כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ---

    קוונטום של טרנטינו

    5 תגובות   יום שני, 21/9/09, 19:56

     

    כשיניב הציע לי לבוא איתו להסתובב עם טרנטינו אחרי הפרמיירה של הסרט שלו, הנטייה הטבעית שלי הייתה להגיד לא.  אני לא טיפוס שמסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו. יהיו כאלה שיגידו שדרך המחשבה הזאת היא מה שמלכתחילה מונע ממני להסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו ושאם הייתי מאמין בעצמי יותר, הייתי מוצא את עצמי לא פעם ולא פעמיים מסתובב עם טרנטינו כאילו אין מחר. מצד שני, אני חי כבר שלושים ותשע שנים ועברתי דרך די ארוכה עם השאיפה להסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו.  התחלתי לשאוף להסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו איפה שהוא בשלהי ההתבגרות שלי. עשיתי אז כל מה שיכולתי כדי להסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו. כשזה לא הלך אז עשיתי חושבים והבנתי שאולי אני רוצה יותר מידי להסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו ושאולי אם ארצה את זה קצת פחות ואתחיל להתעסק גם בדברים אחרים זה יגיע מעצמו. אז לקחתי את עצמי בידיים, הלכתי ללמוד באוניברסיטה, התחתנתי וממש רציתי פחות ופחות להסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו. זה לא עזר. עדין לא הסתובבתי מפעם לפעם עם טרנטינו. בינתיים הייתי חייב להתעסק בדברים האחרים שעשיתי מקודם במטרה לרצות פחות להסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו, והתחלתי להרגיש שבגלל שאני כל כך עסוק בשטויות אני לא מסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו בכלל. אז שחררתי. התפטרתי מהעבודה בתחום שלמדתי באוניברסיטה, התגרשתי וחיכיתי שמשהו יקרה. כלום לא קרה. עמדתי מול העולם והבנתי שבעצם אני גם גרוש בן שלושים ותשע, גם מובטל וגם לא מסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו. נדמה לי שאז התחלתי להשלים עם המחשבה שמה שלא יהיה ואיך שלא יהיה אני לעולם לא אסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו. זה היה די מייאש אבל באיזשהו מקום זה גם הקל עלי. במיוחד אחרי שלמדתי לחיות לצד הייאוש הזה בלי שהוא ממש יפריע לי. יניב לעומתי לא היה מיואש בכלל. נכון שגם הוא כמוני לא הסתובב מפעם לפעם עם טרנטינו אבל באיזושהי פריפריה רחוקה בנשמה שלו הוא האמין שהוא כן. וככה קרה שכשטרנטינו הגיע לארץ ומנכ"ל משרד יחסי הציבור שבו יניב עבד חיפש מישהו שיסתובב עם טרנטינו אחרי הפרמיירה, היה ברור שהמישהו הזה יהיה יניב. אבל כמו שאפשר לנחש, במדינה שמאמינה שהיא מדינה שמפעם לפעם מארחת את טרנטינו ישנם עוד כמה אנשים חוץ מיניב שמאמינים שהם מסתובבים מפעם לפעם עם טרנטינו. האנשים האלה ברובם מהווים את הגרעין הקשה של הברנז'ה הישראלית ולעיתים האמונה שלהם בכך שהם מסתובבים מפעם לפעם עם טרנטינו כל כך חזקה, שהם מצליחים אפילו לעורר בכל מיני אזרחים מן השורה איזשהו רצון בלתי מוסבר להסתובב מפעם לפעם איתם. אז כשהגענו למסעדה שבה טרנטינו החליט להתחיל את שיטוטיו באותו לילה, גילינו שלא להפתעתנו שגם האנשים האלה נמצאים שם. ולא רק שהם נמצאים שם, הם גם מקיפים את טרנטינו במעין חומה אנושית שהופכת אותו לבלתי נגיש מבחינתנו. טרנטינו למעשה ישב במרכזו של שולחן ארוך, כשלפניו מונח משהו שנראה כמו צלחת של פסטה עם פירות ים, ולצידו ישובים חברי הפמליה שלו לפי היררכיה מאד ברורה- ככל שהייתה אמונתו של פלוני בכך שהינו אדם שמפעם לפעם חולק שולחן עם טרנטינו חזקה יותר, וככל שהצליח לשכנע בכך גם כמה וכמה עיתונאים ואנשי יח"ץ, כך היה מקום מושבו בשולחן קרוב יותר למקום מושבו של טרנטינו עצמו. אנחנו אמרנו שלום לבעל המקום (שהאמין בכל ליבו שהוא בעליו של מקום שמפעם לפעם נוהג לארח את טרנטינו) והתיישבנו אחר כבוד בפינת הבר שעמד בצידו השני של החדר. מקומם של האנשים הכמעט רגילים. אני עשיתי את זה מתוך החרדה שהתעוררה בי נוכח התייצבות פנים אל פנים מול שאיפות העבר שלי, ויניב עשה את זה מתוך אמונה שברגע שירצה יוכל למצוא לעצמו מקום קרוב יותר. אבל הזמן חלף ויניב כנראה לא מצא לנכון להלחם על מקומו. מפעם לפעם הוא התרומם ממושבו, עשה מספר צעדים אל עבר שולחן המכובדים ואז חלף על פניו וחזר אל הבר. אני לעומת זאת שוטטתי במבטי על פני החדר ההומה, עד שפתאום נתקלו עיני במה שבהתחלה נראה כמו חזיון תעתועים. בפינה נוספת של החדר ליד שולחן פינתי קטן ישב-  עוד טרנטינו. ממש ככה. טרנטינו נוסף שישב לו בנחת בשולחן פינתי כשלפניו מונח משהו שנראה כמו צלחת של פסטה עם פירות ים,  אבל בלי פירות הים, ולידו איש צעיר ומקריח ואישה בהריון. כדי לוודא שלא מדובר בהזיה נוסח להיות ג'ון מלקוביץ', הסתכלתי על שאר הסועדים במקום ווידאתי שאף אחד מהם לא נראה כמו טרנטינו חוץ משני הטרנטינו שהזכרתי קודם. הפניתי את תשומת ליבו של יניב לעניין והוא הסביר לי את מה שכבר יכולתי לנחש. מדובר היה בכפיל. הבוס שלו הציג אותו בפניו יום לפני זה. הוא הגיע עם הפמליה של טרנטינו במטרה למשוך את צלמי הפפראצי, אליו. כששאלתי את יניב איך זה שבאמת אין במקום צלמי פאפרצי הוא אמר שהם בטח סיימו לצלם לפני שבאנו ועכשיו הם כבר מחכים ליד הכניסה למועדון שאליו הייתה עתידה כל הפמליה המכובדת הזאת להמשיך אחרי המסעדה. לפחות ככה הנחה אותם האיש שעבד עם יניב במשרד יחסי הציבור, ושתפקידו היה להנחות את צלמי הפאפארצי לגבי מיקומם של הלקוחות שלו, כדי שלא ייווצר מצב שבגלל חוסר אינפורמציה, הלקוחות שלו לא יצולמו. הרגשתי שמשהו בי מתעורר לפתע. כל העניין היה נראה לי מופלא. באתי למקום כדי לפגוש את טרנטינו והנה אני מגיע, ולפני לא טרנטינו אחד כי אם שניים! ומה שיותר מפליא זה שבעוד שאחד מהם ממוקם באופן בלתי נגיש לחלוטין הרי שהשני יושב ממש מולי בפוזיציה כמעט מזמינה ולידו ניצב כסא ריק. כאדם שפספס לא פעם ולא פעמים חלונות של הזדמנויות שצצו בחייו הבנתי שמולי ניצבת ההזדמנות להפוך את הערב מעוד ערב משמים למפגש מרתק. אולי אפילו יותר מרתק מהמפגש שלשמו התכנסנו מלכתחילה. אסור היה לי לפספס את ההזדמנות הזאת. ניגשתי אל השולחן הפינתי והצגתי את עצמי באנגלית. הכפיל של טרנטינו חייך אלי ואמר באנגלית שהוא חושב שהוא לא מי שאני חושב שהוא. אמרתי לו באנגלית שאני יודע שהוא לא מי שהרבה אנשים טועים לחשוב שהוא ובגלל זה מעניין אותי לדבר דווקא איתו. הוא שאל באנגלית למה לעזאזל זה מעניין אותי, ואני עניתי  באנגלית בלי להסס. הרי בכל זאת הוא הכפיל של טרנטינו. הוא האדם שתפקידו לקחת על עצמו את כל אי הנעימות הכרוכה בלהיות טרנטינו, ובכך לאפשר לטרנטינו מיצוי מרבי של ההנאה הגלומה בהיותו הוא עצמו. הוא בעצם טרנטינו של ההמונים. טרנטינו של מי  שלא מעלה על דעתו שיש סיכוי שאי פעם הוא יסתובב עם טרנטינו. טרנטינו של מי שלא מעלה על דעתו שהפרצוף המרוח מעל דפי מדורי הרכילות הוא פרצופו של כפיל ולא של טרנטינו. טרנטינו של מי שמפגש עם טרנטינו מעניין אותו באותה מידה כמו מפגש עם הכפיל של טרנטינו. טרנטינו של האספסוף. טרנטינו שלי.

    את כל הדברים האלה ועוד אמרתי למי שבעיני רוחי כבר דמיינתי כחברי החדש. הוא הביט בי בתמיהה ואז פנה לזוג שישב איתו בשולחן ואמר בעברית- "בוא'נה האיש הזה קרוע לגמרי הה?"

    -אתה מדבר עברית?

    שאלתי אותו?

    -כן

    -אז למה דיברת אלי באנגלית עד עכשיו?

    -לא יודע, אתה פנית אלי באנגלית אז חשבתי שאתה תייר או משהו 

    פתאום נפל לי האסימון.

    -רגע... אז אתה בכלל לא הכפיל של טרנטינו...

    הוא שוב חייך ואמר שעד לפני כמה שבועות הוא בכלל לא ידע מי זה טרנטינו. הוא אמר שקוראים לו גיא, ושהוא גר באיזה מושב בצפון ששכחתי את שמו. הוא גם אמר שהוא לא מתעניין בקולנוע ושלא מזמן הוא הכיר את בני הזוג החביבים שיושבים איתו בשולחן כאשר הם שכרו ממנו יחידת דיור. בני הזוג האלה כל כך התרגשו מהדמיון בינו לבין טרנטינו שהם צילמו תמונה שלו ושלחו אותה למשרד יחסי הציבור של יניב בצרוף מכתב ובו הם מבקשים להפגיש אותו עם טרנטינו ולו רק בגלל שהוא דומה לו כל כך. במשרד יחסי הציבור השתעשעו מהרעיון, והסכימו להגיד להם איפה טרנטינו הולך לבלות הערב, אז הם התלבשו יפה ובאו. הבוס של יניב הציג אותם בפני טרנטינו וטרנטינו לחץ לכל אחד מהם את היד והצטלם איתם.

    הייתי המום. כל כך המום שאפילו לא שמתי לב שבבת אחת המסעדה התרוקנה. נשארנו רק אנחנו- הכפיל המדומה, בני הזוג החביבים ואני. הם הביטו בי ברחמים ואני הבטתי בהם באכזבה.  הטלפון שלי צלצל. זה היה יניב.

    -אחי אני מחפש אותך שעות, איפה אתה?

    -אני פה

    - איפה פה?

    - פה... מדבר עם הכפיל של טרנטינו

    יניב התפקע מצחוק

    - תגיד לי אתה באמת חשבת שטרנטינו מסתובב פה עם כפיל??? מה הוא אובאמה? 

     הוא המשיך לצחוק עוד קצת ואז נרגע. אחר כך הוא אמר  שטרנטינו האמיתי התחיל להשתעמם במסעד, אז הם יצאו לכיוון המסיבה שנערכת לכבודו, ושאני אגיע גם. אמרתי לו שנראה לי שאני אוותר. הוא אמר שהוא מבין אותי ושבמילא נראה לו שלא יהיה כל כך כיף אבל הוא עצמו לא יכול לפרוש. אחרי הכל יש לו מחויבות. אמרתי לו שגם אני מבין אותו ושנדבר מחר. גיא ובני הזוג שליוו אותו שילמו את החשבון ונפרדו ממני לשלום. הריקנות החלה מתפשטת באיברי ומסמנת לי שכדאי שאלך הביתה. יצאתי מהמסעדה והתיישבתי על ספסל ממול. הצלליות של המלצרים המנקים את המסעדה נעו מולי בקצב כמעט מהפנט. לרגע היה נדמה לי כאילו כל הערב הזה לא עבר עלי, אלא על מישהו אחר. מישהו שאני בעצם הכפיל שלו ושבזמן שאני יושב כאן וחושב כל מיני מחשבות הוא נמצא במקום אחר, שומע מוסיקה שותה בירה ומשוחח עם טרנטינו. הייתי ממש עייף. נשכבתי על הספסל והמשכתי לבהות במסעדה. אחרון המלצרים יצא כשבידו שקית אשפה גדולה. הוא רוקן אותה לתוך מכולה ואז כיבה את האור ונעל את המקום. אני עצמתי את עיניי ונרדמתי.

    טרנטינו הז לפט דה בילדינג.   

    עודד סמו 2009 ©  כל הזכויות שמורות

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/09 14:08:

      לא נורא עודד. אותך אעודד.

      גם אני פעם ביקשתי (פוסט ישן שלי)

      מריצ'ארד גיר

       

      ריצ'ארד גיר

      די

      עליי

      ריר

      להגיר !!

       

      די!!!!!!!!

       

      נו, אתה יודע. קשים, קשים חיי הסלבס....

        12/10/09 00:43:

      בצעירותי היתה למשפחתי פיז'ו 205, וקראנו לה בחיבה טרנטינו. ככה שאני זכיתי להגשים חלומם של רבים והסתובבתי ברחובות עם טרנטינו.

      את יניב לא הכרתי.

        9/10/09 13:28:
      היה קצת קשה לעקוב, אבל לגמרי שווה את זה!
        29/9/09 16:29:
      אהבתי.
        25/9/09 17:53:
      משעשע.. חיוך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עודד סמו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין