והיום, חשבתי לעצמי!!!

את אהבתנו הגדולה...

את בניית המשפחה...

בעבר, כבר הגשמנו.

שנינו היינו שם.

אהבנו, כאבנו, סעדנו את בן זוגנו האהוב,

חווינו אבדן... ו... המשכנו.

מה בסך הכל היום אנחנו צריכים?

מה כרגע בחיינו אנחנו רוצים?

רוגע, שלוה, נתינה, קבלה,

ואינטימיות נעימה.

שמירה על שלמות המשפחה,

חיבוק חזק, בטוב וברע.

חברות חובקת ומקרבת.

ועכשיו... כמו שקורה לי תמיד,

כאשר אני הולכת ממך, ונמצאת עם אחר.

שוב בך אני תמיד אזכר.

כי בתוך כל הסערות והתשוקה,

יש ביננו...

חיבה, רגישות, נועם, הבנה, נתינה, רוגע,

פשטות, אמינות, כנות, אמיתות, יושר ושלוה.

מיזוג ושיתוף.

אנחנו יודעים להיות...

בלי משחקים והצגות...

ואם שכחתי משהו להזכיר,

אני מזמינה אותך את עיני להאיר.

כי אנחנו יצרנו את כל זה לעולמים,

דבר שלא יהיה לנו עם אחרים.

אני יודעת... שבסופו של דבר אנחנו נהיה,

ולא חשוב מתי...

יתכן וזה יקח לנו זמן... ולא חשוב מתי.

כי יש ביננו אהבה מסוימת שלתמיד תישאר,

אינני בוחנת לב וכליות,

אבל יש בי הרבה רגישות ותובנות.

מספיק לנו... מבט עיניים בכדי להבין,

מספיק לנו... נגיעת שפתיים בכדי להרגיש,

מספיק לנו... תזוזת גוף בכדי לדעת רצון האחר.

ואני יודעת... שבסופו של דבר, אנחנו נהיה,

ולא חשוב מתי...

אנחנו, אשפי האהבה,

ונסחפים תמיד למקום שבו לנו נעים.

ולכן, אנחנו תמיד... חוזרים.

נסה לחשוב על כל זה גם אתה,

ותגיע כמוני לאותה מסקנה.