כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על אהבה ואוכל

    "... למות מרוב תוכלת"

    7 תגובות   יום ראשון, 20/9/09, 12:59

    ראש השנה בפתח ואני נאלצת לצאת לנסיעת עבודה, ממש בסמיכות. קשה לי המחשבה על חג בלי חלה ביתית ובלי הקדחתנות במטבח. סדר היום צפוף. הפה מלהג ענייני מדינה, ובזמני הפנוי, מתרוצצת ברחובות, בין פטיסרי אחד למשנהו, תרה אחרי רעיונות וחידושים, משווה ביצועי קונדיטורים בחלונות הראווה ומתכננת מה אופה כשאחזור.כאן עלי להסתפק בארוחות שנקבעו בלו"ז. הציפיות מארוחות העבודה הן אפסיות. אחרי הכל, מה כבר יכולה להציע הבירוקרטיה הצרפתית?! אז זהו, מסתבר שהרבה. אלגנטיות פשוטה והרבה finesse.

     

    אנחנו מתיישבים לצהרים מאוחרים לאחר יום דיונים אינטנסיבי. בחדר עם תקרות גבוהות (כשישה מטרים) ופיתוחי זהב על התקרה והריהוט, מוצב שולחן אובלי ועליו מפת כותנה לבנה ועבה, מגוהצת למשעי. אין סידור ישיבה (הקלה גדולה – ניתן להשיל מעלינו מעט ממעטה הפורמליות). ליד כל סועד מונח תפריט מודפס באותיות מסולסלות, המלצר מוזג מים ויין אדום, השיחה קולחת והאווירה משתחררת.

     

    הצצה קצרה בתפריט (אחרי הכל, אף אחד מיושבי השולחן לא חושב שהאוכל הוא העיקר - חוץ משפחתכם כמובן...) מקטינה ציפיות. נראה שהמארחים לא נוטלים סיכוני כשרות והמנות נקראות בנאליות לחלוטין. ובכל זאת... זאת היתה אחת מאותן ארוחות שמותירות בך תחושת סיפוק, הנאה והרחבת הדעת. בנוסף, גם עוררה בי את החשק to do try it at home.

     

    בעוד היין נמזג לכוסות (לא יאומן כמה הבטחה יש באדי אלכוהול סמיכים ורומזי שוקולד), מונחות חרישית בצלחות הקטנות שלשמאלינו לחמניות מאורכות וריחניות. הן אינן חמות אבל הקרום אומר כולו להתפצח, והארומה – שאור מוחלט. כללי הנימוס מחייבים ואני מתאפקת מלבצוע. מחכה למארח שייטול יזמה.

     

     דברי ברכה קצרים, השקת כוסיות (כן – ההבטחה מתממשת), ובחדר כבר נשמעות טפיפות המלצרים, נושאים מגשים מוכספים. על הצלחת מונחות להן גלילות סלמון פרוס עבה ובתוכן נחה בשלווה חתיכת כרישה מאודה, עטופה בעלה ירוק (מאודה גם הוא) ששמר על מירקם מוצק, קטיפתי ונגיס – אם כי אינני בטוחה שמדובר היה בתרד. הטעם עדין, מלווה ופוסל אפשרות של מיני ירוקים אקזוטיים. פתח הגלילה ממולא בביצי דגים כתמתמות ומבהיקות. מעל לגלילה מונח פלח עגבניה צלוי (לא חרוך או מעושן) וסביבה מוגשים כדורי אבוקדו קטנים שנקרצו בכף פריזיאן. מלצר נוסף מגיע ומזלף מעל כל הקונסטלציה רוטב וינגרט עדין עדין ובו שבבי שמיר ופירורי ביצה קשה. מה אומר לכם? גן עדן. שילוב נפלא של צבעים ומירקמים והכל understated, לא משתלט, משתלב. עם כל התפקעות של ביצי דגים בפה – כוכב נופל.

     

    סביב לשולחן – עניינים הרי גורל, ואני? רק מסננת לעצמי בלב "חבל שאי אפשר לצלם, חבל שאי אפשר לצלם" האוכל פשוט נראה כל כך טוב וההגשה כל כך אסתטית. אלגנטיות, כבר אמרתי? למרות שאת כל ילדותי העברתי בחולון (ואולי דווקא בגלל), יש בי כנראה מנה גדושה מאותו הגן שמעריך אלגנטיות. והצרפתים? אצלם אלגנטיות היא טבע שני.

     

    חרישית נאספות הצלחות. הלחם כבר מזמן הגשים לי משאלה. עוד מים, עוד יין, עוד לחם ואני תוהה לגבי המנה העיקרית: כיצד ניתן לרגש באמצעות חזה עוף? הדלתות הגבוהות נפתחות והמגשים הריחניים מוכנסים אחר כבוד. בצלחת הלבנה, כמו קנווס המתמסר למכחולו של צייר, מתווספים זה לזה הפריטים עד לכדי יצירה אימפרסיוניסטית. חזה עוף פרוס למדליונים, סביבו מבחר פטריות יער וציר פטריות חום-שקוף אך דבשי במרקמו מזולף מעל - אני מבחינה היטב ביין לבן, חמאה, קורט אגוז מוסקט וטעם ברור של אדמה לחה – הרי הוא טעם הפטריות עצמן. ליד, מונחת פרוסה עגולה ודקה בצהוב עמוק וורידים בהירים היוצרים מעין שמש יוצאים ממרכזה לשוליים. לא תפוח אדמה, איזשהו שורש. מעליו מונחת מעין כוסית קטנה הפוכה של מוס תרד. ירוק כהה עמוק ומבריק מבחוץ, ירוק כהה עמוק ומאט מבפנים. מירקם חלק לחלוטין ללא שום רמז ל"עלים" אך עם רמיזות ברורות לשמנת מתוקה, חלמונים, פלפל לבן – פנה-קוטה תרד. את היופי שבניגוד בין ירוקת התרד לבוהק שמש פרוסת השורש שעליה הונח, משאירה לדמיונכם. ה"שוס" הקטן של המנה הזאת, היה טמון דווקא בעגבניית שרי (עם הגבעול והכותרת) שצופתה וטוגנה בטמפורת פרמזן.

     

     

    הפרט הקטן הזה שבה אותי. ראשית, אני מתה מתה מתה על עגבניות חמות – יש משהו חושני, מתפרץ ותאב-חיים בעגבניה אדומה חמה שמתפוצצת בפה ובבשר הלבה הניגר שלה. שנית, טמפורת פרמזן היא טוויסט מקורי (וטעים!) שמשלב טכניקה של תרבות קולינרית אחת עם טעמים של תרבות קולינרית אחרת. שלישית, זה פשוט היה יפה. חבל שקיבלנו רק אחת כזו, אבל אני מניחה שזה היה חלק מהעניין. נהניתי.

     

    לאחר המנה העיקרית הוגש סלט ירוק קטן ומרענן – כדרכם של צרפתים. הסלט אחרי הארוחה היה דווקא רעיון מצוין. הוא ניקה את החך מטעמי המנות הקודמות, ריענן והכשיר אותנו לקינוח (וגם הווה תירוץ נוסף והזדמנות אחרונה רדת" על הלחם לפני שיסולק כליל מהשולחן).

     

    בדיעבד, עם המנה האחרונה באמת שמחתי, כי אם לא הייתי אוכלת אותה שם, סביר להניח שלעולם לא הייתי טועמת ממנה. לא בגלל שהיא כל כך נדירה, אלא פשוט בגלל שהיא היתה מאותם קינוחים שהצבעוניות, המורכבות ושילובי הפריטים שבה, נידמו לי על גבול הקיטש וחוסר ההתאמה, ואין מצב שהעין שלי היתה נשבית במנה בוויטרינת בית קפה או שתיאור המנה היה גורם לי להכינה בבית.

    טעיתי.

     

     המלצר נשא מה שנראה כעוגה עגולה, עטורת קצפת סביבה, ומעליה פירות צבעוניים, סדורים במעגלים, חופפים במקצת. אחריו דידה נער מלצרים כשבידיו כלי רוטב ומצקת כסף קטנה (משהו שאמור להסוות ולכסות את מיצג שנות ה-80 הזה – חשבתי לעצמי). בהיותי האורחת, כמו גם הגברת היחידה בחדר, מגישים לי ראשונה. בצרפתית רצוצה אני מלחששת למלצר "seulment unpeu, s'il vous plait” (רק קצת בבקשה). המלצר לא מתרשם ומניח בצלחתי פרוסה עבה. אני מסתקרנת – מאופן החיתוך האיטי ומהכח אותו נראה שהפעיל המלצר בזמן החיתוך, אני מסיקה שלא מדובר בעוגה רגילה. בצלחת מתגלה פרוסה שתחתיתה ודופנה לשונות מרנג, ובתוכה מילוי כתמתם שיתברר עם הנגיסה הראשונה כמיקפא אשכולית אדומה. מעל למיקפא, נחו פילטים של פלחי אשכולית אדומה ותפוז שהוקפאו גם הם קלות, יחד עם העוגה, והפכו סמי-קרחיים, פריכים משהו לנגיסה. בשולי העוגה, במקום בו נפגשו הפירות עם לשונות המרנג שבדפנות, זולפו נגיעות קצפת מעוטרים בשברי פיסטוק. בהיותי נמנית עם אסכולת ה"רוטב בצד", אני מזדרזת להורות לנער המלצרים "a cote' s'il vous plait” (בצד בבקשה). הוא נעתר, למרות הנטיה המכנית של תנועת ידו לזרזף את הרוטב ישירות על העוגה. במחי יד וכהרף עין, שותתת הצלחת רוטב ארגמני וסמיך של פירות יער, כזה בו יצבעו-יספגו קצוות המרנג, ובו יתבוסס מיקפא האשכוליות האדומות המתרכך. מרירות האשכוליות מול מתיקות פירות היער, התמוססות המיקפא מול פריכות המרנג, קרחיות הפירות מול קטיפתיות הקצפת והשילוב של כל אלו ביחד, היו מענגים ביותר.

     

    קינחנו באספרסו חזק ועוגיית שוקולד קטנטנה, עשירה ופריכה. כמאמר השיר "מי שיגיע עד הסוף, ירצה למות מרוב תוכלת". (אלתרמן)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: topron 2009-09-27 17:30:10

      אין עליהם ! הם יודעים דבר או שניים בקולינריה, גסטרונומיה ולא סתם הם המציאו את המונח "גורמה"!

      ואין עלייך כמובן בתאור החי.....ממש מרגישים את הטעמים ורואים את המראות במילים המדוייקות והמציתות את הדמיון!

      טופרון,

      היופי הוא לא רק לדעת לתאר את כל העושר הקולינרי הזה ולהכיר בכל ה- "savoir vivre" שלהם, אלא להיות מסוגל לדמיין את הטעם ולהיכנס לאווירה , רק מקריאה. אז תודה.

       

        27/9/09 17:30:

      אין עליהם ! הם יודעים דבר או שניים בקולינריה, גסטרונומיה ולא סתם הם המציאו את המונח "גורמה"!

      ואין עלייך כמובן בתאור החי.....ממש מרגישים את הטעמים ורואים את המראות במילים המדוייקות והמציתות את הדמיון!

      צטט: איירין 21 2009-09-27 05:11:49


      WOW

      אותי שרפת כבר במנה העיקרית...

      עם העגבניה

      ואני בכלל מתעלפת רק בסוף אחרי הקינוח

       

      אוח כמה שאת אוהבת  ......  גם אוכל !

       

       נהדר נפלא טפו ו... טפו שלא ייגמר לעולם

       

      נהנתי לקרוא.לשנה נפלאה לכם כולכם

       תודה איירין.

      לא צריך להתעלףקריצה. לאכול ולהנות. לקרוא ולהנות. בקיצור - מה שזה לא יהיה - לא לשכוח להנות מזה.

      שנה נהדרת גם לך.

       

        27/9/09 05:11:


      WOW

      אותי שרפת כבר במנה העיקרית...

      עם העגבניה

      ואני בכלל מתעלפת רק בסוף אחרי הקינוח

       

      אוח כמה שאת אוהבת  ......  גם אוכל !

       

       נהדר נפלא טפו ו... טפו שלא ייגמר לעולם

       

      נהנתי לקרוא.לשנה נפלאה לכם כולכם

        21/9/09 13:09:

      צטט: סיפור על אהבה ואוכל 2009-09-20 18:40:07

      צטט: pegasos10 2009-09-20 18:31:59

      היטבת לתאר עד כדי שחשתי בכל הטעמים. ועוד בפריז .

      כל מה שצריך הוא אהבה אחה"צ והסיפור מושלם.

       

       תודה פגאסוס10, אם רק היית יודעת....

      האהבה נשארה בארץ עם הילדים, אבל היתה שם איתי בכל רגע ורגע נתון. למען האמת, הפוסט הזה נכתב עבורו.

      גם אוכל טוב וגם אהבה איזה כף לך. שתהיה שנה של שפע בכל הדברים הטובים

      La vie en rose

       

      צטט: pegasos10 2009-09-20 18:31:59

      היטבת לתאר עד כדי שחשתי בכל הטעמים. ועוד בפריז .

      כל מה שצריך הוא אהבה אחה"צ והסיפור מושלם.

       

       תודה פגאסוס10, אם רק היית יודעת....

      האהבה נשארה בארץ עם הילדים, אבל היתה שם איתי בכל רגע ורגע נתון. למען האמת, הפוסט הזה נכתב עבורו.

       

        20/9/09 18:31:

      היטבת לתאר עד כדי שחשתי בכל הטעמים. ועוד בפריז .

      כל מה שצריך הוא אהבה אחה"צ והסיפור מושלם.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל