המיקום שהוקצה לי בבית כנסת לראש השנה היה חמש מטר מהחזן וגם מאחוריו - שאלתי את עצמי אם לעמוד ליד הבימה והחלטתי שלא..

אז התפילה התחילה והצלחתי לשמוע איפוא התפילה נמצאת - גם שמעתי בטון עשיר יותר לעומת השמיעה במכשיר שמיעה - לפעמים קצת פיספסתי איפוא התפילה נימצאת - אבל שמיעת מילה או שני מילים ואיתור מיקומם בדף של במחזור מאפשרת השתתפות בתפילה.

גם תקיעת שופר נשמעת הרבה יותר עשירה - ששמעתי תקיעת שופר בראש השנה עם השתל זה נשמע מאוד שמיימי..

ולספתח גם המוערבות בסעודת החג יותר גדולה - שאני שומע יותר טוב את בני שיחי גם אם הם יושבים רחוק בקצה שולחן (נכון עם קריאת שפתיים) זה מאפשר לי להרגיש יותר בפנים, נכון קשה לי להתגבר על הרגלים קודמים לא להיות מעורב...

איך שאני מרגיש קודם רדיוס השמיעה המובנת שלי הייתה מטר אחד שניים - עכשיו זה חמש מטר ויותר.

אבל בשביל להגיע לזה צריך להגביר את העוצמה בשתל לעוצמה גבוהה וגם את מכשיר שמיעה כליווי גם כן לעוצמת רעש - כול עוד זה משהו מעניין כמו תפילה עם מוסיקה או שיחה משמעותית - אז אפשר, אבל ברגע ששומעים בעיקר רעש זה מתחיל להיות בלתי ניסבל,

וגם קשה לי לשמוע בתנאי רעש..

אז אני במצבים אלו מנמיך את עוצמת הקול בשתל וגם במכשיר שמיעה - בכלל אני נוהג הרבה בשתל ובמכשיר שמיעה - כול פעם מסובב כפתור או לחצן עד שאני מאתר את המקום המדויק בו אני שומע טוב ביחד...

יש לי מחשבות על תפקיד המוסיקה בחיי השומעים - אני שם לב שקולות מוסקלים כמו חזנות, הרבה יותר קל לי לשמוע בשתל בעוצמה גבוהה, זה כמו לסוך את האוזן - אבל רעש לא קל לי לשמוע - אני שואל את עצמי: השומעים לעומתינו לא יכולים לכבות את האוזן - אז אולי תגובתם על עולם הרעש - זה לברוח לעולם ה- MP3 או MP4 או ה אייפודים למיניהם ?

ולנו כבדי שמיעה והמושתלים יש לנו פיתרון קל - עולם הדממה - OFF לאוזן....