מכתב לעצמי, המשך.

3 תגובות   יום שבת, 19/9/09, 11:29

ממרחק רב יותר,

כמו נמתח בכשרון.

חצי אי מרוחק.

אני קורא לו, בית.

 

במרחב הפרטי,

להבת נר מאירה אותנו.

בפרטים קטנים שחמקו.

רסיסי מלח.

קילוח עדין - דם ומים.

רחוק במערות האף,

חי ונקי. 

 

בסערה גדולה יותר מזו,

אני יכול לשמוע אותך בוכה.

בשוליו של גל גדול.

באדוותו אני צף,

על מה שנותר -

קורת מיטה.

דרג את התוכן: