"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
גפילטע פיש, ילדים חורגים ומשמעות החיים
אתמול, אחרי ארוחת החג (ותאמינו או לא הכנתי בעצמי גפילטע פיש) לא התאפקתי וצפיתי ב-MACO בתכנית השלישית על האושר אותה הם לא שידרו ביום ראשון האחרון. התכנית עסקה בילדים ואושר. הטענה הייתה שלמרות שילדים זה לא שווה הנאה (מדובר על נתונים סטטיסטיים, אז לא לצרוח בבקשה: "אני נהנית מהם בכל רגע") ואפילו לרוב שווים אי-הנאה, הם כן שווים אושר, כיוון שאושר, על פי הגדרת פרופ' טל בן שחר, הוא "הנאה + משמעות" וילדים מספקים לרוב האנשים משמעות. שני דברים התחדדו לי בעקבות הטענה הזו. האחד, שאנשים משתמשים במלה "משמעות" באופן שונה מאוד ממני. בשבילי "משמעות" זה תשובה לשאלות מהסוג: "למה כל זה טוב? בשביל מה בכלל יש אנשים? בשביל מה נוצר העולם המופלא הזה? מה אני כאחת ממילארדים משנה בכלל?". לעומת זאת, האופן שהגדירו "משמעות" בתכנית היה: "משהו שמוכנים לעבוד קשה בשבילו" (הגדרה קצת משונה, לדעתי. הייתי מוכנה אתמול לעבוד קשה בשביל להכין גפילטע פיש – טוב, נו, לא כל כך קשה – אבל האם עשיתי זאת כי זה סיפק לי משמעות? אני בספק. נראה לי שמה שזה סיפק לי זה שעשוע קל – יכולתי לצחוק על עצמי שאני משחקת את הבלבוסטה). הבדלי המשמעות האלו, בהבנת המילה "משמעות", יכולים אולי להסביר למה אף פעם אני לא מבינה כשאומרים לי שילדים מספקים לחיים משמעות. על פי הבנתי הם חלק מהשאלות לגבי המשמעות ולא התשובה. להיפך, אילו לחיים הייתה משמעות היה טעם להביא ילדים לעולם וכל עוד אין לעולם משמעות אין שום משמעות לילד יותר או פחות. הדבר השני שהתחדד לי הוא למה כל כך בלתי נסבל לגדל ילדים של אחרים. המשמעות (במובן המצומצם – מה שמוכנים לעבוד קשה בשבילו) שילדים כאלו מספקים היא עקיפה: מוכנים לעבוד קשה כדי לרצות את הבעל אבי הילדים, אבל לא בשביל הילדים עצמם. לעומת זאת, את אי-ההנאה מקבלים ההורים החורגים במלואה (ואולי אפילו טיפה יותר). דרך אגב, הילדים שלו היו מאוד נחמדים אתמול בארוחה ונטע אפילו אוהבת גפילטע פיש. |
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם לי היה כיף לפגוש אותך. תודה. לגבי המשמעות שבהכנת הגפילטעפיש אני לא בטוחה שזה מספיק כדי לשאת כל שאר החיים חסרי המשמעות (דרך אגב, הילדים לא שלי).
אני חושבת שהתשובה שלך לשאלת המשמעות והילדים נמצאת בגוף הפוסט.
את עשית את הגפילטפיש לא רק בשביל עצמך (לשחק אותך בלבוסטה ושכולם יעריכו אותך)
אלא כדי לתת לילדים שלך את משמעות החג, כפי שאת רצית שתחגגו על פי ערכיך וזכרונות שלך.
מה שאנחנו מעבירים לילדים לגבי מה משמעותי בחיינו, אפילו בדברים הקטנים, הוא שעובר אליהם
באופן הבלתי אמצעי ביותר.
היה כיף לפגוש אותך.
דנה.
איזה יופי. לא שמעתי מהרבה אנשים שלגדל ילדים היה להם קל. אנשים כמוך הם אלו שנראה לי הגיוני וטבעי שילדים יביאו להם אושר. תודה רחלי.
קראתי את דבריך
בשקיקה
פתאום הבנתי שלא הכול מובן מאליו.
אצלי ילדים זה היה צורך,אני חושבת שהיעוד שלי בחיים היה להיות אמא!!!!
תשאלי את אחותי.
תמיד זה ניראה לי כולכך קל.
ואם זה נכון אז מלאתי את יעודי בכבןד
טפו טפו,
וצודקת אחותי עם הנכדים זה כבר סיפור אחר.
תודה
אני משערת שגם לאורך ההיסטוריה היתה אישזהי יכולת להפחית לפחות את הכמות (נכון, היום עושים הפלות עם כדור ובהשגחת רופא, אבל גם פעם היו עושים את זה במרטפים), ולכן סביר שהתורשה תעודד את רוצי הילדים. לגבי הארץ - זה באמת מטורף.
מאחר ולאורך רוב ההיסטוריה לא הייתה אפשרות לבחור ילדים כן או לא, אפשר בהחלט לקבל "גנים" כמו שלך בירושה (מן התורשה). מצד שני, ברגע שהבחירה קיימת, אנשים רבים מאמצים אותה - הם רק לא כאן בארצנו (אבל הם עוד יגיעו).
דוקא שאלה מעניינת ואני לא יודעת אם חקרו אותה - האם זה גורם אושר לגדל מבוגרים?
אני משערת שגם אם הייתי נותנת לפנצ'רים שלי להתפתח הם היו הכי אהובים בעולם, אבל אני מאוד שלמה אם זה שלא נתתי. וכמו שאמרתי, להיות סבתא בלי להיות אמא נשמע לי רעיון נחמד.
זה היה כל כך מזמן מאז שעשיתי ילדים בפעם האחרונה...!
מה שכן כולם היו פנצ'רים.
הפנצ'רים הכי אהובים בעולם.
מה שכן ברור לי למה עשיתי נכדה:
אין אושר גדול מזה...
בדרך כלל עם ילדים זה כמו עם מבוגרים:
יש כל מיני סוגים.
דחף תחרותי זה גם סוג של דחף, למרות שאני לא בדיוק מבינה איך מנצחים בתחרות הזו. אני מסכימה שמשפחה זה משהו שנותן הרבה לפעמים (ולפעמים מעיק) אבל איכשהו אף פעם לא הרגשתי צורך להשתייך ממש לקבוצה (לא בבית ספר, לא בצופים, לא בעבודה). כנראה זה גם עניין של דחף - בסך הכל אני אינדיבידואליסטית בטבעי.
וכן, הגושים האלו שיצאו לך מהבטן בהחלט נהיו בני אדם עם אישיות ותכונות טובות.
נעים לשמוע שאת מבינה אותי ונראה לי שגם אני מבינה מה שאת מתכוונת עם הדור השני. הרבה פעמים הייתי אומרת שאני רוצה להיות סבתא בלי להיות אמא. זה נראה לי הרבה יותר כיף. מעניין איך זה יהיה להיות סבתא חורגת. נראה לי שעוד אצטרך לחכות זמן מה.
גפילטע מהסופר זה ממש לא אותו דבר. כל מתכון באינטרנט עדיף.
אני עשיתי ילדים לא בגלל דחף כלשהו. אף פעם לא הייתי ילדה שעושה פוצי מוצי לתינוקות, או עושה בייבי סיטר. אף פעם לא חלמתי במיוחד על ילדים. עשיתי ילדיםאולי בגלל דחף תחרותי. כולם מסביבי עשו ילדים (אחי, החברות) אז גם אני רציתי, כדי להיות כמו כולם. אף על פי כן, אני מאוד מאושרת שיש לי ילדים. לדעתי לעשות ילדים לזה לעשות לך משפחה. בני אדם הם יצורים חברתיים ואנחנו רוצים להשתייך לקבוצה כלשהי. בגלל זה אנחנו מחפשים בני זוג, וגם עושים ילדים. הילדים, בני זוגם וילדיהם אחר כך הם קבוצת ההשתייכות שלנו.
אני גם מוצאת הרבה הנאה בלגלות את מאפייני האישיות של הילדים. מדהים לראות שהגוש הצווח שיצא מהבטן שלי גדל ונהפך לבן אדם, עם אישיות ותכונות שלפעמים אני תוהה מאיין הגיעו אליו. למזלי מדובר בתכונות טובות. אני משערת שזה יכול להיות גם ההיפך...
דא - ארטי
כל כך מבינה אותך
ואת ה''למה' שלך
וגם את אלו שרוצים ואת אלו שלא
את ילדי שלי 'עשיתי' כאחת שחושבת כי ככה 'צריך'
לא הייתי מוכנה נפשית
ולפני כל לידה פחדתי פחד מוות , ממש
ואח"כ כששמעתי שקוראים לי 'אמא' לא ידעתי למי הם מתכוונים...
מוכרחה לציין שהייתי אמא שמנסה להיות מושלמת וזה לא היה קל כלל וכלל.
היום - התיקון שלי הוא עם הדור השני ומשום מה כבר הרבה יותר קל
כאן האהבה היא מושלמת ,ממלאה וללא תנאי
ותודה לאל.
ואת ה'רצפט' לגפילטה, אמא שלי לקחה אתה לקבר
עוד משהו להתגעגע אליו
ואתמול תוך כדי שניזכרנו
אכלנו כאלו מהסופר
אבל זה לא אותו דבר.
את מאתגרת את 'דוקטורה'
ותראי מה הוצאת ממני....
תודה.
נראה לי שככה נכון לחיות - לא לשאול "למה". אבל מה לעשות ואני התחלתי לשאול "למה" עוד כשהייתי קטנה קטנה (ואני לא מתכוונת לאותו ה"למה" הסתמי של הילד מקופת חולים, אלא מעין "למה" פילוסופי כזה.
כשילד עושה תה להורים שלו זה חמוד ותה טעים גם בלי סוכר.
אני הייתי אמא הרבה לפני שילדתי פעם ראשונה
ומעולם לא שאלתי למה, רק מתי? היכן? עם מי?
הילדים שלי ברורים לי כמו נשימה , ככה , הכי לא סתם ,
הכי מוחלט, הכי קיים, הכי קיום, כך אני,
מעולם לא חיפשתי בהם משמעות - רק חיים.
*
אנחנו לא אוכלים גפילטע - תרואמת ילדות פולנית
הבן שלי הכין אתמול תה לאבא ולי ושכח לשים סוכר
הוא מתבגר , גם אנחנו.
מה נראה לך, שמי שאוהב את הילדים שלו הוא לא אגואיסטי? לגבי ילדים של אחרים, תלוי. יש חמודים ויש פחות. אני שופטת כל ילד לגופו. למשל, הבן של האחיינית שלי מתוק להפליא (כן, בסדר, אני משוחדת).
אני מבין לליבך
אני מאד אוהב ילדים -של אחרים
אגואיסטי-אבל זה נכון לגבי.
ואני אכלתי אמש יופי של גפילטה שאבי קנה מוכן
אימי בשלנית,אך גפילטה-רק מוכן!!!!!
לפי הילדה האחת שפגשתי הדחף מוציא לך דברים טובים.
זה נכון מאוד.
כדרכך, את מיטיבה להגדיר. צלול ובהיר.
אם אין דחף אז מן ה סתם לא קורה זה, ולא קורה אחרת.
אני למשל מסכימה מאוד עם הסיבות שלא לעשות אותם
ועם הסיבות שכן לעשות אותם.
הדחף , וכל הדברים שלא קשורים להיגיון, הם שקבעו בסוף.
סתם, נשמע לי הכי הגיוני כי בין כה וכה הכל סתם. אהבה ללא תנאי היא גם סיבה טובה. כל סיבה היא סיבה טובה לעשות ילדים וכל סיבה היא סיבה טובה לא לעשות אותם. ההבדל הוא כנראה בדחף.
ילדים זו טירחה, עבודה, תובענות והמון כאב ראש.
ילדים הם מחוללי האשמה הכי גדולים בעולם.
אבל
הם גם מחוללי האהבה הגדולים ביותר בעולם.
כנראה שזה צורך חיים , אהבה.
כמה בנאלי.
עושים אותם כדי שתהיה אהבה בלב,
בלתי תלוייה, ללא תנאי,
סתם.
אצלינו דווקא בישול היה נחלת הנשים, עד שבגיל מופלג כלשהו אבא שלי החליט שהוא יראה לאשתו הגרמניה איך מבשלים (היא דווקא מבשלת אחלה). הוא החל לאסוף ספרים, לקנות מכשירים (מכשירים הוא תמיד אהב) והתחיל לבשל כמו רוקח - הכל מדוד על המיליגרם והסטופר מצפצף בזמנים לפי המתכונים. זה היה מצחיק. בסופו של דבר, נראה לי שהוא התעייף מכל העסק ומבשל רק אם יש אורחים מיוחדים מיוחדים (אולי כבר גם זה לא. מזמן לא ביקרתי אצלו. הוא בן 86).
יאיר הבן של אחי ,מכין הגפילטע,ילד שאינו מאכזב. אצלינו הגברים בשלניםףאבא,אחי ועכשיו בנו
אמרתי דנא -הנה לך.
ונפלה גם החלטה ,שהוא יהיה המארח בחגים [בגילאינו המופלגים שנגיע לשם,אמן!]
את המשפחה,אין דבר אשתו תכניס את הכלים לדיש וושר
נראה לי הוגן.
נרגעתי. גפילטע מפולפל והרבה חזרת חריפה, ככה צריך.
איכס..מתוק.מה פתאום? היה מפולפל לדעתי,כי הוא אכל הרבה גפילטע הונגרי וטעמים כמו שאת יודעת, זוכרים!
והוספתי עוד טיפה פלפל גרוס כמו שאני אוהבת עם חזרת נהדרת וחריפה שאחי מכין. היה כמו שאומרים בהונגרית:פינום!! [פ רפויה]
הוא אשר אמרתי. תודה.
על פי הבנתי הם חלק מהשאלות לגבי המשמעות ולא התשובה ,
הכן ילדים הם שאלה.
חג שמח פורטה יקרה
מסכימה איתך שמדובר על תהליך אבולוציוני ולכן כששואלים אותי למה לא רציתי ילדים, התשובה הכי נכונה היא שאין לי את הגנים המתאימים בשביל זה (למרות, שאני יכולה להוסיף רציונליזציות ואידאולוגיות עד מחר). ולמה אין הרבה כמוני? בדיוק כי לגנים של אי הרצון בילדים אין אפשרות לעבור בתורשה באותה מידה כמו לגנים של הרצון בילדים.
איזה מן גפילטע פיש יצא לבן אחיך - הונגרי או פולני? אצל ההונגרים הוא לא מתוק (למגינת ליבו של בעלי הנוטה לפולניות).
חג שמח ענתי!
ילדים זה שמחה!- מלאת ספקות בעניין.
אבל בניגוד לרוב האנשים ,לא חושבת
שיעודם להיות צוות הווי ובידור-כי הם לא.
תהליךאבולוציוני שאנחנן מלבישים עם הרבה
מילים ואידיאולוגיות מרגשות.או בגלל
תלות וחסכים של הורה.
גפילטע פיש? אצלנו בן אחי צעיר בן 35 ,
הוא דור הגפילטע, הוא הכין אותו והיה מצוין.
כולם התעניינו, מאיפה המתכון?
הוא לקח מהאינטרנט והוסיף ממתכונים
של איזו פולניה מבוגרת שפרסמה. מה רע?
דור ההיטק מכין גפילטע.