מלים ארוגות
בשירים שאותם אנחנו שרים
חליל,
ובחליל ששוכן בנו
אש,
ובאש אותה אנו מבעירים
עוף חול ירוק
ובקינת עוף החול
לא הבחנתי
בין אפרי
לבין אבקך
מחמוד דרוויש
ותודה ליואב ששלח לי...
פוסטים אחרונים
- yoaview 20/12/15
- אפרת חברתי 17/10/15
- לאורך עמק רפאים - 4 12/1/14
- לאורך עמק רפאים - 3 28/12/13
- לאורך עמק רפאים - 2 22/12/13
- לאורך עמק רפאים - 1 18/12/13
ארכיון
מכרסם בבטן (7)
| "המקסימום שאני מוכן לעשות זה לחפש את דפי, דפנה הזאת," אמרתי למיכל. "אין לי מושג מה היה בין אימא שלה לאבא שלי, אני לא בטוח שאני רוצה לדעת. היא יכולה להיות מתה אפילו! אני לא מתכוון לצוץ לה פתאום מתוך החלל, מה אני יודע, אולי היא לא רוצה בכלל, אולי זה יהפוך לה את כל העולם, אולי - אולי - אלף-ואחד אוליים יש בזה." מיכל אמרה שבעיקרון זה רעיון טוב, אלא שזה יכול להיות דווקא יותר מסובך למצוא את דפי, כי אם היא הייתה אז בכיתה ח' או ט' אז היא בטח נשואה היום, שלושה-ילדים-וכלב ויהיה קשה לאתר אותה לפני שם המשפחה ההוא. ודווקא זה היה קל מאוד. שני קליקים ב - 144 באינטרנט וכבר היו לי שני מספרי טלפון שלה וכתובת. העתקתי הכול לפתק קטן ודחפתי לארנק. זה היה בערב. באותו בוקר ישבתי עם אבא בחדר ההמתנה של הפרופסור שמטפל בו, אחרי הבדיקות של יום ראשון, הרוטינה החדשה שפותחת לנו את השבוע, כל שבוע, כבר ארבעה חודשים. איכשהו בתאורה הנקייה של המקום הזה שדומה יותר ללובי של סוכנות מכוניות מפוארת גיליתי שאני מצליח לראות אותו יותר באובייקטיביות מאשר בכל מקום אחר. וההשוואות האלה, משבוע לשבוע לא עשו לו טוב. ראיתי אותו מצטמצם, משְלִיד, ראיתי איך השיער על זרועותיו נעשה דליל, ראיתי איך המסגרת העבה של המשקפיים שלו נעשית גדולה יותר ויותר ואיך עיניו שמאחורי העדשות העבות מתרחקות ושוקעות. ישבנו על הספה הנמוכה וחיכינו שתוצאות הבדיקות יגיעו למחשב של הפרופסור ושהמזכירה תקרא לנו להיכנס אליו. שבועיים עברו מאז חזרנו מהחופשה בכינרת, שבועיים מאז ביקש ממני לחפש את איבון, זאת האישה שאין לי מושג מה היה לו אתה כשהוא היה מנהל בחטיבת הביניים ולקח את דפי, הבת שלה, תחת חסותו. בשבועיים האלה ראיתי אותו כמעט יום יום, וכל פעם נדמה היה לי שתכף הוא יחזור וישאל אם כבר עשיתי משהו. אבל הוא התאפק. עד הבוקר הזה. "גבי?" ידעתי שזה הולך לבוא. האם באמת ציפיתי שהוא ישכח? "יש איזו התקדמות, נו, בעניין ההוא שהזכרתי?" "אני עוד מחפש, אבא," אמרתי לו בחצי קול. "כן, אני מבין, אבל, האם כבר מצאת דבר-מה?" קמתי וניגשתי למתקן המים. "אתה רוצה עוד מים, אבא? תן לי את הכוס, אני אמלא לך. אתה צריך לשתות הרבה." אבא הושיט לי את הכוס שלו בצייתנות. "תוסיף קצת מים חמים, בבקשה, גבי, אני לא אוהב לשתות כל כך קר." השפה של אבא, תמיד נקייה, שקולה, וכל המלים הנכונות במקומן, הכול אצלו מנוסח ומוסבר בתמציתיות שקולה, אבל מגיע אלי כאילו מעבר לגדר-ביטחון עבה. אני לא שוכח איך מיכל ציירה לי אותו לפני כמה חודשים, כשכל סיפור המחלה התחיל. היא תלשה דף ממחברת ישנה של כרמלי וציירה עליו בקווים מהירים איש גדול מהגב, לבוש חליפה, רחב-כתפיים, מחזיק בידו דלי. "הוא כמו בת-יענה, אבא שלך," היא הסבירה לי, "לוקח את דלי החול שלו אתו לכל מקום, שלא יהיה מצב שהוא צריך לתקוע את הראש בחול ולא מוצא ערמה מתאימה באותו רגע." היא כמובן התכוונה למחלה. אני חשבתי שצריך לספר לו הכול, אבל מיכלי אמרה שגם אם נספר הוא לא ירצה לשמוע. ובאמת עד עכשיו הוא לא רצה לדעת, ועד עכשיו לא שאל שאלות שהתשובות עליהן פסקניות וסופיות. הגשתי לו כוס נייר עם מים פושרים. "אבל, מה אתה רוצה שאני אגיד לה, אבא, נניח שאתקשר." התיישבתי לידו. אבא שתה מהמים ושתק הרבה זמן. דממה בחדר המתנה יכולה להיות מעיקה ורועמת מאוד. לא אמרתי מלה. "אני רוצה... אני מבקש... שתאמר לה..." הוא כחכח בגרונו ודיבר לאט מאוד, "תזכיר לה מי אתה, הבן של. היא תדע מיד. איבון. היא תזכור אותך, גבי. ותגיד לה שאבא רוצה. מבקש... מאוד... למסור לה את מצבו... הוא מבקש שהיא תדע, כדי ש... אם היא תרגיש לנכון... אולי תרצה... למסור דבר-מה בחזרה... אולי אפילו... כל עוד הדבר אפשרי... לפני ש... מפני שאינני יודע מה יהיה מצבי בעוד כמה שבועות... כדי שאולי, אפילו..." "זה היה בשנה שאחרי הניתוח של אימא, נכון?" אבא אפילו לא זע במקומו על הספה בחדר ההמתנה של הפרופסור. מעולם לא ראיתי אותו מתפתל בגלל משהו שהוא לא רצה להגיד. גם הפעם לא, אבל יכולתי לראות שזה עולה לו בהרבה מאמץ. "אימא ידעה?" שאלתי. "אימא ידעה מה שהיא רצתה לדעת, גבי. מה שהיא בחרה לדעת. לאימא ולי היו לעיתים עליות ומורדות בחיינו המשותפים. היא ביקשה להתרחק, היא ביקשה שאניח לה, אחרי הניתוח. רגשית היא עברה טלטלה קשה והתרחקה מכולנו. מעולם לא ביקשתי לפגוע בה, גבי, אני מבקש שתזכור. היא סגרה עצמה לחלוטין ולא נתנה לי דריסת רגל בעולמה, ואיבון... הייתה לי משען, ממש כפי שאני נמצאתי לה, בתקופה זו של חייה." קמתי. המזכירה קראה לנו להיכנס, עזרתי לאבא לקום, ישבנו מול הפרופסור והקשבנו לו, אבא כרגיל לא שאל דבר, אבל הפעם גם אני לא שאלתי. רק אחר כך, כשהסעתי אותו הביתה במכונית, אמרתי לו שאני לא מבין למה הוא צריך שדווקא אני אתקשר אליה. אם הוא כל כך רוצה אני מוכן להביא לו את המספר שלה, שיתקשר וידבר אתה בעצמו. אבא עצר אותי בחטף. "אני יודע מה אני מבקש ממך, גבי. חשוב לי שהיא תוכל לסרב אם תרצה. יהיה לה קשה לעשות זאת אם תשמע את קולי. אנא."
אני מת על מיכל, במיוחד כשאני מוציא שני בקבוקי בירה מהמקרר ומראה לה, ונהיה לה חיוך גדול על הפרצוף. ישבנו בחושך במרפסת והסתכלנו בכוכבים מעל הגגות. מיכלי שמה את כפות הרגליים שלה על הבטן שלי ואני התמכרתי לכובד שלה, באמצע הגוף שלי. "אל תתכנן את זה יותר מדי, גבי," היא אמרה לי מבלי שסיפרתי לה דבר, אפילו לא על הפתק עם מספרי הטלפון שדחפתי לארנק. "פשוט תתקשר." הבירה הייתה קרה-קרה ואני שתיתי את המרירות הקפואה לאט, למשוך את התענוג. ואז סיפרתי לה על החלום שהיה לי בלילה. איך שאני נוסע במכונית ומסתכל במד הדלק ונדהם לראות שהריבועים שמסמנים כמה דלק נשאר לי מתרוקנים במהירות. אני נוהג בכביש מהיר, אין שוליים, אין מקום לעצור, מד הדלק מראה שהמיכל ריק לגמרי, תכף איעצר לגמרי. מיכלי דחפה אותי בבטן קצת והתכופפה להקיש את הבקבוק שלה בשלי: "תסתכל קדימה, טמבל," היא אמרה, "שמתי לך תחנת דלק מאה-מטר-קדימה." דפנה ענתה אחרי הרבה צלצולים. כן, היא זוכרת אותי מצוין. גבי, אתה הבן של. מה קרה? אבא שלך בסדר?
© כל הזכויות שמורות
פרק 1: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1166884 פרק 2: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1177648 פרק 3: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1188420 פרק 4: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1198870 |
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פנים כה רבות יש לה, לאהבה...
תצפית על גזע עץ, שסביבו, וסביב עצמם, משתרגים שני חוטרים - את מתארת לנו במאקרו את שלוש האהבות האלה...
פנים כה רבות...
סיפור מקסים מבינה שהוא אחד
מתוך ואני הולכ להתרכז בהם
עמידה יפה על הדמויות הדיאלוגים קצב התרחשות שמעמיד את הקורא בצפיה
אהבתי מאד
אגב אף אני באחת מהתרחשות חיי יצאתי לחפש את ש
למטרה אחרת
הבנתי את האב בסיפור
אפרת*
תודה על הכנות שם
עדית יקרה
המכרסם הזה שלך
חודר לי ל"קישקס"
יושב עמוק בפנים
ומעלה מיני זכרונות
צפונים,ומחשבות נוגות,
ואהבות נסתרות,ונשכחות,
אבל גם רגעי קסם ורוגע,
וצלילה למחוזות אחרים
נהדרים-שלי
אבל לגמרי שלך שמאפשרים
לי לשוב ולחוות,להזכר,ולא חשוב,
בכלל אם היה או חלמתי חלום!
בברכת שנה טובה טובה!
ושמעיין היצירה המופלא שלך,
ימשיך לנבוע!!!
"לוקח את דלי החול שלו אתו לכל מקום, שלא יהיה מצב שהוא צריך לתקוע את הראש בחול ולא מוצא ערמה מתאימה באותו רגע."
אתה גם נושא עמך משא כבד שהוא חלק ממך ובמקום להקל, טומן את הראש ומוסיף על משקלו.
ממש כמו בטלנובלות. מפסיקה בשיא המתח, שנעצור את הנשימה עד הפוסט הבא.
לא הוגן
אבל יעיל להפליא.
גם אני התרוצצתי כאן, יקירתי, בין הפנינים שרוחי הזכירה ואחרות, ובפרק הזה עושה רושם שגבי מתבונן ורואה יותר מאשר בקודמים, ומשהו בו מתחיל להתבגר ולהבין ולעכל, כשריח הפרידה נישא באוויר.
מממממממממממממממ נהדר
אשר
הכי אהבתי את "ונהיה לה חיוך גדול על הפרצוף". יש ביניהם אינטימיות נעימה כל כך.
וגם אני אוהב את דלי החול.
יופי של פרק, עדית. כתוב בהיר, ומרתק.
*
נעמה
עדית יקרה,
סיפורך זורם נפלא. פיסות לפיסות מתחברות לי .
ראיתי אותו מצטמצם, משְלִיד, ראיתי איך השיער על זרועותיו נעשה דליל, ראיתי איך המסגרת העבה של המשקפיים שלו נעשית גדולה יותר ויותר ואיך עיניו שמאחורי העדשות העבות מתרחקות ושוקעות. (שורות שירה)
מדוייק כל כך את נוגסת בקו מוביל, הדוקר את לבי :)
המון תודה , עדיתי
נגמר לי מהר מידי...
הדימוי של דלי החול.. מה אני אגיד?
רק ממתינה לפרק הבא
אייכשהו שוב כולם הגיעו לכאן לפני...כי אני צריכה למצוא זמן להתרכז בכל "המכרסמים" האלה שלך...
ראיתי אותו מצטמצם, משְלִיד,
איזה יופי של דימוי ה"משליד" הזה...
"לוקח את דלי החול שלו אתו לכל מקום, שלא יהיה מצב שהוא צריך לתקוע את הראש בחול ולא מוצא ערמה מתאימה באותו רגע"
זה גאוני בעיני!!!!!
איאפשר לתאר את המצב הזה בצורה כול כך פיוטית כמו שאת תיארת.
ואני רואה בדמיוני את הדלי הזה.
מתחילה להבין את אבא של גבי.
ומה יקרה עם איבון???
תודה עדית.
הכי אהבתי את הרעיון של דלי החול.
אני מכיר מעט מאוד אנשים שלא מסתובבים עם דלי כזה.
דפי הזו מסקרנת
האם ישוב הדבר-מה גם עם גבי ?
ומה יהיה אז על מיכל-רגליים-בקרקע ?
ומי יסדר לו תחנת-דלק-מאה-מטר ?
*
היי...גבי - השמר-לך, קראה לו צאלה .
מצויין עדית.. איך את קושרת את הסיפור של דור ישן בדור חדש....הכל מתערבב ...כמו במציאות.....אוהבת את הערבוב הזה:)
שבוע נפלא עדית ועדיין...חג שמח:)
כיף,
פשוט כיף.
שנה מצויינת.
נו.... ככה מסיימים?
:) מחכה להמשך...אוהבת במיוחד את הסיפור הזה...
"ההוא שהייתי נשואה לו איזה זמן"
כמו אצל יערה הבלתי נשכחת ב"קליק קלק" שלך
כמו אצל אבא של גבי "במכרסם" שלך שלו
כמו אצלנו גם ועל אף שעוברות השנים
סיפורים , זכרונות , חלומות
מילים
נגיעות
רגשות אין סופיים
ואת - כשרון אדיר שכזה
יודעת אותם
ויודעת להעביר
מה יהיה?
יודעת ת'תשובה
תודה מתוקה
זה רק נראה פשוט...העובדה שדפנה ענתה וזכרה אותו... ואני סומכת עלייך ,כמי שבונה את המתח באופן מושלם, שבכל זאת תשלפי עוד כמה חלקים מהפאזל, אך לא את כולו... :-)
בסוף החיים ניתנת לבני אדם הזדמנות לסגור עניינים בלתי גמורים, לבקש סליחה וגם לסלוח, ליישב הדורים...לעשות סדר בבלאגן. ההזדמנות קיימת, אך לא תמיד היא מנוצלת. לא קל לשחרר משקעים של שנים...
לגבי ולאביו ניתנת הזדמנות כזאת. האם ינצלו אותה?
האם יתגלו כל הסודות הכמוסים??
אני במתח....מתינה לבאות :-)
תודה,
סוזן
* אין מילים יותר מאלה שנכתבו לפני.
דיתי יקרה, אני מרשה לעצמי לקרוא לך כך.
הפרק הזה יותר בהיר מקודמיו. הוא מסתיים בחלום נבואי. החלום בעלילה הספרותית בא לקדם ולהגביר את המתח הדרמטי. זה יעודו. כשזה קורה לאחת הדמויות, העלילה מתקדמת בצעדי ענק. מד הדלק מתרוקן,מראה שהחיים של אביו מתרוקנים, אוזלים מגופו. הוא יודע שבאה שעתו להפרד. הוא גם פוחד מדחיה. הזיקנה מכוערת ומראה את עליבות החיים ותחלואיהם. זה לא פשוט, כשהזיכרון חווה את האבא צעיר, מאהב לאישה צעירה, שגם היא כאמור התבגרה, אך הוא זקן ומרגיש שכוחו לא יעמוד לו מרוב התרגשות. לכן הוא מבקש מגבי בנו לשוחח עם דפנה. היא הסוד שנשמר, רק בידיה מפתחות התעלומה בחייו החידתיים של האבא. תודה לפרק הזה. אשוב
לא חשוב מה יקרה בעתיד.אלו יהיו רגעי החסד המזוככים
בין גבי ואבא, הרגעים אותם תמיד יזכור.
כי אלה רגעי אמת שלעיתים רחוקות אב יבקש מבנו
טובה כה חשובה.
רקמת יחסים, פגיעה, שבירה המתוארת
כמארג של חוטי משי עדינים.
אולי חיים בלי סודות זה לא שווה בכלל*
מרתק
מזל שזו לא דפנה-דפני ידידתי כאן ....
שנת צמיחה אור ואהבה
סתיו קסום-חורף סוער-אביב של פריחות וקייץ של שמש ים ובריזות.
רקטוף ולהת'
צביקה
אשמח לבקשת חברות בפייס..
http://www.facebook.com/profile.php?id=100000187593543&ref=profile
פעם לא נהגו לספר לחולים ב"מחלה קשה" אודות מצבם האמיתי, אבל נדמה לי שתמיד יודעים.
והוא...חייב לסגור את המעגל הזה, בשעה של חשבון נפש.
ואנחנו, אפילו שעברנו דבר מה (תמי כל כך קלעה עם המונח הזה) או שניים, קשה לנו לחשוב על ההוריםשלנו בסיטואציות מסויימות, אני שמחה שגבי עשה את הדבר הנכון.
תודה עדית, ואני ממתינה לפרק הבא.
שנה טובה!
וואוו!
רגליים בבטן....הפרק הזה.
דברים נאמרים באיפוק, בדיוק כפי שצריכים להאמר (האבא).
***
שנה טובה!!
*
אקרא ..הלילה..
מאמינה שזו הנאה צרופה..
מארחת..
שנה טובה יקרה.
אני עשיתי את העסקה הטובה ביותר, קראתי ברצף את פרק 6-7, אבל למען האמת זה לא הקל על מצבי, נשארתי במתח לא סביר. זאת לא העלילה החיצונית - החיפוש אחר אהבה נושנה של אבא- זה החיטוט הזה בעבר, שאת לא יודעת מה יקלף מבפנים. חוצמזה, ששוב נזכרתי בסארטר, שוב - כי זה קרה לי בערב חג, שכל אשה צריכה אשה לידה, אני צריכה את מיכלי לידי.
שבתי שוב להתענג.
קודם הפריעו לי כאן באמצע.
עכשיו גם סיימתי עד הסוף . נהנית כל פעם מחדש מקריאה שלך עדית ושוב שנה טובה ממני רונית
חיכיתי למוצ"ש לקריאת הפרק והנה הוא הגיע. יופי. זה כבר ריטואל.
מזדהה עם הכתוב לעיל (דניאלה סגל) - הדמיון להסתופפות למקלט הרדיו
להאזנה לתסכית הבא... היו ימים...
אני צופה מהפך בפרק הבא, משהו בלתי צפוי שירעיד את עולמם.
נו, נו, נו, נו ???
לא פייר לסיים ככה באמצע, למרות שזה היה צפוי :)
אני שוקלת לחכות שתסיימי הכל ואז לקרוא ביחד את כל הפרקים
אבל לא נראה לי שאצליח להתאפק...
וזה שאף אחד לא סיפר לי על הפרק הזה ?
מזל שהגעתי.
נפלא
עוד!
כמו פעם שהיינו מסתופפים כולנו אל הרדיו לסיפור בהמשכים.
היום הייתה הפוגה קלה במתח.
נהנית לקרוא סיפורייך, הטרובדורית של הקפה*
סליחה שאני מתפרצת שוב, אבל גם עלה בדעתי עוד עניין חשוב פה - כל דור והמכרסם שלו, מה?
מאיפה להתחיל? מהתחנת דלק מאה מטר קדימה? מהדלי חול? מהמשליד? אני מתרוצצת פה בין פנינה לפנינה כמו ילדה בחנות צעצועים ומתאהבת עוד קצת במיכל-רגלים-על-הקרקע-הרוח-איתן שלך. כי דווקא מה שמחליק את הנסיעה של גבי במסלול המהיר הוא ההומור והנונשאלנטיות שלה לעומת הנפשים (לא טעות כתיב:) האחרים פה. בעיני היא הגיבורה האמיתית, מאזני זהב פרוויים
"הלכתי והגעתי עד דומה
ואז נדמה לי כי מתחיל דבר מה."...
זה ציטוטו מלאה גולדברג.
"דבר מה "
זה צרוף מילים של אנשים מבוגרים.
יש בו רב נסתר מאשר נגלה.
דברמה, זו מילה בוחשת, חייה.
דברמה. כמו שבילדות קרה דברמה.
יודעים שהיה מורכב מאוד.
זה נראה על פניו קל , קל מאוד,
אבל הדברמה הזה אומר
שאולי אולי, יהיה
קשה לתפארת.
אולי היא תרצה דברמה להגיד לי,
עכשיו משאני על ערש מותי...
ואולי הדברמה ופתרונו בכלל אצל דפי.
לאיבון הפתרונים,
או משמיים.
אני רק יודעת שהסיפור שלך
כרגיל
זורם כמו מיים.
מיים ליעף
במדבר.
זורם כפליים.
לעיתים דווקא הדבר הזה שממנו אנו חומקים ומתפתלים ונרתעים ו..
דווקא הוא יוצא בסוף הכי קל, האוויר פתאום צלול וזורם ו...
מַרְוֶוה
(אפשר לומר על אוויר כמו על מים ?
ובעצם מה זה חשוב כשתלויים כך בין מים לשמים ?)
*
א ו ה ב ת א ת הכ ת י ב ה ש ל ך ו א ו ת ך .
שנה טובה, עליזה'לה! שתהיה שנה נהדרת!
לכולנו!