עוֹד מְעַט יֵרֵד עָלֵינוּ לַיְלָה גַּם עֲנָנִים צְרִיכִים לָנוּחַ אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת לְהַרְגִּישׁ תַּחְתָּם אֲדָמָה מְשַׁוועַת. אֶמֶשׁ אָמַרְתָּ: הָיִינוּ יְכוֹלִים בְּמָקוֹם אַחֵר אוֹ בִּזְמַן לְבַד עַל אֶרֶץ שֶׁבָּהּ כּוֹחוֹת מְשִׁיכָה מְשִׁיבִים גּוּפִים אֶל מְקוֹמָם.
אִם לְפָחוֹת הָיוּ מְצַיְּצוֹת צִפּוֹרִים הָיִיתִי יוֹדַעַת.
שִׁטְפוֹנוֹת הֶחְרִיבוּ אֶת הַדְּרָכִים אֵלֶיךָ וּבִקְצֵה כֹּל חֹרֶף מִתְלַקֵּחַ קַיִץ.
|
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וגם לב, בקצה חוט מחשבה יכול להתלקח באווירה הלואטת לשקט
הרגוע של מקורות הכזב.
סדר של רגשות, בריאת עולם מחודשת, כמה יפה.