| חברים יקרים, אני יוצא היום בהכרזה שאפרסם כאן מדי שבוע הגיג משלי + סיפור תואם אפשרי מהחיים. (על פי הסדר סיפור ואחריו הגיג) ההגיג הראשון נושאו "אינטגריטי" שהוא מונח"אימוני" קלאסי שבתחום הוא מייצג שלמות. שלמות תהליך של "מה אני אומר - מה אני מתכוון - מה אני עושה". יש לזה הרבה ווריאציות כמו "to be the man of my word" או "walk the talk" הסיבה שאינטגריטי הוא נבחר להיות ההגיג הראשון היא שכך אני שם אותי קודם כל במחויבות לביצוע ההצהרה. ככל שאנחנו מצהירים בפני רבים יותר, המחוייבות שלנו גדולה יותר (אלא אם אנחנו מאומנים לאללה והתחייבות כלפי עצמנו מספיקה - יופי של מקום לשאוף אליו - אני עדיין לא שם) אני מזמין אתכם להתייחס לרעיון של האינטגריטי, להגיג, להביא סיפורים מחייכם. להמציא ככל העולה על רוכחם. אני מאמין ששיתופים יעזרו לרבים ויקרבו את כולנו להיות "אנשי המילה שלנו".זה עושה את החיים להרבה יותר טובים ובוודאי יותר אפקטיביים. אז הנה הסנונית הראשונה:
"אחי, עשר דקות אני אצלך!" חולפות עשרים. אתה מתקשר. "מה קורה?" "מה אתה דואג?" אומר "אחי", "אמרתי לך, חמש דקות אני בדלת!" חולפות חמש עשרה. אתה מתקשר. "היה פקק אחי, לא תאמין, עכשיו אני כבר שני רמזורים ממך. דקה וחצי" חולפות שתים עשרה ו"אחי" מגיע.
לכאורה תסריט כמעט יומיומי. לכולנו יש "אחי", הטכנאי, חבר טוב, אחי הביולוגי. וכולנו נודה, מדי פעם גם בתפקיד הזה של "עשר דקות אני אצלך" מבלי ממש לבדוק.
היעד - בוגרשוב בת"א. המיקום שלי הרגע - גבעת אולגה. זה לא קורה ב 10 דקות (לא על הקרקע - ו"אחי" אינו טייס הליקופטר)
ויהי אור – זה מה שאלוהים אמר כבר בפרק הראשון. אמר ונהיה אור. הוא לא אמר "הלוואי ויהיה אור", "לו יהי אור", "אני אשתדל שיהיה אור" או "אעשה מאמץ שיהיה אור" או "אעשה כמיטב יכולתי שיהיה אור" ואפילו "ואללה יהיה בסדר, יהיה אור" בטח שלא אמר "בעזרת השם יהיה אור........". פשוט, ישיר, חד וחלק "ויהי אור" – כך הוא ברא את כל העולם, במילה, בהתחייבות קצרה ממוקדת וחד משמעית. אמר – עשה. יש ממי ללמוד. תודה לאל.
|