כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Itay Braun Around the World

    אוהב לצלם, מתעניין בהבדלי תרבויות והיסטוריה, כותב על החיים ועל מה שקרה.
    לאחרונה התחלתי להעלות גם סיפורים קצרים.
    במקום לספר על עצמי, אתן ל"ארבעת המופלאים" לשתף אתכם בחיים שלהם....

    חמוד אומרים על ...

    9 תגובות   יום ראשון, 20/9/09, 00:03

    "יאללה, שמשון, בוא כבר," היא גוערת בי, "אין לי זמן לשטויות שלך." היא סוגרת מאחוריה את דלת הפלדה שעליה כתוב: "כאן גרים בכיף רעות ושמשון." לפני חצי שנה הייתה פה דלת עץ פשוטה. נרקומן אחד פרץ הביתה בשעת הצהריים. כשרעות חזרה היא מצאה את המנעול שבור, את התחתונים שלה זרוקים בכל החדר ואותי מיילל בפינה.

    שנינו הולכים בשדרות רוטשילד. רעות ושמשון, שמשון ורעות.  אני עוצר מידי פעם כדי לסמן את הטריטוריה שלי ורעות מזרזת אותי. ליד סניף הבנק אני מקבל את כל הזמן הדרוש, אפשר לסמן את הטריטוריה בנחת וגם לחרבן מול דלת הכניסה. שגרה מבורכת. בזמן שהיא אוספת אחרי בשקית נילון היא אומרת בקול שכולם ישמעו: "לא מגיע להם שאאסוף את החרא, לא מגיע להם."

    על ספסל אחד יושבים בני אדם בכסאות עם גלגלים. גם הם מסמנים את הטריטוריה שלהם וריחם נישא למרחוק. הבעלים שלהם דוחפים אותם ממקום למקום ועוזרים להם לסמן את הטריטוריה. לרוב האנשים בכיסא גלגלים לא נותרה פרווה על ראשם, בטבע לא היו שורדים אפילו יום אחד. רובם אדישים אליי, רק מר קופלר החביב תמיד שמח לראות אותי. הבעלים שלו משבשת את שמי, מצביעה עליי ואומרת לו:

    "Here is Doggy."

    אני נובח לעברה. אומרים שבארץ רחוקה העם שלה נוהג לאכול את העם שלי בארוחת ערב.  

     "Look, Doggy is happy to see you."

    מטומטמת...

    אחד הבעלים של בני האדם בכסאות משאיר את הבן אדם שלו ליד הספסל וניגש אלינו. אנחנו מכירים אותו ולא אוהבים אותו.

    אני מרגיש מתי רעות מתעבת מישהו, הריח שלה משתנה, אני קולט את השנאה, בוז ותיעוב. אני יודע למי להיות נחמד ועל מי לנבוח. כך למשל, על האיש שמביא את הדואר לתיבה בפתח הבניין אסור לנבוח. לעומת זאת, רעות שונאת את האנשים הכחולים שמביאים דואר למכוניות. עליהם מותר לנבוח. לחלק דואר לבניין - טוב. לחלק דואר למכוניות - רע.

    "Hello Le'ut. Good molning. How al you doing? How is Doggy?"

    אני חושף מולו שיניים ונוהם: גרררררר. קוראים לי שמשון, לא דוגי.  

    "What a beautiful gill like you doing with an ugly dog like this?"

    היא מחייכת בנימוס וממשיכה מבלי לענות.

    על ספסל אחר בשדרה אימא מניקה את הגור שלה. היא בגיל של רעות ושנינו מרגישים צביטה בלב למראיה. אני חושב על הגור שהיה לי ונדרס, היא חושבת על הגור שעדיין אין לה. אימא אחרת מצביעה עליי ושואלת אתהגור שלה: "איפה האו האו?".

    גורי האדם הטיפשים! לא קוראים לי "האו האו", קוראים לי שמשון, כפי שלחתול של השכנה מלמטה קוראים "חנן" ולא קוראים "מיאו". גורי האדם הללו קטנים, טפשים וחסרי אונים, הליכתם איטית ומגומגמת, שיניהם קטנות ולא מתאימות לקריעת בשר מהעצמות.

    "דווקא הולם אותי השם לֵאוּת, "היא שוב מדברת אל עצמה בקול רם. נתלה שלט חדש על הדלת: "כאן גרים בכיף לֵאוּת ושמשון," ואז מתכופפת כדי ללטף אותי. "אני עייפה. אתה שומע שמשון? החיים מעייפים אותי. לפעמים אני מקנאת בך, ששנה שלך זה כמו שבע שנים שלי. הייתי שמחה אם החיים שלי היו רצים ב Fast Forward. לגמור עם זה יותר מהר. אלוהים, תיקח אותי אליך. היכן נמצא אלוהים? שמשון, אולי אתה יודע היכן ניתן למצוא אותו?"

    וממשיכים הבייתה.

    האיש שבא אלינו בערב לא אהב אותי ואני לא אהבתי אותו. הייתי מזהה את הריח שלו עוד כשעלה במדרגות ומתחיל לנבוח. הוא מגיע אלינו כבר כמעט חודש.

    "הוא שמח לראות אותי?" הוא שאל אותה בפעם הראשונה שנפגשנו, "או שהוא מגן על הטריטוריה שלו מפני זכרים אחרים?" וצחק.

    לפני המון זמן פגשתי קוקר ספנייל יפה ורזה וחומת פרווה. זארה קראו לה. קצת אחרי שנפגשנו היא נכנסה להיריון וילדה גור אחד בלבד. העניין הוא שהגור לא דמה לי בכלל אלא לרועה כנעני שגר בתחילת הרחוב. האיש שבא לבקר את רעות הערב דומה קצת לאותו רועה כנעני שאני שונא, לשניהם יש פרווה שחורה על הראש ולבנה בצדדים.

    "ואת שמחה לקראתי?"

    "כמובן," היא אמרה. אבל הגוף שלה התקשח כמו בכל פעם שאנחנו הולכים ברחוב ומתקרב אלינו אמסטף או רוטווילר בלי מחסום לפה. ואם היא מגיבה אליו ככה אז כדאי שגם אני אזהר.

    הוא נכנס לחדר וליטף לי את הראש. היד שלו הייתה רטובה מן הגשם. לא היה לי נעים אבל לא אמרתי כלום. כי ראיתי שהיא שמחה שהוא פה ואפילו לבשה שמלה חדשה. אני אוהב את הריח של בגדים חדשים.

    "איך אני נראית?" היא שאלה אותו והסתובבה על מקומה.

    "כמו סטייק אנטריקוט מדיום רייר" נבחתי.

    "את חמודה." הוא ענה.

    "חמוד אומרים על כלב."

    יצאתי מן הסלון וזחלתי מתחת למיטה שלנו. פעם הייתי נעלב מן המשפט הזה, ואז עבר לי, בשלב מסויים התרגלתי לחוסר הרגישות שלה. הערב, פחות אבל עוד כואב, היא לא הייתה צריכה לאמר זאת בנוכחותו. אנשים תמיד אומרים לה: "איזה כלב חמוד. אפשר ללטף אותו?"

    לפעמים הם מלטפים גם בלי רשות.

    "איך קוראים לו?"

    "שמשון."

    "שמשון?" הוא מתפלא. 

    "כן, קוראים לו שמשון. לקחנו אותו מ`צער בעלי חיים`. לקחנו זו השותפה הקודמת שלי ואני. כשהגענו הבייתה היא אמר שכלב קטן צריך שם של גיבור. אז החלטנו לקרוא לו שמשון. אחרי חודשיים הבת זונה עברה לגור בלונדון ואני נשארתי לבד עם הכלב. שמשון, איפה אתה? בוא! בוא לאימא!"

    אני חוזר לסלון.

    "אתה לא תעזוב אותי, נכון שמשון?" היא מתכופפת אליי ומלטפת מתחת לראשי.

    בדרך כלל אני נשכב על הגב ונותן לה לגרד לי את הבטן. אלא שעכשיו לא נוח לי, בנוכחותו.

    "אני מקווה שאת שוטפת ידיים אחרי שאת נוגעת בכלב."  והם יוצאים מן הבית.

    הם חזרו הבייתה. "תראה איך הוא קופץ לקראתי, תראה הוא רץ בסלון. כל פעם שהוא רואה אותי זה חוזרת הבייתה, בשבילו, זו זכייה בלוטו. תראה כמה הוא שמח. אף גבר לא יאהב אותי ככה."

    ושוב הייתי צריך להיות נחמד אליו ולהעמיד פנים שאני רוצה שילטפו אותו ויזרקו לי כדור ואני אחזיר אותו. אחרי כמה דקות נמאס לי ממנו וחזרתי לכרית שלי ליד המיטה שלה. גם לו נמאס ממני והוא עבר לחדר השינה. רעות הצטרפה אליו ואני הלכתי אחריה.

    "תוציאי אותו החוצה בבקשה," הוא אמר, "אני לא יכול מול הכלב. לא יכול כשהוא מסתכל עליי. זה מלחיץ אותי." רעות הוציאה אותי לסלון ואמרה לי להישאר שם. הוא לא אוהב אותי ובגללו גם רעות לא נחמדה אליי.

    אני לא אוהב אותו. חשבתי שגם הוא לא אוהב אותי.

    טעיתי.

    מבעד לדלת הסגורה שמעתי אותו אומר לה במפורש "תסתובבי. אני רוצה דוגי."

    אותי?!? למה הוא רוצה אותי? שאלה טפשית, כל אחד רוצה אותי. אני הרי כלב יפה ומחונך. האם עשיתי משהו רע בזמן האחרון בגללו היא תסכים למסור אותי? לא יכולתי לחשוב על כלום. שכבתי על השטיח בסלון, רועד ולא מקור. בחדר השינה הטקס נמשך, הריח נישא באוויר ודממה. דיבורים ולחישות שהתארכו.

    ואני עדיין על השטיח בסלון, רועד, פה יבש, מגרד את השטיח. בחדר הסגור המשיכו הלחישות. ואני מחכה שהיא תצא החוצה, תלטף לי את הראש ותאמר: "לא אכפת לי שאתה רוצה את דוגי. שמשון ואני נשארים ביחד לנצח".

    לבסוף הדלת נפתחה והוא יצא ממנה, לבוש ברישול. היא יצאה אחריו, עירומה, בוכה. "קח את הטבעת שלך ותחזור אליה. אתה הרי בחיים לא תעזוב אותה. שקרן מאנייק. עוף מפה!"

    רעות חשבה שהוא אוהב אותה.

    רעות טעתה.

    הוא יצא ולא חזר עוד. היא חזרה אל חדר השינה ואני אחריה. יושב בחיקה, היא עדיין ערומה, מסוחרר מן הריח שלה, ממגע העור שלה, ממה שקרה פה. האיש החצוף רצה אותי והיא שלחה אותו לכל הרוחות.

    "אתה לא תעזוב אותי, נכון, שמשון? אני כל כך מקנאת בך, לך אין צורך באהבה. כלבה מיוחמת פוגשת בכלב ואחר חמש דקות הוא מסתלק מחייה ואין לה שום בעיה עם זה. "

    היא נתנה לי ללקק את כפות ידיה ואת פניה. טעם המלח צרב קלות את לשוני.

    אף אחד לא לוקח ממך את שמשון-דוגי-האו-האו.

    אני לא אעזוב אותך ואת לא תעזבי אותי.

    נשארנו כך במיטה שעה ארוכה, ללא נוע, לאות נעימה עוטפת את שנינו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/11/09 04:13:

      היי איתי,

       

      נהניתי לקרוא את הסיפור שלך.

      אתה מעביר את העלילה בצורה מאוד זורמת.

       

      מזכיר לי קצת את טימבוקטו של פול אוסטר - שמסופר מנקודת מבט של כלב.

       

      נראה שאתה מכיר כלבים מקרוב - מתייחס לחושים שלהם, לתחושות שלהם..

       

      נור 

        13/10/09 16:34:

      צטט: ola pola 2009-10-12 20:40:07


      גדול....

      חוץ מהפונט המסנוור יש לי רק דברים טובים לומר.

      הופתעתי.

      רוצה עוד

       

      תודה רבה.

      העליתי לבלוג את:

       

       "אתה מדבר גרמנית?

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=992891

       

      "אולטרה אלט נוילנד"

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=1007350 

       

       

      חדר יותר יפה

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1001910 

       

        12/10/09 20:40:


      גדול....

      חוץ מהפונט המסנוור יש לי רק דברים טובים לומר.

      הופתעתי.

      רוצה עוד

        23/9/09 23:54:

      צטט: itaybraun 2009-09-22 09:14:09


      תודה על המחמאות

      היו לי כמה סיפורים אחרים בראש ויש כמה סיפורים אחרים שפרסמתי פה אבל הם עוברים את מכסת המילים המותרת לתחרות.

      מעבר לכך, את מכירה את הסיפורים שלי, בדרך כלל יש בהם צד אפל.

       

      זה סיפור משעשע ואני מקווה שגרם לך לחייך.

       

       

       

      לא רק הסיפורים שלך גורמים לי לחייך יקירי!

       

      לילה טוב.

      שץ

        22/9/09 20:50:
      nice... קריצה
        22/9/09 09:14:


      תודה על המחמאות

      היו לי כמה סיפורים אחרים בראש ויש כמה סיפורים אחרים שפרסמתי פה אבל הם עוברים את מכסת המילים המותרת לתחרות.

      מעבר לכך, את מכירה את הסיפורים שלי, בדרך כלל יש בהם צד אפל.

       

      זה סיפור משעשע ואני מקווה שגרם לך לחייך.

       

       

        21/9/09 23:27:


      אחד הטובים שלך יקירי!!

       

      *** אהבתי ***

        21/9/09 01:09:

       

       

      אני שמח לראות שאהבת.(יש בהמשך סיפור בשם "אתה מדבר גרמנית" שעליו קיבלתי כמה מחמאות. הוא ארוך מידי לתחרות הזו ולכן לא משתתף בה).

       

      תודה

      ושנה טובה.

       

      איתי

        20/9/09 22:48:

      קריצה

      חמוד...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      itaybraun
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין