0
|
גשם ראשון, סתיו בפתח, הלילות ארוכים יותר, וריח של אדמה הלחה, משהו נוסטלגי, משהו אפור...
וכמו שכל אחד זוכר את הנשיקה הראשונה, באותה מידה, גם את שברון הלב הראשון. הייתי בן 22, והיא, ילידת נובמבר.
לפני כשנה, באופן הכי מפתיע בעולם נפגשנו. היום היא סבתא. אך באותה פגישה, הזמן קפא, ומבעד לשיבה והקמטים ראיתי בבירור, שוב את נערת חלומותיי. היא הזכירה לי את השירים שכתבתי לה, ושאלה אם עשיתי משהו עם המוסיקה שלי...הא..
כשהגעתי הביתה, הפכתי את כל המגירות , ובסוף מצאתי, נייר מצהיב ובלוי. כמעט 30 שנה שכב שם, לא יאמן.... מבלי לחשוב פעמים, הרמתי אותו על ה"רמפה", קצת צבע ופחחות, פה מילה, שם אקורד וזה מה שיצא.
אשת סתיו. מילים ולחן: סטיב מילר the chief .
גושים של צמר, שקיעה מסננים. דודי השמש, נשארו היום קרים. רוח סתיו הפצירה בה ללכת לדרכה. כמו ציפור, שבויה לחום, שבוייה היא בעצמה..
שטופות עיניה בשמש יעדה. נושאות כנפיה, אל ארץ רחוקה. רוח סתיו תפציר בה שוב, אל נדודי השווא, נצח היא תסגוד לחום, אך לנצח היא אשת סתיו...
היא כול מה שאהבתי, היא כול מה שאוהב, אך הבית שבניתי, היה זה בשבילה, כלוב זהב...
היא נוגעת, מבלי לגעת בי. והיא יודעת, כול מה שבתוכי. ובסוף הקיץ, היא תלחש אלי קרוב, אם אתה אוהב אותי, תן לי לעזוב...
היא כול מה שאהבתי, היא כול מה שאוהב, אך הבית שבניתי, היה זה בשבילה, כלוב זהב.... היא כול מה שאהבתי, היא כול מה שאוהב, ומה עכשיו נותר לי.... רק לחכות עד שיחלוף הסתיו... |