיד ותסעיר?  

       


      אני בכל מקרה אוהבת אותך אהבת נפש.

       

       איזה יופי.

      (בתחרות "תגובת השנה" שאני עורך, מצאתי את מקום 1)

        20/9/09 17:09:

      צטט: Ben Dover 2009-09-20 00:21:01

      היי, 

       

      זה לא סוד שאני חושב שאת נהדרת.
      אבל בכל זאת, אומר זאת שוב: את נהדרת.

       

       שנה טובה ברונטה

       כתבת להפליא

      התחושה יותר מהדדית, דובר.

      ויש דברים שלא נמאס לשמוע...

       

      שנה נפלאה, מתוק. שתהיה בדיוק כמו שהיית רוצה שתהיה,

      ועוד טיפונת.

       

        20/9/09 14:41:

      דווקא אהבתי את נורית גלרון. עכשיו כבר לא. הפיסקה הזו על ההופעה הכי הכאיבה לי. כיווצת לי את הלב. (יש לך את היכולות לעשות את זה. וגם להרחיב אותו. ולכן התמכרתי מהפוסט הראשון שקראתי אצלך.) ברונטה מקסימה, אישה נדירה שכמותך, אני מאחלת לך שנה של התחדשות ומשמעות, ניסים ונפלאות, ואת כל מה שאיחלת לעצמך, שתהיי הכי מדוייקת והכי מפוקסת והכי נכונה. נראה לי שהמשמעות של זה היא שקודם כל תסלחי לעצמך לפני שתתייסרי על שאת לא סולחת לאחרים. וקודם כל תפרגני לעצמך ותאהבי את עצמך, כדי לפנות מקום לאהבת האמת הזו, שמחכה לך בפתח...חיבוק חזק.  
        20/9/09 11:45:

      חצי יום בלעדיך וכבר קשה. קשה... :)

      הייתי חייבת לחזור לפה, קודם כדי להגיד אני מתגעגעת

      ואז כדי להגיב, כי לא יכולתי קודם.

      פוסט כזה דורש זמן לעיבוד ועיכול, בעיקר בגלל שהוא נוגע בנימי הנפש בצורה כ"כ עמוקה ורכה.


       בוא נגיד שבשנים האחרונות i've had my share of בתי קברות.

      ואני חייבת לחלוק משהו. בתי קברות אהובים עלי מאוד. אני לא יודעת למה. אני מתהלכת בהם ומקבלת תחושה

      של על זמנית של מנוחה נכונה ושלווה מסוג אחר. אף אחד לא רץ שם, הכל מתנהל במתינות, כולם מהורהרים, הזמן עוצר מלכת, זמן להתייחדות. אפשר לשמוע כל ציוץ ורחש של עלה.

      אני שם תחת תחושה מדיטטיבית. מכירה היטב את ההרגשה המטרידה של לא להצליח לנקות מצבה עד הסוף...

      (אני הרי חייבת לעשות את זה גם שם),

      בכל מקרה מה שרציתי לאמר זה שצריך לנסות להשליך התחשבנויות וכעסים מחוץ לגדר בית הקברות. לשטוף אותם עם המים. הלאה ממך. לתת ללב לעטוף את מה שיש שם. לא לחשוב, לא לדבר, לא לתכנן אם יש או אין מה להגיד.

      מישהו שם מרגיש אותך ומתבונן בך בסלחנות יתרה. ואני נשבעת לך, שטוב לו יותר היכן שהוא נמצא.

      ושיהיה לו טוב אף יותר אם תהיי את והוא וזהו. בלי כעסים.

      זה כבר לא משנה לו. או לאף אחד.

       


      אני יודעת, נורא קל להגיד למישהו לשחרר, אבל עד שלא תעשי את זה, המתח והכעס יתיישבו לך בשיכמה.

       

      ויכווצו את הלב.

      ואז איך תראי? את כל האנשים שרוצים להיכנס לשם? ולהגשים לך את את האהבה הזו שתפחיד ותסעיר?  

       


      אני בכל מקרה אוהבת אותך אהבת נפש.
        20/9/09 11:34:

      ברונטה, אין הרבה מילים, את פשוט מקסימה.

      לגבי הפוסט שהבטחת לי, בהתחשב בעונה הפוסט הזה נחשב לשמח.

       

      בטח עד עכשיו מצב רוחך התרומם כבר, אבל אם לא, אז הנה סיפור אמיתי*  שכתבתי במיוחד בשבילך. סיפור עם מוסר השכל לסתיו.

      ________

      * נו טוב, אולי לא כל כך אמיתי, אבל בוודאי החלקים החשובים שלו.

        20/9/09 01:36:


      עשית לי לבכות, ולצחוק, ולקוות, ולחשוב. וכל זה עם 4 דקות קריאה. .

      וגם עשית לי לרצות להכיר אותך בלייב. בינתיים אני מסתפקת בך דרך הקפה. כבר יצא טוב.

      שתהיה שנה סבבה! (רצוי כבר מהיום)

        20/9/09 00:21:

      היי, 

       

      זה לא סוד שאני חושב שאת נהדרת.
      אבל בכל זאת, אומר זאת שוב: את נהדרת.

       

       שנה טובה ברונטה

       כתבת להפליא

        19/9/09 23:49:

      שנה שמתחילה בעצב, אולי יש לה רק סיכוי להשתפר?

      אם נגמור את מלאי הדמעות בשבוע הראשון של השנה, אולי אחר-כך רק נחייך?

      ואם תיתפסה שכמה בראש השנה, אולי זה סימן לשנה גמישה, תנועתית וחטובה?

      לבחורה המאחרת-תמיד כמעט, חוץ מאשר בשבת) שבזכותה אני בקפה

      מהמורה לפילאטיס, הקשוחה, המפחידה והזולגת גם, אפילו בשיעור...

        19/9/09 23:25:

      צטט: הצולעת 2009-09-19 19:02:31


      אהובה שלי.

      החברה הכי טובה שלי (לא, אל תרגישי רע שאצלך זו שירלי...)

      שתהיה לך שנה מדהימה, כי זה כ"כ מגיע לך.

      את יצור נדיר, והאחות הכי טובה בעולם (כן, גם אני נתקפתי בשמאלציות של חג, ואפילו לא אכפת שכולם יראו)

      מתגעגעת בטירוף,

      נשיקה

       

      קטנטוזית שלי,

      מתעלמת מההערה הקטנונית (מותר הערות קטנוניות ברה"ש? :-) לגבי שירלי - את דם, זאת דרגה אחרת לגמרי.

      את יודעת שאני לא מאמינה כל כך במגיע ולא מגיע, או שאולי אני לא מאמינה כשזה מגיע אלי.

      מקווה שתהיה שנה מצויינת לכולנו (מבטיחה לא להחרים אותך יותר בברביות-מכתביות-מדבקות)

      יאללה, בואי כבר סתומקי

      נשיקות וחיבוקים לרוב

      סופרת את הימים

      הגדולה

       

        19/9/09 20:49:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2009-09-19 17:08:36

      זוכרת ת'פעם הראשונה שנפגשנו בלייב?

      בטח שאת זוכרת, זה לא היה מזמן כל כך.

      הגעתי לבנדיקט, את כבר חיכית בכניסה.

      איך שהתיישבתי התחלנו לדבר, ולדבר, ולדבר...

      ואני לא כזה טיפוס דברן.

       

      רק חצי שעה אחר כך פתאום נזכרתי שאפילו שכחתי להציג את עצמי בשם. כי סו, או נוכלת, אחרי הכל, זה לא מה שהיה בדף השמות של המורה בכיתה א'.

      את כל כך כובשת, כל כך מרתקת, שאפילו הדברים הטרוויאלים שוכחים לפעמים  להתגשם לידך.

       

      כאבתי איתך, הזדהיתי איתך ובסוף הפוסט, גם הודיתי איתך.

       

      שתהיה שנה פנטסטית, יקרה שלי.

      כפרה עליך!

      אני כבר ישבתי בחלק החיצוני כשאת הגעת (כי זכרתי שאת מעשנת, ובינינו, איך אפשר לשכוח עם תמונת הפרופיל שלך?)

      אני חושבת שעד היום עדיין לא דיברנו על זה שאני הגעתי בזמן, נתון מפתיע ומטורף שאני לא בטוחה שאת מעריכה כמו שצריך (ואנשים שמכירים אותי זמן רב או אפילו בינוני יודעים באיזה תופעה נדירה מדובר).

      זה פשוט מקסים מה שכתבת.

      ואני מוכנה לשתוק קצת, כדי שהדברים הטריוויאליים (וגם אלה שפחות) ייזכרו להתגשם.

       

      שנה מעולה ומשובחת, אהובה שלי.

       

        19/9/09 20:46:

      צטט: kruveet 2009-09-19 16:45:15

      למה את צריכה לגרום לי לבכות שוב?

      הרי אתמול כשעשיתי את שיחות הטלפון החפוזות

      לומר שלום בקול אמיתי ובלתי מתנתק

      שלא באמצעות אוזניות אן סקייפ/מסנגר

      לאנשים שאוהבים אותי באמת

      הייתי חייבת לעצור בין לבין ולחנוק את הדמעות...

      התנסויות החיים שלנו

      האנשים שבחרנו להיות איתם

      וגם אלה שבחרנו שלא

      הם מי שאנחנו.

      כל כך מבינה את האי היכולת לסלוח על משהו לדעתך הוא בלתי נסלח....

      שתהיה לך שנה מעולה

      שנה של אהבה מרגשת

      שתפחיד אותך למוות

      ותישא אותך עד לצמרות הכי גבוהות.

      שלא תפחדי לאהוב,

      שתתני את עצמי ותקבלי חזרה עשרת מונים.

      שיהיה לך טוב

      ותאמיני שהטוב הזה מגיע לך!

      כי את נפלאה

      ונהדרת

      והכי בעולם!!!

      (סליחה... חגים עושים לי את זה...)

      יקירה,

      הקדמת אותי בתגובה הזאת.

      תודה.

      מותק, אצלך התפוח הוא לא רק ברכה לשנה החדשה -

      מאחלת לך מכל הלב, באמת, שתמצאי את כל מה שחיפשת שם בתפוח הגדול

      ושתהיה לך שנה מהנה, משמחת, מלאת אהבה וסיפוק.

      חיבוק גדול וחם מארץ הקודש (נו, שוין)

       

        19/9/09 20:44:

      צטט: rangil 2009-09-19 12:20:24

      קראתי כבר אתמול בלילה והרגשתי שאני זקוק לקריאה שניה כדי לעכל.

      אל תסלחי - יש אנשים שלא ראוים לסליחה כמו שהם לא ראוים להיות הורים.

      הצחיק אותי שחזרת תפוסה מחוויה שהייתה אמורה "לשחרר" אותך, ואני תוהה אם יש לזה משמעות נוספת מלבד הגופנית:)
      אני דווקא זיהיתי אופטימיות רבה בפוסט - עם ש. החברה החדשה ועם האיחולים שלך לעצמך שמיותר לציין שלגמרי מגיע לך שיתגשמו.

      כל כך שמח שהכרתי אותך כאן.

       

      אוהבתך המון.

      ככה, בלי כחל ושרק.

      ומאחלת לך את כל הטוב שהשנה הזאת יכולה להציע.

      כולל מה שדיברנו עליו אז, over a burger

      אתה אחד האנשים, אתה יודע.

        19/9/09 20:42:

      צטט: Stone 2009-09-19 10:43:25

      תקשיבי יקירה, את התגובה בפרטי כתבתי לך לפני

      שקראתי את הפוסט הזה. כרגע, אני כל כך שמח

      שדייקתי בשני האיחולים שאיחלתי לך ככאלה

      שאת איחלת לעצמך. עשרים אצבעותיי נתונות

      לכך :)

       

      את כותבת נפלא 

      (ואל תדברי איתי על פוסטים מדכאי נשמה :))

      לא בכדי כתבתי לך שפגעת בול בפוני. באמת.

      תודה. זה כיף שאתה חושב ככה.

      ואני אדבר איתך על מה שאני רוצה.

      זכותי (-:

       

        19/9/09 19:02:


      אהובה שלי.

      החברה הכי טובה שלי (לא, אל תרגישי רע שאצלך זו שירלי...)

      שתהיה לך שנה מדהימה, כי זה כ"כ מגיע לך.

      את יצור נדיר, והאחות הכי טובה בעולם (כן, גם אני נתקפתי בשמאלציות של חג, ואפילו לא אכפת שכולם יראו)

      מתגעגעת בטירוף,

      נשיקה

       

        19/9/09 17:08:

      זוכרת ת'פעם הראשונה שנפגשנו בלייב?

      בטח שאת זוכרת, זה לא היה מזמן כל כך.

      הגעתי לבנדיקט, את כבר חיכית בכניסה.

      איך שהתיישבתי התחלנו לדבר, ולדבר, ולדבר...

      ואני לא כזה טיפוס דברן.

       

      רק חצי שעה אחר כך פתאום נזכרתי שאפילו שכחתי להציג את עצמי בשם. כי סו, או נוכלת, אחרי הכל, זה לא מה שהיה בדף השמות של המורה בכיתה א'.

      את כל כך כובשת, כל כך מרתקת, שאפילו הדברים הטרוויאלים שוכחים לפעמים  להתגשם לידך.

       

      כאבתי איתך, הזדהיתי איתך ובסוף הפוסט, גם הודיתי איתך.

       

      שתהיה שנה פנטסטית, יקרה שלי.

        19/9/09 16:45:

      למה את צריכה לגרום לי לבכות שוב?

      הרי אתמול כשעשיתי את שיחות הטלפון החפוזות

      לומר שלום בקול אמיתי ובלתי מתנתק

      שלא באמצעות אוזניות אן סקייפ/מסנגר

      לאנשים שאוהבים אותי באמת

      הייתי חייבת לעצור בין לבין ולחנוק את הדמעות...

      התנסויות החיים שלנו

      האנשים שבחרנו להיות איתם

      וגם אלה שבחרנו שלא

      הם מי שאנחנו.

      כל כך מבינה את האי היכולת לסלוח על משהו לדעתך הוא בלתי נסלח....

      שתהיה לך שנה מעולה

      שנה של אהבה מרגשת

      שתפחיד אותך למוות

      ותישא אותך עד לצמרות הכי גבוהות.

      שלא תפחדי לאהוב,

      שתתני את עצמי ותקבלי חזרה עשרת מונים.

      שיהיה לך טוב

      ותאמיני שהטוב הזה מגיע לך!

      כי את נפלאה

      ונהדרת

      והכי בעולם!!!

      (סליחה... חגים עושים לי את זה...)

        19/9/09 12:20:

      קראתי כבר אתמול בלילה והרגשתי שאני זקוק לקריאה שניה כדי לעכל.

      אל תסלחי - יש אנשים שלא ראוים לסליחה כמו שהם לא ראוים להיות הורים.

      הצחיק אותי שחזרת תפוסה מחוויה שהייתה אמורה "לשחרר" אותך, ואני תוהה אם יש לזה משמעות נוספת מלבד הגופנית:)
      אני דווקא זיהיתי אופטימיות רבה בפוסט - עם ש. החברה החדשה ועם האיחולים שלך לעצמך שמיותר לציין שלגמרי מגיע לך שיתגשמו.

      כל כך שמח שהכרתי אותך כאן.

        19/9/09 10:43:

      תקשיבי יקירה, את התגובה בפרטי כתבתי לך לפני

      שקראתי את הפוסט הזה. כרגע, אני כל כך שמח

      שדייקתי בשני האיחולים שאיחלתי לך ככאלה

      שאת איחלת לעצמך. עשרים אצבעותיי נתונות

      לכך :)

       

      את כותבת נפלא 

      (ואל תדברי איתי על פוסטים מדכאי נשמה :))

        19/9/09 10:37:

      צטט: שפ. 2009-09-19 00:36:44

      מדהימה שלי!

       

      מעטים המקרים (והפוסטים) שמשאירים אותי בוהה בהם דוממת.

      בכיתי איתך וחייכתי גם. קצת כמו בשיר :)

      יקרה שלי, כל מה שאיחלת לעצמך ויותר, לא רק לשנה הקרבה, לא רק עכשיו, תמיד, בכל יום בכל רגע קיים אפשרי.

       

      שלרגע לא תעיזי לשכוח

      שיש מי שאוהב אותך תמיד :)

       

      חג שמח!

      בובה,

      אוהבת אותך בחזרה. הרבה.

      איכשהו מתקשה לאחל לך כאן. בפוסט.

      אז אחר כך בפרטי.

      חג שמח, יקירה

       

        19/9/09 10:31:

      צטט: עברתי רק כדי לראות 2009-09-18 23:40:32

      אני לא מכירה אותך ובמקרה נכנסתי

      אבל אם הפוסט הוא את, אז את מדהימה

       

      תודה. הפוסט הוא אני. ועוד הרבה דברים אחרים, אני מניחה.

      אני גם מדהימה. וגם הצד השני לגמרי של מדהימה.

      ושוב תודה. ושנה טובה.

        19/9/09 00:36:

      מדהימה שלי!

       

      מעטים המקרים (והפוסטים) שמשאירים אותי בוהה בהם דוממת.

      בכיתי איתך וחייכתי גם. קצת כמו בשיר :)

      יקרה שלי, כל מה שאיחלת לעצמך ויותר, לא רק לשנה הקרבה, לא רק עכשיו, תמיד, בכל יום בכל רגע קיים אפשרי.

       

      שלרגע לא תעיזי לשכוח

      שיש מי שאוהב אותך תמיד :)

       

      חג שמח!

      אני לא מכירה אותך ובמקרה נכנסתי

      אבל אם הפוסט הוא את, אז את מדהימה

        18/9/09 22:45:

      צטט: ranbo3 2009-09-18 19:27:52


      איך עשית לנו לבכות יא זונה  מופקרת

       

      (לא נעים , אוהבים אותך הרבה אבל בכל זאת, חג )

      צודק, תכל'ס.

      ושנה טובה לכולם!

      שנת שגשוג ופריחה,

      שלום וצמיחה

      אהבה רעות אחווה דיצה גילה חדווה ו... שיט. שכחתי.

       

      רינה. זהו! רינה.

        18/9/09 22:43:

      צטט: re set 2009-09-18 19:22:26

      צטט: bronte 2009-09-18 18:49:09

      אוהבת אותך גם, יפה שלי.

      שוב אני זולגת. ססאמק עארס!

      אשכרה פסטיבל שירי דיכאון עוד רגע.

      לא מאחלת לך באינטרנט. רק בלייב. מי יודע? אולי זה אפילו יגרום לך להגיע... לשון בחוץ

       

      אולי תתלבשי כבר ותלכי להורים שלך????

      אני לא מתכוונת לבלות את כל החג בבכי.

      את לא היית אמורה להיות בכלל בדרך לאנתניה בזמן כתיבת התגובה?

       

        18/9/09 19:27:


      איך עשית לנו לבכות יא זונה  מופקרת

       

      (לא נעים , אוהבים אותך הרבה אבל בכל זאת, חג )

        18/9/09 19:22:

      צטט: bronte 2009-09-18 18:49:09

      אוהבת אותך גם, יפה שלי.

      שוב אני זולגת. ססאמק עארס!

      אשכרה פסטיבל שירי דיכאון עוד רגע.

      לא מאחלת לך באינטרנט. רק בלייב. מי יודע? אולי זה אפילו יגרום לך להגיע... לשון בחוץ

       

      אולי תתלבשי כבר ותלכי להורים שלך????

      אני לא מתכוונת לבלות את כל החג בבכי.

        18/9/09 19:14:

      יששש!

      ידעתי, ידעתי שמתישהו ישתלם לי כל הקפה הזה..

      <אוהבתך בחזרה, הרבה>

        18/9/09 18:59:

      יפה שלי,

      אוהבת אותכ  גמ בכתב וגמ בעל פה.

        18/9/09 18:52:

      צטט: שומרת מסך 2009-09-18 18:47:23

      שאלהים יסלח לי על פרץ הקיטש

      אבל מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ושיהיה לך המון ממנו.

      לא מכירה אותך יותר מדיי , אבל מכירה מספיק כדי לדעת שאת באמת מדהימה וחזקה.

      שתהיה שנה עוד יותר טובה.

      מאמינה שהוא יסלח, אבל מצד שני - הוא ואני לא ביחסים מי יודע מה קרובים.

      "שלום-שלום", את יודעת, לפעמים פחות מזה.

      תודה בובה. גם לך.

      שנה נפלאה מעוטת נחשים, מלאת נחישות, חברות אמת, הפתעות טובות, בריאות, אהבה ונסיך אחד שיהיה גבר מספיק בשבילך.

      יש לי תחושה שאת זקוקה לאחד מהסוג הזה.

      ואם לא - תפני אותו אליי קריצה

       

        18/9/09 18:50:

      צטט: רני123 2009-09-18 18:47:21


      אין לי הרבה מילים אחרי פוסט כל נקי, יפה ומרגש.

      שנה טובה, אמילי ברונטה.

      תודה רבה רני. גם לך.

      מכל הלב.

       

        18/9/09 18:49:

      אוהבת אותך גם, יפה שלי.

      שוב אני זולגת. ססאמק עארס!

      אשכרה פסטיבל שירי דיכאון עוד רגע.

      לא מאחלת לך באינטרנט. רק בלייב. מי יודע? אולי זה אפילו יגרום לך להגיע... לשון בחוץ

        18/9/09 18:47:

      שאלהים יסלח לי על פרץ הקיטש

      אבל מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ושיהיה לך המון ממנו.

      לא מכירה אותך יותר מדיי , אבל מכירה מספיק כדי לדעת שאת באמת מדהימה וחזקה.

      שתהיה שנה עוד יותר טובה.

        18/9/09 18:47:


      אין לי הרבה מילים אחרי פוסט כל נקי, יפה ומרגש.

      שנה טובה, אמילי ברונטה.

        18/9/09 18:43:

      אני אוהבת אותך. זה כל מה שאני יכולה לאמר כרגע. כי

      אני נחנקת מדמעות.


      שנה חד פעמית. כמוך.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין