המוות הנפשי שלי הגיע הרבה הרבה מדי זמן לפני המוות הפיזי שלי. את התיכון וחלק מהצבא העברתי בין אונס לתקיפה מינית לניצול. את השלוש שנים הראשונות מאז האונס העברתי בלי הפסקה בתחושות גוף שמיחזרו שוב ושוב , זכרתי חלקים בבירור שהולכים איתי בזכרון עד היום. יש דברים שאני עדיין לא מבינה איך הם קראו. פעם אחת עזרתי עוז וניגשתי לתחנת משטרה אז הם הודיעו לי שאני צריכה לנסוע לתחנת משטרה במרחק של כמה שעות מאיפה שאני גרה כי צריך לדווח איפה שזה קרה. שם הם סיימו את הטרחה שלהם. אחרי כמה שנים אזרתי עוד פעם אומץ לדווח אבל לא ממש האמינו לי. שאלו אותי שאלות , תחושה שלאף אחד אין כח באמת לראות מה קרה שם. חוויה לא נעימה במיוחד .. לפני שנה נכנסתי לאיזור ההוא עם האוטו. ניסיתי לראות אם אני מצליחה לראות איפה זה קרה , האונס הראשון. לא הצלחתי אבל הרגשתי שעשיתי את אחד המעשים הכי אמיצים שעשיתי בחיים שלי. אין טעם להיכנס לכל מה שקרה שבוע אחרי שבוע אבל אני כן זוכרת. אני זוכרת המון. אני זוכרת את כל מה שאני רוצה לשכוח. ואני זוכרת דברים טיפשיים כמו איך נראו הגרביים שלו על הרגליים שלו, של האיש הראשון. שנים התנצלתי בפני גברים על הסיטואציות המביכות בהן הייתי כמו למה אני בוכה תוך כדי או מה קורה לי , למה אני מתנהגת מוזר. שנים שמרתי את קופסאת הסגריות שלו כי חשבתי שאם אי פעם אתלונן יהיו לי טביעות האצבע שלו. שמרתי את הקופסא בתוך שקית אוכל סגורה בקליפס פלסטיק. לא זוכרת מתי אבל אחרי לפחות עשור זרקתי אותה. הבנתי שאין טעם לשמור אותה יותר. . אני זוכרת מתי אמרתי את הלא הראשון. זה היה עם מישהו שרציתי. בסוף השנה , בים . אני בחיים לא אשכח את הערב הזה. הערב בו אמרתי את הלא הראשון שלי ושמתי גבול. אני בחיים לא אשכח את הסיטואציה המדוייקת. מאז לפרקים דברים השתנו. היום אין כזה דבר. אני כל כך יודעת מה אני רוצה ומה לא , מה אני אוהבת ואיך לעשות דברים ברמות ריגוש אדירות. אני חושבת שאני מינית יותר מאנשים אחרים ואני אוהבת את זה. ועדיין , גם עם האדם שעושה לי הכי טוב , לפעמים משום מקום דברים צפים ומאיימים עלי. אם הוא שם את היד במקום הלא נכון או משהו אחר שהוא לא מודע לו מרגיש לי מאיים בסיטואציה, משהו שמציף אותי. אבל אני חושבת שיחסית למדתי להקטין את האירועים האלו , יותר נכון אני כל כך בוחנת ובודקת אנשים עד שאני מכניסה אותם לחיים שלי היום ( את הרוב ) ככה שאני לא מרגישה סיכוי שמישהו יתקיף לי את הגוף. . אני חושבת שאין כמעט מישהי שלא עברה משהו ולו הקטן ביותר בארץ. אני לא מכירה כאלו. אני לקחתי את זה מאד קשה. . אני זוכרת את הנסיעה שארכה כמה שעות הביתה חזרה באותו הלילה. אני בעיקר זוכרת את המקלחת המזעזעת שהיתה לי אחרי. זה הרגיש כמו נצח מתחת למים. ואלו רק מילים, ריקות . בדיוק כמו שאני קוראת על אחרות כשהן אומרות ומספרות על תחושת הטינופת. . יש תחושות לכלוך שלא יורדות. הן דבוקות ברמה שכל המים שבעולם לא יעזרו. להוריד גוף וידיים ואיברים שכבר לא נמצאים שם , מים לא יכולים להוריד. והגוף שלי זוכר ומרגיש והמים לא ממש מנחמים ובכל זאת המקלחת הזו היתה ארוכה וניסיתי להוריד אותו ממני, את זה שכבר לא היה שם באותו הרגע ונשאר איתי לכל החיים. . אני לא חושבת שמישהו שלא היה שם יכול להבין. לפעמים קשה לי עם זה שלא מבינים. שלא מבינים שכל גבר הוא אנס פוטנציאלי . מי בכח ומי בשכל , מי במניפולציה ומי סתם בחוסר רגישות. שלא מבינים כמה זה הדבר הכי פולשני שיכול להיות כמה חסר אונים זה כשמרימים את החולצה ומפשילים לך את הבגדים וגורמים לך להרגיש שעוד שנייה ישחטו אותך. אני זוכרת איך הוא אמר בשקט בצורה ברורה ונחרצת "תשתקי" , בצמוד לאוזן , כל כך ברור . הוא חזר על זה 3 פעמים . אני זוכרת את האיבון שתקף אותי. שיתוק שאי אפשר לזוז. לא הבנתי בכלל מה הוא רוצה ממני. לא ידעתי מה לעשות וזה הכעיס אותו. כמה תמימות היתה בי אז. . אני כל כך כועסת על הגזילה הזו של מה שלקחו ממני. כולם . כל פעם מישהו אחר. אני כועסת שהוא לא הרג אותי באותו הרגע. היום הייתי נותנת הרבה כדי שככה זה יגמר. אולי זה לא נכון לכל אחת אבל בשבילי זה היה עדיף . אני עדיין לא מצליחה להבין איך שלושת הגברים שהסברתי להם מה קורה וביקשתי שיעזרו לי הלכו והשאירו אותי לבד. אני לא מבינה. פשוט לא מבינה איך הם יכלו. אני יכולה רק לחשוב שהם בכלל לא הבינו בהתחלה ורק אחר כך כשזה היה הרבה יותר גרוע הם באו וחילצו אותי מהאוטו הנעול והסיעו אותי משם. אני לא מבינה למה הם לא הרגו אותו , שחטו לו את הצורה. למה הם לא ריטשו לו סנטימטר אחרי סנטימטר בגוף. אם זה היה תלוי בי להכניס אותו לחומצה שתאכל אותו בעודו בחיים זה לא היה מספיק. אני לא חושבת שיש עינוי שעובר לי בראש שהיה מספיק בכדי שהוא יעבור את הייסורים שאני עוברת מאז. אבל הוא היה רק הראשון. האחרים , אני חושבת שרובם לא חושבים שהם עשו משהו לא בסדר. . אני זוכרת איך לאורך כמה שנים אחר כך , קראתי באובססיה על כל מקרה תקיפה מינית או אונס שמצאתי, את חלקם שמרתי לתקופה. . יש משהו כל כך חסר אונים באיום עלייך , כשזה לא רק על החיים שלך אלא חשיפה נפשית ופיזית. חדירה אל תוך הגוף שלך. אין משהו יותר פולשני מזה. . יש משהו מאד מתבקש בלקרוא פרסומים כמו מה שאני כותבת עכשיו , משהו בייצר ההזדהות / הכאב / הסקרנות / המציצצנות לתכנים כאלו ואז להעיף אותם מהתודעה כי זה לא נתפס או כי זה מאיים או כי זה פשוט לא נעים או לא יעיל להתעסק בזה. . אני זוכרת את עצמי מעוכה על הרצפה מייבבת בצלילים לא אנושיים שבוקעים לי מהגרון עד כדי כך שאני מפחידה את עצמי, לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך להכיל את הכל. אני זוכרת את מיליון נסיונות ההתאבדות שלי. את כולם. כל פעם בדרך אחרת. אני זוכרת את התסכול והכאב האדיר שמציף כשאני רואה ששוב כלום לא קרה. לא משנה איך ניסיתי ומה ניסיתי. אנשים בזים לאנשים שלא בוחרים בחיים ואני אומרת שאם כל כך כואב לא תמיד חייבים לעבור את זה רק בשביל לחיות. ואין שום סיבה להמשיך מיליון שנות סבל בשביל רגעים בודדים של אושר או שלווה. ההתמודדות עם המוות זה לא כזה דבר פשוט. אני זוכרת את הכאב הלא אנושי שחילחל וזרם לי בורידים ובעורקים ובכל נים ונים בגוף שלי. כמה שרציתי למות. רציתי שקט. רציתי שזה ירגע. זה היה ככה שלוש שנים אינטנסיביות מאד. אני עדיין נבוכה מהצלקות שביד . עדיין תמיד מקווה שאף פעם אף פעם אף אחד לא ישאל אותי ממה זה קרה באווילות וחטטנות כל כך ישראלית. . אני זוכרת איך הבשר בזרוע שלי נראה פתוח ואיך הוריד חיכה לי שם לעוד מילימטר. דפקו בדלת. חבל שעניתי. חבל שלא עשיתי עוד חיתוך אחד והמתנתי כמה דקות. זה היה עניין של עוד חיתוך אחד. . וכל ניסיון שלא הצליח ביטל לי בראש לנסות את זה שוב כי זה לא הצליח. למדתי לקחים וניסיתי בדרך אחרת. אני עדיין פה. . אלוהים ! כמה כעס יש בי אין לאן לפרוק אותו אני ממש ממש נאכלת מבפנים זה ברמה של כאב שאני מרגישה את הגוף שלי נאכל . אני זוכרת את הזונה הפסיכולוגית שהוציאה ספרים וקיבלתי עליה המלצה שהחליטה יחד איתי אחרי 4 או אולי 6 מפגשים , יחד איתי , שהכל בסדר. ילדה בת 16-17 ומכל המפגשים איתה אני זוכרת שהיא אמרה לי שאני משפילה את עצמי בפני גברים. תודה לך גברת נאורה. זה קידם אותי המון בחיים. אני מקווה שנתת לעוד אנשים את התובנות הנפלאות שלך , כדי שגם הם בטיפול הפסיכולוגי שלך ( שעלה הון שלא היה לי לשלם ושילמתי ) יוכלו להרגיש כל כך טוב עם עצמם כמו שאני הרגשתי. חוכמה גדולה ממרומי גילך ומקצועך מול ילדה שלא מוצאת את עצמה ונמצאת לבד לומר כאלו דברים חתיכת זונה את חושבת לפני שאת מדברת ?? גם לך הייתי מרוצצת את הראש על המשפט הזה. חתיכת מזדיינת דפוקה. לא מתביישת להגיד כזה דבר חריף לילדה שמספרת לך על תקיפות מיניות שהיא עברה ועוברת ? שאני משפילה את עצמי בפני גברים ? איפה את חיה ? חשבת אולי לדבר איתי על זה שאני במקום כל כך גרועה שאני שמה את עצמי במצבים מסוכנים שבהם מנצלים אותי ? חשבת אולי לעזור לי לעשות משהו כדי שזה לא ימשיך לקרות ?? הצחנה עולה ממך מזבלת יחד עם הפה המטונף שלך את הסביבה. . ומה אתם עושים ? אחרי שאתם תוקפים מישהי שבוכה תוך כדי או אחרי או מגוננת על הראש שלה עם הידיים , מתאבנת ומתכווצת ? איך אתם מסבירים לעצמכם את מה שקרה שם ? אני בטוחה שאתם עושים Delete אני לא חושבת שאני קיימת בתודעה של מישהו מכם כמי שהוספתם לה חוייה מזעזעת לאוסף. . אני רואה איך אנשים היום מסובבים את האמת למה שנוח להם בכדי שבמציאות הם יוכלו להרגיש נוח עם עצמם. . זה מזכיר לי את אותה מטומטמת חסרת אחריות שענתה לי בקו לנפגעות תקיפה מינית והודיעה לי נחרצות שעלי מוטלת אחריות להתלונן עליו . אחריות. מוטלת. עלי. מה את שחה ?! לא פחות ולא יותר ? יש עוד משהו שמוטל עלי ? עוד משהו שאת רוצה ליידע אותי בו ? איזה אחריות שלא הייתי מודעת אליה או שחס וחלילה שכחתי ?? אין צורך לחסוך במילים וברגישות , תגידי , חופשי . אל תקשיבי . תגידי ! אני מקווה שלא יצא בטעות שאני הותקפתי ושאני אוכלת את עצמי עם הדברים שלי מאז. את חופשי צריכה להטיף לי מוסר עולמי ! זה גם הזמן, אין צורך לדחות את זה לשלב בו הקורבן שהתקשרה אלייך במצוקה תיהיה במצב טוב יותר , תכי עכשיו כל עוד הברזל חם . אבל אז הייתי קטנה ואומללה ולא ידעתי לענות לזה. היום כשהתקשרתי בפעם היחידה מזה עשור לקו תמיכה של ערן ( באמת שניסיתי דברים שונים כדי להקל על עצמי קצת ) אותה זונה חטטנית במקום להקשיב לי התחילה לשאול אותי שאלות על אחד מהאנשים שפגעו בי עכשיו , כי זה סיפור לא שגרתי ופיקנטי ומעניין והיא חשבה שאני מטומטמת כנראה בגלל הכותרות שבסיפור , בגלל הבחירות שלי במי להתאהב , אז היא שאלה וניסתה . ולשם שינוי , אחרי מספיק שעברתי ופה שלמדתי להשתמש בו ומוח שלמדתי להשתמש בו הטחתי בפניה שאני לא מבינה מה זה קשור לעניין ועל מה השאלות. אני חושבת שהיא היתה בשוק. היא לא חשבה שאני אקלוט אותה וגם אם כן היא בטוח לא ציפתה שאני אטיח את זה בפניה. הייתי מרוצה מזה שעניתי לה למרות שזה לא עזר לי מעבר לזה. נשארתי באותו הרגע עם כאב ועוד קצת כעס יקומי מול האנושות. . אין מזור בשום מקום. . אני זוכרת את הבדידות האדירה שלי ואת הפחד הגדול במשך שנים שנים שנים שנים רק בשנים האחרונות אני לא מוכרת את הגוף שלי בשביל חיבוק וחום ומגננה. . אני זוכרת את ההוא , שהיה אחד הדברים היותר פשוטים שקרו וזה עדיין היה לי כל כך לא נעים ומאיים ומפחיד אני זוכרת איך נצמדת אלי כל הלילה יותר ויותר ויותר ונדבקתי אל הקיר , לא היה יותר לאן להידבק ואתה נצמדת אלי אז , לא ידעתי לומר את מה שאני יודעת היום. היום לא הייתי שותקת והייתי פותחת פה מאד ברור וגבול מאד ברור. היום אין כזה דבר בחיים שלי. . אני זוכרת את ההוא שרצה שמשהו יקרה בנינו. ונשכבנו בחדר שלי עם בגדים על המיטה. ולא היה כלום , סתם התחלה עדינה של משהו אבל אני זוכרת שהלהט שלו התבטא תוך כמה שניות בחיכוך אגרסיבי של הזין שלו בגוף שלי . זה הרתיע אותי כל כך , האגרסיה הזו. זה לא התאים לי. הוא בכלל לא התאים לי מכל מיני סיבות. עדיין שנים אחרי הוא חושב שאני האחת בשבילו משני דייטים ושיחות שהיו בנינו. לכו תבינו אנשים. והוא לא היה טראומטי , הוא היה רק מהמציפים ואז הטראומות נשארות איתי לבד, לבד ולא עוזבות . בכלל מספיק מכם חושבים משום מה שאני האחת. אף אחד לא מתנהג בהתאם. לשקר לי , לשמוע שאני אומרת שמשהו לא נעים לי ואני מבקשת לא לעשות אותו ובכל זאת אתם עושים להתעלם ממני להשאיר אותי במצבים משפילים. לא בא לי להיכנס לכל הדברים האלו אבל את החיתוכים הנפשיים שלי עברתי מהקרובים אלי, בני זוג וחברים. חתכתם כל כך הרבה וכל כך חזק שלא נשאר מה לחתוך. . ותמיד קשה לי לפרקים לסחוב את הכל ואז אני רוצה למות. כשהדברים האלו צפים , לא משנה באיזה גיל , כשיש טריגר שלוחץ לי על הדברים האלו אני רוצה למות. ואז הגיעה השנה הנוכחית ופתאום כל כך הרבה לגיטימציה לאנשים שקרובים אלי להתייחס אלי כמו שהם הרשו לעצמם. והכל באותה התקופה שנמשכה כמה זמן ובמקביל פשוט הדברים האלו התקיימו אחד אחרי השני ובמקביל לשני ברצף. כל אחד והדברים השפלים שהוא הרשה לעצמו. אני הרי תמיד סופגת ואוהבת ומבינה. אני גם תמיד אומרת שזה מכאיב לי , מפריע לי , לפעמים גם מכעיס אותי אבל בעיקר לא נעים לי ומנסה למצוא פתרון. בשורה התחתונה אתם יודעים שאני תמיד אספוג הכל. . לא מסוגלת לספוג יותר ! לא מסוגלת לא מסוגלת וגם לא רוצה הגוף שלי משפריץ החוצה כאב וכעס ופגיעות ואכזבה ואני לא מבינה אני לא מבינה כל כך הרבה דברים וכמה שקרים . אני לא חושבת שיש גבר שהייתי איתו בשנים האחרונות שלא גיליתי ששיקר לי , גג גיליתי את זה בדיעבד. אבל גיליתי שכולם שיקרו. מי שלא שיקר פשוט עשה מעשים נפשיים כל כך מכוערים , כל כך לא רגישים ולא נתפסים . אין לי יותר אמונה לא מאמינה יותר באנשים. אני לא מוצאת יותר טעם בלהאמין. בשביל מה ? בשביל שיהיה טוב ? בשביל אשליה מתוקה שלא תתקיים ? בשביל שאולי לפרק מסויים של זמן יהיה טוב ? זה לא שווה את זה. אני במחשבות האלו כבר תקופה מאד ארוכה. מנסה לעשות הכנות מוות ולסגור דברים פה כדי שיהיה לי נוח לעזוב. לא הצלחתי לסיים את מה שרציתי ונכנסתי למוד של שקיעה. אני כל כך רוצה שמשהו יקרה. יותר נכון אני רוצה לסיים את הדברים שלי ושמשהו יקרה. עם כל הכאב האדיר שיש לי על המשפחה שלי ועל אנשים שכן אוהבים אותי אני לא מסוגלת להכיל ולהחזיק יותר בשביל אחרים. אני בוחרת לשים את עצמי קודם ואני בוחרת בסיום החיים. . עצוב לי כל כך וכואב לי כל כך על עצמי. אני מרגישה מבוזבזת אני גאה בעצמי אוהבת את עצמי רואה בי מיליון יתרונות ברמות שונות יש בי מספיק הערכה . ואני כל כך שונאת אנשים לא את כולם אבל את רוב האנשים שבעולם אני שונאת וכל פעם שאני מתקרבת , אחרי שאני עושה מיליון בדיקות והולכת בצעדים כל כך קטנים עד שאני מתקרבת באמת וכל פעם אני נופלת לבור של שקרים ונחשים וחוסר רגישות מאנשים מספיק אינטילגנטים , עם מספיק תובנות ורגישות רק שלא אכפת להם מספיק. . אני לא רוצה להמשיך לאכול את עצמי בגלל שאנשים חסרי רגישות. אני מבינה גם שאין לי מה לעשות עם זה. אי אפשר לשנות את העולם אני גם לא רוצה לשנות את עצמי. . פתאום ניזכרתי, לא חשבתי על זה שנים בצאט שהיה לי לפני שנים , המון שנים. הסיכום בנינו היה שאני נותנת את הגוף שלי לשימושו. לא מתערבת , הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה אלימות , סקס בכל צורה ודרך , מה שבא לו. בתמורה אני ביקשתי שהוא יהרוג אותי בסוף. זה לא יצא אל הפועל בסוף. . גם עכשיו הייתי מוכנה לריטוש אחרון אם זה היה אומר בתמורה שמישהו יהרוג אותי. . ועכשיו אני כועסת בגלל מה שקרה עם הילד. כמו לכולם לא היתה לו כוונה רעה, רק חשב על עצמו קודם ברמה של מודעות לזה שאני אפגע כי כל אחד היה נפגע ולמרות אלף ההזהרות והבקשות שלי ואכן נפגעתי. רק שמשהו נפתח שם שוב וכשהמשהו הזה נפתח אצלי נפתחו שתי תיבות של פחדים ושל זכרונות , שְרצים ועכשיו אני לא רק כועסת וכואבת בכל מילימטר בשרי ונפשי שיש בי עכשיו אני רוצה שמישהו יכיל אותי בא לי את אותו החיבוק הארור שבגינו שלחו לי ידיים , הסירו בגדים , דחפו אצבעות ואיברים שוב ושוב ושוב. החיבוק הזה , הצורך הזה להשתבלל ושיבוא גבר גדול , שיהיה שונה מכל שאר הגברים הגדולים ויכיל אותי, יגונן עלי בגוף שלו , יחבק אותי ויכיל אותי, ישמור עלי משאר הזכרים הגדולים שמאיימים עלי. . אני מכרתי את עצמי בשביל חיבוק והכלה מכרתי את עצמי בשביל פיקציה שאני מוגנת זנות שווה למדי אתה בא אלי , עם הגודל שלך , נותן אשליה קטנה , קצת מחבק ומתחיל לעגוב בלי לראות מה קורה , איך מגיבים , מי בוכה , מי כואב אפשר לשלוח ידיים שוב ושוב מתחת לתחתונים גם אם הוציאו לך אותן כמה פעמים אתה באת בשביל לקבל ורצוי שתצא עם משהו הרי יש כאן שחקן אחד ובמה אחת ובמאי אחד ואם אתה הבמאי והבמה היא מגרש המשחקים שלך ואתה השחקן שיכול ללבוש מסיכה לאשליה, כדי שאני הטיפשה , אאמין הרי אין מצב שבסוף תצא עם תאוותך בידייך לא יכול להיות שבכלל יש תסריט אחר הרי הכל היה לך ידוע מראש מה זה ? היא בכלל לא שם ? מי זאת היא בכלל ? שנייה תבדוק כן יש לה שדיים גדולים יש לה כוס היא גם נושמת ! אין על מה לדבר לך על זה עזוב אותך משטויות כן רוצה לא רוצה , אתה באת עם מטרה וכדאי שתשיג אותה. אה זה כבר ממש ברור שהיא לא בעניין ואתה לא בעניין של אונס ? תקיפה והטרדה מינית זה מספיק לך מול אישה או מול קטינה ? טוב אז לך הביתה לא קיבלת , כן קיבלת , לך הביתה אין למה להישאר. שתשאר לבד עם השטויות שלה , הזונה. .
ומה עם ההוא וההוא וההוא נכון שהם מכירים אותך הרבה זמן נכון שאת מתחננת שלא ישאירו אותך לבד ואת היסטרית ובוכה ורוצה למות והם יודעים את זה אבל זה גדול עליהם , לא מתאים להם , הם כבר קבעו משהו , יש תירוץ כלשהו ממש מעליב שהם מטיחים לך בפרצוף ואת כל כך מסכנה , במקום כל כך אומלל , נמוך ולא חושב ואז את מצליחה באמת להשפיל את עצמך בפניהם שרק ישארו איתך וירחיקו את שדי הראש שמטיחים מחשבות ומציפים ידיים שנוגעות בך , מזכירים לך מיליון חוויות שהיית עושה המון רק בשביל לשכוח. אז מה רצית מקודם מהפסיכולוגית כותבת הספרים המוכרת ? היא אמרה בכלל את האמת את רק מכנה את זה בשם אחר. . תתמודדי את מוכרת את עצמך בזול בכדי לא להישאר בנקודות השפל שלך לבד. אבל את כמעט תמיד לבד. כל החיים. . ואני שונאת את עצמי על ההבנות שלי והרגישות שלי והחוכמה שבי אני שונאת להבין את הכל מבפנים וגם מהצד , לדעת לנתח הכל מכמה זווית ותפיסות. . אני רק יודעת שכואב לי כל כך הרבה ואני רוצה שזה יפסיק כבר שנים. אני לא רוצה יותר לבטוח באף אחד הלוואי ולא הייתי צריכה אף אחד. הלוואי ולא הייתי מוכרת את עצמי בזול בשביל בטחון ואהבה והרצון הזה לחיבוק. אני שונאת את החיבוקים האלו מרוב שאני נזקקת להם מרוב המקומות שהייתי וחוויתי בכדי להשיג אותם. בכדי להשיג שקט ואשליה לכמה דקות / שעות , משהו. . ועלוב לי כל כך לראות שאני מקלידה כבר שעה וחצי , ואני מקלידה מהר וכל כך הרבה ובעצם לא גירדתי את קצה הקרחונים הקאתי , נשמתי והקאתי עוד נקודות קטנות מחיים כל כך אין לי מילה לכל כך הזה אבל אני יודעת שכואב לי כואב לי שנים ואני לא רוצה יותר . ואני רוצה לירות באדם הבא שיעז לומר לי שאני צריכה לטפל בעצמי אני רוצה לצרוח על כל האנשים האלו שאני עובדת על עצמי כבר שנים תקשיבו פעם אחת למה שאני אומרת אני עושה עבודה ! השתנתי לאורך השנים כל כך הרבה , גדלתי הבנתי , עשיתי אחרת ואני באמת במקומות אחרים היקום הוא אותו יקום אנשים הם אנשים עם רוע בלב , אכזריות או סתם חוסר רגישות אני לא מוכנה יותר להשתנות ! ואני גם לא מוכנה יותר שיגידו לי לקחת כדורים כי אני בדיכאון כן אני בדיכאון אבל לרגע לא כי אני חושבת שאני הדפוקה פה . אני חושבת שאנשים דפוקים אנשים בחלקם רעים אנשים אוהבים לשנוא ומכאיבים ואני לא רוצה את זה יותר לא רוצה אנשים שיכאיבו לי בגוף לא רוצה יותר שאנשים ינצלו אותי לא רוצה שישקרו לי לא רוצה גם להיות לבד לא רוצה לכאוב כל כך הרבה אני לא רוצה לבטוח ולהתבדות אני לא רוצה לראות מה אנשים שקרובים , אלו שאמורים לאהוב , יכולים לעשות אני לא רוצה להרגיש אפילו לא עוד פעם אחת שמחקו אותי , שמו אותי בצד , התעלמו ממני או סיננו אותי כי לא היה נוח באותו הרגע להתמודד עם המציאות שבמקרה , ממש ממש במקרה גם אני נוכחת בה. . אני רוצה לצעוק על כל אחד מאלו שהיו והלכו ועל כל אלו שהיו קרובים ופגעו בי את כל מה שיש בי , בלי לפחד לפגוע , אני רוצה לצעוק עליכם את כל מה שאני חושבת , את הכל , עד הסוף , את כל מה שמתחולל בי , את כל המחשבות שלי , את כל האמת שלי , את כל התחושות שלי והכאב שלי והאכזבה והעלבון ואני רוצה לומר לכם ממה אתם מורכבים , אני רוצה לצעוק עליכם שאולי תרגישו ותפנימו קצת מהחוויה שהעברתם אותי. . כמה בוז עצמי , אכזבה עצמית יש בי עכשיו. יותר מההתנהגות הגועלית של הילד אני כועסת שההיכרות איתו פתחה לי משהו בלב ויחד גם הפילה לי חומה שהחזירה אותי לנזקקות העלובה שלי לרצון של ההכלה הזו. אני מתעבת את ההזדקקות שלי למישהו אחר שיחבק אותי וירפה עם החיבוק הזה קצת מהכאב שלי , שאני לא אשאר לבד עם השדים השדים שלי הם אירועים זכרונות ותחושות השדים שלי הם אנשים
|