..כשפגשתי את שירי אחרי מאות דייטים השנים האחרונות ומערכות יחסים בנוניות וקצרות קרה לי מה שרה לי בגיל 17:

התאהבתי.

התחושה הזו שהולכים על ענן, משהו לא ברור בתחושה השמימית הזו אלא רק שאני רוצה שזה יהיה כך עד סוף הימים.

שירי הייתה אמיצה למרות שהיא לא חשה כך למרות שהיא לא חשה כמוני ושיתפה פעולה ובמהלך 54 ימים היינו ביחד בנסיון אמיתי להתחבר.אני רציתי 100 ימי חסד, אך שירי שעברה תהליכים אישיים הייתה חייבת ללכת על מנת שזה לא יתקע אותה והיא "תאבד את עצמה בתוך מקום שלא מיצה את תחושותייה, מהווייה, וחלומותייה". כחולמנית אמיתית וסף רגישות גבוה עד תדרים, שגם אני ניחן בהם, הייתי יכול לחוש אותם איתה.שמרתי תמיד על המקום שלי ושיתפנו אחד את השני בתחושותינו והתקשורת הטובה מנעה משברים, שעשויים להתגלות במהלך קשר קצר (מהדייט השני יחד!)

עשיתי כמיטב יכולתי להיות קשוב לצרכינו . קבלתי ממנה המון מחמאות על התנהלותי, על הרצון הכן שלי להיות נוכח בעל משמעות בחייה. זה היה דפוס כה שונה ממה שהיא היתה רגילה לו. היא לא יכלה להכיל אותי וחיפשה חלום, שאני מקווה שיתגשם עבורה .עברה חצי שנה מאז נפרדתי משירי. מידי פעם אני נמצא במקומות אחרים עם נשים אחרות .אבל אין יום שאני לא חושב אל הדיאלוגים המדהימים שהיו לנו והסיטציות שמבחינתי לא חוויתי בעבר. עבורנו זה באמת היה דפוס שונה בקשריי העבר. צר לי כל כך על הפער שהיה בנינו בתחושות. רק שנפרדנו היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי אבל בלי התשוקות שהיו נחלת הדפוס הקודם שלא לקח אותה למקום שהיא רצתה וחולמת להיות בו. אני מקווה שאחַרי היא תמצא ותבין. יש בי ניצוץ של תקווה שאוכל לפגוש בה פעם ונוכל להתאהב ולהגשים את החלום. האם זה רק בסרטים? האם דברים כאלו לא קורים באמת? חוץ מלדמיין את זה ולכתוב על זה אני יכול להזכר בריח שלה שזה מזכיר לי משהו נשכח, של פעם שהיה לי ואיבדתי אותו .