את יום ההולדת שלי פתחתי בהשקמה לא רצויה וטבעית לגמרי ב6 בבוקר, אפילו מעט לפני. אמרתי לעצמי, "טוב, עכשיו אין לי תירוץ לא לעשות צעידה ולהוריד את האוכל שתקעתי בחג". ואחרי כוס תה, וכשהשמש עלתה קצת יותר והבהירה את השמים, יצאתי מהבית בנעלי הספורט שהיו סגורות בארון שלי כבר כמה חודשים. מצויידת בMP4 טאץ' הגדול, המסורבל והכנראה "יוחלף בקרוב" שלי. והתחלתי לצעוד. הפתעתי את עצמי וצעדתי יותר ממש שתכננתי, היה לי מרץ, נקווה שהשרירים לא יתפסו, זה לא מתאים לתכניות שלי הערב. כשחזרתי הבייתה מההליכה, ומתחתי קצת את השרירים כדי לא ישר לשבת. אמרתי: "חייבים לכתוב משהו ביום הולדת.. לא?" (מתברר שאני מדברת עם עצמי די הרבה).
ובכן, יום ההולדת שלי התחיל ביום ראשון, בראש השנה, כשביקרתי את אבא שלי. אני ואחי הוזמנו אליו לארוחת צהריים לכבוד החג, ואז נתבשרתי כי הוא החליט מה לתת לי מתנה ליום ההולדת שלי. הוא הטיח בפניי "את חייבת לי כסף, אני מוותר לך עליו אם תרצי. אם לא אז תתחילי להחזיר לי". כמובן שזה עוד נמשך בשיחת טלפון אתמול, בה הוא גם דרש שאגיד לו תודה על המתנה שלו, ואם לא אגיד לו תודה... "אז תתחילי להחזיר לי".
קיבלתי ברכות יפות מאמא שלי ובנזוגה, וסכום נחמד לרכוש לעצמי מה שארצה (או להפקיד לבנק ולהקטין את המינוס). ואתמול בערב לקח אותי, חבר טוב, למסעדה איטלקית נחמדה, לא רחוק מהבית. התעדכנו אחד בחיי השני, מאחר והרבה זמן לא התראינו מפאת חוסר זמן, ואז הוא הוציא מהכיס שלו חתיכת נייר כשהוא מכין אותי שהוא קנה לי מתנה... על חתיכת נייר? אני חושבת לעצמי.. מה זה תלושים לחג? לא! הבחור המקסים הזה, קנה לי סדנאת צילום! 3 שעות של צילום באתר יפה בת"א, כנראה בנווה צדק, עם מורים מעולים לצילום! לא יודעת איך הוא חשב על זה, אפילו אני לא חשבתי על זה... הפתיע אותי מאוד! וממש שמחתי ונהניתי לבלות איתו.. אגב זה אותו בחור מקסים מהפוסט "יזיזות".. שבסופו של דבר נשאר להיות החבר הכי טוב.
כמובן שיש עוד תכנונים, היום תוכנן "לילה פרוע" עם החתיך שלי, שהוא לא שלי... וביום שישי אפגש עם חברותיי לארוחת בוקר בת"א!
בהמשך היום אני מתכוונת לשבת ללמוד, לצייר קצת, לעשות כביסה, לנקות, להפגש עם חברה... ממש עוד יום רגיל:)
אבל מבחינת הנפש, אתמול קלטתי תוך כדי שיחה עם אחד מחבריי הוירטואלים... כמה התבגרתי. כמה למדתי בשנה האחרונה. למדתי מה אני אוהבת ומה לא. למדתי לכבד את עצמי ולא לתת ולוותר על עצמי מהר כ"כ. למדתי קצת יותר מה אני מצפה מגבר, מה אני רוצה מהגבר שיתפוס את מקומו בחיי ביום מן הימים. למרות שאני עדיין מאד מתקשה להבין מה הגברים רוצים ממני ואיך באמת אפשר "לתפוס" אותם. מתברר שאני בנאדם מאוד אדיב, שמתי לב לפעמים שאני עוזרת לאנשים מבוגרים באוטובוס או ברחוב. אני מאכילה את החתולים מתחת לבניין, כשיש לי במה. אבל אני גם פראיירית, וביישנית (ומי שמתבייש מתייבש...). אני בטוחה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. ועוד להכיר את עצמי. ואת החברה והסביבה.
אז שיהיה לי בהצלחה, והמון מזל טוב... ויום הולדת שמח. |