| אני מאמינה שאנחנו נמצאים פה בעולם בראש ובראשונה כדי למצוא את החצי השני שלנו, לאהוב ולהרגיש נאהבים. כמובן יש גם קריירה, הישגים, הערכה, הוקרה, חברים, משפחה וכו' וכו' וכו'. אבל בסופו של דבר, ברגעים הטובים והרעים שלנו, ברגעי השיא והשפל, כל מה שאנחנו רוצים זה את אותו אחד (או אחת) שיחבק אותנו ויהיה שותף איתנו לחוויה. יש סביבי כ"כ הרבה אנשים שצמאים לאהבה. כ"כ הרבה אנשים איכותיים, יפים, חכמים, אוהבים, שלא מצליחים להידבק למישהו טוב. אני כבר לא יודעת אם זה קשור לעיר המשוגעת הזו שאנחנו חיים בה (שכנראה לא סתם אחוז הרווקים והרווקות פה הוא הגדול בישראל), או שפשוט זה הולך ונהיה יותר קשה עם הגיל. מצד שני, יש סביבי אנשים שנמצאים במערכות יחסים בעייתיות מאוד ולפעמים אפילו חולות, ובוחרים להישאר שם מסיבות כאלה ואחרות. נשואים או לא, ילדים או לא, זה לא משנה. הם עדייו בוחרים להישאר שם ומוצאים את כל הסיבות בעולם לעשות את זה – הפחד מלהיות לבד, האמונה בשינוי, חוסר הרצון לפגוע בצד השני, חוסר הרצון לאכזב את הסביבה, המשפחה, הילדים, ועוד ועוד ועוד.... הרי המטרה הראשונה של זוגיות היא לעשות טוב. ברגע שהיא עושה רע לאחד הצדדים במערכת הזוגית, אז כנראה שזה לא צריך לקרות. אין טעם למשוך את זה הלאה. אבל אנחנו חיים בעולם שלא מפסיק לרגע למדוד אותנו. כל הזמן כולם מסביב מסתכלים, בוחנים, שופטים, בודקים איפה הצלחנו ואיפה נכשלנו. וקשה להודות בכישלון.
ואתה... זה נמצא לך מתחת לאף, ואתה הרי יודע כמה טוב זה עושה לך. הרי נעים לך. לא סתם חזרת חזרה. רצית עוד. ומה עכשיו? אתה בורח? ממה אתה מפחד? אולי בעצם לא כ"כ טוב לך ומשהו מרגיש לך רע? ואז בעצם אני צריכה להניח לך. כי לי אין שום כוונה לעשות לך רע. בסה"כ רציתי שיהיה לך נעים. וגם לי. עשיתי הכל כדי לגרום לך לראות את זה. אם בחרת לא לראות את זה, כנראה שלא אוכל לעשות מעבר לזה.....
|