כותרות TheMarker >
    ';

    מילים שנוגעות...

    מילים מלב אל לב על מה שהיה וגם על מה שאולי שיהיה ...
    ובין לבין על מה שקורה ...

    טיולים , מוסיקה, מחשבות, אנשים ...


    0

    החיים החכמים מתחילים בגיל 50 - כנס מחזור נ"ח בביה"ס הריאלי בחיפה

    30 תגובות   יום ראשון, 20/9/09, 20:14

    פיתחה של השנה החדשה זימן לי חוויה מיוחדת במינה , מרגשת , מעוררת זיכרונות - רובם נעימים , חלקם מעוררי תחושת החמצה  גדולה ... מעלה נשכחות, וגם  ובהחלט - חוויה מתקנת, משחררת מחסומים ופותחת פתח להרבה יותר מדף חדש אחד - אל הרבה דפים חדשים ...ברגשות, במחשבות ובעיקר ביחסים עם אנשים.

    לפני 10 ימים התקיים כנס מחזור נ"ח של ביה"ס הריאלי בחיפה שאני נמנית על בוגריו. כמה חברים  עשו עבודת נמלים ממש כדי להגיע אל כ-360 בוגרים, אם אני לא טועה במספר ... כ-200 הגיעו, וזה מספר עצום ביחס למספר השנים שחלף...ועל כך מגיעות להם תשואות ... ( ענת, ערן, נועם וכל האחרים שעשו במלאכה...) 


     

    כל כך הרבה אנשים שלא פגשתי 32 שנים. כל כך הרבה שגיליתי שלמדו איתי למרות שבבית הספר לא הכרתי אותם ,

    התרגשתי  להביט היטב באנשים, לזהות את חלקם מיד , אחרים אחרי כמה שניות , אבל לשמוח שהעיניים נשארו כשהיו... 

    לראות שכל כך הרבה אנשים נראים טוב, שאפשר היה לזהות אותם על נקלה כי השנים היטיבו עימם ושמרו אותם צעירים, וגם אחרים שהשנים סדקו בהם את חריצי החיים - האיכות האמיתית נותרה כשהיתה וניכרת ממבט עיניהם, מהמילים הנאמרות ומהנוכחות שלהם, בכלל... כי  מסד הערכים, הנתונים והאיכות של הבית ושל הילדות לא משתנים. 

    כל כך הרבה חיבוקים ,דיבורים , מטענים ריגשיים. הגעתי הביתה ב-4 בבוקר ומאז המיילים לא מפסיקים  לרוץ ביננו. כאילו מצאנו קרובי משפחה אבודים בתכנית של "המדור לחיפוש קרובים". נזכרים, מחפשים קצה של חוט, חלק רגשניים יותר , חלק פחות, חלק מחפשים להמשיך קשר ואחרים אולי  פיצו על הסקרנות ומיצו את העניין לעשר השנים הקרובות, אם כי נראה לי שהפעם  ניפגש קודם ...

    אודה, יש משהו מרגש בלמצוא אנשים שנוף ילדותם מוכר לך. בגיל של כמעט 50, לאחר שחוויות החיים הובילו אותנו למחוזות שונים, ולמיפגשים טובים יותר ופחות ברמה האנושית והמוסרית, אפשר להעריך מחדש ולאהוב את מי שאתה מכיר מילדות , יודע מהיכן יצא . מי היו ההורים שלו. איזה חינוך קיבל. מה שנקרא בגרמנית  "קינדר שטובה" למי שמבין, והכוונה ל"בית טוב" ...ואצל תושבי הכרמל של תקופת ילדותי בשנות ה-60 וה-70 הביטוי הזה היה שגור ומוכר... 

    והחלק הארי של ילדי המחזור שלי, גם אם לא הייתי חברה  של כולם, היו כאלה. הילדים טובים מבית טוב . וזו לא בושה  זוהי המחמאה  הגדולה והאיכותית ביותר. . 

     

    כאשר בכנס המחזור באו אלי כמה חברי ילדות, ולפני הכל אמרו לי שהם זוכרים את אמא שלי ואת הכנסת האורחים שלה ,ואת עוגיות הריבה הדו- שכבתיות,  הרגשתי שחזרתי הביתה. והיו לי דמעות, כי אמא שלי כבר לא כאן מזמן. גם לא אבא. וגם כי רק אלה  האנשים היכולים להעריך במדוייק את מי שאני באמת.

    ולפניהם אני יכולה לשוב ולהרגיש  חופשיה , לשטוח את ליבי ולהרגיש טוב, גם ביום סגריר. 

    הגעתי לביה"ס  הריאלי בכיתה ו' ,שנה אחת לפני האינטגרציה שהיתה מובילה אותי לתיכון עירוני "רגיל".  הלימודים בריאלי עלו המון כסף. ההורים שלי חשבו שחשוב שאלמד בריאלי .

    הם נימנו על דור של יוצאי שואה, שהקימו חיים חדשים והתברגו במעמד בינוני פלוס שעבר לגור לכרמל, אבל שילם משכנתא המון שנים, ו"חסך מהפה" כדי לאפשר לילדים הווה ועתיד טובים מאלה שהם זכו להם.

    הורים שאיפשרו שיעורי עזר במתמטיקה וקנו לי בגדים יפים ויקרים במרכז הכרמל,

    ( ולצערי המשכתי להרגיש בהם עולה חדשה מרומניה - על אף שנולדתי בחיפה,  אך הייתי הגשמת החלום של יוצאי  ארץ הממליגה המנומסים  עד ... )  חצאיות פליסה עם קפלים, סרטים בשיער  ונעלי לאק בילדותי המוקדמת,  ותודה לאל - בגדים יותר רגילים ומקובלים , אך עדיין שמלות שנתפרו על ידי התופרת נחמה מקרית אליעזר, גם בתקופת הנעורים. 

     

    הם איפשרו לנו  - אבל ויתרו על נסיעה לחו"ל  ועל תענוגות החיים, כדי להעניק  לילדים את כל מה שהם לא קיבלו.

     

    אבא שלי היה רואה חשבון שכיר, וחסך את כספו לחינוך ילדיו. שעות רבות בילה בעבודה בחיפה וגם מחוצה לה. שנים ארוכות נסע באוטובוס מחיפה לעמק הירדן .רק בגיל מאוחר יחסית קנה חיפושית בצבע תכלת.  שנים ארוכות היה קם בשבת בבוקר כדי להשלים את כלכלת הבית בעבודות נוספות. אמא , שהיתה עמוד התווך המשפחתי העניקה לנו את הערכים, התרבות, המוסיקה, החינוך. שניהם יחד ויתרו על לא מעט משל עצמם כדי שיוכלו לממן עבורי את הלימודים בביה"ס הריאלי.

     

    כמה חבל לי שהם כבר לא כאן כל כך מזמן כדי לזכות בהערכה שלי ובתודה ובכל מה שהיום אנ מבינה אחרי כל כך הרבה שנים. וכן, גם את התודה שאני חבה להם  על הלימודים בריאלי שעם כל הכבוד לבתי ספר אחרים היום כמו רבים מחברי אני מבינה את מה שעשה את האבחנה וההבדל מבתי ספר אחרים בהם למדו חברי והתלמידים היו שם בערך " עוד שם ועוד מספר אינוונטר" . את החום , האכפתיות והאיכות של כל מילימטר בריאלי אני לא שוכחת עד היום. אלה הולכים עימי גם כיום כערכים " בילט אין". 

     זוכרת  את המשמעת והעידוד למצויינות, להישגים, ו...לא לוותר לעצמך גם אם קשה.

    הגעתי בכיתה ו' מביה"ס אחר , עם פערים גדולים בלימודים.

    כל יום הייתי לומדת עד 11 בלילה משלימה את החומר עד ש"התיישרתי" עם דרישותיה של המחנכת הקשוחה שהקפידה , כמו כמה אחרים, על החינוך של פעם.

    זוכרת את המורים מהדור הישן -  שמעון בר חמא המורה לתנ"ך  - מהדור של האנשים שכבר פסו מן העולם, צבי וכס, המורה לאנגלית שעד היום  עומד לנגד עיני כאשר אני מנסה להיזכר בביטוי הולם יותר למה שאני רוצה לומר, וגם נעמי סורוקה תבלד"א שהייתי נרדמת אצלה בשעה שביעית בשיעור של משנה תורה לרמב"ם ,אבל כאשר שמעתי אותה צלולה , זקופה  ועניינית בכנס לפני שבוע והיא כבר חצתה גיל מכובד כזה או אחר , הייתי כל כך גאה על שזכיתי ללמוד אצלה. 

    בריאלי - היה אכפת למורים מאיתנו יותר מאשר ציונים ומבחנים...אם יש משהו שנותר חקוק בליבי ובזכרוני - זה הדבר .

    ההתעניינות. הערכים. המחשבה. הידיעה שאתה לא לבד רק עם עצמך ותמיד יש עם מי לדבר.

    המורים והמנהלים ידעו עליך הרבה מעבר , וגם הטביעו את חותמו של החינוך של פעם...לקום בפני המורה בכניסה לכיתה, הכבוד, שמירה על דיסטנס מכובד , הערכה , דרך ארץ...

     

    איפה כל אלה היום כאשר קוראים למורה בשמה הפרטי, מותחים ביקורת על התסרוקת שלה והבגדים , על סגנון הדיבור וההתנהגות...

    והאמת -זה לא ממש מפתיע , כי ברבות  השנים חוויתי  עם ילדים חוויות  לא מרשימות במיוחד,  באשר למורות שצו האופנה העביר אותן את  הקווים המתבקשים מאנשי חינוך, וגם השפה העברית, הנימוס , הגישה לחיים וכל השאר.

    לעיתים קרובות נתקלתי בצער , בזילות מוחלטת , ביחסים בגובה העיניים שרק בילבלו את הילדים ולא הותירו להם פיסגה לשאוף אליה, וגם לא להעניק כבוד למי שפותח בפניך את עתידך . 

    המחנך שלי , מאיר לסטר ,זימן  אותי בכיתה י" ב  לשיחה וביקש לברר מה קורה עם חברה טובה שלי שאיבדה  את שני הוריה בגיל כה צעיר וניהלה חיים עצמאיים. הוא רק רצה לדעת שהיא לא "יוצאת לתרבות רעה" ...והיום - מזה שנים היא ממלאה תפקידים בכירים בחברות מובילות. לפני שבוע פגשתי אותה אחרי שנים והייתי כל כך גאה ...  אבל התגעגעתי לפגוש גם אותו למרות שהיה מכנה קורא לי ,למורת רוחי ,במילעיל ולא במילרע , כדי לראות עוד פעם אחת את מי שדאג לנו כל כך ...

    מנהל ביה"ס , יצחק שפירא, היה מזמן תלמידים למשרדו בימי שישי אחה"צ  ל"שיחות נפש". אני זוכרת היטב את המשבר אליו נקלעתי כאשר קיבלתי ציון "5"  בבגרות במתמטיקה , ואבא שלי יצא למאבק בעלבון הגדול ( כי אם לא תלמדי בטכניון לא ייצא ממך כלום...) , הביא הביתה מורה פרטי ולא עזרו כל הדמעות שלי שאינני מבינה מה מדברים איתי...

    יצחק שפירא פנה אל הורי וביקש מהם שיניחו לי . שאני מצטיינת בתחומים אחרים . לא יאומן. זה הדבר היחיד שהציל אותי ...

     

     ובהזדמנות הזו אני רוצה להודות לאיש מיוחד במינו - שי מאיר ( בצילום)  המורה למתמטיקה ,ג'נטלמן רומני שעלה לארץ והיה מגיע לכיתה עם חליפה ועניבה , ומסביר ללא ליאות על מישוואות  בנעלם אחד ויותר, גם למי שלא היה מסוגל להבין ... ואני ומתמטיקה לא היינו בידידות מופלאה מעולם... 

    הוא תמיד הזכיר לי את אבא שלי שבשבת בבוקר היה קם ועולה על "מדי א' " חולצה ועניבה ולעיתים "וסט" , מישהו זוכר את זה ? ...

     

     בשבוע שעבר פגשתי אותו וכל כך התרגשתי, כי  סממני התרבות האירופית שהביא עימו ( וסבל לא מעט מהצברים הקוצניים שחיקו את המיבטא הרומני שלו ללא רחמים...) , האנושיות , הנימוסים ודרך הארץ - פסו כבר מזמן מהחינוך והתרבות כאן ובוודאי מבית הספר ...גם היום כאיש מבוגר  - נועם ההליכות וניחוח התרבות  האיכותי שלו  מורגשים מיד... 


    התרגשתי לפגוש את נני חברתי מהתיכון שעשתה דרך מרשימה והפכה למורה לאנגלית ואמא גאה ,והוכיחה לכל העולם שנכות פיזית, הגם שאין  ספק שמשפיעה ריגשית לפחות בתקופות מסוימות בחיים, לא עצרה אותה מלהגשים ולממש חיים מלאים . פירגון גדול וגאווה מיוחדת חשתי כלפי החברים שהגיעו אלינו - "הכרמליסטים" - משכונת הדר והעיר  התחתית...

    קשה היה להתמודד עם המעבר מרחוב הנביאים ומשוק תלפיות  אל  הבתים המטופחים במרכז הכרמל ואחוזה.

    "שאפו" לאילנה חברתי למחזור שעם חיוך ונחישות אין סופיים   למדה רפואה והיא מנהלת מחלקה בבית חולים, למרות שמן הסתם הגיעה מתנאים אחרים מאלה שאני הגעתי אבל זינקה לפיסגה כל כך גבוהה, ולשמעון מהכיתה  שלי שהיה  הולך לעזור לאבא שלו אחרי הלימודים, והוא כיום בתפקיד מינהלי בכיר במוסד רפואי גדול ואולי יש עוד שאינני יודעת עליהם...

    החוויה מתקנת היתה להכיר מחדש אנשים שלמדו איתי ולא  היה לי קשר איתם, או כאלה שחשבתי שהם  לא נחמדים, שחצנים ומרוחקים, מה שהיו פעם "קליקות" שאם אתה בפנים כיף לך ואם אתה  בחוץ -אתה לא קיים... ולי היו את החברים והחברות שלי ,אבל היו כל כך הרבה שלא הכרתי באמת, פתאום   התגלו כפנים חדשות , נעימות , חבריות ואכפתיות - ואף גרמו לי לחשו החמצה על השנים שחלפו ללא קשר כלשהו ...


    שמחתי כל כך היום לקבל מייל מידיד נעורים מהתיכון  שחי בחו"ל ומאז לא היינו בשום קשר ...והוא עושה שם חיל, הרחק מכאן ביבשת רחוקה ומלוכסנת. 

    ולהיזכר בידידות של שני בני נוער ביישנים שבקושי הסתכלו אחד על השני בעיניים...


    להביט בכמה בנים שמצאו חן בעיני, אהבות נעורים שנשארו  רק במבטים , אבל התביישתי כל כך והייתי עסוקה בעיקר בקריירה העיתונאית של בת עשרה במעריב לנוער, במקום להתחיל  את הדרך הזוגית בזמן הנכון לכך ... והיום הם בני 50 , ממש כמוני ( בעוד חודשיים ! ), ולזהות את העיניים הטובות שנשארו ... 

    להיפגש עם חברות ילדות שעימן עברתי את השנים, המורים , הבנים, המיבחנים .. לראות כמה כאלה שחשבתי אותן ל"קלפטעס" ולהבין שכולנו התבגרנו , השתנינו , עברנו חוויות חיים ולקוות שגם הרוע של גיל הנעורים התפוגג... 


    אבל בעיקר - פגשתי  הרבה אנשים טובים שעברו כיברת דרך, למדו להכיר את החיים לטוב ולרע ,   חוו  הצלחות, אכזבות , "שינוי משפחתי" ( גירושים ופרידות , לפחות פעם אחת), עליות ומורדות בעסקים, משוכות בכל המישורים,   

    והיום עם תובנות אחרות, מפוכחים , בשלים, סלחנים ומחפשים אנשים טובים כמוהם. וכן...כולנו כבר מבינים שזה הגיל להפסיק לעשות חשבון ...כי למען האמת כבר אין ממש למי ...והחיים מקבלים משמעות אחרת ...

    כי החיים החכמים מתחילים בגיל 50 !!!  

     

     

     

    נ.ב. -  בסטטיסטיקה שערכו מארגני הכנס  גילו שיש במחזור שלנו 5 פרופסורים , מספר גדול של  דוקטורים, לא מעט מנהלי חברות ,  ועוד הרבה אנשים שהצליחו בדרכם באשר הם...

    בימים האחרונים קיבלתי מייל מאילנה חברתי למחזור, ושם פירטה את רשימת הרופאים הנכבדה מבין בוגרי המחזור , הכוללת כאמור, גם אותה . 

    שלא נצטרך - אבל אחרי שאחד החברים סיפר שעבר לאחרונה צינתור,

    גם לנתון הזה יש משמעות... אז חברים - בתחום הזה אנחנו מסודרים ...

    ו...העיקר הבריאות... ושניפגש בשמחות ... 

     

    שולחת לכולם חיבוק גדול וברכות לשנה טובה ושמחה !!!  


     בצילומים : שי מאיר המורה למתמטיקה והתלבושת האחידה של הריאלי, שמלת התכלת עם הריצ'רץ שתמיד היינו הבנות מסתבכות בו ו"כובע הטמבל" של הבנים  שהיה חלק מהתלבושת , מי היה מאמין ? ...

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/11/09 18:19:


      חנה,

      אכן כתיבה מרגשת שהיטיבה לשקף את שכולנו חשנו באותו מפגש.

      מעבר לזה ליואב - אביך הוא בוודאות המורה שהטביע את חותמו עלי ...

      בתור גנטיקאית שמאמינה באינטראקציה שבין סביבה לגנטיקה הרי שמבחינתי הוא הרבה מה'סביבה' לעיצוב אישיותי ואילו אצלך הוא גם ה'גנטיקה'....

       

      חוויהמרגשת העברת כאן

      זיכרונות נעימים שיחקקו לעד בתוכך

      תודה מתוקה*

        4/10/09 20:18:

      צטט: חן בטבע 2009-09-26 13:12:00

       

       

      צטט: יואב צח 2009-09-26 12:59:23

      היי חנה,

      תודה לך על ההזמנה המיוחדת ששלחת לי, לקרוא את המייל.

      כן, מי ש"היה שם", בריאלי, מצליח "להתחבר " לחויות שלך. היו באמת מקרים רבים של הורים שחסכו ןחשכו בילויים וטובות הנאה למעצמם כדי שילדיהם יזכו לחינוך טוב. חינוך- לא רק ידע.

      אני מקווה שבכל זאת יצליחו לחזור להנחלת ערכים וידע, שכפי שאנו רואים יש סחף לרעה בשני תחומים אלה.

      נחמד לראות שצבי וכס ז"ל,   אבא שלי, "מציץ" אלייך מידי פעם כשאת "מחפשת" את המילים או המשפטים המדוייקים באנגלית או בעברית, כשאת "עוברת" משפה לשפה.
      כיכבתי.

      יואב קריצה

       

       יואב,

       

      רק אוסיף ואומר שאבא שלך, כמו עוד כמה מורים מן הדור הישן,הצליחו להטמיע ולהטביע את חותמם ,

      בנו - בני ה-50 של היום, כאשר בעצם היינו הדור כמעט אחרון אולי ,

      שהם עמדו עוד כנר לרגלינו ולדרכנו.

       

      לפעיתים זה היה מצחיק, מוזר, מעיק, מיושן וגלותי- להתמודד מול הילכות העולם ההוא שכבר פס מן העולם

      של הערכים של פעם, אבל היום - כאנשים מבוגרים שחוו את האינטרקציה עם העולם הגדול -

      לא נותר אלא להעריך את העקשנות, הנחישות וההתמדה  שלהם בהנחלת הערכים של פעם - לנו הילדים

      של אז. 

       

      את אבא שלך אני זוכרת היטב . לפעמים קצת חששנו מעינו  הקפדנית.

      אבל - היום - לא נותר אלא להעריך אותו ואת חבריו למשימה המיוחדת והציונית של פעם 

      חינוך אמיתי . 

       

      תודה על התגובה המרגשת שלך לפוסט שלי. בשבילי זה הרבה. כי אני יודעת מהיכן באת .

      מלהיות בנו של איש  שנמנה על דור המחנכים בחסד של פעם. 

       

       

      שנה טובה לך ! 

       

      חנה

       

      הי חנה,

      תודה על התיאור הכן והמרגש של אבא שלי כמורה.

      יואב קריצה

        3/10/09 16:21:

      קטע יפה תודה ששיתפת אותנו בחויה

       

      מנו

        3/10/09 08:47:


      איזה חוויה מרגשת!

      חג"ש

      אן

        2/10/09 11:12:

      יופי של חוויה .

      כתיבה יפה !

        28/9/09 22:17:

      מתוך הדברים - רק לקנא!
        28/9/09 07:02:


      איזו נוסטלגיה.

      אומרים ש-50 הוא ה-30 החדש, אז בהחלט יש מקום להסתכל גם קדימה...

        26/9/09 18:40:

      החיים החכמים מתחילים בגיל 50.......

       

      בתור אחד שבעוד חודשיים בין 58 - אני מוכרח לציין שיש משהו בנחת הזה.....

       

      עושים רק מה שבראש שלך....

       

       

      צטט: יואב צח 2009-09-26 12:59:23

      היי חנה,

      תודה לך על ההזמנה המיוחדת ששלחת לי, לקרוא את המייל.

      כן, מי ש"היה שם", בריאלי, מצליח "להתחבר " לחויות שלך. היו באמת מקרים רבים של הורים שחסכו ןחשכו בילויים וטובות הנאה למעצמם כדי שילדיהם יזכו לחינוך טוב. חינוך- לא רק ידע.

      אני מקווה שבכל זאת יצליחו לחזור להנחלת ערכים וידע, שכפי שאנו רואים יש סחף לרעה בשני תחומים אלה.

      נחמד לראות שצבי וכס ז"ל,   אבא שלי, "מציץ" אלייך מידי פעם כשאת "מחפשת" את המילים או המשפטים המדוייקים באנגלית או בעברית, כשאת "עוברת" משפה לשפה.
      כיכבתי.

      יואב קריצה

       

       יואב,

       

      רק אוסיף ואומר שאבא שלך, כמו עוד כמה מורים מן הדור הישן,הצליחו להטמיע ולהטביע את חותמם ,

      בנו - בני ה-50 של היום, כאשר בעצם היינו הדור כמעט אחרון אולי ,

      שהם עמדו עוד כנר לרגלינו ולדרכנו.

       

      לפעיתים זה היה מצחיק, מוזר, מעיק, מיושן וגלותי- להתמודד מול הילכות העולם ההוא שכבר פס מן העולם

      של הערכים של פעם, אבל היום - כאנשים מבוגרים שחוו את האינטרקציה עם העולם הגדול -

      לא נותר אלא להעריך את העקשנות, הנחישות וההתמדה  שלהם בהנחלת הערכים של פעם - לנו הילדים

      של אז. 

       

      את אבא שלך אני זוכרת היטב . לפעמים קצת חששנו מעינו  הקפדנית.

      אבל - היום - לא נותר אלא להעריך אותו ואת חבריו למשימה המיוחדת והציונית של פעם 

      חינוך אמיתי . 

       

      תודה על התגובה המרגשת שלך לפוסט שלי. בשבילי זה הרבה. כי אני יודעת מהיכן באת .

      מלהיות בנו של איש  שנמנה על דור המחנכים בחסד של פעם. 

       

       

      שנה טובה לך ! 

       

      חנה

        26/9/09 13:05:


      חנל'ה מקסים,

      בכתיבתך נתת תחושה כאילו אני הייתי שם,

      גמר חתימה טובה,

      נורית

        26/9/09 12:59:

      היי חנה,

      תודה לך על ההזמנה המיוחדת ששלחת לי, לקרוא את המייל.

      כן, מי ש"היה שם", בריאלי, מצליח "להתחבר " לחויות שלך. היו באמת מקרים רבים של הורים שחסכו ןחשכו בילויים וטובות הנאה למעצמם כדי שילדיהם יזכו לחינוך טוב. חינוך- לא רק ידע.

      אני מקווה שבכל זאת יצליחו לחזור להנחלת ערכים וידע, שכפי שאנו רואים יש סחף לרעה בשני תחומים אלה.

      נחמד לראות שצבי וכס ז"ל,   אבא שלי, "מציץ" אלייך מידי פעם כשאת "מחפשת" את המילים או המשפטים המדוייקים באנגלית או בעברית, כשאת "עוברת" משפה לשפה.
      כיכבתי.

      יואב קריצה

        23/9/09 22:47:

      איזה תיעוד נפלא. אני פיספסתי את כל כנסי המחזור האפשריים עד עכשיו בהעדרי 17 שנים מישראל. אני כל כך מקווה לפגוש את בוגרי המחזור שלי בכפר גלים ובסמינר לוינסקי ( המדרשה למוסיקה). אם יש קוראים כאן שהם מהמחזור שלי....יהיה כייף לשמוע מהם. נפגש בקרוב

       

      רותי

        23/9/09 09:02:


      חנה כתבת מרגש כל כך

      אכן אחרי כל כך הרבה שנים לפגשו אנשים מהעבר בהחלט חוויה

      תודה ששיתפת

      שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה

        22/9/09 21:01:

      חנה היקרה

      מאד מרגש היה לקרוא את דברייך...

      והכי חשוב מאד מסכימה עם מילותייך על זילות החינוך והמורים כיום...

      שנה טובה ומקסימה

      סיגל

       

        22/9/09 01:40:


      חנה'לה, איזה פוסט חמוד...

      * ענק

      יאיר

        22/9/09 00:51:

      חנה יקרה,

      קראתי את אשר כתבת לכל ארכו של הפוסט, והתרגשתי איתך. מפגשים כאלה מרגשים תמיד.

      לא אוכל לפרט ולהתייחס לכל נקודה מעניינת שהעלית כי אין זמני בידי, ורבות הנקודות המעניינות רק אציין שתיים:
      התובנה שאין מורים כאלה כיום : מקצועיים , מסורים, מחוייבים לידע ולערכים. אין כיום מורים כאלה, וחבל.

      ונקודה שניה. ציטוט:

       שניהם יחד ויתרו על לא מעט משל עצמם כדי שיוכלו לממן עבורי את הלימודים בביה"ס הריאלי.

      והכוונה, כמובן להורייך, שאת מעלה על נס את על פועלם למענך. זה נפלא בעיניי.

      תודה, חנה על הפוסט הזה. והמפגשים: כן ירבו. מועדים לשמחה !

        21/9/09 22:55:

      תודה ריגשת באמת!!
        21/9/09 21:30:

      תודה על השיתוף מאד מרגש

      חלי

        21/9/09 21:20:

      תארת יפה חוויה ממש מרגשת...
        21/9/09 19:09:
      התרגשתי בשבילך חנה.....
        21/9/09 18:10:

      תיקון למה שכתבתי באנגלית לעיל:

      You're as young as you feel

      בברכה אמנון

        21/9/09 18:03:

      לחנה שלום

      גם "צפונית" וגם בוגרת הראלי בחיפה,

      מה עוד יכול אדם לצפות?

       

      אני בוגר בי"ס "דובנוב" ו"תיכון חדש" בת"א.

      הייתי פעמיים בכנסי מחזור של צופי שבט דיזינגוף ב2002 ו2009.

      לא יצא לי להיות בכנסי "תיכון חדש".

       

      תאמיני לי, גיל 50 הוא תחילת החיים. אני היום בן 64 ומרגיש די צעיר, לפחות ברוחי.

      באנגלית אומרים:Youwre as young as you feel

       

      * ממני על הרשימה המרגשת.

       

      בברכה אמנון 

       

        21/9/09 17:26:


      חנה, איזו חוויה מדהימה.

      תודה ששיתפת.

      לפני כמה שנים עברתי חוויה דומה

      כשארגנתי כנס מחזור של

      ביה"ס היסודי שלי בגבעתיים.

      באמת מרגש.

       

        21/9/09 00:48:

      כי החיים החכמים מתחילים בגיל 50 !!!  

       

       דורית ,

      לא רוצה שהטעם הטוב יחלוף...היה טוב ויהיה טוב שישאר גם ...

       

       

       

      צטט: דורית-ט 2009-09-20 22:28:05

      חנה"לה ,

       

      חוויה גדולה ועצומה עברת במפגש זה !

      חוויות מלפני כ"כ הרבה שנים, העלאת זיכרונות שבחלקן עיצבו את חייך

      החוויות מבית אמא ואבא ....הזיכרון ...העוגיות של אמא , עבודתו של אבא ..

       

      יעבור זמן רב עד שההתרגשות תדעך והזיכרון יעומעם ...

       

      שנה טובה חג שמח

      וגמר חתימה טובה

       

      דורית

       

       

       

        20/9/09 22:28:

      חנה"לה ,

       

      חוויה גדולה ועצומה עברת במפגש זה !

      חוויות מלפני כ"כ הרבה שנים, העלאת זיכרונות שבחלקן עיצבו את חייך

      החוויות מבית אמא ואבא ....הזיכרון ...העוגיות של אמא , עבודתו של אבא ..

       

      יעבור זמן רב עד שההתרגשות תדעך והזיכרון יעומעם ...

       

      שנה טובה חג שמח

      וגמר חתימה טובה

       

      דורית

       

        20/9/09 20:31:

      ואילו אני הסתפקתי בכנס בוגרי בית ספר היסודי הכרמל, ולפני שנה בכנס של בוגרי הגמנסיה הרצליה, כן ירבו הכנסים שנה טובה.

      פיד RSS

      פרופיל