כותרות TheMarker >
    ';

    danalyze it!

    על דברים טובים ואפקטים מיוחדים... בטלויזיה, במדיה ובעיקר בחיים.

    ארכיון

    0

    נעילה (זכה במקום 2 בתחרות של סטימצקי ועכבר קפה)

    82 תגובות   יום שלישי, 22/9/09, 00:31

     

    עוד מעט מגיע עוד יום כיפור ועמו זיכרונות מאותה שנה, של אותו החול, אותו הים, אותן דמויות נוביות ואותה שלווה מסתורית עלומה. זיכרונות שגרמו לי לרצות לנסוע שוב, להתמזג, דווקא ביום הנוראי הזה. זיכרונות שגרמו לי להעלות מחדש את "נעילה".

     

      

     

    נעילה

     


    "140 שקל העברת בעלות, שלוש מאות שקל ביטוח, שלוש מאות חמישים דלק והאוטו גסס ומת לי מאתיים מטר מהגבול". אור הביטה בגאיה, שומעת לא שומעת את דבריה, מתמכרת לשקט ולחול הלבן המטהר. "זה יום טוב להתאהב, לא חשוב במי". אור התענגה על משב רוח אקראי שהרעיד לרגע את גופה במגע מלטף, כמעט ארוטי.

    מהמים יצא עמוס, מתנער ומשפריץ את עצמו לכל הכיוונים. כמו כלב מדובלל חשבה לעצמה בחיוך פנימי. יוצר דוקומנטארי רגיש ומוזנח עם כרס קטנה משתפלת ומכנסים דהויים, שהתיישבו במפלס השלוש רבעי של ישבנו הורוד. בתוך הערבוביה של השערות הסתורות, הפנים האדמומיות והמחשבות המפוזרות, ברקו זוג עיניים כחולות עצובות, שעוררו את סקרנותה של אור. על קו המים ירדה גאיה לתנוחת "ברכת השמש", מתחילה את תרגול היוגה היומי."אני כאן כדי לקבל מוזה" אמר עמוס, בניסיון נואש להרשים את הנוכחים. הם היו עסוקים בלשים בצד את העולם האמיתי. "בדיוק סיימתי סרט דוקומנטארי על חפתים", הוא הבחין בצלקת קטנה על קרסולה של אור והעביר עליה את אצבעו בעדינות. "לאשתי לשעבר הייתה צלקת גדולה על הלחי, זה נתן לה מראה מסתורי". הם שקעו בשיחה על אמנות, על תיאטרון, ועל בכלל. משפטיו פלירטטו עם משפטיה כמו מעשה אהבה וורבלי של רגע. השמש התקדמה בשמיים והשיחה נעשתה אינטנסיבית מדי עבורה. מבלי להתנצל עברה למחצלת מצידה השני של הרחבה המעוגלת באמצע מדבר. כי סיני, כי מותר. היא בחנה בהערצה את דמותו של השייך, שישב זקוף ואצילי מאחורי מכתבת עץ בנקודה הצפונית ביותר של המעגל. בדואי שחום ומחורץ, הביט קדימה ללא תנועה בשלווה מלאה בחכמת חיים, לצדו ישב בזקיפות לא פחותה חתול בדואי צהוב וזחוח.

     

    אור, ילדה אישה, עם גוף גמיש ועיניים צוחקות. כובע משובץ עם שוליים צרים וצחוק מתגלגל מהבטן. "אנשים שכחו איך צוחקים מהבטן" אמרה לשייך. "אנשים באים לפה להיזכר איך צוחקים מהבטן". הוא חייך בהסכמה. אור לגמה באיטיות מכוס תה מעורבב עם גראס שרקח אחד הבדואים במקום. גאיה סירבה להצטרף למסיבת התה, מוטרדת מהרכב שנשאר נטוש לא רחוק ממעבר טאבה.  מהחוף עלה לו באיטיות השף מסטוקהולם מקושט בזקנקן דק ומשורטט לאורך הלסת. הוא התהלך בפיסוק רגליים קל, עם תליון על חזה חשוף, בשרוואל שחור וכפכפי אצבע. בחשיבות כמו סמוראי ששב משדה הקרב, כך לפחות חשבה אור. השף השתרע לו בפיזור איברים על הכריות בעלות האריג הקשה, לא רחוק מהשייך, לא רחוק מהבנות. היה לו מבט מלא אג'נדה בעיניים. חתול אפור ושמן התיישב בחיקו, ושלח בגאיה מבט מתריס. "חתולים מפחידים אותי" אמרה גאיה, "זו חיה שקשורה למכשפות, כמו עורב. יש לה מין כוחות כאלה. כשהייתי קטנה שרט אותי חתול". השף העביר את אצבעותיו על צווארו של החתול האפור, שהחל לפלוט קולות גרגור חזקים, ופתח בריצת אמוק סביב הרחבה. "האדא חתול ישראלי. שכחו אותו בגבול, ווואלה הגיע הנה", סיפר השייך. ומהצד החתול הצהוב נותר זקוף כמו פסל מאבן חול נובית, יציר של מדבר.

     

    אנשים חדשים הגיעו לעשות יום כיפור בסיני, אחוזי תזזית וקולניים. "שאנטי אלגנטי" בגופיה מגוהצת מותאמת לשרוואל לבן, "מייד אין אינדיה" - א-לה דיזינגוף סנטר. מנגד על השטיחים הצבעוניים השתרעו "הותיקים", הופכים לאיטם לחלק מתוואי הנוף. "מי רוצה להשתתף, אני אוסף כסף לקנות כבש לארוחה המפסקת". אור סקרה את פניו של בחור צעיר שהפריע לשקט, תלתלים שחורים, עיניים גדולות ותמימות, שפתיים בשרניות ועור שזוף מכוסה בשכבה דקיקה של גרגרי חול. "רק עשר לירות לגולגולת". השף אמר שהוא מצטרף, ועמוס נכנע לקרקור בטני מתגבר מלווה בגלי ריח שהשתלטו על תודעתו. גאיה אמרה שהיא צמחונית, ואור מיד ריחמה על הכבש.

     

    "אם מישהו נוסע לשוק, אני צריך סבון שלdove ", אמר השף בטון של מלכים, ומקם את גופו מחדש על הכרית.  "האוטו שלי מת ויש לי דילמה", פנתה גאיה לשייך בהתלבטות. "כדאי לי לחזור מחר בערב או להישאר כאן עוד יום נוסף?" "בטח תישארי", אמר השייך. "ויש לי סיפור שיסביר", הוסיפה גאיה. הרבה זוגות אוזניים סקרניות הזדקרו סביב, בנסיון להאזין להתחלה המסקרנת שלא נועדה להם. "לפני שנה בהודו פגשתי בסוואמי זקן. הוא רשם על פתק בסנסקריט עתיקה, שביום ההולדת השלושים, עשרים ושלושה יום, שלוש שעות וחמישים ותשע דקות, אכיר את האיש שלי, שיהיה איש ברזל. זה בדיוק מחר בחצות". השף סקר את הנימפה המדברית בחיוך של הנעה לפעולה. "אחותי אמרה לי שעם כל האנשים שיעזבו הלילה, בטח אפגוש אותו בגבול". עמוס הרים את עיניו מהספר, לאחר שניסה לקרוא את אותו עמוד בפעם השלישית. "אני מוכן להיות איש הברזל שלך". "ברור שאתה מוכן" סננה אור, הוא נראה לה מלא עליבות. "יש לי אלרגיה לכל סבון שהוא לא סבון של dove ", אמר השף." את חייבת לנסוע לגבול". "מחשבים זה ברזל, לא?" "יש לי חבר מפרו שבדיוק בחצות יהיה בגבול". כל יושבי המעגל התגייסו לעזור לגאיה למצוא לה איש של ברזל. שערה הארוך והמלא התבדר ברוח הבוקר הקלילה, מקבל חיים משל עצמו. היא חייכה במבוכה והתמתחה בגמישות, "אני חושבת ששכחתי לנעול את האוטו". "בחורה נקיה, לב טהור" אמר השייח. "שוואייה שוואיה, את תמצאי אותו".

    גאיה הביטה בשייך בסקרנות "איך הכרת את אשתך? פה בסיני? היא בטח צעירה ויפה"."אני מאל עריש. עשרים דורות באל עריש. המארה שלי הכרתי בשידוך". החתול הצהוב מתח את צווארו בתנועות סיבוביות, הביט בגאיה ובשייך חלופות, והתרחק משם בגב קמור. "לא תמיד הייתי כאן. הסתובבתי בעולם ועשיתי עסקים. ביליתי עם הרבה נשים חילווה חילווה". גאיה ישבה על המחצלת הארוגה מולו, מקפידה על גו זקוף, עיניה החומות והעגולות שואלות ובוחנות, ושערה הדבשי נפל על גבה חופשי ופראי. "בגיל 42 החלטתי שאני רוצה אישה, פניתי לאוחתי. מיד הביאה תמונות של בחורות צעירות. ילדות. רק כשספרה לי על אשה בת 35, עורכת דין בממשלה, בלי לראות אמרתי, האדי אני רוצה". פניו המחורצות והשחומות מלאו באהבה שקטה. ניכר שהיה גבר נאה בצעירותו. על מכתבת העץ הייתה מונחת מצלמה ישנה ואלבום עם תמונות של באי המקום. "היא לא יפה מבחוץ, אבל היא יפה מבפנים". אמר ודפדף באלבום, נעצר על תמונה של אישה חייכנית בשיער קצר. "האדי מראתי".

    "אין להם ילדים" לחשה אור לגאיה, מכירה את סיפורו של השייך משיחות קודמות. "לא כמו הבדואים הוא נשוי רק לאישה אחת, ובפנים הוא רוצה ילד". הוא הרים גבוה גבוה תינוק ג'ינג'י שזחל לכיוונו. הפעוט הקטן התחיל לצחוק בקול רם, מרגיש בטוח בזרועות החזקות של השייך. גאיה ואור המשיכו להביט בסקרנות באנשים המונצחים באלבום. כולם מחייכים. כולם שזופים. כולם מאושרים.

     

    "אתה יכול לצלם אותנו?" שאל השייך את עמוס, מניח את ידיו על כתפיהן של גאיה ואור בחיבוק אבהי ועוטף. עמוס הנהן בחיוך חמוץ מריר, לא מצליח להסתיר את הקנאה. "אולי בכל זאת יש למישהו סבון של dove?"

    אור התיישבה ליד השף המדושן. "האוכל כאן משו-משו", כרסם את הבשר סביב אדרת הדג, מצדיע לטבח של המקום. "אנחנו קולגות, יש לי מסעדה בסטוקהולם", אמר בעברית מעורבבת בשבדית, ולחץ את יד הטבח בכבוד. ברקע נשמע קול כדור נחבט בכוח אל זוג מטקות, שהפרו את השלווה המדברית. זוג מפותח משהיית יתר במכוני כושר, הגיע שעה קודם לכן והחל מוציא את מרצו על החוף. אור הביטה בהם בעצבנות, ורק השייך חייך חיוך מבין, יודע כי כמה שעות מאוחר יותר גם הם יוכנעו בידי שלוות המקום.

     

    תכונה מדברית של אחרי הצהריים, השמש בערך בשעה חמש. ערבוביה של תינוקות ואנשים, בדואיות שמציעות את מרכולתן ובנותיהן שמבקשות ממתקים. פה אב מצלם ושם ילדה מודדת, מזרון ים צהוב נסחף באופק ותינוק ג'ינג'י קטן נכנס בדשדוש לתוך המים מטופף באצבעותיו השמנמנות על פני הים. הדמויות המתנהלות בין בקתות הקש להרים השחורים, יצרו קומפוזיציה אימפרסיוניסטית צבעונית מלאת אור. לאט לאט ירד יום כיפור על סיני, והכבש לא שילם בחייו. "מעניין מי יהיה איש הברזל שלי", הרהרה גאיה בקול רם, מדחיקה מחשבה על גרוטאת הפח שנותרה מקולקלת סמוך לגבול, ובאותה שנייה ממש החליטה לצום.

     

    הלילה הזדחל שחור ויצוק, פרט לכוכבים הזעירים בשמיים לא ניתן לראות דבר. אפילו אורו של הנר התקוע בחצי בקבוק פלסטיק ישן, לא הצליח להפיק אור ממשי בחשיכה הסמיכה. רק קולות משבי רוח ואוושות צעדים על אבני חצץ, סימנו כי הבדואים עברו בשבילים. השף הבעיר מדורה בקצהו של החוף, פניו הוארו באור כתום מרצד ששיווה לו מראה של שטן. כל בני החבורה העתיקו את מקום מושבם בעקבותיו, כמו זבובים שנמשכים לאש. "סכיני מטבח הן גם כלי ברזל?!" ניסה השף להרשים את גאיה המבועתת. הוא עקב במבט מוקסם אחר הגצים המתעופפים והוסיף לשפוך שמן למדורה. "הטבח הזה נורא חרמן", לחשה גאיה לאור, מקפידה לשמור מרחק. עמוס ניסה להתקרב, מתחמק ממבטה המלגלג של אור,"מאוחר, מעניין מה השעה", "עכשיו אחת ורבע", הצביע השייך מעלה לעבר הדובה הגדולה. "האוטו שלי לא סתם מת מאתיים מטר לפני טאבה", קבלה גאיה תובנה. "זה סימן שאני חייבת להגיע לגבול מחר בחצות, בטח אפגוש שם את איש הברזל".

     

    שחרית. תחת כיפת השמיים טלטלה גאיה בכוח את אור הישנה, עירומה כמו נסיכה נובית מתחת לכילת יתושים לבנה. "בעצם כשאני חושבת על זה, אז הסוואמי אמר שזה יהיה ביום הולדת השלושים ואחת, עשרים ושלושה יום, שלוש שעות וחמישים ותשע דקות, או אולי שלושים ושניים יום חמש שעות ותשע דקות? בכל מקרה זה בכלל לא היום בחצות, סתם הייתי לחוצה". אור הסתובבה לצד השני מסרבת להתעורר, וגאיה פנתה בהקלה לעבר החוף. "אז מעניין למה הלך לי האוטו", חשבה גאיה לשנייה וירדה לתנוחת ברכת השמש מקדמת את פני הזריחה.

     

    *כל הזכויות שמורות לדנה בן-דוד

     

     

    הסיפור עלה לגמר בתחרות של עכבר קפה וסטימצקי.

    אם אהבתם מוזמנים להשפיע, וגם לתת לי אחלה מתנת יומולדת

    (שורה שלישית מלמעלה)

     

    http://books.mouse.co.il/vote.asp



     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (80)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/7/10 22:36:
      "אם אהבתם מוזמנים להשפיע, וגם לתת לי אחלה מתנת יומולדת (שורה שלישית מלמעלה)"

      שורה שלישית מלמעלה: "משתפלת ומכנסים דהויים, שהתיישבו במפלס השלוש רבעי של ישבנו הורוד."

      ישבן ורוד?! מצטער, אין לי...
      :)
        20/5/10 20:08:


      אוייי סיני איזה מקום מאלף

      פעם היתי מתטייל שם אבל עכשיו אני רק צולל שם

      עולם מופלא

      תודה ! (*)

        21/12/09 01:37:

      וואוו!
        28/11/09 17:17:


       יופי שזכית.

       

      שמח בשבילך.

       

       

       

        21/11/09 14:40:

      איחולים על הזכיה
        18/11/09 01:17:

      ימח שמם האשכנזים האלה! למה לא מקום ראשון? 

      יופי. }{

       

        15/11/09 03:09:


      המפנט!

      בהחלט טוען ראוי לכתר.

      דנה, זכיתי בקולי.

       

      תודה!

        14/11/09 02:13:

      צטט: יוסי ו 2009-11-13 21:30:46

      דנה תודה על ההזמנה

      בזכותה התוודעתי לספור מקסים

      ולמספרת מיוחדת במינה.

      שבת שלום

       

      תודה על התגובה,

      עשית לי עונג שבת וגם עונג יומולדת

        14/11/09 02:12:

      צטט: אפרת גרינוולד 2009-11-09 15:23:08


      גם אני אהבתי והצבעתי

       

      תודה מקרב לב אהובה
        14/11/09 02:12:

      צטט: תמי וולף 2009-11-09 11:17:06

      כתיבה מרתקת שנקראת בשקיקה.

      על סיני אין עליה...

       

       תגובה מענגת שנקראת בשקיקה.

        14/11/09 02:11:

      צטט: yaniv d 2009-11-09 04:19:45

      הצבעתי

       

       השפעת!

      תודה

      :)

        14/11/09 02:11:

      צטט: דניאל.זי 2009-11-08 22:08:30

      כאילו שהייתי שם דנה.. אין על סיני.. סיפור מקסים.

      [ואחרי כן 'הלכתי' לאתר ההצבעה..] 

       מלך,

      עשית לי את הסיפתח.

      אין על סיני, אין עליך גם

       

        14/11/09 02:10:

      צטט: תמי ! 2009-10-22 18:39:36


      לכל שורה קסם משלה...

       

       

      מקסימה בעצמך

      תודה

        13/11/09 21:30:

      דנה תודה על ההזמנה

      בזכותה התוודעתי לספור מקסים

      ולמספרת מיוחדת במינה.

      שבת שלום

        9/11/09 19:16:

      צטט: טמבורין 2009-11-09 19:06:17

       

      דנה יקרה,

      אהבתי מאוד את הסיפור שלך וכיכבתי.

      אני לא אוהבת את הרעיון של תחרות ולכן אמנע מהצבעה.

       תודה מקרב לב על התגובה, הכוכב ושמחה שאהבת. עשית לי עונג.

       

      בעיני תחרות היא דבר נפלא. היא מקדמת ומביאה כותבים לתודעה.

      לטעמי צריך היה להיות צוות שופטים בנוסף לבחירת הקוראים.

      אבל לא אני קבעתי את חוקי התחרות והרייטינג.

      מכבדת לגמרי את החלטתך.

       

       

        9/11/09 19:06:

       

      דנה יקרה,

      אהבתי מאוד את הסיפור שלך וכיכבתי.

      אני לא אוהבת את הרעיון של תחרות ולכן אמנע מהצבעה.

        9/11/09 15:23:

      גם אני אהבתי והצבעתי
        9/11/09 11:17:

      כתיבה מרתקת שנקראת בשקיקה.

      על סיני אין עליה...

        9/11/09 04:19:
      הצבעתי
        8/11/09 22:08:

      כאילו שהייתי שם דנה.. אין על סיני.. סיפור מקסים.

      [ואחרי כן 'הלכתי' לאתר ההצבעה..] 

        22/10/09 18:39:

      לכל שורה קסם משלה...
        18/10/09 12:12:

      התגובות המדהימות והפידבקים העצימו אצלי את ההנאה מהכתיבה ומהסיפור.

      תודה ענקית שבאתם, ותודה על הצבעת האהבה והאמון

        14/10/09 13:53:

      צטט: נדב סגל 2009-10-14 11:23:38


      אהבתי מאוד!!

       

      הייתי מרחיב את התגובה,אבל חבל על הזמן,אני רץ(עם העכבר...)להצביע לך בתחרות!

       מלך! איזה כיף שבאת.

       

      תודה

       

        14/10/09 13:51:

      צטט: tamirgdn 2009-10-14 08:33:02


      האמת ........ הצבעתי עבורך מייד שבקשת

       

      אבל לאחר מכן כן קראתי את התוכן

       

      אכן מגיע לך את טובה !

       

      כתיבה קולחת ומרתקת

       

      בהצלחה מתמיר

       

      תמיר,

      עם תגובה כזו, ההנאה שבכתיבה הופכת עצומה הרבה יותר.

       

      עוד ארבעה שבועות הגמר הגדול, ובינתיים תודה ענקית :)

       

        14/10/09 11:23:


      אהבתי מאוד!!

       

      הייתי מרחיב את התגובה,אבל חבל על הזמן,אני רץ(עם העכבר...)להצביע לך בתחרות!

        14/10/09 08:33:


      האמת ........ הצבעתי עבורך מייד שבקשת

       

      אבל לאחר מכן כן קראתי את התוכן

       

      אכן מגיע לך את טובה !

       

      כתיבה קולחת ומרתקת

       

      בהצלחה מתמיר

        14/10/09 01:20:

      צטט: lila -design 2009-10-13 23:13:30

      אח ... סיני... סיני...

      החופש האולטימטיבי.

      הסיפר חמוד ומעביר את האוירה.

      אבל אם רוצים למצוא צריך רק להסתכל מסביב ומהלב

      הסיפור אמת לאמיתה, והתרחש לפני מספר שנים

      שמות הדמויות וחלק מההקשרים שונו.

       

      גאיה נישאה לפני מספר חודשים, ולא לאיש ברזל, ובקרוב היא עומדת ללדת את בתה הבכורה.

      וכן, במקום להסתכל החוצה, היא התחילה להביט פנימה.

       

        13/10/09 23:13:

      אח ... סיני... סיני...

      החופש האולטימטיבי.

      הסיפר חמוד ומעביר את האוירה.

      אבל אם רוצים למצוא צריך רק להסתכל מסביב ומהלב

        12/10/09 19:59:

      אחלה סיפור! חוזרת לאתר התחרות ומצביעה בשבילך
        12/10/09 18:11:

      בהצלחה בתחרות דנה. יפה.
        12/10/09 15:40:
      נפלא!
        12/10/09 15:05:

      תודה ענקית על הכוכבים, התגובות המרגשות, וההצבעה בתחרות

      http://books.mouse.co.il/vote.asp#

        12/10/09 12:53:


      הי דנה,

      נפלאה..כתיבתך.

      גם אותי החזרת אחורה בכמה שנים טובות...לסיני..

      כייף אמיתי, שלווה ורוגע..

      אשמח שתזמיני שוב...

      יום נפלא..

      דפנהרגוע

        12/10/09 12:33:

      איזה כתיבה יפה, זורמת וכישרונית. המשיכי לכתוב בכל אשר תלכי
        12/10/09 06:54:
      בהצלחה-קולי ניתן לך
        29/9/09 10:26:

      תודה על הסיפור..

      מעלה זכרון ימים אחרים..:)

        25/9/09 02:33:

      צטט: א-ל-י 2009-09-23 17:47:17


      עושה לי חשק לנסוע ברגע זה

       

       גמלי

        25/9/09 02:23:

      צטט: rinagili 2009-09-23 12:36:32

      1. התרגשתי מהפוסט
       
      המון רגשות הציפו אותי מכל התיאורים והסיפורים בתוך הפוסט
       
      מבטיחה שאשוב עם כוכב (נגמרו לי להיום)
       
      גמר חתימה טובה
       
      את כותבת נפלא 

      מרגשת בעצמך,

      חבל שלא ניתן לככב תגובה

      תודה על כוכב נוסף בשמי סיני שלי

       

        24/9/09 16:00:

      צטט: dananda 2009-09-24 13:39:58

      צטט: טטלי 2009-09-24 13:30:48


      צר לי לקלקל לך את החגיגה  (נעזוב לרגע את הצד היהודי למרות שאני שומר מצוות)יום כיפור לרבים וטובים הוא יום כיפור תשל"ד שבו רבים מאיתנו השאירו את טובי חבריהם  בשדה הקרב  ומשנה לשנה נחשף שמחדל לא היה אלא יהירות הנהגתית לחגוג יום כיפור בסיני? לא מכובד לדעתי  כאמור ללא שייכות לפאן הדתי  תסעי למקומות שרוצים אותנו  בתור אנשים  רק תזכרי הקשיים שהערימו על המחלצים בפיגועים בסיני  החל מראס בורקה והלאה   שיהיה לך חג שמח  ואחלה שנה

       

      לומר את האמת אני מסכימה עם כל מילה שלך,

      מה שנותן עוד משמעות, עוד תוקף ועוד רבדים לשכבות החול העמוקות ולהרים השותקים.

      צר לי שאתה רואה זאת כיהירות נהנתנית,

      כי הזכרון שם, וגם היראה.

      לא סתם הסיפור נקרא "נעילה", ולא סתם מתרחש בימים הנוראים.

       

      חתימה טובה

       

      לא הבנת אותי טונ  היהירות  הנהנתנית התכוונתי להנהגת המידנה באותם ימים

       

       

       

        24/9/09 15:50:

      צטט: rinagili 2009-09-23 12:36:32

      1. התרגשתי מהפוסט
      המון רגשות הציפו אותי מכל התיאורים והסיפורים בתוך הפוסט
      מבטיחה שאשוב עם כוכב (נגמרו לי להיום)
      גמר חתימה טובה
      את כותבת נפלא 

       

      חזרתי לככב

      את נפלאה

        24/9/09 15:38:


      אחח....געגועיי לסיני.

      אחלה פוסט.

      שתהיה שנה טובה ורגועה.

        24/9/09 13:39:

      צטט: טטלי 2009-09-24 13:30:48


      צר לי לקלקל לך את החגיגה  (נעזוב לרגע את הצד היהודי למרות שאני שומר מצוות)יום כיפור לרבים וטובים הוא יום כיפור תשל"ד שבו רבים מאיתנו השאירו את טובי חבריהם  בשדה הקרב  ומשנה לשנה נחשף שמחדל לא היה אלא יהירות הנהגתית לחגוג יום כיפור בסיני? לא מכובד לדעתי  כאמור ללא שייכות לפאן הדתי  תסעי למקומות שרוצים אותנו  בתור אנשים  רק תזכרי הקשיים שהערימו על המחלצים בפיגועים בסיני  החל מראס בורקה והלאה   שיהיה לך חג שמח  ואחלה שנה

       

      לומר את האמת אני מסכימה עם כל מילה שלך,

      מה שנותן עוד משמעות, עוד תוקף ועוד רבדים לשכבות החול העמוקות ולהרים השותקים.

      צר לי שאתה רואה זאת כיהירות נהנתנית,

      כי הזכרון שם, וגם היראה.

      לא סתם הסיפור נקרא "נעילה", ולא סתם מתרחש בימים הנוראים.

       

      חתימה טובה

       

       

       

        24/9/09 13:30:

      צר לי לקלקל לך את החגיגה  (נעזוב לרגע את הצד היהודי למרות שאני שומר מצוות)יום כיפור לרבים וטובים הוא יום כיפור תשל"ד שבו רבים מאיתנו השאירו את טובי חבריהם  בשדה הקרב  ומשנה לשנה נחשף שמחדל לא היה אלא יהירות הנהגתית לחגוג יום כיפור בסיני? לא מכובד לדעתי  כאמור ללא שייכות לפאן הדתי  תסעי למקומות שרוצים אותנו  בתור אנשים  רק תזכרי הקשיים שהערימו על המחלצים בפיגועים בסיני  החל מראס בורקה והלאה   שיהיה לך חג שמח  ואחלה שנה
        24/9/09 13:11:

      צטט: ארזעמירן 2009-09-23 10:51:55


      לא הייתי בסיני כבר ש-נ-י-ם (זוגתי טוענת ש-"זה מסוכן")

      עוררת בי נוסטלגיה. גם למקום, וגם, בואי נודה, לימים בהם הייתי צעיר.

       סיני זה מקום נצחי, קפסולה של זמן,

      ואין לי ספק שעוד תשוב לשם.

       

      לפעמים נדמה שגם אנחנו חיים בקפסולה של זמן, בלי גיל, בהווה מתמשך.

       

      שנה נפלאה וחתימה טובה

       

        24/9/09 13:09:

      צטט: arielst 2009-09-22 22:11:25


      סיפור יפה, הצלחת להעביר את האוירה, את הריחות,

       

      שנה הטובה וחתימה טובה

      נגמרו לי הכוכבים היום, אחזור לפזר אותם עלייך מחר :)

      אריאל

       הי אריאל,

       כיף שבאת

      השמיים של סיני זרועים כוכבים, רק להושיט את היד ולגעת

      :)

       

       

       

        24/9/09 13:08:

      צטט: מיכל-: 2009-09-22 16:40:26


      סיפור יפה, אהבתי, תודה על ההזמנה.

       תודה שבאת, שמחה שאהבת

       

      פוצ'קי, סיפור מקסים! כבר חשתי את החול הרך מתחת לרגליי שלי קריצה

      נא לזמן אותי גם להבא... 

        23/9/09 17:47:

      עושה לי חשק לנסוע ברגע זה
        23/9/09 12:36:
      1. התרגשתי מהפוסט
       
      המון רגשות הציפו אותי מכל התיאורים והסיפורים בתוך הפוסט
       
      מבטיחה שאשוב עם כוכב (נגמרו לי להיום)
       
      גמר חתימה טובה
       
      את כותבת נפלא 
        23/9/09 10:51:


      לא הייתי בסיני כבר ש-נ-י-ם (זוגתי טוענת ש-"זה מסוכן")

      עוררת בי נוסטלגיה. גם למקום, וגם, בואי נודה, לימים בהם הייתי צעיר.

        23/9/09 09:31:

      צטט: מיכל-: 2009-09-22 16:40:26


      סיפור יפה, אהבתי, תודה על ההזמנה.

       תודה על הביקור :)

       

        22/9/09 22:11:


      סיפור יפה, הצלחת להעביר את האוירה, את הריחות,

       

      שנה הטובה וחתימה טובה

      נגמרו לי הכוכבים היום, אחזור לפזר אותם עלייך מחר :)

      אריאל

        22/9/09 16:40:

      סיפור יפה, אהבתי, תודה על ההזמנה.
        22/9/09 14:44:

      צטט: dananda 2009-09-22 12:38:56

      צטט: חץ עין נץ 2009-09-22 03:26:21

      כמעט נסעתי..... 

      בסוף שנארתי רק באגף של הדודות הזקנות כנראה ששזה מר גורלי.

       

       

      כל היום מתלונן,

      לפחות הכנסתי לך קצת חול לקפה ;)

       

      יאללה מתי נפגשים?

       

       מזל שלא באת לכדור רגל אתמול דווקא היית מקבלת מכות  דווקא היה משחק טוב אבל הפסדנו. עוד מעט יהה משחק נגד החבר שלך אבי נמני אותו אני מקווה ננצח לא כמו אתמול. אולי תבואי?.

       

      מה זה מתי ? מתי שאת רוצה אני יושב ומיבב בפינה כבר חודשים! חודשים! מאז שהתחלת לסנן אותי מה אני אעשה?

      מנאיאנה? לא אני עסוק . נדבר....

       

        22/9/09 12:47:

      צטט: maya-mi 2009-09-22 06:11:17

      אהובתי,

      כרגיל הכתיבה שלך מהפנטת אותי, וכנראה שאני צריכה לחזור לסיני בקרוב כי היא חוזרת ומדברת אלי דרכך ודרך

      האחרות שנסעו לא מזמן וחזרו.

      תודה על דרישת השלום מסיני

       

      סיני זה מקום שנותן עצמה לרגע,

      שמטעין, שמחבר

      לשבוע הבא בסיני הבנויה

       

       

        22/9/09 12:40:

      צטט: ענת אחת. 2009-09-22 05:01:24

      פשוט כיף לקרוא!

      וסיני... בהחלט מקום אולטמטיבי ...להתאהב.... לברורים פנימיים....למנוחה...לקבלה.

      ..קדימה אני מחכה לספר...

      ענת אחת.. חברה.

       

       כיף שבאת,

      וגלגלי השיניים עובדים על ספר,

      איך אמרת... בירורים פנימיים... קבלה...

      תענוג שמתחילה שנה חדשה

       

       

        22/9/09 12:38:

      צטט: חץ עין נץ 2009-09-22 03:26:21

      כמעט נסעתי..... 

      בסוף שנארתי רק באגף של הדודות הזקנות כנראה ששזה מר גורלי.

       

       

      כל היום מתלונן,

      לפחות הכנסתי לך קצת חול לקפה ;)

       

      יאללה מתי נפגשים?

        22/9/09 12:35:

      צטט: aviram meir 2009-09-22 02:36:48


      יפה!!!!!!!!

       תודה

      :)

       

        22/9/09 12:35:

      צטט: noontet 2009-09-22 06:49:37


      מה זה ?!  סדנה לכתיבה יוצרת ?

      כאילו קראתי הכל מהתחלה ועד הסוף,

      כתוב יפה מאוד, אבל ראבאק

      מה הפואנטה ?

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=359031

       

      את רוצה לומר לי שבגלל שהטמבלית הזו טעתה בזמן 

      ייתכן שניאלץ לקרוא עודפעם שלושה עמודים כדי

      להבין שהיא יכולה להמתין לאיש הברזל. 

       

       דחילק, לנסר את אשתי גם אני יכול. (D-:)

       

       

       

       

       

       

       תודה שבאת,

      ואפרופו ניסורים, נראה אותך עושה את זה

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=32728

       

      שנה טובה

       

       

       

        22/9/09 08:34:

      דנה, סיפור קסום על מקום קסום. הייתי שם, בטאבה  לפני כמה שנים. חפשנו שלוה,ואכן היתה. וגם זבובים היו וכמה חברה שאיני יודע להגדירם, שבאו מרחוק ושמחו לראות כמה ציצים...
      גרנו בחושות, והיתה אוירה קסומה של שקט חובק כל.

      חג שמח !

        22/9/09 07:50:

      החזרת  אותי  לימים  רחוקים ואחרים

       

      נפלא

       

       

       

       

       

      שנת  צמיחה אור ואהבה


      סתיו קסום-חורף סוער-אביב של פריחות  וקייץ  של שמש  ים ובריזות.

      רקטוף ולהת'

      צביקה

        נשיקה

      אשמח  לבקשת חברות בפייס..

       

      http://www.facebook.com/profile.php?id=100000187593543&ref=profile

       

        22/9/09 07:13:

      יגעון המוסיקה"

       מגה אנימציות - יהדות להורדה
      אך איזה יום יפה

        22/9/09 06:49:


      מה זה ?!  סדנה לכתיבה יוצרת ?

      כאילו קראתי הכל מהתחלה ועד הסוף,

      כתוב יפה מאוד, אבל ראבאק

      מה הפואנטה ?

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=359031

       

      את רוצה לומר לי שבגלל שהטמבלית הזו טעתה בזמן 

      ייתכן שניאלץ לקרוא עודפעם שלושה עמודים כדי

      להבין שהיא יכולה להמתין לאיש הברזל. 

       

       דחילק, לנסר את אשתי גם אני יכול. (D-:)

       

       

       

       

       

       

        22/9/09 06:11:

      אהובתי,

      כרגיל הכתיבה שלך מהפנטת אותי, וכנראה שאני צריכה לחזור לסיני בקרוב כי היא חוזרת ומדברת אלי דרכך ודרך

      האחרות שנסעו לא מזמן וחזרו.

      תודה על דרישת השלום מסיני

        22/9/09 05:01:

      פשוט כיף לקרוא!

      וסיני... בהחלט מקום אולטמטיבי ...להתאהב.... לברורים פנימיים....למנוחה...לקבלה.

      ..קדימה אני מחכה לספר...

      ענת אחת.. חברה.

        22/9/09 03:26:

      כמעט נסעתי..... 

      בסוף שנארתי רק באגף של הדודות הזקנות כנראה ששזה מר גורלי.

       

        22/9/09 02:47:

      צטט: שרה קונפורטי 2009-09-22 02:31:40

      ווהוהו,

      היה מאלף,

       

      איזו כתיבה

      בהחלט כשרונית,

       

      יש לך את זה,

       

      לא נסעתי לשם ולכן לא יכולה להזדהות,

      אך התלחת לעורר געגוע למשהו שלא חוויתי................

       

      נשמע הגיוני?

       

      אשוב לככב

      תודה לך

       

      שתהיה שנה נפלאה

       

      שרה קונפורטי

      www.sarakonforty.com

       

      תודה על התגובה, לו יכולתי להעניק לה כוכב.

      ריגשת אותי במילותייך.

      שמחה שהצלחתי להעביר לך את אותו רגע מיוחד


       

        22/9/09 02:36:

      יפה!!!!!!!!
        22/9/09 02:31:

      ווהוהו,

      היה מאלף,

       

      איזו כתיבה

      בהחלט כשרונית,

       

      יש לך את זה,

       

      לא נסעתי לשם ולכן לא יכולה להזדהות,

      אך התלחת לעורר געגוע למשהו שלא חוויתי................

       

      נשמע הגיוני?

       

      אשוב לככב

      תודה לך

       

      שתהיה שנה נפלאה

       

      שרה קונפורטי

      www.sarakonforty.com

       

        22/9/09 02:20:

      צטט: moshel 2009-09-22 01:45:21


      תודה על הסיפור

      אהבתי...

      הזכיר לי קצת את השירות הצבאי שלי

      בשארם אל שייך

      בשנים 1975 - 1980

       כשכל סוף סוף שבוע במקום לטוס לצפון הביתה

      הייתי נשאר בחוף נעמה

      אצל מיכאלו במפלט האחרון.

       

       נשמע כמו מקום שקורים בו דברים,

      עוררת את סקרנותי, מחכה לסיפורים

       

        22/9/09 02:20:

      צטט: hadarok 2009-09-22 02:04:34

      אוי....כמה זמן לא הייתי בסיני.

       

      בהחלט מקום קסום, וסיפור יפה.

       

      קטע מוזר באתר - כל פעם כשמנסה לתת כוכב, הוא מקפיץ אותי החוצה.

       

      אחזור עם בוא הכוכבים :) 

       והרי הכוכבים של סיני, רק להושיט את היד ולגעת,

      תודה מקרב

       

        22/9/09 02:19:

      צטט: יאיר אולמרט 2009-09-22 02:14:40

      לרגע חשבתי שאני בטוויטר כי המספר 140 רודף אותי לכל מקום.... :)

       

      אחוז תזזית התחלתי לברוח במחשבתי ונחתתי נחיתה רכה ונעימה לחול המדבר ולארומה המשובחת של כתיבתך.

       

       

       

       

       הרי אין מקריות ;)

       

      עשית לי עונג יום שני

      תודה
        22/9/09 02:14:

      לרגע חשבתי שאני בטוויטר כי המספר 140 רודף אותי לכל מקום.... :)

       

      אחוז תזזית התחלתי לברוח במחשבתי ונחתתי נחיתה רכה ונעימה לחול המדבר ולארומה המשובחת של כתיבתך.

       

       

       

        22/9/09 02:12:

      צטט: שנון (במלעיל) 2009-09-22 02:06:25


      נקודת מבט חדשה על יו"כ...

       

      תקשיבי - זהו קנית אותי - מעכשיו כל פעם אני דורש שתשלחי לי תכנים שלך....

       

      ממש כיף לקרוא!

       

       

       מחמאה אדירה,

      אשלח בכיף :)

       

        22/9/09 02:06:

      הנה, הסתדר.

       

      שנה נהדרת :)) 

        22/9/09 02:06:


      נקודת מבט חדשה על יו"כ...

       

      תקשיבי - זהו קנית אותי - מעכשיו כל פעם אני דורש שתשלחי לי תכנים שלך....

       

      ממש כיף לקרוא!

       

       

        22/9/09 02:04:

      אוי....כמה זמן לא הייתי בסיני.

       

      בהחלט מקום קסום, וסיפור יפה.

       

      קטע מוזר באתר - כל פעם כשמנסה לתת כוכב, הוא מקפיץ אותי החוצה.

       

      אחזור עם בוא הכוכבים :) 

        22/9/09 02:01:

      אכן למקום יש את הקסם המיוחד שלו,

      כוח אלוהי, בו האדם הופך לגמרי ליחידה בלתי נפרדת מהטבע

      אבל הכוח האמיתי היה של אותו הרגע,

      רגע הנעילה.

       

       

        22/9/09 01:56:

      ימי סיני העליזים,

      איזו תקופה

      כמה חבל שכמה אירגוני טרור הרסו לנו את הכייף הזה ...

        22/9/09 01:45:


      תודה על הסיפור

      אהבתי...

      הזכיר לי קצת את השירות הצבאי שלי

      בשארם אל שייך

      בשנים 1975 - 1980

       כשכל סוף סוף שבוע במקום לטוס לצפון הביתה

      הייתי נשאר בחוף נעמה

      אצל מיכאלו במפלט האחרון.

       

      פרופיל

      dananda
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      Dana Ben David

      סיפוריי