גלה יא אלה
פוסטים אחרונים
- חוסכת לפסיכולוג 30/11/14
- הכי אידיוט בעולם. 29/7/14
- לאדון ערומכו-לו 24/7/14
- גם לכתוב לך את העסק וגם ליצור לך וידאו מושך לקוחות 24/7/14
- תגיד, מה שלום ה.... 5/7/14
- סרט שלא מביא לקוחות, סרט רע! 1/7/14
ארכיון
לקח לי זמן, אבל אני חייבת לומר את זה...
הם בעצם רובצים על ליבי מאז מותו הטרגי של אסף רמון ז"ל.
כשקרה האסון, הכל קפא מלכת.
ראיתי את הפנים היפים הללו על המרקע ואמרתי לעצמי:
"למה, למה שוב? למה אותה משפחה? לא מספיק? איך רונה תוכל להתמודד עם זה שוב? ושלושת אחיו, איך הם יוכלו?".
ואז זה קרה. התקשורת החלה לגרוס את התחושה האינטימית שלי למשפחה היקרה הזו לאפר.
שוב ושוב בשידורים מחזוריים, שודרו אותן תמונות מסיום קורס קצינים ומהיום בו קיבל אסף את כנפיי התהילה הנכספים.
ויום אחרי, הפכו את האבל ללאומי, כל רשת שלא שמתי שידרה שירי עבריים מלנכולים יפים ופתאום הוא הפך לבן של כולנו.
זה השלב שחושי התכהו.
לא יכולתי עוד להרגיש, כי לקחו לי את התחושה האישית והפכו אותה לחלק מתחושה קולקטיבית.
מאז ומעולם התקשיתי להרגיש קולקטיבי, גם כאשר דודי - אח של אמא שלי, נהרג בתאונה מטופשת בצבא והוא צעיר ממני כיום, לא יכולתי לשבת שם בטקסטי יום הזיכרון ולהרגיש עם כולם כאילו שאני מחוייבת למישהו בכלל.
הדבר החריף כאשר יום אחד הכרזתי שאני לא יושבת עם המשפחה שלי והולכת במקום זה לשבת במדשאה הגדולה מאחורה.
שם התגלה המראה הסוריאליסטי הקולקטיבי, של משפחות נשים וטף שבאו למופע הקולקטיבי הכי טוב בעיר. היו שם פיצוחים, שיחות על מי יקנה בשרים ליום העצמאות ועוד.
אז ראיתי גודלו של זיוף קולקטיבי וכמה תחושות הבטן שלי צדקו.
אסף ז"ל נהרג וליבי נחמץ אף יותר מהיום בו נהרג אילן אביו.
אבל משהו גם נראה לי מעוות בכל העלילה הזו. במה שונה הצער של המשפחה הנפלאה הזו, מצער משפחות שישבו בקידמת הבמה כמשפחות שכולות בערב יום הזיכרון? האם צער כפול של משפחה מפורסמת שונה מזה של משפחות האנונימיים שאיבדו פעמיים?
המון שאלות עלו בי.
האם יש הבדל בצער של משפחות שאיבדו בטעות/בתאונה יקירים מאלו שאיבדו בקרב באופן הירואי? האם יש הבדל בין אלו שיקירהם הלכו בתוך שיגרת יום (גם אם צבאית) ככה בחינם סתם תאונה מטופשת, לבין אלו שמראש לקחו על עצמם סיכון ואחריות ומתו תחת פעילות מבצעית, אימון או קרב?
האם נכון להפוך משפחה שאיבדה יקירים יקרים לנו כולנו, לסימבול? האם אנו לא מעמיסים עליהם גם אותנו בכך מתוך התחושה שאנו חברה מאוד סוציאלית ומזדהה? האם זה לא מזוייף להתאבל רק על אלו שאנו מכירים ובטקסים קולקטיבים למשפחות אנונימיות, להגיע מתוך מסורת או כוח האנרציה ולחשוב במהלכו לא מעט על יום העצמאות הממשמש ובא?
אני ראיתי בשידורים המחזוריים המשדרים את אסף זילות של כל העניין, כך גם נראה שידור ההלוויה, כי הוא הפך אותה מאינטימית לקולקטיבית.
האם רק לי היה מאוד לא נוח ההכנסה הזו שלי בעל כורכי להתאבלות ממלכתית גורפת שכזו? |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן כולנו מעדיפים לא פעם את מכשיר הטמטום ממכשיר האימון.
ובאשר לאנושי אוף ההגדרה בעיקבות הרייטינג מתרחבת ולנו בני האדם זה לא עושה טוב
בוודאי שכן.
ובמקרה הזה, על אף הקושי שציינת (והסכמתי) אני מצליח לגשר די בהצלחה על הפער.
אולי כי הציפיות שלי מהמדיה, מהדברים שנבחרים ע"י עורכים למלא עמודים, כבר פחות נאיביות,
אולי כי איכשהו אני מכיר בעובדה שגם אני (כמו אחרים) נתקעתי מול הטלויזיה במקום להמשיך באימון
במכון הכושר, וגם כי בסה"כ - כל מה שהתרחש כאן מסביב הפרשה העצובה הזאת הוא כנראה נורא אנושי.
כן רונה היא שמשלמת את המחיר האיום ונורא הזה וליבי רק איתה, לא כחלק מעם ישראל, אני מרגישה כלפיה אמפטיה וכאב אישיים שבהם לא הייתי רוצה לשתף איש, גם אם התקשורת אונסת אותי להפוך לחלק מה...דני איזה באסה לך שאחרי כל מה שכתבת כאן לי נשאר לומר רק נ כ ו ן מ א ו ד!!! טוב חוץ מהחכמה, אני אולי כנה אפילו עד טיפשות ויודעת שאני משלמת לא פעם מחיר על הפה הישיר שלי, אבל לא יכולה לשקר בעיקר לעצמי.
תודה שהבנת לליבי ועוד יותר שביטאתי את ליבך.
גלית
הי יקירה.
ברור שכאב משפחה שכולה זו או אחרת
אינו קשור לרמת המופרסמות שלה.
הסיפור פורסם ועיניין את המדינה כולה
מכיוון שאביו אילן ז"ל מוכר לכולנו
ונשלח כנציג מדינת ישראל,
להיות האסטרונאוט הראשון שלנו וכו'...
בעצם הוא היה סוג של קולקטיב.
כולנו כאבנו את מותו וכעת את מות בנו.
מי שתישאר כל חייה עם האבל ותחושת האובדן הקשה
זו אימו שספגה מכה נוספת.
שיהיו רק בשורות טובות!
ושתהיה שנה טובה מקודמתה.
לימור
איזו חכמה ורגישה את...וכמה היטבת לתאר גם את תחושותי גליתי...*
התקשורת אינה בן אדם.
נכון,מפעילים אותה אנשים,הם מזינים בה תכנים,אבל אנושיות אינה הקטע שלה בחיים.
יש דבר אחר שכן.
קוראים לו כסף.
בטח שמעת עליו.
כסף עושים מכל מה שמוכר...
ילד יפה,בן של אסטרונאוט שנהרג בהתפוצצות חללית,שמתרסק במטוס אפ- שש עשרה שעולה שלוש מאות מליון דולר...זה הרבה מעבר למוכר..זה סקסי.
עצוב,אנחנו חוזים באחת ההשתנויות הנוראיות ביותר בעולמנו...
התקשורת לא יכלה לוותר על זה...לסנן.
מכיוון שהיא עובדת על אפקט ההכפלה והשילוש של התחושה וההעצמת החוויה הרגשית,וזו מטרתה...
זה היה ברור שיבזזו את המוות הזה עד תום.
והאבסורד...?
... כרגע יושב בעזה בחור הרבה פחות סקסי...
ממושקף,חנון כזה,עם הורים מופנמים,בלי מטוס,בן של מושבניק... הבן של אף אחד...
סיקור יומי אחד כזה... לגלעד שליט (טוב אולי יומיים,שווה את המאמץ לא?) והוא היה בבית...
לא סיקור של כל הפוליטיקה והרווחים שהפוליטקאים מנסים לעשות מהעניין...לא כל דיבורי ההבל והסרק שזוקים לנו מהמרקע,רק כדי שנישאר מרותקים ונרגיש שאולי...משהו עומד לקרות...
אוננות רגשית,בלי גמירה,זה מה שזה נהיה...
סנף אחד גדול.
מבחינתי זה קרה ביום שהתחילו להראות חלקי גופות...זה קרה ככה על הדרך...צריך להתקדם עם הריאליטי לא?
גועל נפש וביזיון הנפש...אין בזה תועלת לאף אחד...חוץ מלמנהל הבנק...ושלא ימכרו לנו שלא מוכרים פירסומות בפיגועים...
הם מראים אותם שוב ושוב,עד שסף השחיקה הרגשי כל כך גבוה,שאני בטוח שאנשים מחפשים תמיד לאן לברוח אחרי חשיפת חלקי גפיים ומוחות שפוכים...
פרסומת,זה אסקפיזם מעולה לא...?מוסיקה קלילה,הכל כל כך אסטתי...נקי...
כן,
הם מוזילים את האבל,ומוזילים את האובדן...(לא כולם כמובן...אבל חלק גדול מאוד...).אחר כך,מחלקים דבידנדים...
גליתי,את גדולה,מצטער על ההשתפכות,את הצתת את האש,זה רק לזכותך.
חד פעמית(:
י
כיף לראות אותך כאן ומסכימה לגמרי בלי שבב התנגדות
גמר חתימה טובה מאוד גם לך
♥
גליתוש יפה ומקסימה
התחושה של כולנו היתה זהה
ההלם הראשוני
שוב אותה משפחה שוב אסון ושוב בשמיים
כואב.
וכל עניין הרייטינג, אנחנו אשמים
אפשר להצביע בשלט...
גמר חתימה טובה
כנראה גגו:( ויחד עם זה כל כך כואב על המשפחה המופלאה הזו.
הכאב הוא אותו כאב
אבל כנראה משהו החליט שזה טוב לרייטינג
הבנה זה יפה...באשר לקבלה ..אווהווו בין השניים עשויים להווצר פערים, לא כן?
נעים מאוד
בהחלט לא רק לך.
(אם כי ניתן להבין יחסית בקלות את הרקע לפובליציסטיקה המוגזמת במקרה הזה)
ידעתי שתבין:)
בתחושות כאלו אני לעולם לא שופטת, יש לי סבתא שחייבת את הקולקטיב, אני רואה בו משהו אחר ממנה וזה עניין של תפיסת עולם.
בוקר טוב לך
איזה כיף שבאת
זה אולי משהו שלא כולם מבינים. קשה לשפוט, אבל את המקום הזה של חלק מהקולקטיב - מכיר היטב.