משיכת קולמוס
0
כשהילד הופך לראש המשפחה
אתמול בצהריים, בשיא המרוץ עם הזמן, בתקתוקים האחרונים של ההכנות לערב, טלפון בהול מהבן שלי: "אמאאאאאא יש לך מחזור לראש השנה?"
ואני בחיוך סלחני של אמא: "ברור בן, איך עשינו כל השנים?"
כן, אבל ההבדל הוא, שהשנה הוא שישב בראש השולחן, הוא שיערוך את סדר ראש השנה.
והוא ישב שם, הבן שלי, ובכל ברכה נזכרנו בסבא, (אבא שלי) ואיך סבא היה מברך ואני מביטה בו, קורנת, סעורה, נרגשת, מבולבלת.
פEר לא האמנתי, כלומר אפ'פם לא חשבתי על זה ואם כן, אז תמיד חשבתי שזה יקרה אחרי מותי ותמיד תהיתי אם הוא ידע לעשות את זה.
ופתאום, שאני אזכה? שאני אראה אותו יושב בכס ראש המשפחה? זה היה כל כך משונה ומרגש. כל כך הרבה תמונות מחיינו עברו לנגד עיני בשביבי השניות.
הילד הקטן הזה פתאום עכשו הוא.
|
תגובות אחרונות
-
הנץ דואה
בתגובה על רִיק ואימה
-
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
-
פלג קטנה
בתגובה על צ'יקיטיטה - לאחותי הקטנה
-
טומי טומי
בתגובה על The lonely shepherd
-
שיחה עם עצמי
בתגובה על אם החתן
-
יוסיפור
בתגובה על קראו לזה חלה
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.WOW
מרגש ונוגע ויפה.
אהה :)
ואת נוכחת בבגרותו המרגשת של בנך היקר
כמה יפה הגדרת לי את התחושה
בהחלט מרגש...
בכלל,, חגים אצלינו הם כה סנטימנטלים,,
משפחתיות צמודה כזו,,
וזמן של איחוד נעים...
ואת נוכחת בבגרותו המרגשת של בנך היקר,,
פשוט נהדר..
חג שמח לכם,,ונשיקות,,,, *
אליך תמיד באה גם בשקט
אופס, הביא
הביא אותך יא עד שאת באה
זכיתי להמון כאלה
מאחלת לך גם המון המונים :)
צ'מעי זה לא עומק המוסרת
זה עומק המשפחתיות שהמסורת אחד מעמודי התווך שלה.
איך יולי תמיר אמרה- לא הייתי צריכה לחלות כדי להבין שמשפחתיות זה הערך הכי בסיסי והכי נדרש שלנו.
מה רעיון טוב? (כן, צודקת, מעז יצא מתוק... לפעמים
)
ואוו אם זה מה שהבאתי אותך לשבור שתיקה
אשתדל לרגש אותך הרבה הרבה
מרגש וגם מלמד אותי על עומק המסורת בחייך. רעיון טוב לנסות לראות בחיינו את מה שיקרה לכשלא נהייה כאן.
זה לתפוס את החיים בשתי קצוותיו.
באמת מרגש:)
מרגש.