הזולת ביקש לשוחח איתי באמצעות הצ'אט, ואני לא דחיתי את השיחה. "היי," היתה הפתיחה שלו. "היי," עניתי לו בתשובה סימטרית. ואז השתרר שקט ארוך מאוד. אפשר היה לעשות בזמן הזה מניקור-פדיקור זריז. כשלא יכולתי לשאת יותר את השתיקה נשברתי וכתבתי לו: "חתול אכל לך את האצבעות?" אחרי כן ניערתי את חוצני טוב טוב. |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זולת כזה שווה פוסט.
אחותי
צחקתי מאד
מעולה!
אחותי, תלווי קצת מהשיחות המרתקות האלה..
בפעם הבאה: 10 גג 15 שניות על השעון ולנתק.
"ואז השתרר שקט ארוך מאוד".........
מה הן המילים אם לא שתיקה
תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה.
מגדל נופל, הגשר הוא חבר.
לעוד גשרים - אותם אתה עובר לשווא.
פרצתי בצחוק גדול, בחיי.
תעשי לך גם קפה בזמן הנותרבמקרים כאלה.
הצ'אט הוא סוג של סימפטום של מחלה שעוד לא הוגדרה.
למה ניערת את חוצני?
הוא לא עשה שום דבר,
היית צריכה לנער את הזולת.
(לנער לפני השימוש)
גם הפוסט של איריס מתכתב עם הפוסט שלי. בסופו של דבר - אנחנו באותו מחנה.
כן, יש אלה שסבורים משום מה שאם הם עשו את הצעד הראשון מגיע להם פרס על זה או משהו, שזה שליחת ההודעה של צאט היא תקשורת עם השני,
יש עוד כמה מנהגים מגוחכים שאימצו לעצמם כמה גולשים מקפה, אפשר לפתח את זה כאן לרשימת מוזרויות....
שנה טובה :-)
איך לא הרגשת את כל העומק, הרגש והתבונה שהיו טמונים ב"היי" הקצר, המרוכז הזה?
בהברה אחת הוא העביר אלייך עולם ומלואו (של נהמות גבריות), את תמצית קיומו!
ואת, כל מה שהיית מסוגלת לתת לו בחזרה זה "היי" שכולו ספק, שמימות והשתוממות על ריק.
אין, אין הבנה בין המינים, אני אומרת לך...
בזהירות עם הניעור! תראי כמה התפזרו לי סביב!
ניסיתי מלכודת
ניסיתי תרסיס אקולוגי
ניסיתי מטלית פלסטיק מתכלה
מטאטא עם שערות סוס
מטאטא בלי שערות
יעה עם ידית
ומגב בלי ידית
שום כלום לא עובד
תגידי, מה אני אמורה לעשות עכשיו עם כל החוצוני הזה?
אני חושבת שהוא לחץ על הכפתור שמשחרר את כסא המפלט שלי...
מזל שלקחתי איתי מצנח ושנחתתי על טוסיק מרופד קצת.
תקשיבי, את קשוחה, מעניין על איזה 'כפתור' עלה לך הבן-אדם הזה, עיצבן אותך נורא.
YYYY
Ants in his pants
אולי היית צריכה להכניס חרק לחולצה של האיש התקוע
זה היה מזיז אותו....
נכנס לך פעם חרק לחולצה מאחורה? את עושה ריקוד כזה תזזיתי עם כל הגוף.
מי מכיר את האיש התקוע?
שבין שתי מילים נתקע לו שבוע?
אישית אני מיד מבטלת את הצ'אט עם כניסתי לכאן. לא בשבילי, אבל גם אני הייתי מתנתקת אם היה משאיר אותי ככה.
ובכל זאת לטובתו - אין לי מושג בזה אבל יכול להיות שפשוט נתקע? (קורה שלפעמים האתר הזה נתקע, אז אולי זה גם בצ'אט?)
המשמעות שאני רואה היא של חוסר מוטיבציה לעשות מאמץ ולתקשר. אין פה מקרה של היסטוריה שהצטברה. הנה, תני לי ואגש לשיפוטים: עצלות, פאסיביות, קמצנות רגשית, תובענות מהאחר וכן הלאה...
פעם האחרונה שהשתררה לי שתיקה, בטלפון לא בצ'אט, שאלתי, אחרי דממה ארוכה: תגיד, מה בדיוק עובר כאן בינינו?
את לא רוצה לדעת מה היתה התשובה, עולם ומלואו. יש משמעויות מאחורי השתיקה, לא תמיד זאת עילגות.
את נשמה חומלת. בזמן האחרון אני נוטה להיות מקטרגת...
נאבקתי בבאגים שמפוזרים פה על הרצפה. צריך ריסוס יסודי... אני מקווה שעכשיו הפוסט מובן.
טוב, עכשיו ראיתי את ההמשך. שתיקה זה טוב, היא משקפת את אמת המבוכה, אני חושבת.
וואו, זה נשמע לי גם חריג:)
לא תספרי על המשמעות שהשיחה צברה?