כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של mikelda

    עוסק בענייני חינוך, יזמות, שיפור מצב החינוך, הצעות חדשות. מה צריך לעשות ועדיין לא נעשה בתחום החינוך. רפורמות בחינוך לא מצליחות אצלנו לכן צריך להתמקד בשינויים קטנים ושיטתיים.

    0

    ציר קראקס - טהרן - פייוניאנג

    9 תגובות   יום שני, 21/9/09, 12:36

     

    ממש מול עיננו מתפתח ציר של מדינות ששמו להן למטרה לבנות בסיס כוח ועוצמה כדי לחזק את מעמדן הבינלאומי. מדינות אלו קוראות תגר על"הסדר העולמי" שהתגבש וממשיך להתעצב מסיום מלחמת העולם השנייה. המעצמות המנצחות יצרו מערכת של איזונים ובלמים באצטלה בינלאומית, אבל למען האמת המעצמות, אלו שניצחו במלחמת העולם השניה, ביססו וקיבעו את מעמדן בתהליך קבלת ההחלטות. המעצמות, לצורך העניין הן אותן מדינות שהצליחו לייצר נשק גרעיני והצהירו עליו בפומבי. האו"ם, שהוא המקום בו נקבעות ומתקבלות החלטות, קבע שלמעצמות יש זכות ווטו לבטל ולמנוע החלטות, שאינן מתאימות להן או הנוגדות את האינטרסים שלהן.

    לא כל המדינות שמחות ומסכימות למציאות הזו, חלקן אפילו מתנגדות.

    איראן, צפון קוריאה וונצואלה הן דוגמה למדינות שאינן מסכימות לתנאים שנוצרו, ולהגמוניה של המעצמות ופועלות לקדם את עניינן גם ללא הסכמת המעצמות.

    מדינות אלו מבקשות מצד אחד לפתח ולממש את המטרות שלהן,ומצד שני להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות הבינלאומיים.

    מקובל לראות חלק מהגורמים לפרוץ מלחמת העולם השנייה את מערכת ההסכמים שגרמניה הנאצית חתמה עם מדינות שונות, הסכמים שאת חלקן לא התכוונה לכבד, כמו ההסכמים עם פולין ועם ברית המועצות, והסכמים אחרים שנועדו לממש אינטרסים משותפים של מדינות, שראו עצמן נפגעות מההסדרים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, כמו איטליה ויפן.

    ניתן לראות במציאות הנוכחית מרכיבים דומים ואפילו זהים למציאות שהייתה ערב מלחמת העולם השנייה, החל מ 1936.

    אז גרמניה הנאצית דרשה מחבר העמים:

     לא להתערב בענייניה הפנימיים,

    לא להגביל את התפתחותה הצבאית,

    לא להתערב בהסכמים בינה לבין מדינות אחרות,

    לא להגביל את אחריותה למיעוטים הגרמניים במדינות אחרות,

    גם איטליה הפשיסטית פעלה בשיתוף ותמיכה גרמנית ופלשה לחבש, הלא היא, אתיופיה.

    בצד אחר של העולם, הרחק מעיני מדינות אירופה, גם יפן הקיסרית פעלה באגרסיביות  פלשה והשתלטה על מדינות שכנות, חיזקה את מעמדה...

    במאה הקודמת,שלושת המדינות האלו הרגישו מופלות לרעה בעקבות ההגבלות, שהטילו המעצמות עליהן ומנעו מהן להשתתף בתהליכי הקולוניזציה בדומה למדינות אירופה.

    כיום  ניתן לראות דפוסי ההתנהגות ופעילות של מנהיגים ומדינות המזכירות מאוד את שנות ה - 30 של המאה הקודמת. גם היום כמו אז, גם אצלנו - אהוד ברק, נשמעים מנהיגים, המזלזלים באירועי העבר ורואים רק את התמונה החלקית.

    אני מציג שלוש מדינות, שראוי מאוד לבחון את התנהגותן ולבדוק כיצד משלבים אותן בתהליכים הבינלאומיים, מבלי לגרום להן לפרוש ממשפחת העמים.

    כדאי ללמוד מההיסטוריה, מול עיננו מתפתח ציר קראקס - טהרן - פיוניאנג

    וונצואלה - הוגו צאבס, גנרל בצבא ונצואלה, שהיה עֵד לחוסר יכולתו של הנשיא - פרז חימנז, להתמודד עם דרישות המוני העם ופעל באלימות כאשר הורה לצבא לדכא את ההתקוממויות העממיות בכח. התוצאה הייתה כמה מאות, אולי אפילו אלפי הרוגים. כניסתו של צאבס לפוליטיקה לוותה בניסיון כושל להפיכה, אבל לאחר שריצה את עונשו ושוחרר מהכלא, הבין שהדרך להגיע לשלטון היא דרך דמוקרטית.

    מאז 1992 פועל צאבס בפוליטיקה המקומית והבינלאומית. בבחירות האחרונות ביקש לשנות סעיפים בחוקה, שיאפשרו לו להמשיך ולהתמודד לנשיאות ונצואלה. הוגו צאבס פועל להרחיק את ארצות הברית ממוקדי הכוח בדרום אמריקה במקביל להתרחקותו ממדינות המערב. בשנים האחרונות ונצואלה מחזקת את קשריה הבינלאומיים עם רוסיה מצד אחד ועם טהרן מצד שני.

    צפון קוריאה - קים ז'ונג היל, " בן ממשיך" למנהיגי צפון קוריאה, שהצליח לשרוד את התקופה ואת האירועים הקשים של מחצית שנייה של המאה ה - 20. מצפון קוריאה, המדינהה סגורה והמסוגרת, דולפות ידיעות מצומצמות וקטועות מאוד לכן רב הנסתר על הנגלה.

    המעט שידוע הוא, שצפון קוריאה פועלת במרץ להשגת נשק גרעיני, כדי להתריע ולמנוע התנגדויות חריפות של המדינות השכנות והעולם המערבי, ולכבוש את מקומה הראוי לדעתה בקרב העמים.

    בשנים האחרונות צפון קוריאה פועלת להשיג, לפתח ולשמר יכולות גרעיניות, נראה שכל הדרכים לגיטימיות בעיניה. לצורך כך הגיעה צפון קוריאה להסכמי שיתוף פעולה בינה לבין מדינות שונות במזרח התיכון כמו טהרן.

    איראן - מחמוד אחמניגאד, מנהיג איראן בשנים,האחרונות, הזדהותו והשתייכותו לקבוצות דתיות שמרניות העניקו לו תמיכה משמעותית מקרב ההנהגה הדתית. פעילותו הפוליטית החלה בתקופת לימודיו באוניברסיטה, ברקע ההפיכה החומניסטית, משם המשיך עד לתפקידו כראש עיריית טהרן. כראש העיר טהרן, מימש את הרעיונות הדתיים של המהפכה במספר פעולות, כמו זו של הקמת מעליות נפרדות לגברים ונשים וחיזוק האופי הדתי של העיר. מבחינה בינלאומית פעל לחזק את מעמדה של איראן בקרב משפחת העמים, לדעתו איראן והאיסלם ראויים למקום מרכזי יותר בתהליכי קבלת ההחלטות בעולם. בפעילותו מבטא אחמדינגא'ד את הסתייגותו מהמערב, בעיקר מארה"ב.

    נראה, ששנאתו לישראל היא כוח המניע אותו. ישראל בעיניו היא מקור הרוע וחוסר הצדק, ולכן הצהרותיו האנטישמיות על חיסול הישות הציונית, הפעילות הגרעינית האינטנסיבית צריכות להדליק נורות אזהרה רבות.

    הקשרים בין שלושת המנהיגים האלו ושיתוף הפעולה בין המדינות מזכירים לי אירועים ודפוסי פעולה דומים מאוד בשנות ה - 30 של המאה הקודמת.

    אז, גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית ויפן הקיסרית פעל ובאופן דומה שיתפו פעולה וחתמו על הסכם, שנקרא "ציר ברלין - רומא - טוקיו", שנועד לאפשר את מימוש השאיפות של כל אחת מהמדינות ולהגן מפני תגובת מעצמות המערב.

    כיום ניתן לראות את המשטרים האלו כמשטרים מנודים המוכנים לבצע פעולות המערערות על הסדר העולמי, כדי לקדם ולשפר את מעמדן הבינלאומי.

    המדינה הפעילה והחשופה ביותר היא איראן, שמנהיגיה בהצהרותיהם אינם מסתירים את כוונותיהם. ונצואלה ומנהיגה הוגו צאבס מזכירות את איטליה של מוסולני ואילו צפון קוריאה מזכירה את יפן של שנות ה - 30 במאה הקודמת.

    לאחר המהפכה החומניסטית, איראן התמקדה בביסוס השלטון בעזרת משמרות המהפכה. בשנים האחרונות ניתן לראות כיצד איראן שולחת זרועות למקומות שונים בעולם, בעיקר, למזרח התיכון.

    איראן הצליחה ליצור מערכת יחסים טובה מאוד עם סוריה,הצליחה לחזק ואף להשליט את החיזבאללה בלבנון, תמכה בשלטון החמאס ברצועת עזה. איראן מפחידה את שכנותיה - מדינות המפרץ, מאיימת על ההגמוניה הדתית של ערב הסעודית ומפיצה את האיסלאם השיעי בקרב מדינות ערב המוסלמיות.

    מנהיגי איראן מצהירים על כוונותיהם ללא חשש, בנוגע לפיתוח אנרגיה גרעינית, קריאת תיגר על ארצות הברית, קריאות להשמדת ישראל, הכחשת השואה. איראן מגבה את האמירות האלו גם בפעולות ייצור טכנולוגיות צבאיות כמו,טילים, מטוסים, לוויינים ואנרגיה גרעינית. נוסף לזאת, הקשרים בין קראקס ופיונגיאנג מחזקות את המימד האפוקליפטי של עימות רב משתתפים. הלחץ הבינלאומי לעצור את התקדמות תוכנית הגרעין האיראני לפני, שיהיה מאוחר מידי, מוסיפה גם היא תחושת חוסר יציבות והתקרבות לרגע הגורלי של עימות בלתי נמנע.

    יכולתי להמשיך ולראות דפוסי פעולה או התבטאויות דומים בין אז להיום, אבל נראה לי, שכל מי שעיניו פקוחות יכול לראות את הדמיון ולשמוע את גלגלי ההיסטוריה מאותתים ומזהירים אותנו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: aריק 2009-09-23 10:50:32

      צטט: aריק 2009-09-22 13:36:41

      ובכל זאת, יש מעט הבדלים, למשל:

      גרמניה-אוסטריה-איטליה - רצף גיאוגרפי שסיפק "בטחון הדדי"

      יש הבדלים ברורים בין הנאציזם הגרמני לפאשיזם האיטלקי לקסנופוביה היפנית.

      הכחשת השואה או האנטישמיות היתה בעיקר בתרבות הנאצית ובאידיאולוגיה של הפיהרר.

      שלוש מדינות - כל אחת תקועה במקום אחר על פני הגלובוס

      לי זה דווקא מזכיר את מדינות הסירוב בשנות השבעים של המאה הקודמת,  ולא את תקופת שנות השלושים - הארבעים במאה העשרים.

       

      "הכחשת שואה" לא היתה בתרבות הנאצית של שנות ה- 20 - 40 של המאה העשרים, זה הגיע אחרי השואה כמובן.

      מתנצל

       

       ברור שההשואה אינה מדוייקת בכל הפרטים, ונכון שהכחשת השואה לא הייתה קיימת בגרמניה של שנות ה -30, מה שהיה שם, זה "סתם" שנאת ישראל, אנטישמיות וגזענות.

       

      נראה לי שאם בוחנים לצורך העניין את הפעילות של איראן באזור המזה"ת , אפשר לראות כיצד היא פועלת לחזק את מעמדה ע"י גופים מקומיים כמו החיזבאללה בלבנון והחמאס ברצועת עזה, את חיזוק היחסים עם סוריה.

      הניסיון ליצור בריתות עם פיוניאנג נועדו להקפיץ אותה טכנולוגית וצבאית, ראה בפעילות הטילים והגרעין. 

      צטט: יוסי ווסק 2009-09-22 07:43:40

      השוועה של המצב של היום עם זה של ערב מהע"ם השניה להיום אינה טופסת בשום אופן:

      א' - הסטוריה מעולם לא חוזרת על אותם התסריתים.

      ב' התמודדות אז הייתה על שלושה צירים

      • ברית יומאינטרן טוטליטארי
      • אנטיקומינטרן
      • עולם החופשי

      לכול אחד היה כוח אדיר וכל אחד שיחק ביצירת 2 מול 1
      ג' גם בממדיםשל עולם תרום-גרעיני כוח ומוכנות של אנטי-קומינטרן היו אגדיים בהיסטוריה. פחד של עולם החופשי לפני רצחנות משטר בברה"ם (יחד עם פרופגנדה אומנותית ממש של גרמניה וזלזול מערבי מול יפן) אלה הפשרו ליפן וגרמניה להכין את עצמן לכיבוש העולם.

      ד' הגזמה ביכולת של כוח גרעין לשנות סידרי העולם נותנת למדינות נדחקות ונכשלות אפשרות לשחק בלוף ולהתחזק בעיני עולם נכשל (שהוא ענק לעומת מדינות מפותחות ומתפתחות). זה בסיס כוח העיקרי. מדיניות כלפיהם רצויה להיות דומה לזו של מערב כלפי ברה"ם לפני נפילתה. להשגיח, לשמור על בסיס כוח , אך לתת לבלוף ליפול מעצמו. פעילויות דרמטיים, רעש תקשורתי ומיקוד יותר של זירקורים עלהם מחזק "ציר" של נכשלים ללא כל פרופורציה מציאותית. זאת הבסיס של קונצפסיה "בארקית", אני מקווה.

      עולם הייו לדעוג שיהיו פחות מייועשים בעולם ומוכנים להכול.

      נגד ציר טהרן-פכנייאנג- קאראקס עומדים בשקת וסבלנות כוחות אדירים שאפילו שומרים על ארשת יחסים טובים איתם - הודו, רוסיה, סין. כל האינטרסים שלהם אמתיים שהם מבינים אותם טוב מאוד בפועל נגד הציר הזה. אולי יותר ממשה אצל המערב. לדעתי הדבר החמור ביותר לישראל זאת לעמוד בזירקורים של חוד החנית של עולם נגד צירים כלשהם.

      יןסי ווסק

       

       נכון, שההיסטוריה אינה חוזרת במדוייק, אבל דפוסי הפעולה עשויים לחזור.

      אם אירועי העבר הובילו לאסון וקטסטרופה, צריך להבחין ונסות להימנע מהם. זו הכוונה. ללמוד היסטוריה כדי להבחין בסכנות.

       

      אז, אחרי מלה"ע הראשונה, מדינות העולם נאבקו על אידיאולוגייות של חופש מול ריכוזיות. היום אולי המאבקים הם סביב הרצון של מדינות להשתתף בחלוקת העוגה, ולכן הן מנסות בדרכים שונות, ולעיתים מסוכנות, לקדם את מעמדן. 

       

      אולי הגרעין לא ישנה סדרי עולם, אבל הנזק עלול להיות קשה מידי. עם זאת הצורך להתבונן ולהבחין אינו מגיע ממקום של פניקה, אלה ממקום של מוכנות.

       

      אני מסכים איתך, שישראל לא צריכה למקם את עצמה בחוד החנית של המאבק, זהו אינטרס בינלאומי של מדינות גדולות ושל האו"ם. נדמה לי שאובמה התייחס לכך בנאומו באו"ם 

        23/9/09 10:50:

      צטט: aריק 2009-09-22 13:36:41

      ובכל זאת, יש מעט הבדלים, למשל:

      גרמניה-אוסטריה-איטליה - רצף גיאוגרפי שסיפק "בטחון הדדי"

      יש הבדלים ברורים בין הנאציזם הגרמני לפאשיזם האיטלקי לקסנופוביה היפנית.

      הכחשת השואה או האנטישמיות היתה בעיקר בתרבות הנאצית ובאידיאולוגיה של הפיהרר.

      שלוש מדינות - כל אחת תקועה במקום אחר על פני הגלובוס

      לי זה דווקא מזכיר את מדינות הסירוב בשנות השבעים של המאה הקודמת,  ולא את תקופת שנות השלושים - הארבעים במאה העשרים.

       

      "הכחשת שואה" לא היתה בתרבות הנאצית של שנות ה- 20 - 40 של המאה העשרים, זה הגיע אחרי השואה כמובן.

      מתנצל

        23/9/09 08:07:

      צטט: יוסי ווסק 2009-09-22 07:43:40

      השוועה של המצב של היום עם זה של ערב מהע"ם השניה להיום אינה טופסת בשום אופן:

      א' - הסטוריה מעולם לא חוזרת על אותם התסריתים.

      ב' התמודדות אז הייתה על שלושה צירים

      • ברית יומאינטרן טוטליטארי
      • אנטיקומינטרן
      • עולם החופשי

      לכול אחד היה כוח אדיר וכל אחד שיחק ביצירת 2 מול 1
      ג' גם בממדיםשל עולם תרום-גרעיני כוח ומוכנות של אנטי-קומינטרן היו אגדיים בהיסטוריה. פחד של עולם החופשי לפני רצחנות משטר בברה"ם (יחד עם פרופגנדה אומנותית ממש של גרמניה וזלזול מערבי מול יפן) אלה הפשרו ליפן וגרמניה להכין את עצמן לכיבוש העולם.

      ד' הגזמה ביכולת של כוח גרעין לשנות סידרי העולם נותנת למדינות נדחקות ונכשלות אפשרות לשחק בלוף ולהתחזק בעיני עולם נכשל (שהוא ענק לעומת מדינות מפותחות ומתפתחות). זה בסיס כוח העיקרי. מדיניות כלפיהם רצויה להיות דומה לזו של מערב כלפי ברה"ם לפני נפילתה. להשגיח, לשמור על בסיס כוח , אך לתת לבלוף ליפול מעצמו. פעילויות דרמטיים, רעש תקשורתי ומיקוד יותר של זירקורים עלהם מחזק "ציר" של נכשלים ללא כל פרופורציה מציאותית. זאת הבסיס של קונצפסיה "בארקית", אני מקווה.

      עולם הייו לדעוג שיהיו פחות מייועשים בעולם ומוכנים להכול.

      נגד ציר טהרן-פכנייאנג- קאראקס עומדים בשקת וסבלנות כוחות אדירים שאפילו שומרים על ארשת יחסים טובים איתם - הודו, רוסיה, סין. כל האינטרסים שלהם אמתיים שהם מבינים אותם טוב מאוד בפועל נגד הציר הזה. אולי יותר ממשה אצל המערב. לדעתי הדבר החמור ביותר לישראל זאת לעמוד בזירקורים של חוד החנית של עולם נגד צירים כלשהם.

      יןסי ווסק

      בלי להתיחס להשוואה שעשה mikelda (יש דברים שצריך לשים להם לב מבחינת יצירת גוש בתחילתו, בדומה למה שקרה לאחר מלחמת העולם השניה), אני לא בטוח שהאמירה ש"ההיסטוריה אינה חוזרצ על עצמה" היא נכונה.

      בוודאי שהגבורים והמקומות שונים, גם תוצאות האירועים שונות עקב ערוב מרכיבים שונה. אבל, צריך לשים לב למודלים של תופעות כדי לדעת איך להגיב עליהם. דרך אגב: זה מה שאתה (יוסי) עושה בהמלצות שלך לגבי התגובות המומלצות לתופעת הגרעין ("לתת לבלוף ליפול מעצמו" זה לקחת סיפור הסטורי של גורל הגוש המזרחי ולהעתיק אותו לארצות אחרות).

       

        22/9/09 13:36:

      ובכל זאת, יש מעט הבדלים, למשל:

      גרמניה-אוסטריה-איטליה - רצף גיאוגרפי שסיפק "בטחון הדדי"

      יש הבדלים ברורים בין הנאציזם הגרמני לפאשיזם האיטלקי לקסנופוביה היפנית.

      הכחשת השואה או האנטישמיות היתה בעיקר בתרבות הנאצית ובאידיאולוגיה של הפיהרר.

      שלוש מדינות - כל אחת תקועה במקום אחר על פני הגלובוס

      לי זה דווקא מזכיר את מדינות הסירוב בשנות השבעים של המאה הקודמת,  ולא את תקופת שנות השלושים - הארבעים במאה העשרים.

        22/9/09 07:43:

      השוועה של המצב של היום עם זה של ערב מהע"ם השניה להיום אינה טופסת בשום אופן:

      א' - הסטוריה מעולם לא חוזרת על אותם התסריתים.

      ב' התמודדות אז הייתה על שלושה צירים

      • ברית יומאינטרן טוטליטארי
      • אנטיקומינטרן
      • עולם החופשי

      לכול אחד היה כוח אדיר וכל אחד שיחק ביצירת 2 מול 1
      ג' גם בממדיםשל עולם תרום-גרעיני כוח ומוכנות של אנטי-קומינטרן היו אגדיים בהיסטוריה. פחד של עולם החופשי לפני רצחנות משטר בברה"ם (יחד עם פרופגנדה אומנותית ממש של גרמניה וזלזול מערבי מול יפן) אלה הפשרו ליפן וגרמניה להכין את עצמן לכיבוש העולם.

      ד' הגזמה ביכולת של כוח גרעין לשנות סידרי העולם נותנת למדינות נדחקות ונכשלות אפשרות לשחק בלוף ולהתחזק בעיני עולם נכשל (שהוא ענק לעומת מדינות מפותחות ומתפתחות). זה בסיס כוח העיקרי. מדיניות כלפיהם רצויה להיות דומה לזו של מערב כלפי ברה"ם לפני נפילתה. להשגיח, לשמור על בסיס כוח , אך לתת לבלוף ליפול מעצמו. פעילויות דרמטיים, רעש תקשורתי ומיקוד יותר של זירקורים עלהם מחזק "ציר" של נכשלים ללא כל פרופורציה מציאותית. זאת הבסיס של קונצפסיה "בארקית", אני מקווה.

      עולם הייו לדעוג שיהיו פחות מייועשים בעולם ומוכנים להכול.

      נגד ציר טהרן-פכנייאנג- קאראקס עומדים בשקת וסבלנות כוחות אדירים שאפילו שומרים על ארשת יחסים טובים איתם - הודו, רוסיה, סין. כל האינטרסים שלהם אמתיים שהם מבינים אותם טוב מאוד בפועל נגד הציר הזה. אולי יותר ממשה אצל המערב. לדעתי הדבר החמור ביותר לישראל זאת לעמוד בזירקורים של חוד החנית של עולם נגד צירים כלשהם.

      יןסי ווסק

        21/9/09 19:30:

      צטט: mikelda-ענייני חינוך 2009-09-21 18:13:15

      נכון ולא נכון, כי זו חכמת הבדיעבד.

      כל חכמה היא בדיעבד,,, אפילו הנביאים ניבאו את אשר נאמר להם

      ההסכמים של גרמניה עם איטליה ועם יפןהעניקו לה תחושת בטחון לפעול כפי שפעלה.

      תחושה? עם תחושה לא מנצחים בשדה הקרב

      תחושתם היתה כי יכבשו את העולם, היא נתבדתה!

      ההסכם עם יפן נועד בין היתר נגד בריתהמועצות, והוא אפילו נקרא " אנטיקומינטרן", ואילו ההסכם עם איטליה נועדליצור קואליציה עם מדינות במרכז אירופה.

      ואחר כך בא הסכם ריבנטרופ/מולוטוב, וביטל את הסכם אנטיקומיטרן

      בקפיצה לאירועי השנים האחרונות, נכוןשונצואלה ואולי גם צפון קוריאה לא "שוות" הרבה מבחינה צבאית, אבל החשיבותשלהם היא ברוח הגבית והתומכת שהן מעניקות לאיראן.

       

       

      נכון ולא נכון, כי זו חכמת הבדיעבד.

       

      ההסכמים של גרמניה עם איטליה ועם יפןהעניקו לה תחושת בטחון לפעול כפי שפעלה.

      ההסכם עם יפן נועד בין היתר נגד בריתהמועצות, והוא אפילו נקרא " אנטיקומינטרן", ואילו ההסכם עם איטליה נועדליצור קואליציה עם מדינות במרכז אירופה.

       

      בקפיצה לאירועי השנים האחרונות, נכוןשונצואלה ואולי גם צפון קוריאה לא "שוות" הרבה מבחינה צבאית, אבל החשיבותשלהם היא ברוח הגבית והתומכת שהן מעניקות לאיראן.

        21/9/09 17:46:

      איטליה היתה משענת קנה רצוץ לגרמניה

      יפן לא עזרה לגרמניה

      אתה מייחס חשיבות מוגזמת למדינות איראן וונצואלה, כשם שהאדירו את עירק בזמנו, הצבא האמריקני השתעל, וכל הצבא העירקי

      קרס

      ספק אם לונצואלה יש מטוס קרב, חדש יותר משנות ה 80/90

      גם צפון קוריאה לא יכולה להזיק יותר מפגיעת הטילים בהפתעה, אחרי זה היא נמחקת מהמפה

      אני חושב שגם הצבא האיראני לא "שווה יריקה",,,